ערוגת הבושם על או"ח יב

אבל מ"מ אף במי שלא זכה ללמוד תורה לשמה וכמה וכמה פעמים בא לו לאדם פנויות שלא לשם שמים אבל מ"מ בין כל המחשבות צריך שיהא עכ"פ שיהרהר פ"א עכ"פ גם מחשבה נכונה לקיים מצות בוראו ית"ש, ולעשות נח"ר ליוצרו ושיביאהו התלמוד הזה לידי מעשה, ואמר"ל אם יש עליו מלאך מליץ א' מני אלף אפי' תתקצ"ט מלמדין עליו חובה וכו' ואפי' תתקצ"ט באותו מלאך מלמד עליו חובה וחלק א' ממנו מלמד עליו זכות נמי ניצול שנאמר אחד מני אלף, ומפרש הבל"ע משום דכל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט א' ואפי' יש בו פניות הרבה שלא לשם שמים רק צד אחד יש בו לש"ש נמי ניצול ואמר"ל במס' ביצה פ"ג ויעזבו את ה' ולא עבדוהו כו' אפי' כתורמיס הזה שמבשלין אותו ז' פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה לא עשוני בני מכלל דבזה הוי סגי

אלא דצריך ביאור הלא אמרו במדרש אם בחוקותי תלכו, רבה פל"ה ה"ג בנוהג שבעולם מלך בשו"ד גוזר גזירה וכו' אבל הקב"ה אינו כן גוזר גזירה והוא מקיימה בתחילה וכו' אם בחוקותי תלכו, והנה קיימ"ל כל מיעוט מתבטל ברוב א"כ ה"נ מיעוט הול"ל שתתבטל ברוב, ואף שאותו מיעוט כוונה לשמה הו"ל דבר חשוב מ"מ מדאורייתא מבטל בטל כמש"כ התוס' סוף מעילה עיי"ש, וא"כ לפימש"כ רש"י במנחות כ"ג אותו שנתבטל חשיב כמאן דליתא

ונראה דהנה ר"י ורבנן פליגו אי מב"מ לא בטל, אם עולין אין מבטלין והר"ן בנדרים אסברא לה דפליגו אי אזלי' בתר כמות או בתר איכות, והנה אליבא דר"י ניחא דהא הכמות שוה בלשמה כמו בשלא לשמה אבל לרבנן קשיא, ונראה בס"ד עפ"י מה דאמרי' במנחות כ"ג תני ר"ח נבלה ושחיטה בטלה זב"ז ומפרש התם אליבא דר"י ל"ח מב"מ כ"א היכא דאפשר להיות זה כזה, ונראה דהה"ד אליבא דרבנן דאזלי בתר איכות נמי אע"ג דהשתא אינו שוה אלא דאפשר להיות זה כזה נמי מקרי לענין האיכות מב"מ, וראיי' ממש"כ הר"ן בנדרים גבי דשיל"מ, ואע"ג דהתם נמי לא הוי אלא מדרבנן כדמוכח מש"ס ב"מ דלא כשושנת העמקים, ודלא כדמשמע בכסף משנה ספ"ה ממעילה עיי"ש, הנ"מ התם דאי אפשר להיות לו כוותי' מיד משא"כ במידי דלא מחוסר מעשה כלל ואפשר לו להיות כוותי' האיכות גם לרבנן מקרי מב"מ, אלא דמ"מ הוצרך הגמ' לומר ר"ח אליבא דרבנן דהוא מיירא מנבלות ושחיטה ובזה לא משכחת לה כהנ"ל כ"א אליבא דר"י

ולפ"ז א"ש כיון שכח בידו לעשות תשובה ומעש"ט באופן שיהפכו זדונותיו לזכיות א"כ גם מהשלא לשמה גופא נמי נעשה לשמה ממילא הו"ל מב"מ ומב"מ לא בטל, וא"כ נשאר לעולם ממחשבה טובה בחישב לשמה ולא מתבטל בין לר"י בין לרבנן

ובזה יל"פ משנה דפ"א מסכת אבות אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות וכו' ונמצא ש"ש מתחלל, ועיי' ברמב"ם בפי' המשנה שהוא כינוי למינות ח"ו, דהנה כל הנ"ל במי שאפשר לו לעשות תשובה אפשר להמבטל להיות כהבטל, משא"כ במינות דקיימ"ל כל בואיהם לא ישובין ולא ישיגו ארחות חיים ואמרי' בפ"ק דע"ז אפי' אם ישובו לא ישיגו ארחות חיים א"כ לעולם א"א שיהא המבטל כבטל א"כ הו"ל מבשא"מ באיכות ומיעוטא ברובא בטל והו"ל כמאן דליתא, והיינו דאמר התנא שמא תחובו וכו' חובת גלות דהיא מעין הגלות ד"ק נתפזרו בין הקליפות, וכו' ונמצא ש"ש מתחלל, דאותו מיעוט שם שמים שמעורב בו מתבטל אח"כ ברובא וכמאן דליתא דמי

ולפי"ז יש כאן ב' דרכים בסתם לומדים שמעורב בהם מחשבת לשמה גם מחשבת שלא לשמה או שהוא באופן שאפשר להמבטל להיות כבטל ומהשלא לשמה נעשה לשמה א"כ ה"ל מב"מ והלשמה לעולם לא יתבטל, א"כ ממילא בכח אותה לשמה שהוא לומד זוכה אח"כ לשמה ע"ד מצוה גוררת מצוה ואמרו המפורשים בכח אותו מלאך שנברא ע"י מצוה זו הוא מסתעיי' אח"כ לעשות מצוה אחרת. וממילא זוכה אח"כ שיתהפך הכל לשמה או שח"ו הוא עוסק בחכמות זרות שנאמר בהם כל בואיה לא ישובין וח"ו שם שמים מתחלל

ובזה מתבארים דברי רבא שפיר דקאמר תכלית חכמה תשובה ומעש"ט, וכו' שלא יהא אדם קורא ושונה וכו', דאין לחכמה תכלית כ"א אם מביאה לאדם לידי תשובה ומעש"ט, ואפי' בכוונה מעט שלא יהא בועט וכו' דזה וודאי מדריגה מעיטה נמי השי"ת מסתפק במועט שנאמר ראשית חכמה וכו', שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם דלא מיירא קרא דוקא בלומדיהם לשמה לגמרי אלא בעושיהם בעושים לשמה היינו אף במי שעושים אח"כ מהשלא לשמה לשמה ולא לעושים שלא לשמה שלומדים באופן שעושים אח"כ מהלשמה שלא לשמה שהמיעוט מתבטל ברוב וע"ז שפיר מסיים וכל הלומד שלא לשמה דהיינו שאין בו שום כוונה לשמה נוח לו שלא נברא

וממילא מיושב שפיר קושיי' התוס', דשפיר קאמר הגמרא לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה דהיינו באופן שהשלא לשמה נמי אפשר לו לבא לשמה

ויש לפרש בזה מאר"ל בנזיר גדולה עבירה לשמה עיי"ש, ודו"ק כי אין פנאי להאריך בזה

ובזה נפרש בס"ד משנה הנ"ל דכל שיראת חטאו קודמה, ונקדים עוד מדרש תנחומא הובא ברש"י תמני' אפי פתח דבריך יאיר מבין פתיים. תחילת דבריך במעשה בראשית יהי אור מבין פתאים משם יבינו הכל ויפתחו בדברי תורה והוא פליאה ועיי' בראש סה"ק נועמ"ג מש"כ בזה ומ"מ קשיא אטו מהתם צריך ילפיתא שיהא הכל לומדים תורה הלא כל התורה מלא מזה

ונראה בס"ד כבר ביארנו דלימוד תורה לשמה אם הוא באופן שאינה מתבטלת יש בה כח להפיר את הפניאות ומחשבות זרות שיעשו ג"כ לשמה, ונ"ל דעל בחינה זו נקרא כר מצוה ותורה אור דמצינו אור ונר יש להם כח זה דמעט מן האור דוחה כמה וכמה מן החושך כמבואר בחוה"ל והוא דוגמא להנ"ל

והנה ידוע שיטת המרדכי ביבמה שרקקה דם דהחליצה כשרה שא"א לדם בלא צחצוחי רוק דה"ט דלא בטל המיעוט ברוב משום דאין כח בהמבטל להפוך את הבטל אלא א"כ הי' עומד בפ"ע משא"כ התם מעולם לא הי' לו מציאות בפ"ע משו"ה לא בטל הרוק, ויישבנו בזה בס"ד קושיי' רש"י במנחות דף כ"ג דפריך ממתני' דב' מנחות, דפריך למ"ד דאזל בתר מבטל ליבטל שיריים בטיבלא דה"ל מב"מ. והקשה רש"י גם למ"ד בתר בטול קשי' להוי טיבלא כנתרבה סולתה וליפסל ע"ש דתי' כמאן דליתא כיון שנתבטל, ולכאור' לפי המרדכי יתיישב שפיר דהא מעיקרו הי' מב"מ וכשנעשה מבשא"מ אז הי' עומד בתערובת ולא מצי מבטל לי' ויש לתמוה א"כ מאי מקשה רש"י, ונ"ל בס"ד דהמרדכי ל"ק אלא דאינו נהפך וא"כ שם רוק איכא עלה וכשרה, אבל מ"מ כיון דמיבטל שפיר מקשה רש"י הנ"ל עכ"פ ריבה שמנה וע"ז תי' שפיר: