ערוגת הבושם על או"ח קעב

עי"ז משוי להו אוכל, משא"כ באשכול ענבים דמעיקר' נמי ראויים הם לאכילה כמות שהן, מיהא למ"ד משקה הבא לאוכל הו"ל משקה שפיר חייב כי היכי כשמפרק האוכל מתוך הקשין דע"י שמשוי להו אוכל חייב משום דש הה"נ היכא דמפרק ועשה משקה מן האוכל, משא"כ למ"ד אוכל הבא למשקה כאוכל דמי וא"ש, ובזה ניחא בס"ד שיטת המחבר דדוקא בכבשים ושלקות דמיירי במונחים בחומץ ובמלח דהוצרך לתקנם לאכילה ע"י סחיטת מימיהם ומעיקרא לא היו ראוים לאכילה בכהיי"ג הוא דלא הכריע כשיטת הרי"ף משום דבזה י"ל נהי דהמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי מ"מ בדישה גופא נמי כהיי"ג הוא דמפרק אוכל מתוך השיבלים משא"כ באשכול ענבים דמעיקרא נמי אוכל מעלי' הוא בעי' דוקא סוחט לשם משקה, וניחא בזה הא דהוצרך הרמ"א להגיה בסעיף ז' דלר"ח הסוחט אשכול לקדירה נמי אסור משום דלכאורה הוי ס"ד לחלק בזה משו"ה הגיה רמ"א דהר"ח גופי' לא ס"ל חילוק זה, ואוסר גם באשכול לקדירה, ומיושב שפיר קושי' הטו"ז על הרמ"א ועפי"ז יש ליישב נמי סתירת המחבר מסי' תק"ה שהקשה הטו"ז דשאני התם דבהמה בחייה נמי אוכל הוא דהא ראוי' לשחוט א"כ אינו חייב משום מפרק במפרק אוכל מתוך אוכל, משא"כ הכא בכבשים ושלקות דקודם סחיטה אינן ראוים לאכילה ומתקנין לאכילה ע"י שסוחטין לתוך הקדירה הוי ממש דומי' דדש דמפרק אוכל מתוך השיבלים. ואתי שפיר בס"ד: **(עי' בספר מגן אבות למהר"ם בנעט בסוף סוגיא דבורר שכ' דלא שייך דש אלא במפרק אוכל מתוך הפסולת שמכסה אותו אבל לא להיפך שהאוכל מבחוץ והפסולת מבפנים עי"ש, ורבינו כאן לא ס"ל סברא זו וכן מוכת מרש"י ד"ה המנפץ דפי' מנפץ פשתן בגבעולין והא פשתן הוי הפסולת מבפנים והפשתן מקיפו מבחוץ אלמא דגם בכהיי"ג שייך דישה, וכן מוכח בפמ"ג ריש סי' ש"כ בד"ה ומעתה עי"ש

)** ג) בשו"ע סימן ש"ך ס"ו קיימ"ל דמותר לסחוט לימוניס, והוא מתשו' הרא"ש שהובא בב"י שם ע"ש והרב"י נתקשה בטעמא דהתירא והעלה כיון שאין דרך לסוחטו לצורך משקה אלא לצורך אוכל הוי כשאר פירות ואפי' נוהגין לסוחטן לתוך משקה לשתות שרי. כיון שאין דרך לשתותו לבדו ע"כ, והובא במג"א ס"ק ח' ע"ש, וראיתי בשו"ע של התני' ז"ל שכתב לדברי האוסרין לסחוט שאר פירות לצורך מימיהן לשם משקה אסור לסחוט בשאר פירות או לימוניס בשבת לתוך מים או שאר משקין לשתותן לפי שלא אמרו אלא משקה הבא לאוכל הוא כאוכל ולא הבא למשקה עכ"ל, ובס' אילה שלוחה שנדפס מחדש ע"י אדומו"ר הגה"ק דק"ק שינאווע יע"א זצוקלה"ה ראיתי שהביא בסימן י"ב דברי התני' הנ"ל וכ' עליו שאין לחוש לזה דהא הרב"י בעצמו הקשה בהיתר סחיטת הלימוניס אפי' לשאר פוסקים המתירין בשאר פירות, ועיקר התי' הוא לחלק דבלימוניס ל"ד לשאר פירות כיון שאין רגילין לסוחטו רק לתוך המים לא הוי בכלל סחיטת משקין ע"ש, וא"כ לפי"ז גם לשיטות הפוסקי' המחמירים בשאר פירות ג"כ אין לחוש דהא כל עיקר טעמם הוא משום דאחשבי' למשקה אבל בכאן ל"ש כלל אחשבי' כיון שסוחטו לתוך המשקה ע"ש, והנה מה שר"ל דל"ש אחשבי' היכא דסוחטו מעיקרא לתוך המשקה, נראה דלכאורה לא משמע כן בגמ' דהא בגמ' דייק להאי סברא מהא דאמר רב חסדא תרדון שסוחטן ונותנן לתוך המקוה פוסל את המקוה בשינוי מראה, והוי ס"ד דאינו פוסל את המקוה בשינוי מראה אא"כ תורת משקה עליו אלמא אע"ג דלאו בר סחיטה נינהו מ"מ כיון דאחשבי' חשיב משקה, הה"נ לענין שבת ע"ש והתם מעיקרא סוחטן לתוך המקוה ומ"מ שייך אחשבי' אלמא דלענין סברת אחשבי' לא איכפת לן אם סוחטן בפ"ע או לתוך המשקה, מיהא י"ל דאיה"נ משו"ה נקט יתרון שסוחטן ונותנן לתוך המקוה, ולא קאמר תרדון שסוחטן לתוך המקוה א"ו דאם סוחטן מעיקרא לתוך המקוה איה"נ דליכא עלי' תורת משקין, אלא בתרדון שסוחטן בפ"ע מה נותן לתוך המקוה איירא אבל אי ס"ד דהא דיוקא מעליותא הוא א"כ לפרוך מינה לר"פ דס"ל טעמא דריח לא משום אחשבי' הוא אלא משום דכל שאינו עושין ממנו מקוה פוסל בשינוי מראה. א"כ מ"ט נקט שסוחטן ונותנן לתוך המקוה לנקוט סוחטן לתוך המקוה א"ו דהאי שסוחטן ונתנן לתוך המקוה לאו דוקא אלא הה"נ בסוחטן מעיקרא לתוך המקוה אלמא דבזה נמי שיך אחשבי' מיהא זה יש ליישב קצת, אבל אחרי העיון כראה דבעל התני' ז"ל לא לשיטת רש"י ותוס' הי' כוונתו במ"ש לדברי האוסרין לסחוט שאר פירות וכו' אלא כוונתו למש"כ הטו"ז בס"ק א' והבאתיו לעיל בסי' א' דאפי' לשיטת הרי"ף והרמב"ם והשו"ע דמתירין לסחוט שאר פירות היינו משום דמסתמא אמרי' דלא בעי' להו אלא למתק אבל מי שסוחט שאר פירות וגילה בדעתו בפירוש שבשביל משקין היוצא הוא סוחט אסור לדברי הכל, ולסברא זו אין היתר כלל בסחיטת לימוניס דנהי דסוחטן לתוך המים אבל כיון דקיי"ל משקה הבא לתיקון משקה הו"ל כמשקה ואין דינו כמו משקה הבא לאוכל א"כ בסוחטן לתוך המים הרי אין לך גילוי דעת יותר מזה דבעו להו לשם משקה וא"כ אין כאן היתר לסחיטת לימוניס כנ"ל כוונת בעל שו"ע התני', והוא באמת צריכה רבה, וצע"ג על הטו"ז שהסכים להיתר סחיטת לימוניס ול"נ לענ"ד לכאורה דלשיטת הטו"ז הנ"ל לכו"ע אסור וכמדומה לי שנתכוין לזה התני' ולפי"ז לפי מ"ש לעיל סי' א' ראי' ברורה לסברת הטו"ז מסוגי' הגמ' צ"ע להתיר למעשה סחיטת לימוניס

ועיין בשו"ע סעי' ז' בענין סחיטת כבשים ושלקות לתוך קדירה שי"ב מאכל דקי"ל אוכל הבא לתקן המאכל הו"ל כמאכל וכו' וכ' המג"א ס"ק י' אבל לתוך המשקה אסור ע"ש, וצ"ע א"כ בלימוניס אמאי שרי בסוחטן לתוך המשקה וצ"ל כמו שכתב המג"א ס"ק ט' לחלק בין כבשים ושלקות דקיי"ל בסוחטן למימיהם פטור אבל אסור ולא דמי לשאר פירות דקיי"ל בס"א דמותר לסוחטן לכתחילה דש"ה דאין שם משקה עליו משא"כ הכא דהי' שם משקה עליו מקודם, ולפי זה י"ל חילוק הנ"ל גם לענין לימוניס דכיון דלא היה עליו שם משקה מקודם משו"ה בסוחטן לתוך מים עדיין לא נחית עליו תורת משקין, משא"כ בכבשים בעינך דוקא שסוחטן לתוך מאכל אבל לתוך משקה הדר למילתא קמייתא דהא מקודם נמי הי' עליו שם משקה, ולפי"ז היה נראה ליישב נמי קושי' הטו"ז שם בסק"ו שהקשה דכאן מייתי המחבר שני דיעות אי אוכל הבא לתקן אוכל דין אוכל עליו או לא ואלו באו"ח סי' תק"פ גבי יו"ט הכריע כשיטת הרי"ף דמותר לחלוב לתוך האוכל, ולא הביא כלל דעת ר"ח ולהנ"ל י"ל דר"ח ור"ת נמי לא ס"ל כן אלא היכא דהוי תורת משקה עליו מעיקרא לא בטל מתורת משקה מחמת שסוחטן לתוך המאכל משא"כ בחליבת בהמה דהאי חלב מעולם לא הי' עליו עדיין תורת משקה שפיר אמרי' היכא דסוחטן על מאכל לא נחית עליו תורת משקין כלל, ונהי דר"ח ור"ת בעצמם לא ס"ל לחלק בזה דהא בסוחט אשכול לתוך קדירה נמי ס"ל דחייב מ"מ כיון דלדידהו ע"כ צריכין לחלק בסברה הנ"ל בין כבשים לשאר פירות מחמת הכרח קושי' המג"א בס"ק ט' ס"ל להמחבר להכריע כן מד"ע גם לענין משקה הבא לתיקון האוכל כן נראה לענ"ד נכון בס"ד מ"מ מה שכ' לעיל דלשיטת הטו"ז הנ"ל דבשאר פירות נמי מיתסר אם כוונתו לשם משקה, א"כ גם בסחיטת לימוניס הו"ל לאסור בסוחט לתוך משקה עדיין צ"ע למעשה

ד) בשו"ע או"ח סי' ש"ך סי"ז ספוג אין מקנחין בו אא"כ יש לו בית אחיזה גזירה שמא יסחוט ובמג"א ס"ק י"ו תמה ע"ז דבגמ' פריך אספוג והא קיי"ל כר"ש דבר שא"מ מותר ומשני פס"ר הוא א"כ אין הטעם משום גזירה ע"ש, ולענ"ד נראה לתרץ בס"ד עפ"י מה שהקשה הר"ן פרק שמונה שרצים והובא בב"י סי' הנ"ל