ערוגת הבושם על או"ח טז

הוא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה, ואם כדבריו יתישב קושי' המג"א הנ"ל על הריקאנטי ממס' ברכות די"ל גם לתי' הב' ס"ל דבחצות עת רצון ומ"מ משום דלתי' ראשון אין נפק"מ אלא בא"י ניחא לי' לאוקמי' ברייתא אפי' בחו"ל ונפק"מ למאן דגני בבית אפל עיי"ש, ולדברי המו"ק שוב אין נפק"מ לענין עסק התורה דבזה לא שייך טעם הנ"ל לעשות זכר לציון, אמנם לא משמע כן בכל ספרן של צדיקים והנכון ור"ש בשו"ע הרב התניא ח"ל האי זמן חצות לילה הוא שוה בכל זמן ובכל מקום ואף שהימים והלילות משתנים כפי האקלימים ורחוק מדינות זמ"ז ממזרח למערב אין בכך כלום כמו זמן קר"ש ותפילה וזמן כניסת שויו"ט שהוא ג"כ בכל מדינה ומדינה לפי זמן הימים והלילות שלה כי עת רצון שלמעלה ויחודים עליונים שבק"ש ותפילה וקדושת שויו"ט הוא למעלה מגדר המקום והזמן רק שמאיר למטה כל מקום ומקום בזמנו הראוי לו וזה ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בחו"ל ביו"ט שני של גליות. וש"י משיב דברים נכוחים, ומ"מ הוי זהיר בזה להקדים זהירות לזריזות כמאמרם ז"ל זהירות מביא לידי זריזות דהיינו שלא ישיאך יצרך לילך ולעכב על מטתך בטרם תהי' משביע עצמך מד"ת אדעתא דהכי שתעמוד ממטתך בבוקר השכם פן תורש ע"י חלומות רעים והרהורים רעים ח"ו ומה מאוד מדוקדק בזה לשון הקודש של רמ"א בשו"ע או"ח רס"י ח' אמה שכ' המחבר יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת הבורא וכ' עליו הרמ"א בהגה שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה וכו' גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד כשיעיר משנתו יקום בזריזות לעבודת הבורא ית"ש וצריך ביאור למה הוצרך לחזור ולשנות דמיד כשיעיר משנתו יקום הלא כבר הוזכר כן בדברי המחבר שכ' יתגבר כארי לעמוד בבקר ונ"ל ע"ד הנ"ל דכ"פ היצה"ר משיאו שילך לנוח על משכבו קודם שמשביע עצמו מד"ת אדעתא דהכי שיעמוד באשמורת, ועי"ז מפיל עליו תרדימה ומקרים רעים שא"א לו לעמוד באשמורת, וצריך שיחנן לפני ית"ש שיעזרהו לקום לעבודתו ולתורתו ושמעתי לפרש מאה"כ אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך, דאם אינו זוכר השי"ת על יצועיו אז א"א לו לבוא לידי מדה זו שיהי' יכול להגות באשמורות, והיינו דכתב הרמ"א ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב אז יזכה שמיד כשיעיר משנתו יקום בזריזות ולא יתגבר עליו היצר, לאפוקי אם בשכבו על משכבו לא ישים אל לבו כנ"ל א"א לו להתגבר כארי לעמוד בבוקר

ואבאר לך בזה גם דברי הט"ז מ"ש על לשון המחבר יתגבר כארי וז"ל עיקר הגבורה כנגד יצה"ר כמ"ש חז"ל אתהו גבור ואמר כארי אשר אין לו יראה משום ברי' וכו' כן לא יעלה על האדם מורא יצרו אף שהוא תקיף ממנו עכ"ל לדבריו צריכין ביאור דלא שייך כלל לומר דבשביל מורא יצרו ימנע עצמו מלעמוד בבוקר ויראה לבאר עפ"י מאמרז"ל בסוכה דף נ"ב מ"ד ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצה"ר שצפון ועומד בלבו של אדם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה למקום שאין בנ"א מצויין להתגרות בהם את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיני' במקדש ראשון להחריבו והרג ת"ח שבו וסופו אל הים האחרון שנתן עיני' במקדש שני והחריבו וכו' עלה באשו ותעל צחנתו שמניח אוה"ע ומתגרה בשונאיהם של ישראל, כי הגדיל לעשות אמר אביי ובת"ח יותר מכולם וכו' תנא לי' האי סבא כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וי"ל היינו דהוצרך להזהיר שלא יעלה על אדם מורא יצרו דע"י שיתגבר לעמוד בבוקר לעבודת הבורא גם היצה"ר יתגרה בו יותר והוא תקיף ממנו וע"ז קאמר יתגבר כארי שאין לו יראה משום בריה כן לא יעלה על אדם מורא יצרו אף שהוא תקיף וא"ש, ויל"פ עפי"ז מאה"כ במשלי סי' כ"ד גבר חכם בעת ואיש דעת מאמץ כת כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ ע"כ, ועי' באלשיך שם, ועפ"י הנ"ל יתפרש בס"ד גבר חכם בעת פי' החכם מתגבר על יצרו ע"י עוז כדאמרו ז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין. ואיש דעת מאמץ כח, ומפרש ואזל כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, הגם דע"י חבילות חבילות של תורה שאתה מוסיף והולך ע"י תעשה לך מלחמה שלא היתה לך מעיקרא כמו שאמרו ז"ל בת"ח יותר מכולם מ"מ תשועה ברוב יועץ דכל מה שאתה מוסיף להתייעץ דקאי על התוה"ק שנאמ' בה אני עצה ותושי' כך מתרבה ישועתו ית"ש, והשי"ת ישים חלקנו עם העוסקים בתוה"ק לשמה וישים בלבנו אהו"י לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אכי"ר

סי' ב'

מגבהי מרומים, רב שלומים, ליד"נ הרב המאור הגדול כש"ת מו"ה אליעזר דייטש ני' אב"ד ור"מ בק"ק האנשאוויטץ יע"א, (כעת הגאון אבדק"ק באניהאד ני'

) ע"ד אשר בדק לן מר בדברי הפרימ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח ח"ג אות ז' בכל המצות שכשרים מן התורה ופסולים מדרבנן אם נימא דבכהא"ג לא תקנו חכמים שיבטל המצוה לגמרי אם לא יוכל לעשות כתיקון חכז"ל ומשמע לי' למר דזה לא שייך כ"א במצוה חיובית משא"כ במצות ציצית דאם אינו מתעטף בטלית אינו מבטל מצות עשה מסתברא דהעמידו דבריהם היכא דאין לו ציצית כשיעור שלא ילבש כלל, ומתוך כך תמה מעכ"ת על הפרימ"ג בסי' י"א ס"ק ג' שכ' דמי שאין לו ציצית כשיעור והוא בדרך ילבשם בלא ברכה, עדיפא מינה הו"ל לאקשויי, דדברי הפרימ"ג גופא סתרן אהדדי לפי הבנת מע"כ דהא מפורש יוצא מדברי הפרימ"ג שם בפ"כ דמעיקרא לא חקר כ"א במצות עשה שמחיוב האדם לעשותה ונקרא חובה אבל הדבר פשוט דלק"מ דהפרימ"ג לא קאמר כ"א היכא דתקנו רבנן משום גזירה דמשום גזירה איכא למימר העמידו דבריהם במקום מצוה דשוא"ת ובכהא"ג מיירי הא דמייתא התם מסוכה ומק"ש אבל הכא דחכמים לא משום גזירה אמרו לה, כגון בציצית הא דאמרו רבנן שיעור ציצית י"ב אגודלין לאו משום גזירה הוא, בכי הא מפשט פשיטא לי' להפרימ"ג דלא אמרוהו רק משום מצוה ולא לעכב ומסתבר טעמי' ויעוי' בחידושי הריטב"א סוכה דף י"ד גבי מסככין בנסרים הביאו המחהש"ק בסי' תרכ"ט ומסיים שם דכן הדין בכל פסולי ד', מינים שהם מדרבנן נדחים בזמן מצות לולב של תורה, ולפי הנ"ל צ"ע מאי ראי' מלולב לסוכה, גבי סוכה הטעם משום גזירה איכא למימר דאפי' בדיעבד העמידו דבריהם משא"כ פסולי לולב דבריהם דלאו משום גזירה ננהו, ונ"ל דמ"ש הריטב"א מ"פ לולב וערבה ט"ס הוא, וצ"ל מפ' לולב הגזול והכוונה למאי דאמרי' שם דף ל"א ע"ב לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רמון וכתבו התוס' יש לדקדק מכאן דאם לא מצא כשר מברך בפסול אע"ג דאמרי' בגמ' דפריש לא יביא דלמא אתי למסרך א"כ גם בפסול נגזור ש"מ דבשעת הדחק לא גזרי' א"כ שפיר מייתי הריטב"א ראי' אסוכה אע"ג דהתם טעם הפסול משום גזירה הוא, אלא דלפי"ז חוזר וניעור הערת מעכ"ת ני' על