ערוגת הבושם על או"ח קסד

ר"א וא"ש ונראה עוד בס"ד משום דבגמרא אמרי' הוצאה גופא היכא כתיבי ואר"י מדכתיב ויצו משה ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה וכו' ויכלא העם מהביא אלמא דהבאה קרי לי' מלאכה ולשון הבאה שייך טפי על המכניס מרה"ר לרה"י, והתם נמי נהי דמחנה לויה הוי רשות הרבים כדאמרי' בגמרא מ"מ הא אמרי' בגמרא ר"ה מקורה רה"י היא עי' פ"ק דף ה', **(צ"ע דהא בגמרא אמרו בפירוש דמחנה לוי' רה"ר הואי עי"ש בש"ס ריש הזורק.)** ועוד דהי' מוקף ד' מחיצות א"כ משמע דעיקר מלאכה גבי הכנסה כתיב, ואע"ג דהם הוציאו מרה"י שלהם וא"כ הו"ל מרה"י לרה"י דרך ר"ה, מ"מ א"א שלא היו בהם שעמדו לפוש ברה"ר

ב) והנה בגמ' ר"פ הזורק אמרי' מכדי זריקה תולדה דהוצאה היא הוצאה גופא היכא כתיבי, וכתב ההמ"ג בשם רב האי ז"ל דל"ג היכא כתיבי וטעות הוא דמעיקרא לא אסתפק להו אלא מכלן דהוי מלאכה עיין פי"ב מה"ש. ולענ"ד נראה בס"ד ליישב גירסת ספרים שלנו עפ"י מש"כ הפנ"י שם ליישב הא דמקשה קושי' זו בריש הזורק ולא קשי' לי' כן מיד במתני' דיציאות השבת או במשנה דחשיב הוצאה גבי אבות מלאכות, ותו אמאי לא מייתי מקרא דאל יצא איש ממקומו ותי' בטוטו"ד עפ"י מש"כ התוס' בשביעית דעיקר מלאכת הוצאה היינו שיוציא עם החפץ שבידו מרשות לרשות, דומי' דאל יצא איש ממקומו עם הכלי ללקט המן, אבל אדם עומד ברה"י במקומו ומכניס או מוציא הכלי לר"ה זה לא הוי שמעי' מהתם מיהא מתני' קתני זורק דהוא נמי בכהי"ג, א"כ ע"כ צ"ל דהוצאה כהי"ג נמי הוי במשכן דאי הוצאה בהי"ג הוי רק מהלכה למ"מ א"כ לא הו"מ למילף דמהלכה למ"מ אין למדין, וא"כ שפיר מקשי עיי"ש שמיישב בזה כל הסוגי' ובזה שפיר נתיישב גירסא דידן דשפיר קאמר היכי כתיבי דאי לאו דכתיבי אלא דמהל' למ"מ הוי ידעי' לא הו"מ למילף מני' זורק וא"ש בס"ד

עונ"ל בס"ד ליישב לשון הגמרא וגירסת הספרים, דהנה מבואר בירושלמי דלרע"ק דיליף זורק ממושיט, מושיט נמי אב מלאכה היא, ולרבנן דלא ילפי' זורק ממושיט הו"ל משום תולדה, ומשו"ה לא ילפי' זורק ממושיט. וא"כ הא גופא קשי' מכדי הוצאה והושטה תרווייהו הוי במשכן מ"ש דחשיב לרבנן הוצאה אב והושטה תולדה דילמא הושטה נמי אב מלאכה וניליף זורק ממושיט, וע"כ צריך לומר דהוצאה כיון דמלאכה גרועה היא אי לאו דכתיבי בהדי' לא הוי ידעי' דהוא מלאכה כמש"כ התוס' אלא כיון דאשכחן בהדי' דהוצאה הוי מלאכה מהני עכ"פ גם לתולדות הוצאה דהוי במשכן, ומשו"ה הוי הוצאה אב ולא הושטה ושפיר סברי רבנן דלא ילפינן זורק ממושיט, ובזה מדוקדק מאוד קושיי' הגמרא מכדי זריקה תולדה דהוצא' היא הוצאה גופא היכא כתיבי בפשטות לא מצי לאקשוי מידי די"ל באמת לא כתיבי אלא כיון דהוי במשכן הו"ל אב מלאכה, ומשו"ה לא מצי לאקשויי בריש מכילתין או במשנה דאבות מלאכות הוצאה היכא כתיבי, והא דלא חשיב הושטה היינו משום דכיון דמענין א' הוא אינו חייב שתים כמו שכתב הרמב"ם לענין זורע ונוטע ע"ש וכמש"כ לעיל, משא"כ במתני' דקאמרי רבנן דלא ילפי' זורק ממושיט א"כ ע"כ צ"ל דמושיט לא הוי אב וזורק תולדה דהוצאה, וע"כ צ"ל דמשום דהוי במשכן עדיין לא יחשב אב מלאכה וע"כ דהוצאה כתיבי ושפיר פריך היכא כתיבי, וזה כפתור ופרח בס"ד, ודו"ק

ג) הנה התוס' כ' בריש מכילתן ובר"פ הזורק ובכמה דוכתי דהוצאה מלאכה גרועה היא, ומשו"ה בעי' דוקא דומי' דמשכן, והיי"ט דבשאר מלאכות לא בעינן אלא שהאב יהי' במשכן, אבל תולדה דהוצאה לא מחייב אלא אי גם התולדה הי' במשכן כמו שהאריכו בריש מכילתן ע"ש, ויותר מזה דהא דקיימ"ל חי נושא את עצמו אע"ג דבזה יכול תה א"י לכו"ע חייב היכול מ"מ מיפטר משום דלא אשכחן במשכן שיה' נושאין בע"ח כמש"כ התוס' בפ' המצניע עיי"ש, וקשי' לי לפי"ז אנן נמי נימא דאפי' למ"ד מלאכה שאצל"ג חייב מ"מ בהוצאה הוי לן למפטר דלא אשכחן במשכן אלא מלאכה הצריכה לגופא, מיהא בשאר מלאכות כיון דמסתבר לי' להאי תנא דמלאכה שאצל"ג כמי מקרי מלאכה ממילא מתחייב דל"ב בזה דומי' דמשכן אבל בהוצאה כיון דבעינן דומי' דמשכן ממש והתם הוי צריך לגופה בין הוצאה והכנסה דקרשים, בין הוצאה והכנסה דנדבות **(עי' פנ"י ריש שבת ד"ה פשט עי"ש דהוצאות והכנסות דנדבה חשיב משאצל"ג עי"ש.)** וא"כ מנלן דגם בהוצאה מלאכה שאצל"ג חייב ובאמת עיקר פלוגתא דמלאכה שאצל"ג גבי המוציא את המת במטה איתא עי' בפ' המצניע, וע"כ צ"ל דל"ש לומר חילוק הנ"ל דהוצאה מלאכה גרועה אלא במידי שלא שייך כ"א בהוצאה גרידא כגון למילף הוצאה דעני מבעה"ב או הוצאת בעל חי מהוצאת חפצים, אבל בכללא דשייך בכל מלאכות שבת אין לחלק כלל בין הוצאה לשאר מלאכות דהשתא דגלי רחמנא דהוצאה אסורה הו"ל בכלל כל מלאכה, ומאי דמחייב בשאר מלאכות מחייב נמי גבי הוצאה, וזה נראה ברור בס"ד

ועפי"ז יש לפשוט מאי דמספק"ל להפרמ"ג בפתיחה כוללת דהנה פשיטא אם עשה חצי שיעור שחרית וחצי שיעור בין הערביים מצטרפי כדאיתא במשנה כ' אות א' שחרית וכו' ומספק"ל אי בעי' שיהי' חצי שיעור דשחרית קיים בין הערביים או לא. והנה בהוצאה אמרינן בגמ' בהדי' הוציא חצי גרוגרת שחרית ונשרף פטור כדאיתא בהמוציא דף פ' ע"א ואפשר דהוצאה מלאכה גרועה היא ואין לך בו אלא חידושו עיי"ש, ולפי מש"כ ל"ש חילוק זה אלא בדבר שבאנו למילף לענין הוצאה גופה זה מזה, משא"כ כשבאנו לחלק בין הוצאה למלאכה אחרת אנו אין לנו וזה ברור בס"ד

סימן פא

כתב הפרמ"ג בפתיחה לה' שבת וז"ל פשיטא לי עשה מלאכה כל ב' ביה"ש ע"ש ומ"ש חייב חטאת מבע"ל קצר ביה"ש דע"ש, וטחן ביה"ש דמ"ש אי אמרי' דהוי כשמות מחולקין קצירה וטחינה כמו חלב ודם כיון דאינו יודע אינו מביא חטאת כמו חלב ונותר לפניו כמ"ש הרמב"ם בהלכות שגגות או דילמא שם חילול שבת אחד הוא ומביא חטאת, וכן נראה עכ"ל

ונראה הא דקמבע"ל להפרמ"ג משנה ערוכה היא בכריתות דף י"ח דתנן התם חלב ונותר לפניו אכל מא' מהם וא"י איזה מהם אכל וכו', שבת ויוה"כ עשה מלאכה בא' מהם וא"י באיזה מהם עשה וכו', אמר ר"י לא נחלקו ר"א ור"י על העושה מלאכה ביה"ש וא"י, שאני אומר מקצתה עשה בשבת ומקצתה ביוה"כ על מה נחלקו על העושה מלאכה בתוך היום, וא"י אי בשבת עשה אי ביוה"כ עשה, או על העושה מלאכה וא"י מעין איזה מלאכה עשה, שר"א מחייב ור"י פוטר, ע"כ הרי מבואר במשנה זו דלר"י דבעי' שידע במאי חטא צריך שידע נמי באיזה מלאכה חטא, א"כ אין מקום לספיקו של בעל פרמ"ג, דפשיטא דאינו מביא חטאת, ופלא על גאון עוזני דנסתר מנגה נגדו משנה הנ"ל

וראיתי בס' מנחת חינוך בקונטרס מוסך שבת שכתב לפי מאי דקיימ"ל במעילה וכ"פ הרמב"ם בפ"ב ממ"א דאם אכל משני מינים הנכללים בשם אחד כגון נבילת שור ונבילת חמור וכדומה ואכל מכל א' ח"ש מצטרפין