ערוגת הבושם על או"ח קעא

סימן פה

א) בשו"ע או"ח סי' ש"ב ס"א קיי"ל דשאר כל הפירות חוץ מזתים וענבים ורמונים ותותין מותר לסוחטן לכתחלה, והוא כשיטת הרי"ף והרמב"ם, והרב"י שם הקשה הא מבואר בגמ' שבת דף קמ"ד טעמא דר"נ דאמר הלכה דאין סוחטין ברימונים כיון דאחשבינהו הו"ל משקה ע"ש וא"כ בכל פירות הו"ל למימר כן, ועכצ"ל כפירש"י ותוס' שם דהא דתני' סוחטין בפגעין ובפרישון ובעוזרדין לאו להוציא מימיהן קאמר אלא למתק את הפרי אבל לסחוט איה"נ דאסור משום דאחשבי' וא"כ איך פסקו דשאר כל הפירות מותר לסחוט לכתחלה, ותי' הרב"י כיון דעיקר סברא דאחשבינהו לא מוכח אלא מדאמר ריח תרדין שסחטן ונותנן לתוך המקוה פוסל את המקוה בשינוי מראה תה לפי ס"ד דאין המקוה נפסל בשינוי מראה אלא ע"י משקה משא"כ למאי דמסקי' בטעמא דר"ח כדר"פ דכל שאין עושין ממנו את המקוה פוסל בשינוי מראה א"כ הדרי' מסברת אחשבי' ונקטי' ברייתא דסוחטין בפגעין ובעוזרדין כפשוטי' עיי"ש, והב"ח שם הקשה ע"ז נהי דלאוקימתא דר"פ ליכא הכרח לסברא זו מחמת מילתא דר"ח מ"מ מנ"ל דר"פ פליג אהך סברא דהוי ס"ל מעיקרא דכל היכא דאחשבי' אית בי' דין סחיטה ותו אפי' את"ל דהכי הוא מ"מ מנ"ל להלכה כר"פ דלמא כר"נ ס"ל טעמא דאחשבי', ונראה ליישב בס"ד דע"כ מוכרח כן מהסוגי' דגרסינן התם בר"פ חבית אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין, ר"י אומר אם למשקין היוצא מהן אסור ואם לאוכלין היוצא מהן מותר, ובגמ' א"ר אריא"ש מודה הי' ר"י לחכמים בזתים וענבים ומודים חכמים לר"י בשאר פירות אלא במאי פליגי אר"נ ב"י מסתברא בתותים רמונים פליגי דתני' זתים שמשך מהן שמן כו' והכניסן בין לאוכלין בין למשקין היוצא מהן אסור תותים שמשך מהם מים ורמונים שמשך מהן יין והכניסן לאוכלין היוצא מהן מותר למשקין ולסתם היוצא מהן אסור דברי ר"י וחכ"א בין לאוכלין בין למשקין היוצא מהן אסור, ואמרי' תו התם אשכחן ר"י דמודה לחכמים בזתים וענבים, רבנן דמודים לר"י בשאר פירות מנ"ל דתני' סוחטין בפגעין ובפרישן ובעתרדין כו' וממאי דרבנן הוא דלמא ר"י הוא ונהוי נמי ר"י אימר דשמעית לי' לר"י יוצא מעצמן סוחטין לכתחלה מי אמר אלא מאי אית לך למימר כיון דלאו בני סחיטה נינהו אפי' לכתחלה, אפי"ת רבנן כיון דלאו בני סחיטה נינהו אפי' לכתחלה ש"מ רבנן היא ש"מ, ע"כ סוגית הגמר', והקשה רש"י אמילתא דרנב"י אמאי נקט לישנא דמסתבר' בתותים ורמונים פליגי הא מבואר כן בברייתא בהדי' ותי' משום דאיכא למימר פליגי בתותים ורמונים והה"נ בשאר פירות ולהודיעך כחו דר"י נקט להו ואי משום ברייתא דלקמן דשמעי' דמודו חכמים לר"י בשאר פירות לא בהדי' שמעי' לה דאיכא למימר ר"י הוא כדפרכי' עלה, ולכאורה דברי רש"י הנ"ל תמוהין בזה נהי דפרכינן עלה מ"מ הא משנינן לה שפיר להאי פירכא ואמרי' ותהוי נמי ר"י והוא פליאה נשגבה אפירש"י

מיהא אחרי העיון נ"ל ליישב בס"ד דעד כאן לא דחי' בגמר' ותהוי כמי ר"י אלא אי ס"ל האי סוחטין בפגעין כו' היינו סחיטה ממש אבל למאי דקאמר בתה"כ דטעמא דר"כ דהלכה כשל מנשיא בן מנחם דאין סוחטין ברימונים משום דאחשבי' א"כ האי סוחטין בפגעים לאו סחיטה ממש קאמר אלא למתק הפרי ולא לצורך המשקה וברמונים אסור גם למתק משום גזירה דלמא עבד לשם משקה משא"כ בשאר פירות א"כ שוב לא מוכח דבריי' אתי' כרבנן דהא י"ל דהא בהא תלי' לר"י דבהכניסן לאוכלין לא גזר שמא יסחוט ה"ה נמי דלא גזר בשאר פירות למתק אטו סחיטה ושוב לא מוכח מידי דמודו רבנן בשאר פירות וא"ש פירש"י דאיכא למימר האי ברייתא ר"י הוא וז"נ בס"ד

והשתא מדקאמר ר"נ ב"י מסתברא דמודים חכמים לר"י בשאר פירות ומסתמא דגמ' נמי דייק כן מברייתא דסוחטין בפגעין ובעוזרדין ומסקי' עלה ש"מ רבנן הוא ש"מ, א"כ ממילא מוכח דלא הוי ס"ל דהאי סוחטין היינו למתק הפרי אלא סחיטה ממש א"כ מוכח דלמסקנא לא ס"ל טעמא דאחשבי' וע"כ משום דס"ל כר"פ דקאמר טעמא דר"ח בתרדין שסוחטין לאו משום דאחשבי' הוא, וא"כ שפיר פסקו הרי"ף והרמב"ם ושו"ע דשאר פירות סוחטין לכתחלה, כנלענ"ד נכון מאוד בס"ד ודוק היטב

ועיין בטו"ז ס"ק א' שהעלה דלדינא אין כאן מחלוקת בין הפוסקים דהרי"ף והרמב"ם נמי לא התירו בשאר פירות אלא משום דאמרי' עיקר כונתו לא הי' אלא למתק הפרי אבל איה"נ דמי שרוצה לסחוט שאר פירות וגילה בדעתו בפירוש שבשביל המשקה היוצא הוא סוחט ודאי אסור לדברי הכל עיי' מ"ש שם, ונ"ל הוכחה ברורה לשיטת הטו"ז מסוגי' דשמעתין דהא אמרי' מודים חכמים לר"י בשאר פירות ומוכחינן לה מדתני' סוחטין בפגעין ובעתרדין כו' ומסקי' כיון דלאו בני סחיטה נינהו אפי' לכתחלה עי' בגמ' ולכאורה יש להפליא הא מעיקרא לא אמרינן אלא דמודים חכמים לר"י היינו דמחלקי' בין אם הכניסן לאוכלין או למשקין ומשמע דגם בשאר פירות דינו הכי דיש חילוק בין לאוכלין ובין למשקין והוא פלא דהא מסקי' דבשאר פירות אפי' לכתחלה סוחטין, וא"כ מה מקום לחלק בשאר פירות בין אם הכניסן לאוכלין או הכניסן למשקין, א"ו כמ"ש הטו"ז דגם בשאר פירות אם גילה דעתו שבשביל המשקין הוא סוחט ודאי אסור גם להרי"ף והרמב"ם וא"כ שפיר מחלקי' גם בשאר פירות בין הכניסן לאוכלין או למשקין וזהו ראי' שאין עלי' תשובה לשיטת הטו"ז הנ"ל, דוק כי אמת נכון הדבר בס"ד

ב) משקה הבא לאוכל כגון שסוחט אשכול ענבים לתוך קדירה שי"ב תבשיל פליגי הרי"ף ור"ח בפרק חבית אי כאוכל דמי או כמשקה ובש"ע סי' ש"ך סעי' ד' פסק המחבר בפשיטת כשיטת הרי"ף והרמב"ם דכאוכל דמי, ושם בסעי' ג' לענין כבשים ושלקות כ' המחבר בזה שני דיעות, דלר"ח כל שצריך למימיהן חייב חטאת אפי' סחט לקדירה שי"ב אוכל, וצע"ג דה"ל להביא שיטת הריח לעיל בס"ד גבי מותר לסחוט אשכול ענבים לתוך קדירה שי"ב תבשיל והרמ"א בהגה כ' באמת שם דלדבריו הסוחט אשכול לקדירה נמי אסור, אבל על המחבר צ"ע מ"ט נטר להביא שיטת הר"ח בכבשים ושלקות, ועיי' בטו"ז ס"ק ו' שדקדק על הרמ"א מאי לשון נמי דקאמר כש"כ הוא דהא ענבים חמירא טפי לדברי הכל דאפי' ביוצא משקין אסורין משא"כ בכבשים ושלקות וא"כ פשיטא דאסור אפי' לקדירה ע"ש, ומ"מ גם על המחבר יש לדקדק כנ"ל לאידך גיסא ודוחק לומר דסמך עצמו ע"ז דיהא נלמד במכש"כ מדין כבשים ושלקות, ותו הקשה הטו"ז שם על השו"ע דכאן לא הכריע בין שתי שיטות הנ"ל ובה' יו"ט סי' תק"ה הכריע כהרי"ף דמותר לחלוב לתוך המאכל ולא הביא כלל שיטת ר"ח ור"ת האוסרים

ונראה לענ"ד ליישב בס"ד דלכאורה תמוה לי אהא דא"ר סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקדירה משום דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי, מכדי סחיטה תולדה דדש היא דמפריק הקשין מתוך השיבלים א"כ מה לי אם המשקה היוצא ממנו דין משקה יש לו או דין אוכל סוף סוף מפריק מיהא הוי דהא בדש גופא נמי אוכל הוא דמפריק מתוך השיבלים ומ"מ חייב וצ"ל דל"ד לדש דהתם אין השיבלים ראויים לאכילה כ"א ע"י שמפרק מתוך השיבלים