ערוגת הבושם על או"ח קסב

ונהי דהאמת לא הוי כן דלא תליא כיבוי בהבערה כלל מ"מ כיון דאין לנו הכרח דלא כהחו"י דמהאי דכריתות הנ"ל דמחייב רא"בצ לחוד ליכא הכרח אלא לאוקימתא דרבא אבל הא איכא נמי כמה אוקימתות אחרות שם משו"ה משני הש"ס האמת דדשא"מ לא תליא כלל במלשאצל"ג, אבל המקשן שפיר קשיא לי' דהוי ס"ל כסברת החו"י הנ"ל וא"ש בס"ד

ונראה לי בס"ד דיש לומר לפי דברי התוס' הנ"ל דלמ"ד הבערה ללאו יוצאת אינו בכלל דל"ת כל מלאכה א"כ י"ל דאפי' למ"ד מלאכה שאינה צל"ג פטור ה"ד בשאר מלאכות דילפינן לה ממלאכת המשכן והתם מלאכת מחשבת אסרה תורה, משא"כ כיבוי והבערה למ"ד הבערה ללאו יוצאת דלאו ממלאכת המשכן הוא דילפינן לה אלא מלא תבערו אש י"ל דלא בעינן מלאכת מחשבת וחייב אפי' מלאכה שאינה צריכה לגופה, ובזה הי' מקום ליישב קושיית התוס' בשבת דף מ"ו ע"ב ד"ה דכל ושם שלהי פ"ג בד"ה מפני עיי"ש, אלא דלפי"ז קשיא לי קושיא נפלאה, מאי פריך בשבת דף מ"ב למימרא דשמואל כר"ש ס"ל, והא"ש מכבין גחלת של מתכות בר"ה אבל לא של עץ ואי ס"ד שמואל כר"ש ס"ל אפי' של עץ נמי, ומאי פריך והא אמרינן בשבת דף ע' שמואל ס"ל כר"י דאמר הבערה ללאו יוצאת וכיון דהבערה ללאו יוצאת ה"ה נמי כיבוי לא חמור מהבערה וליתא בכלל לא תעשה כל מלאכה וממילא מלאכה שאצל"ג גבי כיבוי נמי מיתסר ושפיר קאמר שמואל, דנהי דס"ל כר"ש ה"מ בשאר אבות מלאכות דבעינן מלאכת מחשבת אע"כ ש"מ דלא כהחו"י הנ"ל, והתם ל"ש לומר כמ"ש האר"י דמ"ב דלאו בכיבוי פחמין מיירי ואם נכון הדבר יתפרש לן בזה מה שפירש"י שם בד"ה אבל לא של עץ דאיסורא דאורייתא הוא וחייב סקילה, ולכאורה מה שסיים רש"י וחייב סקילה לישנא יתרה הוא דמאי נפ"מ בזה ת"ל כיון דאיסורא דאו' הוא, ולהנ"ל י"ל דרש"י ז"ל רוצה לשמור מקושיא הנ"ל, דלכאורה שמואל לשיטתו לא פריך כלום, ולכן קאמר רש"י דחייב סקילה וא"כ שפיר הו"ל בכלל לא תעשה כל מלאכה ולאפוקי מהחו"י הנ"ל, ושוב דינו לענין מלאכה שאצל"ג כמו שאר מלאכות ושפיר פריך, **(עי' לעיל סי' ל"ז סק"ד עי"ש.)** שבתי וראיתי דלאו מילתא הוא דאמרי דנהי דלענין הבערה הסברא נכונה הא דאי ללאו יוצאת גם מלאכה שאצל"ג חייב משום דלא נפק"מ מכלל מלאכת נחשבת מ"מ כיבוי מיהא אפי' איתא נמי לדברי החו"י הנ"ל מ"מ בעינן מלאכה הצל"ג, אפי' במכבה ע"מ להבעיר, דהא אפי' מה שאנו מחייבין לאו מקרא דלא תבערו נפקא דבקרא לא רמזא כלל, אלא ממלאכת המשכן הוא דילפינן לה אלא אנן אמרי' מדאפקי' רחמנא להבערה מכלל מלאכות שוב אא"ל דכיבוי יהא חמור מזה, אבל לעולם י"ל כיון דעיקר כיבוי ממלאכת המשכן יליף בעינן מיהת מלאכת מחשבת, ומ"מ לא מחייב עלי', אמנם אחרי העיון נראה דאפי' נימא הכי מ"מ מזה גופא מוכח דלא כהחו"י דאי אמרת דבהבערה אסור מה"ת אפי' מלשאצל"ג, ובכיבוי בעינן דוקא מלאכה הצל"ג א"כ אין סברא זו מכרחת דלא יהא כיבוי חמור מהבערה דהא נפק"מ נמי לחומרא, וי"ל מ"מ למדנו מיהת מפירש"י הנ"ל דלא כהחו"י דהא שמואל ס"ל ללאו יוצאת ומ"מ ס"ל לשמואל דחייב סקילה אכיבוי אע"ג דלאו בכיבוי ע"מ לעשות פחמין מיירי, דו"ק

ב) כתב הרמב"ם בפי"ב מה"ש ה"ב, המכבה כ"ש חייב א' המכבה את הנר וא' המכבה גחלת של עץ. אבל המכבה גחלת של מתכות פטור ואם נתכוין לצרף חייב שכן לוטשי הברזל עושים מחמים את הברזל עד שיעשה גחלת ומכבין אותו במים כדי לחסמו. וזהו לצרף שהעושה אותו חייב והוא תולדות מכבה כו', ועיי"ש בהשגות הראב"ד הרבה להשיב על רבינו דהמצרף אינו מכבה אבל הוא מכה בפטיש שגומר את חיסומו, ומ"מ חיוב אין בו דצירוף דרבנן הוא, תו הקשה על מ"ש הרמב"ם ואם נתכוין לצרף חייב וז"ל אם הוא מצרף למה אינו חייב אע"פ שאינו מתכוין דהא פ"ר הוא, ואפי' לא יהא צריך לצירופו והא איהו כר"י ס"ל במשאצל"ג, ועוד מה בין גחלת של מתכות לגחלת עץ ואמאי קאמר מותר לכבות גחלת של מתכות בר"ה אבל לא גחלת של עץ, הלא בשתיהן לפי דבריו יש בהם משום מכבה, ועוד דביומא אמרי' צירוף דרבנן הוא וחיובא ליכא וביו"כ שרי לי' אפי' לר"י דדשא"מ אסור משום דאין שבות במקדש עכ"ד, וכיו"ב הקשה הכ"מ בשם הרמ"ק ע"ש, ועיי' בההמ"ג שם שכ' בטעמא דרבנו דס"ל צירוף דאורייתא דכן מוכח הסוגיא דמיחם שפינהו בפ' כירה, והנה לא פורש מהיכן משמע לי' כן מהסוגיא ומ"ש הלח"מ דא"כ ר"א בר מתנא דמוקים למתני' במיחם שפינה ממנו מים ופריך הש"ס והלא מצרף ומשני הא מני ר"ש היא, לוקמי אפי' אליבא דר"י ובצירוף דרבנן מודה ר"י דדשא"מ מותר, ותו אביי דקאמר אבל מיחם שפינה ממנו מים לא יתן לתוכו כל עיקר מפני שמצרף הא י"ל דבדרבנן מודה ר"י דמותר א"ו ס"ל דמצרף אסור מה"ת, והנה דברי הלח"מ בזה אינם מספיקים כלל וכבר הקשה ע"ז בשעה"מ הא שמעי' לי' לר"י דאפי' באיסור דרבנן דשא"מ אסור כמבואר שם בתוס' וא"כ אכתי איכא למימר דצירוף אינו אסור אלא מדרבנן ובשעה"מ כ' דבר נכון ובס"ד קיימתיו מסברא דנפשאי, והיינו מדפריך הש"ס למימרא דשמואל כר"ש ס"ל והאמר שמואל מכבין גחלת של מתכות אבל לא גחלת של עץ ומאי פריך הא איכא למימר דוקא בצירוף דרבנן ס"ל כר"ש אבל בכיבוי גחלת של עץ דאסור מה"ת ס"ל כר"י, א"ו דפשיטא לי' להש"ס דצירוף נמי אסור מה"ת, וניחא לי' בזה הא דלא פריך הש"ס קושי' זו בפ' ב"מ דפליגו רב ושמואל אי הלכה כר"ש בגרירה, הו"ל להקשות למימרא דשמואל כר"ש ס"ל והאמר שמואל אין מכבין גחלת של עץ כו' א"ו דהתם באמת הו"מ לחלק בין דאורייתא לדרבנן אבל הכא בצירוף מיחום דהוא דאורייתא ואפ"ה ס"ל לשמואל דאפי' שיעור לצרף מותר שפיר פריך ודפח"ח, ולענ"ד נראה להביא עוד הוכחה מסוגיא דמיחם דצירוף דאורייתא כשיטת הרמב"ם, דהא מבואר בש"ס בכורות דף כ"ד בתולש כלאחר יד כיון דאינו אסור אלא מדרבנן ס"ל לרב דבר שאינו מתכוין מותר כר"ש ע"ש, וא"כ איך קאמר רב הכא דשיעור לצרף אסור, והא באד"ר כר"ש ס"ל, אע"כ דצירוף דאורייתא, וזהו ראי' נכונה לשיטת רבנן, והא דקאמר ביומא דף ל"ד הנ"מ בכה"ת כולה אבל הכא צירוף דרבנן, כ' ההמ"ג דאביי הוא דס"ל הכי אבל רב ביבי דמוקי לה בלא הגיע לצירוף ס"ל באמת דצירוף דאורייתא ופסק רבנן כרב ביבי ע"ש בההמ"ג, מיהא ממ"ש רבנו בה' עיוה"כ בטעמא דעששיות מטילין לתוך המים משום דאין שבות במקדש לא משמע כן, ובאמת לפי מה שיתבאר לקמן בס"ד בלא"ה א"ש האי סוגיא דיומא ע"פ דברי ההמ"ג בעצמו שכ' בסמוך, ודברי ההמ"ג צ"ע דהוא בעצמו כ' דהרמב"ם ל"ק אלא במכבה בכונה לצירוף עי' בלח"מ ולקמן בסמוך בס"ד

ובהא דהקשו אמאי לא יתחייב אפי' אינו מתכוין דהא הו"ל פסיק רישא ע"ש בההמ"ג ולח"מ ושעה"מ והכלל העולה מדבריהם דבצירוף לא שייך לומר פ"ר דענין מלאכה זו לא שייכא אלא במתכוין דומיא דקטימת קיסם כ"כ ההמ"ג, ועיי' מה דאסברא לה הלח"מ, אלא דתמוה על זה א"כ מאי פריך הש"ס בשבת דף מ"א והלא מצרף והוצרך לשנוי הא מני ר"ש וכן אביי דאמר מתני' ר"י הוא ובמיחם שפינה ממנו מים לא יתן לתוכו מים כל עיקר מפני שהוא מצרף, וכ"נ הא דפריך למימרא דשמואל כר"ש ס"ל כו' והא