ערוגת הבושם על או"ח קנג

מכה בפטיש כגון שהוא דבר שלם משא"כ בחמין דלעולם לא משכחת לה ודו"ק

אלא דמ"מ עיקר דברי הלבוש הנ"ל דס"ל בקולייס האספנין חייב משום מכה בפטיש א"כ הה"ד גלגל ביצה נמי כדמוכח בגמ', א"כ יש לתמוה מהא דלעיל ומייתא לה בש"ס שם מגלגלין ביצה ע"ג גג רותח ואין מגלגלין ביצה ע"ג סיד רותח, עיי"ש: והשתא בשלמא אי א"ח אלא משום מבשל ניחא דהא משום בישול א"ח אלא בתולדות האור ולא בתולדות חמה, אלא אי אמרת דהחיוב משום מכה בפטיש מ"ט לא מחייב נמי בתולדות החמה וצע"ג, **(עי' רש"י דף ל"ח ד"ה דשרי דטעמא דשרי בחמה היא משום דאין דרך לבשל בחמה עי"ש ולפי"ז י"ל דגם משום מכב"פ א"ח משום דאין דרך מלאכתו בכך.)** ועפ"י הנ"ל נראה לי בס"ד ליישב שיטת הרא"ש שם במתני' דאין נותנין ביצה בצד המיחם ויתבאר לקמן בס"ד ע"כ עי' בסמוך ודו"ק

ב) עוד נ"ל דבלא"ה לק"מ מגלגל ביצה, דע"כ ל"ק הרדב"ז אלא בדבר שנאכל חי שלא ע"י הדחק, אבל ביצה חי' אינה ראוי לאכול כ"א על ידי הדחק תדע דהא לענין בישולי נכרים נמי הלכה פסוקה, דכל שנתבשל כמאכל ב"ד שוב אין בו משום בישולי נכרים וכן כ"ד שנאכל כמות שהוא חי ומ"מ קיימ"ל ביור"ד סימן קי"ג דביצה אסורה משום בישול נכרי והוא ש"ס ערוך בפ' א"מ וא"כ קושיי' הנ"ל לק"מ

ג) ושוב ראיתי כדברי הרדב"ז מבואר בהדי' ברמב"ם פ"ט מה"ש הובא בב"י סי' שי"ח שכ' כל דבר שכבר נתבשל כמאב"ד, וכן כל דבר שאין צריך בישול א"ח משום מבשל ע"ש, והנה במאי דכתב כל דבר שא"צ בישול ע"כ בא לשלול דבר שנאכל כמות שהוא חי דאי מחמת שכבר נתבשל הא קתני לה א"ו כשיטת הרדב"ז, אלא דלכאורה יפלא הא אפי' דבר שכבר נצטנן נמי אם הרתיחו חייב עליו אפי' בדבר שכבר נתבשל לגמרי א"כ למה יגרע דבר שנאכל כמות שהוא חי, מיהא נראה דלק"מ דהא מבואר בשו"ע סי' שי"ח דדוקא בדבר שי"ב רוטב חייב אם הרתיחו אחר שנצטנן, אבל בדבר יבש הוי הדין כל שבא בחמין מלפני השבת מותר לשרותו בחמין בשבת, א"כ דברי הרמב"ם נמי בדבר יבש הוא דמיירי, וכן הא דהרדב"ז נמי ע"כ ל"מ אלא בדבר יבש אבל בדבר לח ודאי לא גרע מדבר שכבר נצטנן והרתיחו, והשתא שוב קושיי' הח"ס ז"ל מגלגל ביצה מעיקרו לק"מ דהיינו דבר לח שחייב עליו כשנצטנן כש"כ כשהרתיחו בעודנו חי, תה נכון וברור ופשוט בס"ד

ד) כתב המג"א בסי' שי"ח ס"ק ל"ה דאסור ליתן חתיכת בשר רותח לתוך רוטב צונן דדוקא מים רותחין לתוך מים צוננים מרובים מותר כיון דמתערבין החמין עם הצוננים מתבטל חמימותן אבל בשר לתוך רוטב כיון שאינו מתערב מבשל כדי קליפה, וראיתי במנ"ח שהקשה על המג"א א"כ איך יתפרנס לן המשנה ביומא דף ל"ד עששיות של ברזל היו מטילין לתוך המקוה של כהן גדול והש"ס מקשה והלא מצרף ותי' עיי"ש והלא בלא"ה אסור משום מבשל כיון דהעששיות מלובנים ואינם מתערבין עם המים, ומבשל עכ"פ כדי קליפה, ול"ש תי' הש"ס, והניח זה בצ"ע, ולפי דבריו הו"מ לאקשוי עדיפא דהא אפי' ליתן למיחם רותח מותר במים מרובין כדי להפשירן ומה"ת יהי' בשר רותח גרע ממיחם, וכן הקשה באמת בס' חוו"ד סי' צ"א סק"ה עיי"ש וכתב לחלק דבשבת מלאכת מחשבת אסור וכיון שנבלע הטעם של רוטב בבשר ונתבשל והוא נהנה מאותו טעם אסור משא"כ במיחם דהטעם שנבלע לתוך המיחם ונתבשל אינו נהנה מהן ולאו מלאכת מחשבת הוא ע"ש, וא"כ קושיי' המנ"ח נמי לק"מ ח"ב ועיין בטו"ז סק"ד וסק"ו דמחלק כה"ג ודו"ק היטב

ה) קיימ"ל דאסור לבשל בתולדות חמה, גזירה אטו תולדות האור, ומ"מ כתב המהרש"ל בתשובה דמותר לצלות על גג רותח מחמה דלא מיחלף בתולדות האור, והובא במג"א סק"ד עיי"ש, והוכחת מהרש"ל הוא ממה שכתב הרא"ש בשמעתא דלא יטמיננה בחול דפריך הגמרא ולפלוג נמי ר"י בהא ומשני רבה גזירה שמא יטמין ברמץ ור' יוסף אמר משום שמזיז עפר ממקומו, מיתיבי מגלגלין ביצה ע"ג גג רותח ואין מגלגלין ע"ג סיד רותח, וכתב הרא"ש מדפריך מהאי ברייתא דמגלגלין אמתני' דלא יטמיננה ש"מ דאין חילוק בין גלגול ע"ג חול ובין הטמנה בתוך החול ואפי' לגלגל על החול בשביל שתיצלה אסור ודברי הרא"ש בזה תמוהין מאוד דהא רבה ורב יוסף אליבא דר' יוסי פליגו דלא גזרו תולדות חמה אטו תולדות האור, אבל לת"ק דהילכתא כוותי' הטעם משום דגזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור וא"כ מאי נפק"מ בהך פיסקא דפשיטא דלת"ק אסור הכל, ומתוך כך העלה המהרש"ל בתשובה הנ"ל דס"ל להרא"ש דהך שו"ט דגמ' אזדא נמי אליבא דת"ק והך דחול ואבק דרכים לת"ק נמי לא הוי טעמא משום גזירה אטו תולדות האור דאין דרך לחמם חול ואבק דרכים באור, אלא דמ"מ עדיין תמוה על המהרש"ל א"כ הו"ל להמקשן להקשות ג"כ מ"ט דרבנן בחול ובאבק דרכים, ועיין מזה בקרבן נתנאל על הרא"ש מה שכתב דהמהרש"ל בעצמו הקשה כן לעצמו ותירץ בדרך רחוקה ועיין שם בק"נ מש"כ ליישב בדבר נחמד להשכיל דודאי אליבא דרבנן לא הי' רוצה להקשות מ"ט דידע הטעם שמא יזיז עפר ממקומו, אלא אליבא דר"י פריך דאליבא דר"י הוי ס"ד דל"ל הטעם שמא יזוז דהא לרש"י ליכא איסורא דאורייתא בחופר גומא, וא"צ אלא לעפרה דהא ר"י ס"ל מלאכה שא"צ לגופא פטור עיין בפ' ב"מ דף ל"א ר"י פוטר בכולן חוץ מן הפתילה, אבל לרבנן דס"ל התם מלאכה שאצל"ג חייב שפיר י"ל הטעם משום שמא יזוז, והנה עולא מוקי לה התם בשינוי אחרינא דס"ל לר"י נמי כר"י במלאכה שאצל"ג ורבה מותיב עלי' דעולא וא"כ רבה לשיטתו ל"ס לי' כאן טעמא דר"י משום מזיז עפר ור"י ס"ל כעולא דהתם, אדפח"ח וש"י ועיין מחהש"ק על מג"א הנ"ל, והנלענ"ד ביישוב קושי' זו, עפ"י מש"כ לעיל בשם הלבוש דקולייס האספנין החיוב הוא משום מכה בפטיש א"כ ע"כ גם בגלגל ביצה הטעם הוא מחמת כן דהא מייתי ראי' מקולייס האספנין דגלגל חייב חטאת, והנה כ"כ דאם הטעם משום מכה בפטיש אין סברא לחלק כלל בין תולדות החמה לתולדות האור, ולפי"ז לר"י דמתיר להפקיע ע"ג סודרן ע"כ לית לי' הך טעמא, והשתא ניחא שפיר דלא פריך אליבא דרבנן מ"ט לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים, ד"ל נהי דל"ש גזירה אטו תולדות האור מ"מ הא גופא מלאכה היא משום מכה בפטיש כמו בקולייס האספנין, משא"כ לר"י דע"כ לית לי' הך סברא דהא מתיר להפקיע ע"ג סודרין שפיר פריך לפלוג נמי ר"י בהא וכל זה בס"ד אבל לקושטא דמייתי בריית' דמגלגלין ביצה ע"ג גג רותח **(לכאורה דברי רבינו אינן מובנים דהא רשב"ג בברייתא דמגלגלין ביצה כר"י ס"ל עי' בגמ' וא"כ אינו ראי' דלפי האמת גם לרבנן ס"ל דלא שייך כהי"ג מכב"פ וצ"ע, ובלא"ה צריך ביאור מש"כ רבינו דלרבנן לא פריך מ"ט משום די"ל לדידהו אסור מכב"פ הא בגמ' משמע דגם לרבנן ל"ל סברא הנ"ל דא"כ אמאי הוצרך לומר לרב בהפקעת סודרין דגזרי' תולדות חמה אטו תולדות האור, וי"ל.)** א"כ מוכח דלא אסרינן כה"ג משום מכה בפטיש וכמו שהקשיתי לעיל לשיטת הלבוש הנ"ל מהך דהכא, א"כ לכולי עלמא שרי לגלגל ושפיר קאמר המהרש"ל כנ"ל בס"ד

עוד נ"ל ליישב בס"ד קושי' הנ"ל על שיטת המהרש"ל, עפ"י מה שכתבו התוס' שם להקשות על ר"י וכי לית לי' גזירה שמא יטמין ברמץ הא מהיי"ט אסרו להטמין מבעוד יום בדבר המוסיף הבל, ותי' דמבעו"י הוא דאיכא למיגזר שמא יטמין ברמץ ושמא יחתה, אבל הכא לא