ערוגת הבושם על או"ח קלו
Arugat ha-bosem orach chayim 136 · ערוגת הבושם על או"ח · free full Hebrew text
Open in the reader →בעלמא כמש"כ הנודב"י מהדו"ת סי' הנ"ל עיי"ש ושוב אין חילוק בין איסור דאינו בשאלה ועפי"ז נתיישב קושי' הנ"ל כמין חומר בס"ד דלעולם אותן המוזהרין עליו וכ"כ הא דבעלה מיפר לה לענין למספי לה בידים מיירי מיהו אי אמרת בשלמא קטן או"כ אין ב"ד מצווין להפרישו א"כ מקראי הנ"ל דמוקמי' למספי להו בידים לא מוכח דאיתא בשאלה ושפיר שרי גבי נדר גם למספי לי' בידים א"א אמרת קטן או"כ ב"ד מצווין להפרישו א"כ הני קראי מיירי לענין קטן או"נ וספי' כי' בידים דמיתסר היינו מסברא בעלמא א"כ גם גבי נדרים מיתסר למספי כי' בידים וא"ש בס"ד וא"כ אפי' תימא דמיירי לענין ספי כי' בידים מ"מ מוכח מינה דקטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו ועפימש"כ נלענ"ד ליישב שפיר ע"נ הא דנתקשו הראשונים בסתירת הסוגי' בש"ס דיבמות קאמר בגמרא דר"י ספיקא מספקא לי' אי ב"ד מצווין להפרישו אד לא ואילו בש"ס נדה שם קא משני הגמרא אליבא דר"י אי מסל"א דאורייתא קטן או"נ ואין ב"ד מצווין להפרישו, ואכתי תיקשי' לר"י דהא ספוקא מספקא לי' תו הוקשה בתוס' שם בנדה אכתי תיקשי לר"ה דאמר הוא עצמו לוקה א"כ נהי דאין ב"ד מצווין להפרישו מ"מ הא הוא בעצמו לוקה ומה מועיל הפרת הבעל מיהו עפ"י מש"כ א"ש בס"ד דלכאורה יש להקשות קושי' עצומה מאי פריך הגמרא למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא, מברייתא דיתומה שנדרה, בעלה מיפר לה ואי מוסל"א דאורייתא היכא אתי נשואין דרבנן ומבטלין נדרי דאורייתא ולפימש"כ בתשו' רדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' פ"ח, אהא דפסק הרמב"ם פ"ג ה"ט דנדרים, הנודר שיצום בשבת או ביו"ט חייב וכו' פגע בו חנוכה או פורים ידחה נדרו מפני הימים אלו הואיל ואיסור הצום בהם מד"ס וד"ס צריכין חיזוק והקשה הכ"מ שם והרב ב"י או"ח סי' תי"ח הא בקו"ע לא מצי חכמים לעקור דבר מה"ת ותי' הרדב"ז הטעם דנדר קיל מכל איסורין שבתורה כיון דאיתא בשאלה יש כח לעקור אפי' בקו"ע והובא זה בס' אמרי בינה ה' נדרים סי' ה' עיי"ש ולפי"ז לא מקשי מידי דלעולם מוסל"א דאורייתא ומ"מ שפיר אתי נשואין דרבנן ודחי נדרא דאורייתא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת במידי דאיתא בשאלה, ושמעתי קושי' זו מפי חכם אחד מיהא לפימש"כ לעיל בשם המל"מ לק"מ דהא נדר של מוסל"א ליתא בשאלה כיון דליתא בבל יחל לפי"ז מיושב קושיית התוס' שפיר דכ"ז אליבא למ"ד אכל הוא בעצמו אינו לוקה אבל ר"ה דהוא בעצמו לוקה א"כ פשיטא דאיתא בשאלה וליכא לספוקי כלל א"כ שוב לא תיקשי' היכא אתי נשואין דרבנן ומבטלין נדרי דאורייתא דכיון דאיתא בשאלה א"כ יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ובזה כבא ליישב בס"ד גם קושית הראשונים מסתירת הסוגי' דהנה לכאורה כיון הא דאיתא בשאלה או לא תלי' אי ספי לי' בידים אסור גם גבי נדרים וכבר מבואר עפ"י דברינו הנ"ל דזה תלי' אי קטן או"נ ב"ד מצווין להפרישו או לאו דאי ב"ד מצווין להפרישו וספי לי' בידים מיתסר מסברא א"כ גם בנדרים אסור למספי לי' וממילא איתא בשאלה משא"כ אי קטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו וקראי מיירי למספי לי' בידים לא ידעינן מידי דאיתא בשאלה ולפי"ז ניחא שפיר בס"ד דאי ס"ל לר"י קטן או"נ ב"ד מצווין להפרישו, א"כ מעיקרא לק"מ קושית הגמרא דהא אז ספי לי' בידים אסור ואיתא בשאלה ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת וקושית הגמרא מעיקרא לא הוי אלא משום דר"י מספק"ל ואי ס"ל אין ב"ד מצווין להפרישו וספי לי' בידים מותר, אז ליתא בשאלה ואין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקו"ע וע"ז משני הגמרא שפיר ממנ"ש, אי קטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו א"כ שפיר מצי להיפר לה ודו"ק היטב כי הוא כו"פ בס"ד
ישאהו ד' את ברכת מועדיו, ויראהו הרמת קרן לעמו תהלה לכל חסידיו ובתוכם ידיד נפשי ש"ב הרב הגדול בתורה, עוסק בה כחשיכה כאורה, חריף ובקי, עמר נקי כש"ת מו"ה נתנאל הכהן פריעד נ"י יושב בשבת תחכמוני עה"ת ועבודה בק"ק קליינווארדיין יע"א
הא דבדק לן מר אמאי דמספק"ל למשל"מ בקרבנות דקיימ"ל אם עלו לא ירדו אם גם בשבת נימא הכי והקשה מע"כ נ"י תפשוט מגמרא ערוכה בפסחים דף ע"ג שחטו שלא לאוכליו מאי תיקן ומשני תיקן שאם עלה לא ירד הרי דגם בשבת אמרי' כן ואין לומר דתיקן דאם יקטירו האימורין לערב לא ירדו דהא כ' התוס' בשבת דף ק"ו דהתיקון צריך שיבוא מיד, אלו דברי מע"כ נ"י, ונפלאתי על מע"כ נ"י מתרי טעמי חדא דהמשל"מ לא דמי להתם דבצריך לכלבו התיקון לא אתי' מיד דהא הדם בתר הכי הוא דאתי משא"כ בשחיטה תיקן מיד לענין שיהא ראוי לערב דאי לת"ה בלא"ה תיקשי לי' כיון דלא תיקן אלא לענין אם עלה לא ירד עכ"פ כל כמה דלא עלה לא תיקן מידי והתיקון לא באה לאלתר ועכצ"ל דעכ"פ כיון דאם עלה לא ירד חשוב תיקונו בא מיד כיון דע"י שחיטה הוכשר מיד לענין זה א"כ מאי נפק"מ אם הוכשר מיד לענין שאם יעלה מיד או לענין שאם יעלה האימורים למו"ש עכ"פ איהו עביד תיקון כ"ד
ובלא"ה אין כאן ריח קושי' לא מבעי' לפי שיטת רש"י שם בשבת ק"ו דר"א ור"י בפלוגתא דר"י ור"ש קמיפלגי א"כ למ"ד נמי מקלקל בחבלה פטור מ"מ בצריך לכלבו ולאפרו לכו"ע חייב דזה חשוב תיקון אליבא דכו"ע וע"ש א"כ לכו"ע לא בעי' שהתיקון אתי' מיד, ולפי' התוס' נמי לק"מ דר"א ור"י אליבא דר"ש פליגי אבל לר"י אפי' בצריך לכלבו פטור דלא חשוב תיקון משום דהתיקון לא באה מיד בשעת מלאכה ואליבא דר"ש פליגי ר"א ור"י למר מקלקל גמור נמי חייב ולמר אפי' לר"ש לא מחייב אלא היכא דהתיקון מיהא לכלבו או לעפרו, והנה בפסחים שם בתוס' ד"ה לדברי האומר הקשו מאי ס"ד לאוקמי מתני' כר"י דמקלקל בחבלה פטור א"כ מתעסק נמי פטור ומתני' ס"ל מתעסק חייב ותי' דלאו לר"י קאמר, אלא לר' יוחנן אליבא דר"ש דאמר מקלקל גמור לר"ש פטור ודוקא בצריך לכלבו חייב א"כ הכא מאי תיקן וממילא אין מקום לקושי' מע"כ דהא לר"ש לכו"ע אין צריך שיהא התיקון אתי' מיד
ולדידי צע"ג לפי' התוס' שם דר"י אליבא דר"ש מקלקל כמי לא מחייב אלא באית בי' תיקון קצת א"כ לדידי' הדר' קושי' הגמ' לדוכתי' שם בכריתות דף י"ט ממתני' דתינוקת ע"ש, וליכא למימר הנח לתינוקת הואיל מקלקל בחבלה חייב מתעסק כמי חייב הא אין לו דמיון כלל במקלקל בעי' שיהא בו צורך משא"כ במתעסק דלא הוי מלאכת מחשבת כלל, וכש"כ דקשה טפי לפי' הריטב"א בשבת דס"ל כמי דאליבא דר"ש פליגי אלא דס"ל דזה תיקון גמור הוא יעויי"ש א"כ כש"כ דקשי' טפי וע"כ צ"ל דר"י לא ס"ל הא דשמואל וא"כ מאי פריך מכי' בסנהדרין דף ל"ב לר"י וצ"ע