ערוגת הבושם על או"ח קסה

לכשיעור הואיל והם משם א' אבל מב' שמות א"מ והוי כח"ש כמו חלב ודם, א"כ ה"נ באותן המלאכות הצריכות שיעור כגון קצירה וטחינה וכדומה דשיעורן כרוגרת ודאי אם היה בשגגת מלאכות דאם הי' עושה כ"א כשיעור הי' חייב ב' חטאות דהוי כב' שמות עתה דקצר כחצי גרוגרת וטחן ג"כ כחצי גרוגרת א"ח כיון דהוי כב' שמות אבל אם הי' בשגגת שבת וזדון מלאכות, או שהי' מזיד לענין סקילה א"כ אפילו ח"ש ממלאכה זו וח"ש ממלאכה אחרת מצטרף כיון דכולם הם ש"א אמאי לא יצטרפו והוי בכלל מלאכה דאסרי תורה בכשיעור ע"כ

ובזה הי' מקום ליישב דברי הפרמ"ג הנ"ל, דע"כ ל"ק ר"י בעושה מלאכה וא"י איזה מלאכה עשה שפטור לר"י היינו בשגגת מלאכות דיש כאן חילוק חטאות מקרי שמות מחולקין, משא"כ בשגגת שבת דאינו חייב אלא אחת איה"נ דמחייב דקרינן בי' ידע במה חטא, ולפי זה יש לומר הפרמ"ג כמי בשגגת שבת קמיירא

אבל אחרי העיון נראה דאין זה כדי לאיתובי דעתא דבעל פרמ"ג הנ"ל דהא קתני התם במתניתן ר"ש ורש"ז אומרים לא נחלקו ר"א ור"י על דבר שהוא משם א' שהוא חייב על מה נחלקו על דבר שהיא מב' שמות שר"א מחייב חטאת ור"י פוטר, ופירש"י כגון ספק קצר ספק טחן אי כמי ספק תאנים ספק ענבים וכן בנתכוין בזו ועשה את זו דבה דכתיב בקרא בין אידיעה בין אחטאת היא לר"י עד שיתכוין לחטא בה ולעת הידיעה ידע במה חטא וכו' הרי מבואר ברש"י דאפי' ספק תאנים ספק ענבים נמי פטור לר"י, ולר"י אפי' תאנים שחורות ולבנות נמי ב' שמות קרי' להו, אע"ג דודאי אם עשה שניהם בהעלם אחד אין כאן חילוק חטאת, כש"כ בשגגת שבת וזדון מלאכות דלא הוי ידיעה במה חטא, ופטור לר"י דקיימ"ל כוותי' דבעי' ידע במה חטא

הן אמת שראיתי להרמב"ם בפ"ב מה' שגגות ה"ג שכתב מי שלא נודע לו עצמו של חטא שחטא אעפ"י שידע בודאי שעבר וכו' ה"ז פטור מקרבן חטאת, כיצד חלב ונותר לפניו, שבת ויוה"כ, אשתו נדה ואחותו וכו', ול"ק רבותא טפי כגון שעשה מלאכה בשבת ולא ידע איזה מלאכה עשה, (ש"מ דס"ל) וכדקתני במתני' משמע דס"ל דכהי"ג באמת מקרי ידע במאי חטא, וראיתי בס' מנ"ח בדין חטאת קבוע העיר בזה וקמפרש טעמא דהרמב"ם משום דמשמע לי' הא דאמר ר"ש שזורי לא נחלקו ר"א ור"י על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב בא לחלוק על ר"י דקאמר עם עשה מלאכה באמצע היום וא"י מעין איזה מלאכה עשה שפטור, דזה א"י במה חטא וע"ז קאמר ר"ש ורש"ז דדוקא בשתי שמות נחלקו, אבל לא בשני גופים או בשני מלאכות והם משם עבירה אחת, והרמב"ם כוותי' ס"ל, ואני תמה ע"ז א"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו בהא דפריך הגמרא על שמואל דמתעסק בשבת פטור משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה, ופריך עלי' ממתניתן דרש"ז ור"ש וכו' עיי"ש, ובתוס' ד"ה היינו ר"ש ורש"ז, דע"כ צ"ל דהכי פירושו דאי קאי רש"ז אאינו ידוע מה לקט מאי קמ"ל, ולהנ"ל דרש"ז בעי לחלוק על ר"י דקאמר ספק איזה מלאכה עשה מקרי א"י במה חטא, וא"כ טובא קמ"ל, ולא מקשי הגמרא מידי

ולענ"ד נראה בביאור שיטת הרמב"ם הנ"ל דמשמע מדבריו דאם ידע שחילל שבת אלא שא"י באיזה מלאכה חילל מקרי ידע במאי חטא, דלכאורה איכא למידק במתניתן הנ"ל דקתני רי"א אפי' נתכוין ללקוט תאנים וליקט ענבים וכו' ר"א מחייב ור"י פוטר, א"כ למה נאמר בה פרט למתעסק עיי"ש, ויש לתמוה מ"ק א"ש למה נאמר בה הא איכא למימר דלדרשה עד שידע במה חטא אתי' כדקאמר ת"ק

ונראה לתרץ עפ"י סוגי' דשבועות דף י"ט דפריך הגמ' דר"א אדר"א, דהתם בעי ר"א שידע אי בשרן איטמי או בשא"ט, והכא לא בעי שידע במאי חטא ומשני הגמ' דהכא אשר חטא והביא אמר רחמנא חטא כ"ש, ולפי"ז יש לומר דבאמת הו"מ למדרש כר"א אלא כיון דבלא"ה ממעטי' מתעסק בשבת ממלאכת מחשבת, א"כ ע"כ מיירי קרא בחטא ידיעה לענין תחילת מחשבתו הה"נ לענין ידיעה במאי חטא ליכא למדרש אשר חטא והביא דחטא כ"ש אמר רחמנא, ולפי"ז שפיר קאמר ר"י א"כ למה נאמר בה פרט למתעסק דאי לאו דדרשי' מנה פרט למתעסק הוי דרשי' קרא לחומרא לענין ידיעה דלא בעי אלא ידיעת חטא כ"ש

ועיין בפנ"י בשבת דף ע"ב, דהקשה מנ"ל למיפטר בשבת מתעסק באיסורא דילמא בה דקאמר רחמנא לא קאי אלא למעט מתעסק דהתירא כגון שנתכוין לעשות היתר ועלה בידו איסור, ותי' כיון דקרא מיירי בשני איסורים לענין ידיעה במאי חטא הה"ד לענין מתעסק, ולפי מש"כ יש לומר איפכא למאן דמוקים קרא במתעסק דאיסורא כגון שנתכוין לעשות באב מלאכה זו ועלתה בידו דבר זה ע"י מלאכה אחרת, א"כ הה"ד לענין ידיעה בחטא מיירי נמי דבעי' שידע איזה מלאכה עשה, משא"כ למ"ד דמתעסק לא מיפטר אלא מתעסק דהתירא וקרא לא מיירי אלא בהכי א"כ הה"ד לענין ידיעה במאי חטא לא בעי' שידע איזה מלאכה עשה, וא"כ י"ל הרמב"ם לשיטתו בפ"ב מה' שבת דלא ממעט אלא מתעסק דהתירא, ומטעם מלאכת מחשבת עיי"ש, ולא מייתי בכולהי הלכות דממעטי' מתעסק מדרשה דבה, א"כ לא בעי' שידע באיזה מלאכה חטא, כנ"ל בס"ד

ובזה נפשוט ספקו של פרמ"ג לאידך גיסא, ומ"מ נפלאת בעיני שהעלים עין ממשנה מפורשת הנ"ל

אמנם כן הא דחידש בס' מנ"ח, דבשגגת שבת וזדון מלאכות ב' מלאכות ששיעורן שוה מצטרפי אהדדי לחייבי הואיל וא"ח אלא אחת על כולן, אי עשאן בהעלם א' לענ"ד ז"א, דהא אמרי' בכריתות סוף פ' אמרו לו ובשבת דף ק"ה, דאפי' רשויות מחלקות דאם הוציא חצי גרוגרת לרשות הרבים זה, וחצי גרוגרת לרשות הרבים זה, אינם מצטרפין לחייבו חטאת, והתם א"כ מיירי בהעלם מלאכה, מ"מ דמלאכה אחת היא אם עשה מלאכה א' כ"פ בהעלם א' אפי' ברשויות מחולקות מ"מ אינו חייב אלא אחת א"כ השתא רשויות מחולקות כש"כ אם עשה שתי מלאכות חלוקות דלא מצטרפי, תה ברור עכ"ד

עוד נראה לענ"ד בס"ד ליישב הא דלא קאמר הרמב"ם רבותא טפי דאפי' ידע במה חטא אלא דלא ידע באיזה מלאכה חטא, נמי מיפטר משום דקרי' לי' א"י במה חטא, וכדמוכח ממתני' דבאמת מצד הסברא כל שידע שחילל שבת מקרי ידיעה במה חטא, מה לי באיזה מלאכה הוא חטא וכש"כ דקשי' טפי לפי מה שפי' רש"י בד"ה על מה נחלקו דבספק תאנים ספק ענבים נמי מיפטר אפי' לענין ידיעה במאי חטא, והוא תמוה גדולה, כיון דידע במה חטא וגם באיזה מלאכה חטא מה לי אם חטא בתאנים או בענבים

מיהא לענ"ד נראה דכ"ז אליבא דר' יהושע לשיטתו דס"ל תמחויין מחלקין לחטאות, א"כ הה"ד בשבת נמי תאנים וענבים כשני תמחויין דמי' וכ"ש שני מלאכות וי"ל לדידי' שפיר כי היכא דמחולקין לחטאות הה"ד לענין ידיעה במאי חטא, וכ"ז אליבא דר"י לשיטתו משא"כ לדידן דקיימ"ל כר"ע וכ"פ הרמב"ם בה' שגגות כל מלאכות שבת