ערוגת הבושם על או"ח קמג

בהדיא אל יצא איש ממקומו, עיי"ש שהאריכו בזה, אבל עכ"פ מוכח דחדא מאידך לא הוי ילפי' מסברא, א"כ משכחת לה דידע לה לשבת בהוצאה דבעה"ב כפשטא דקרא דאל יצא איש ממקומו. ולא ידע לה בהוצאה דעני, וא"כ מ"פ הש"ס דידע לה לשבת במאי, ולכאורה הי' נראה דמשמע לי' להש"ס לדוחק דלא ידע לה לשבת בשום מלאכ' כ"א בהוצאה דהוי מלאכ' גרועה, דאם לא ידע לשבת בשאר מלאכות כש"כ דלא ידע לה בהוצאה כיון דמלאכה גרועה הוא, אבל א"א לומר כן דהא בש"ס דף ע"ג בהא דפליגו אביי ורבא בנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע פריך הש"ס ממתני' דאבות מלאכות, דידע לה לשבת במאי וקאמר בשלמא לרבא משכחת לה דטעה בשיעורין אלא לאביי דידע לה במאי אלמא דהוי ניחא לי' לאוקמי מתני' בידע לה בהוצאה וא"כ ה"נ הו"מ לשנוי דידע בהוצאה דבעה"ב ולא ידע בהוצאה דעני, ונראה דלא ק"מ, דודאי לא מסתבר לאוקמי דידע לה במלאכה גרועה גרידא מיהא פלוגתא דאביי ורבא לאו דוקא בנתכוין לזרוק שתים, הה"ד בשאר מלאכות נמי משכחת לה כגון דנתכוין לעשות פחות מכשיעור ונעשה שיעור שלם, וא"כ הא דקאמר בשלמא לרבא משכחת לה כגון דטעה בשיעורין קאי על כמה וכמה מלאכות, ומה מאוד מדוקדק בזה הא דפירש"י שם בד"ה משכחת לה, וטעה בשיעורין דנתכוין לפחות מכשיעור ועשה כשיעור דלכולן יש שיעור, ולכאורה תמוה לי מה בעי רש"י בזה, דהא הש"ס ל"ק התם אלא בנתכוין לזרוק שתים וזרק ד' ולהנ"ל דברי רש"י מזוקקון שבעתים, דהוי קשי' לי' כנ"ל, דהא אכתי הו"מ לשנוי דידע לה בהוצאה דעני או דבעה"ב, וע"כ צ"ל דדחיקא להש"ס לאוקמי בזה מטעמא דפרישית א"כ גם בנתכוין לזרוק שתיים וזרק ארבע איך ניחא לי', משו"ה פירש"י דבאמת לאוקימתא דטעה בשיעורין מצינו לאוקמי שפיר בכלהו מלאכות דלכולן יש שיעור, וא"ש בס"ד

ואגב אורחא ארשום מה שתמוהין לי בזה דברי התוס' שם דף ס"ט בד"ה דידע לה בתחומין כ' התוס' לא מצינו למימר דידע לה בדאיסי דבהאי נמי חייב חטאת, דאיסי ל"ק אלא שאינו חייב סקילה על א' מהם, ונוראות נפלאתי דקארו לה מ"ק לה, דממנפ"ש לפי מה דהוי ס"ל בקושייתם דלאיסי לחיוב חטאת נמי קאמר דאינו חייב על א' מהם כש"כ דלא הוי מצי לשנוי דידע לה בדאיסי, דא"כ אכתי קשיא איך תני ארבעים ח"א, דחא איכא חד מני' דלא מחייב עליה, והשי"ת יאיר מחשכי

ובהא דנקט התנא אבות מלאכות ארבעים ח"א, ול"ק ל"ט, עיי' מש"כ התוס' יו"ט, והתוס' חדשים, ואני כתבתי בס"ד דבר נכון לקמן במלאכת סותר על מנת לבנות, ובמלאכת מנפץ עיי"ש, באופן דכוונת התנא דבאמת בהאי סודרא דנקיט התנא איכא ארבעים מלאכות אלא דחסר א' מהן לענין חיוב חטאת, כיון דבהעלם א' אינו חייב אלא חדא בעושה מלאכה א' שתי פעמים, ועיין בש"ס דף ע"ג ע"ב בהא דפריך מניינא למה לי פירש"י ליתני אבות מלאכות הזורע והחורש וכו' ואנא ידענא דארבעים נינהו, ולכאורה פלא דהא באמת ארבעים חסר א' נינהו, וכבר הוגה בצדו בגליון הש"ס דצ"ל ארבעים ח"א נינהו, ודוחק לשבש כל הספרים, אולם להנ"ל פירש"י מזוקק שבעתים דהא לפי מש"כ התוס' יו"ט, וכ"כ לפי מש"כ אנא ליישב לשון ארבעים ח"א התנא קחשיב ארבעים מלאכות אלא דלענין חיוב חטאת חסר א', ותינח למאי דמשני הש"ס דמניינא אתי' לענין דאם עשאן כולן בהעלם א' חייב על כל או"א, אבל לפום קושיין דפרכינן מניינא למה לי, בדקדוק פירש"י דאנא ידענא דארבעים נינהו דהא באמת התנא ארבעים מלאכות קחשיב, ודו"ק היטב

והא דנקט התנא הזורע והחורש ע"ש העושה ולא ע"ש המלאכה, כבר הוה בתוס' יו"ט דאלישנא דאבות מלאכות שייך למיתנא זריעה וחרישה, בלשון שם דבר, וכן נקט הרמב"ם בחיבורו פ"ד מה"ש ותי' בתוס' יו"ט משום דקתני מניינא לאשמעי' העושה אותן חייב כו"כ חטאות שפיר שייך למיתני נמי המלאכות ע"ש העושה, ועיין כעין זה בכ"מ, **(וכ"כ בראש יוסף לשבת דף ע"ג ועי' פמ"ג בפ"כ ד"ה אמר הכותב עי"ש היטב כי לפום ריהטא אינו מובן דהא ר"ע ורבנן פליגי בזורק אבל במושיט כו"ע מודי.)** ובפרימ"ג בפתיחה כוללת לה"ש כתב ליישב עפ"י הירושלמי דפריך ליתני נמי המושיט ומשני דבכולן סגי ב"א אבל במושיט בעינן שני בני אדם דבא"א לא הוי מושיט, וא"כ י"ל משו"ה נקיט זורע ע"ש הפועל דלא תיקשי לתני מושיט דבשנים משא"כ אי הוי נקט בלשון הפעולה הוי קשיא ליתני הושטה ע"ש, ויש להשיב ע"ז אכתי ליתני ע"ש המלאכה וליתני באמת גם מושיט ואי משום דלא בעי לעיולי נפשי' בפלוגתא דרע"ק ורבנן, א"כ בלא"ה מעיקרו לק"מ אמאי לא תני מושיט: והוא באמת תי' א' בירושלמי, וע"כ בהך תי' ל"ס לי' להירושלמי כן, א"כ טעם זה אינו מספיק, והנכון מש"כ בזה הגאון מהר"ם בנעט בס' מגן אבות, דהרמב"ם לשיטתו דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב, א"כ לא בעי' שיתכוין לתכלית הפעולה שייך שפיר למנקט ע"ש המלאכה משו"ה תני הזריעה והחרישה, משא"כ תנא דמתני' ס"ל כר"ש דמלאכה שאצל"ג פטור א"כ לעולם אינו חייב אלא היכא דצריך לו תכלית המלאכה משו"ה נקיט הזורע והחורש, ודפח"ח וש"י, ועפי"ז ניחא לי ליישב בס"ד קושי' חמורה דקשיא לי בהא דאמרי' בש"ס דף ע"ב אמר רב פפא שבק תנא דידן בישול סממנים דהוי במשכן ונקט אופה דלא הוי במשכן, ומשני תנא דידן סידורא דפת נקיט ע"ש וקשיא לי אי משום סדורא דפת, א"כ הו"ל למתני גם מכבה ומבעיר בהאי סדורא וליתני הלש והמכבה והמבעיר והאופה, והיא בעיני תמוה גדולה, והנה לכאורה י"ל משום דמכבה ומבעיר ודאי שייכי לגבי הדדי דתרווייהו במלאכת האש שייכי בפרט למה שכ' מקצת האחרונים דלמ"ד הבערה ללאו יוצאת הה"ד וכ"ש מכבה, ואף דלא קיימ"ל הכי מ"מ חזינן מיהת דהני שני מלאכות שייכי זה לזה, ומכבה לא שייכי כלל בסידורא דפת, מהיי"ט לא תני ג"כ מבעיר אע"ג דיש לו שייכות בסידורא דפת, ולהכי תני תרתין בפ"ע, אבל מ"מ עדיין אינו מספיק דהא מבואר בש"ס כריתות כ' דהחותה גחלים בשבת חייב משום מכבה ומשום מבעיר דמכבה את העליונים ומבעיר את התחתונים, והה"ד בגורף את התנור איכא נמי הני תרתי מלאכות, וא"כ אכתי הו"ל למיתני מכבה ומבעיר בתוך סידורא דפת, דשייך בי' מכבה בגריפת התנור וכן מבעיר, מיהא לפי מה דמבואר במג"א דע"כ התנא ס"ל מלאכה שאצל"ג פטור דנקיט הזורע ולא נקט הזריעה ניחא שפיר דהא מבואר שם בש"ס כריתות דלמ"ד מלאכה שאינה צל"ג פטור לא מחייב בחותה גחלים משום מכבה, דהו"ל מלאכה שאצל"ג וא"ש דלא נקיט מכבה ומבעיר אלא לבסוף כנ"ל נכון בס"ד

והשתא דנקטינן דס"ל לתנא דידן כר"ש דמלאכה שאצל"ג פטור, נראה ליישב ע"נ קושי' התוס' בה דתנן ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב עליו חטאת ואמרי' בש"ס לאפוקי מאי רפ"א לאפוקי דם נדה, מר עוקבא אמר לאפוקי עצי אשרה, מאן דאמר דם נדה פטור כ"ש עצי אשרה, והקשו בתוס' הא ר"י ס"ל בפ' רע"ק אף המוציא משמשי ע"ז כיש חייב, שנאמר לא ידבק בידך מאומה ע"ש, וא"כ מ"ק מאן דאמר דם נדה כ"ש עצי אשירה הא י"ל דלענין עצי אשירה כר"י ס"ל, מיהא עפ"י הנ"ל יש ליישב דודאי הא דס"ל לר"י המוציא ממשמשי ע"ז חייב בכ"ש אע"ג דודאי מלאכה שאצל"ג היא דלא עדיף ממוציא את המת במטה מיהא ר"י לשיטתו הא ס"ל מלאכה שאצל"ג חייב אבל למ"ד מלאכה שאצל"ג