ערוגת הבושם על או"ח יד

חדשים, והנה אר"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה ונשמע יצאה ב"ק מי גילה לבני לשון שנה"ש משתמשין בה שנאמר עושי דברו לשמוע בקול דברו: א"כ מדוקדק ע"נ אם הרב דומה למלאך ה' צבאות דהיינו שיראתו קודמת לחכמתו, כלומר בחינת רב שבו מצד יראת חטאו קודמת לבחינת רב שמצד חכמתו בקש תורה מפיו דייקא עפ"י דאמר להו רב משרשי' לבני' חזו לפומי דרבכון, דבאופן זה אף שא"א להקדים יראת חטא דהא אין בור ירא חטא כקושיי' התוס' יו"ט מ"מ הא יכול ללמוד יראת חטא מרבו, משא"כ אם אינו דומה למלאך ה' צבאות בבחינה הנ"ל אל תבקשו תורה מפיו דייקא

והנה כ"ז במי שזיכהו השי"ת ברב שיש בו יראת חטא אבל מה יעשו תלמידים שלא זכו אלא לרב שאין בו לא תורה ולא חכמה לא צדקה ולא ישרות ולא יראה ולא מדות טובות א"כ באיזה אופן יזכו לכתרה של תורה שיהא חכמתו מתקיימת' דהא היראה שראה אח"כ אין לה בכח להפוך את בחינת שלא לשמה בה ולהעלותה

אבל דבר זה למדנו מתחילת ברייתה של עולם דהנה אין היצה"ר שולט כ"א אדבר גשמי משא"כ המחשבה שהוא דבר רוחני דכל כמה דהרוחניות יותר ככה תתמעט בדבר המחשבה אשר לא נכונה ולכן הרהור עבירה קשים מעבירה כדכ' המפרשים, והנה כי כן אף אם אין בכחו ללמוד תורה בפועל באופן שיהא זך ולא יהי' תחילת תולדתו בתערובת פניאה זרה אבל עכ"פ יפשוט מחשבותיו מכל פניאות וייחד במחשבתו כל כוונותיו בלתי לה' לבדו, ואז ממילא לא יהי' תחילת ביאתו לעולם ע"י תערובת

, ומיושב בזה ע"כ פי' הרע"ב במשנה כל שיראת חטאו, ע"ש מי שמקדים במחשבתו יראת חטאו ע"ש

ובזה א"ש הא דאמר דהע"ה חישבתי דרכי בכל יום ויום הייתי מחשב לבית דירה פלוני אני הולך דדהע"ה לרוב ענותנותו לא האמין בעצמו שיעשה דבריו בלי מחשבה אינה טובה ומיד בתחילתו יהי' תחילתו ביאתו לעולם ע"י תערובת לכן עשה תחבולה הנ"ל

וא"ש הא דקאמר חשתי ולא התמהמהתי דיש ב' מהירות או מחמת זריזות או מחמת עצלות, כיון שנתעצל מתחילתו ולא למד בשעה שיגיע הזמן צריך למהר ולחוש מעשיו, אבל אין זה כדי קיום, דא' ממ"ח דברים הוא בישוב

ובזה מתפרש ע"נ מאה"כ ירבו עצבותם אחר מהרו, דמהירות מחמת עצלות מביא לידי עצבות, והיינו דקאמר ירבו עצבותם מפני שממהרים עצמן מחמת שכבר נתאחרו ואמר השי"ת ע"ז בל אסיך נסכיהם מדם, דבכה"ג העבודה היא מעורבת במחשבות זרות הכנויים בשם דם ע"ש בריש כל מרעין אתא דם, ובל אשא את שמותם על שפתי גם במה שמעבירין ש"ש עה"ד לא אשא פניהם

והנה כ"ז אי מחשבה כמעשה משא"כ אי מחשבה אינה כמעשה מה יושיענו זה, ובזה מתפרש כמין חומר מאמר המדרש פתח דבריך יאיר מבין פתאים תחילת דבריך יאיר אמרת ויהי אור, אבל שמים וארץ נבראו במחשבה ומשם נלמוד דמחשבה כמעשה, ומשם יבינו הכל ויפתחו בדברי תורה, דגם אצל הפחותים שא"א להם להחל בדברי תורה באופן שלא יהי' תחילת ביאתו לעולם עי"ת מ"מ אפשר למיעבד הכי במחשבה כמש"כ התוס' יו"ט והרע"ב במשנה הנ"ל

ובזה יתפרש ע"נ מ"ק אם בחוקותי תלכו, וקאמר בלשון עתיד שתעלו במחשבתכם ללכת בחוקותי, וכ"כ את מצוותי תשמרו וממילא יהי' באפשרות שתחילת עשייתכם היה תהי' בלתי תערובת פניאה זרה ע"ד שפי' התוס' יו"ט במשנה כל שיראת חטאו וכו' וע"ז קאמר רחמנא ועשיתם אותם שהוא בלשון עבר אלא שהויו שבראשו מהפכו לעתיד דעי"ז יהי' באפשרות שכולו הפך לעבודת ריח ניחוח לשם השם, ויובן בזה ע"נ הא דסיים עלה במדרש דמעלה אני עליכם כאלו עשיתם אותם, ונ"ל דכוונת המדרש עפ"י הנ"ל ודייק לה מדשני קרא ול"ק ותעשו אותם אע"כ דה"ק ע"י שבתחילת עשייתכם יהי' עולה במחשבה לפניכם שתלכו בחוקותי, מעלה אני עליכם הכל אפי' מה שעבר יתהפך לעתיד לעלות לרצון לגבוה

וממילא מבואר ע"נ מאמר הניצב בראש אמור זש"ה חישבתי דרכי וכו' דדהע"ה לזה נתכוין, כמו שפירשנו והשם ית' יאר עינינו ויפתח לבנו בתלמוד תורתו ויעננו להרביץ תורה ולהרחיב גבול הקדושה, ויתקיים בנו במהרה מאה"כ הרחיבי מקום אהלך בבא"ס: