ערוגת הבושם על או"ח יג

ובזה נראה לי ליישב קושיי' התוס' דגם למ"ד נחסרו שיריים קודם הקטרה מיפסל קשיא דה"נ חסר ונ"ל דלכאור' אכתי לא מקשי רש"י כיון דאינו נהפך מחמת טעמא דהמרדכי הנ"ל א"כ יש לומר כל היכא דאיתא אשריים שדינן לי' כדאמרי' שם ע"א מיהא י"ל דס"ל לרש"י דל"ש זה אלא גבי קומץ שנתערב דצורך לו אליו, משא"כ בשריים שאין צורך להם ל"ש לומר דשדינן לי' עליהם ושפיר הוי ריבה, וכ"ז למאי דקיימ"ל דחיסר שריים כשר אבל למ"ד חיסר שריים קודם הקטרה פסול איה"נ דשדינן לי' עלי' וקושי' רש"י מעיקרו לק"מ, אלא דמ"מ קשה לי א"כ דעכ"פ לא נהפך אי נולד בתערובת מאי משני רש"י כמאן דליתא, ועכצ"ל דדוקא היכא דלא הי' לו הוויי' בעולם כלל כגון ביבמה שרקקה דם אבל היכא דהי' לו מציאות רק לענין ביטול נתהוה בתוך התערובת בכה"ג ל"ק המרדכי עיי"ש, ומיושב בזה עכ"פ קושיי' הפלתי מהתוס' סוף מעילה גבי פרוטה בכיס זה הקדש, ודו"ק

נחזור למאי דקמן עכ"פ א"א להפוך כ"א היכא דהי' לו מציאות בפ"ע קודם התערובת, ובזה יובן ע"נ מאמר רבא הנ"ל תכלית חכמה כדפרישית, ואייתא ראי' מפסוק ראשית חכמה יראת ה' דהיינו אם הראשית הוא יראת ה' אז שכל טוב לכל עושיהם עושים לשמה דעי"ז יש לו כח להיות עושה לשמה

והיינו דאמר קרא פתח דבריך יאיר אם הפתח הוא בדבריך אז יש לו הבחינה שמאיר דמעוט דוחה הרוב, לאפוקי שלא יהי' ההתחלה ע"י תערובת

ובזה א"ש מתני' דכל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, וקאמר חכמתו ויראת חטאו דהיינו אותו מיעוט יראת חטא שיש בו עכ"פ הקדימו לחכמתו א"כ יש בו כח להפוך גם החכמה שלומד שלא לשמה בלבד משו"ה קאמר חכמתו מ"מ מתקיימת ומדוקדק דל"ק קיימת, אבל כל שחכמתו קודמת אע"ג דאח"כ בא לידי יראת חטא מ"מ כיון דנתיילד בתערובת נהי דלא בטל משום דעולין אין מבטלין זא"ז וא"א להיות כהמבטל, והמבטל אפשר להיות כבטל מ"מ חכמתו מה שהוא בבחינת חכמתו אינה מתקיימת. ומיושב בזה קושיי' התוס' יו"ט דדיוקי דרישא וסיפא סתרי אהדדי עיי"ש

מיהא כיון דא"א לבא לידי יראת חטא מתחלה דהא אין בור ירא חטא א"כ איך יבא לידי זה, ע"כ אר"ל עשה לך רב, ואר"ל אם רואה אדם שתלמודו קוהה עליו כברזל בשביל משנתו שאינה סדורה לו מאי תקנתי' ירבה בישיבה שנאמר אם קהה הברזל, והוא לא פנים קלקל וחיילים יגבר, ופלא, האיך נרמז זה במאי דקאמר וחיילים יגבר, ונ"ל בס"ד עפ"י מדאר"ל גדולה תורה וכו' והתורה נקנית במ"ח דברים, והא דקאמר דברים ול"ק מעלות כדאמר גבי כהונה ומלכות נ"ל משום דהתורה נמשל למים אפי' מי שקנה כל המ"ח וחושבם למעלות א"כ ל"ק כלום וקאמר הגראו"ו ז"ל דלכן נקראת התוה"ק אשת חיל, והיינו דאר"ל אין התורה נקנית אלא בחבורה, דא"א באדם אחד שיתאחדו בו כל המעלות הנ"ל, ולכן בחבורה נקנית שפיר ע"י מ"ח דברים ולכן צריך שיבור לו האדם ישיבה שמרבים בה אותן דברים שהתוה"ק נקנית בהם והיינו דקאמר ירבה בישיבה שנאמר וחיילים יגבר, ומכש"כ שצריך לבחור לו רבי ירא שמים שילמוד אצלו, כמשאר"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו', ודבר זה צריך ביאור רחובות וכבר פירשוהו רבים גם מאי קאמר יבקש תורה מפיהו ונ"ל בס"ד עפ"י מאמרם בכריתות דף ו' אמר להו רב משרשי' לבניו כי בעיתו למיזל למיגמר קמי רבכון גריסא מעיקרא מתניתן והדר עולו קמי רבכון וכי יתביתו קמי רבכון חזי לפומי דרבכון שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך וכי גרסיתו שמעתא גרוסי על מיא כי היכא דמשכי מיא תמשוך שמעתכון, יל"ד למה להו לומר גריסא מתניתן פשיטא בלא"ה לא ידעו ולא יבינו, ותו מאי נפק"מ אי חזי' לרבי בפומי' או לא, אבל הענין כדפירשנו שלא די אם ילמוד תורה מה ששמע מרבו, אלא צריך להשתדל ללמוד ממנו מדות טובות ויראת שמים וזה אינו מושג בחוש השמיעה אלא בחוש הראיי' והסתכלות בכל תהלוכותיו ודרכיו, והיינו דקאמר להו אפי' אי תגרסו המתניתן מעיקרו מ"מ מולו קמי רבכון ורצוני שתחזי לפומי דרבכון. ולא רק בחוש השמיעה והיידאה"כ והיו עיניך רואות את מוריך ואח"כ א"ל וכי גרסיתו גרסו על מיא. בא לרמז להם טבילת עזרא דכי היכא דמשכן מיא דמעלין את האדם מטומאה לטהרה כך תמשוך שמעתיכון כל מדות המגינות שבכם לעלות לידי טהרה

ועפי"ז נפרש ע"כ מאמרז"ל בנינו כבטיעים מגודלים בנעוריהם אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, שלא יהא סייעתנו כסייעתו של שאול וכו' שלא יצא ממנו תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים, ויל"ד בקרא דקאמר כנטיעים מגודלים וקשי' מהא דאמרי' בע"ז והי' כעץ שתול ולא כעץ נטיעה הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה, אמר להו רב חסדא לתלמידיו בעינא דאימא לכו מילתא ומסתפינא דילמא תשבקוני, מאי דכתיב והי' כעץ שתול וכו', לסוף אזלו מני' אתא לקמי' דרבא א"ל הנ"מ לסברא אבל לגמרא מרב א' עדיף כי היכא דלא לפגום לישנא, עיי"ש, וצע"ג אם זהו תועלת התלמידים מ"ט ל"ק רבא, ותו למה באמת אמר להו מעיקרו מאי קסבר ונ"ל בס"ד אר"ל ד' מדות ביושבים לפני חכמים ספוג ומשפך משמרת ונפה ספוג שהוא סופג וכו' יש לתמוה מאי ביושבים לפני חכמים דקאמר ול"ק בתלמידי' היושבים לפני רבן, ותו מ"ש מהנהו ד' מדות בהולכי ביהמ"ד דקחשיב לעיל ונראה כ"כ הכוונה במאי דאמר קרא והיו עיניך רואות את מוריך

מיהא אין לך אדם שאין בו חסרונות, והנה יש עוף טמא ראה שמו ואר"ש בפא"ט עומד בבבל ורואה נבלה שבא"י, דאי אפשר לו לראות בא"י כ"א נבלה, ומעלים עין מכל דברים רוחניים שם, והנה כבר יש כמה תלמידים את המדות רעות שברבם רואים ואת הטוב אינם מקבלים מיהא אם לומד אצל רב אחד א"כ יש לקוות אף שילמוד מדות רעות שבו מ"מ יקבל גם את הטוב משא"כ מי שלומד אצל הרבה מלמדים איכא למיחוש שיטול מכאו"א את הפחות, ועי"ז יעשה כולו פחות, והיינו דאמר עד"ז ד' מדות ביושבים לפני חכמים וכו' והיינו דאמר להו רב"ח לתלמידיו בעינא דאימא לכו כהנ"ל אבל מסתפינו דלמא שבקינונא לדידי היינו שלא תלמדו ממנו רק הפחיתות אבל אינהו ידעי בנפשם דליכא למילף מידה בישא מר"ח לכן אזלי קמי דרבא והיינו דקאמר בנינו כנטיעים דייקא מגודלים בנעוריהם אז צריכין להיות כנטיעים דייקא מגודלים בנעוריהם אז לא יהיו כשתילים אלא כנטיעים, וקמפרש טעמא שלא יהא סייעתנו כסייעתו של שאול וכו' דהתם מסתמא הביא דואג ראיותיו משאול רבו, ונסתעיי' ממנו וכ"כ אחיתופל הביא סייעתא ממה דלמד אצל רבו, והיינו דקאמר שלא יצא ממנו תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים, משא"כ התם מיירא קרא במי שכבר נתעלה במדרגה כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, בכה"ג והי' כעץ שתול על פלגי מים, וטעמא אף פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול

ובזה נבא לפרש מאמר"ש הנ"ל אם הרב דומה למלאך ה' וזהו תמוה כדנתקשו כל המפרשים ולדידי נראה בס"ד שפיר עפ"י מה דתנן כל שיראת חטאו קודמת וכו' ובאבות דר"נ מייתא לה מקרא דכתיב נעשה ונשמע עיי' בתוספת