ערוגת הבושם על או"ח קנו

בלול כו' הו"א דמודה לי' לשמואל א"כ מוכח דמסתת מסתבר לי' טפי דלתחייב משום בונה יותר מעושה נקב ומעייל שיפתא, וממילא כיון דריו"ח ס"ל במסתת דא"ח משום בונה אלא משום מכה בפטיש כש"כ גבי אינך, וא"כ אכתי הקושי' במקומה כיון דהרמב"ם אפי' במסתת פוסק דחייב משום מכה בפטיש כש"כ באינך

ונ"ל בס"ד דלכאורה י"ל באיזה סברא פליגו רב ושמואל במסתת, בשלמא בעושה נקב בלול או במעייל שיפתא י"ל דפליגו אי שייך בנין בכלים גם בכה"ג וכמ"ש התוס' בר"פ הבונה ובפכ"ג דף ע"ד גבי שמעתא דחביתא ע"ש, אבל במסתת במאי פליגו ע"כ נראה די"ל בנין לא שייך אלא בדבר המחובר מחלקים שונים כגון בונה בית שמתחברים דברים נפרדים, וכ"כ בכלים למ"ד יש בנין בכלים. וחופר גומא נמי דחייב משום בונה דרגבי האדמה הם חלקים הנפרדין זה מזה. וכן מגבן דחייב משום בונה היינו נמי שמחבר חלקי הגבינה הנפרדים ועושה מהם גוש אחד, אבל דבר שהוא גוש אחד אין לו ענין למלאכת בונה, וחיובו משום מכה בפטיש, וה"ט דשמואל דמסתת חייב משום מכה בפטיש ולא משום בונה, ורב לא ס"ל האי סברא, ועי' בשבת דף ע"ד ע"ב שכתבו התוס' דהיכא שעושה לגמרי כל הכלי לכ"ע יש בנין בכלים, והקשו לפי"ז המנפח בכלי זכוכית דחייב משום מכה בפטיש אמאי לא מחייב משום בונה, ולהנ"ל ניחא בס"ד, ולפי"ז יש לומר הרמב"ם ס"ל בזה כשמואל משום דריו"ח ס"ל כוותי' במסתת, וכן ריב"ל ס"ל במסתת ובמנפח בכלי זכוכית דחייב משום מכה בפטיש בשבת דף ע"ה, אבל באינך הדרן לכללא דקיי"ל כרב באיסורי, וניחא נמי בזה הא דפסק הרמב"ם מפיס מורסא חייב משום מכה בפטיש ולא משום בונה עי' בהה"מ ובכ"מ ולהנ"ל א"ש דל"ש בנין אלא בדבר המחובר מחלקים נפרדים כן נ"ל בס"ד

ג) ונפלאתי על הרי"ף דמייתי פלוגתא דרב ושמואל בעושה נקב בלול, ובמעייל שיפתא בקופינא והשמיט מסתת את האבן, והוא פלאי, נלענ"ד בס"ד, דבגמרא פריך על ריו"ח דחייב משום מכה בפטיש והאנן תנן המסתת והמכה בפטיש, ומשני אימא המסתת המכה בפטיש פרש"י ה"ק המסתת שהוא חייב משום מכה בפטיש חייב בכ"ש, וכיון דהרי"ף מייתי המשנה כצורתה המסתת והמכה בפטיש ממילא מוכח דחייב משום בונה קאמר ולא הוצרך לאתויי, עוד נ"ל בס"ד דבאמת אין נפק"מ אי חייב משום הא או משום הא אלא לענין משום מאי מתרינן בי' או משום היכא דעושה תולדה במקום אב אי מחייב אחד או תרתי, ואין נפק"מ בזה"ז, מיהא גבי עושה נקב בלול או במעייל שיפתא נפק"מ לענין להתלמד במק"א אי בכה"ג יש בנין בכלים וסתירה בכלים, משו"ה מייתי לה הרי"ף פלוגתא דרב ושמואל וכיון דהלכתא כרב באיסורי ממנו נקח דיש בנין בכלים בכה"ג, משא"כ במוסתת אין נפק"מ לדידן אי חייב משום בונה או משום מכה בפטיש, ושוב ראיתי להרי"ף בפ' כלל גדול דמייתי מימרא דריב"ל דמסתת חייב משום מכה בפטיש וא"כ ליתא לכל הנ"ל, ואין להקשות למה הוצרך לאתויי האי מימרא כיון דמייתי מתני' בריש הבונה וי"ל דבעי לאתויי לכולי מימרא דריב"ל כמות שהיא אלא דלפי"ז קשיא לאידך גיסא, הא למ"ד מסתת משום מכה בפטיש קשי' מתני' וצ"ל כדמתרץ בגמרא המסתת המכה בפטיש וא"כ איך הביא הרי"ף במתני' הגירסא המסתת והמכה בפטיש וראיתי בקרבן נתנאל שהקשה כן על הרא"ש מיהא לזה י"ל כמ"ש כיון דבזה"ז אין נפק"מ כ"כ אי משום בונה אי משום מכה בפטיש משו"ה ל"ח לדקדק בזה

ד) העושה נקב בלול לרב חייב משום בונה וכ"פ הרמב"ם בפ"י מה"ש הי"ד וסותר עצמו תוכ"ד דב"ה ט"ו כתב העושה נקב כ"ש בין בעץ בין במתכות בין בבנין בין בכלים חייב משום מכה בפטיש, והוא פלא ובלח"מ כתב דס"ל להרמב"ם דלרב דחייב משום בונה אפילו משום בונה קאמר ע"ש והה"ד נמי דחייב משום מכה בפטיש מיהא בגמרא לא משמע כן ואולי י"ל דמשמע לי' להרמב"ם כן משמעתא דחביתא בפ' כ"ג דף ע"ד ע"ב האי מאן דעבד חביתא חייב משום שבע חטאות ולא משכחת מנינא אלא אם נימא דמלאכת בנין ומכה בפטיש דאתיין בהדדי בגמר מלאכת חביתא חייב עליהן תרתי, ועיי"ש ברש"י ותוס' ולענ"ד נראה דע"כ לא שייך למימר היכא דעבד חדא מחייב עלה תרתי אלא בזומר וצריך לעצים דחייב משום נוטע ומשום זורע וכן במנכש ומשקה מים לזרעים בשבת בריש מו"ק דפליגו רבה ורב יוסף אי מחייב משום זורע או משום חורש ע"ש דפריך ולחייב משום חורש ומשום זורע כמו בזומר וצריך לעצים דהתם עכ"פ צריך לו לשני תכליתים משונים זה מזה דצריך לו למלאכת קצירת העצים וגם לתכלית של אצמוחי פירי, וכ"כ בריש מו"ק דצריך לו התכלית של רפוי ארעא וגם לאצמוחי פירי, משא"כ בגומר כלי דהכל הולך לתכלית אחד דיהא הכלי כגמר ל"ש לחייבו תרתי, ועי' פנ"י בשמעתא דחביתא, ושיטת הרמב"ם בזה תמוה מאוד וצ"ל כמ"ש המג"א דבהי"ד מיירי במחובר ואז חייב משום בונה, ובהט"ו מיירי בתלוש דחייב משום מכה בפטיש עי' במג"א סי' שי"ד ודו"ק

ה) הרמב"ם בפ"י פסק דמגבן חייב משום בונה ותמהו עליו דהא בשבת דף צ"ה קאמר עלה וחכ"א אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות, ומשמע דקאי אכולהי עיי"ש, והנה אע"ג דבונה חייב בכ"ש מ"מ במגבן פשוט דשיעורו כגרוגרת וכ"מ ברמב"ם, ובזה מדוקדק מאוד הא דפירש"י בריש הבונה, הבונה, פירש"י הבונה שאמרו באבות מלאכות כמה יבנה, והוא תמוה מאי בעי בזה, ולהנ"ל ניחא משום דבאמת איכא תולדה דבונה דאינו חייב בכ"ש דהיינו מגבן משו"ה דייק רש"י לאשמעי' דהבונה שאמרו באבות מלאכות הוא דחייב בכ"ש לאפוקי מגבן ובזה מדוקדק לשון המשנה דפתח הבונה כמה יבנה ול"ק סתם הבונה חייב בכ"ש, ולהנ"ל ניחא דאאבות מלאכות קאי וה"ק הבונה שאמרו באבות מלאכות כמה יבנה, וכפירש"י, והשתא ממילא משמע מדיוקא דמתני' דאיכא בונה דלא מחייב בכ"ש, וע"כ היינו מגבן וא"ש דפסק הרמב"ם כן

כו הסותר מבואר בפוסקים דדוקא סותר ע"מ לבנות הוא דמתחייב ועי' באחרונים דל"ד על מנת לבנות אלא כל שלא הוי דרך השחתה, ונסתפקתי לפי מה דמבואר בפוסקים דעושה פתח העשוי להכניס ולהוציא חייב משום בונה. א"כ היכא דסותר כותל שבבנין כדי לעשות שם הפתח, אי מחייב תרתי משום סותר וגם משום בונה, כמו בזומר וצריך לעצים דחייב שתים, והכי מסתברא לא מבעיא למ"ש הלח"מ בעושה נקב בלול חייב שתים להרמב"ם משום בונה ומשום מכה בפטיש ה"נ חייב שתים אלא אפי' למ"ש לעיל בשם הפנ"י סברא לחלק מ"מ בכה"ג ל"ש סברא זו ומחייב שתים, וזה נכון ופשוט ויתיישב בזה הא דהקשו התוס' במתני' דאבות מלאכות וכן הקשו בפ"ב דף ל"א ע"ב, אמאי לא תני במתני' סותר ע"מ לבנות כי היכא דקתני מוחק ע"מ לכתוב, וקורע ע"מ לתפור ע"ש, ולמ"ש ניחא בס"ד דשפיר משכחת לה סותר שיהא חייב אפי' שלא ע"מ לבנות והיינו בסותר כותל כדי לעשות שם פתח, ובמ"ש נתיישב בס"ד ע"נ הא דהקשה התויו"ט למה לי' למתני אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הו"ל למתני אבות מלאכות ל"ט, ולהנ"ל ניחא בס"ד דהא בסותר בעי' ע"מ לבנות ובמתני' ל"ק אלא סותר סתם, וא"כ