ערוגת הבושם על או"ח קכח

ע"כ לענ"ד קשה להורות ולומר היתר בזה, בפרט לפי מש"כ פרומטכ"ת דבימי החול אגב עסקו בעסקיו אין לו צורך להנ"ל, א"כ גם בשבת יוכל למצוא נופש לנפשו ע"י קריאת ס"ק בלשון עברי בגופן שלנו וכיו"ב ויקיים אם תשוב משבת רגליך וכו' וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר אז יקוים בו סיפא דקרא אז תתענג וגו' וכדדרז"ל כל המשמר שבת כהלכתו נותנין לו משאלות לבו והי' זה שלום

והא דשדר לן מר קושי' בריש חולין בברייתא דמצא בידו דקורי' של צפורן וכו' אכלו מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו אסור לאכול משחיטתו, הא ע"כ מיירי ששחטם למכור בשוק דאי לעצמו בלא"ה מותרין דהא כיון דאחזיק מזהיר זהירי וא"כ אמאי לא נימא כמו דאמרי' בפסחים דף גבי חלות תודה דאם עשאן למכור בשוק וכ' מימר אמר אי מזדבן וכו' ואם לאו נפק בהו אנא, ובודאי עשאם לשם מצוה ה"נ נימא הכי, ולענ"ד לק"מ מי לא עסקינן במקום דקפוצא עלי' זבינא באופן שהכותי הי' יכול לחשוב בטח שיזדמנו לו קונים כרצונו ותל"מ

סימן ס"ט

שלוכ"ט לכבוד הרבני הנגיד המופלג בתוי"ש מו"ה ליבוש קרויס נ"י רה"ק דק"ק ספרדים בעיר אוהעל יע"א

יקרת מכתבו הגיעני, והאותיות שאלוני ע"ד אשר בעו"ה פשטה המספחת ששולחים בנותיהם הקטנים עם הגדולים גם בשב"ק במעדכען שטאטסשוהלע ויש מהם נושאים בעצמם הביכער או שעכ"פ ילד קטן נושא הביכער, והיראים אשר עדיין גחלת של יהדות לוחשת בקרבם מרעישים על זה וקלי הדעת פוערים פיהם כנגדם לבלי חוק באמרם שאין בזה חילול שב"ק, ועתה נפשו לשאול הגיע אם לילך נגדם בתקיפות ובחזקת היד עד מקום שיד היראים מגעת או שאין לילך לנגדם בפומבי בעובי הקורה, וגם ביקש לחוות דעתי בעיקר הדין אם יש למצוא בזה איזה קולא באיזה אופן

הנה הדין פשוט ומבואר באו"ח סי' שמ"ג דאע"ג דקטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו מ"מ אביו מצווה לגעור בו ולהפרישו ועל מש"כ הרמ"א שם באיסור דאורייתא, מבואר במג"א דבאמת אפי' באיד"ר חייב האב לחנכו, והחילוק היא בין דאורייתא לדרבנן רק דבאיסור דרבנן אם לא הפרישהו אין ב"ד מוחין בידו אבל בדאורייתא ב"ד מוחין ביד האב להפרישו, ובתשו' מהר"ם שי"ק סי' קע"ג קרא ערעור על מה שנוהגין המון עם לטלטל ע"י קטן במקום שאין עירוב וכ' דזה אסור לכו"ע, דאפי' לרשב"א דבאד"ר שרי למספי לי' בידים היינו דוקא לצורך התינוק אבל לצרכו אסור משום דאתי למסרך ושוב חתר שם למצוא היתר על הנותנים לקטן להביא ספרי תפלה וקריאה לביה"כ עפימש"כ התוס' בפסחים דף פ"ח והובא במ"א בשם מהרי"ו דלחינוך מצוה שרי למספי לי' בידים, וא"כ כיון דבזה עצמו מחנכין הקטן להיות זהיר בתפלה בציבור וצ"ע על הגאון שלא הביא סעד לתמכו ממש"כ הטו"ז בסי' שמ"ו סק"ו דמהמרדכי יש ללמוד דכל מה שמותר ע"י נכרי בשבת מותר ע"י קטן וכבר הרגיש שם בפרמ"ג דהטו"ז תמוה שלא הרגיש מהלכה פסוקה שבשו"ע ר"ס שמ"ג, והעלה דהטו"ז לא אמרה אלא לדבר מצוה והיינו להביא מפתח ביה"כ דבהכי מיירי שם, וזה מותר בנכרי משום שבות דשבות במקום מצוה וההד"כ כנגד הקטן וסיים שם בפרמ"ג והה"ד במקום שאין עירוב לאמור לתינוק להביא סידר וחומש לביהכ"נ, עיי"ש וכן מרן הגאון בח"ס ח"ו סי' י"ג כתב לפרש כן דברי הטו"ז אלא דהקשה דעדיין לא פלטינן מהא דקיי"ל דאפי' לדבר מצוה אסור לספות איסורא לקטן לצרכנו, משום דאתי למיסרך והעלה ג"כ תירוץ לדברי הטו"ז עפ"י דברי התוס' בפסחים הנ"ל כיון שעי"ז מחנכין אותו של פסח שפיר ספי' לי' איסורא בידים ובהכי מיירי הטו"ז דהקטן בעצמו ג"כ נכנס לביה"כ להתפלל ומחנכין במצות תפלה, ולולי דברי קדשו הי' נלענ"ד דאין ראי' מדברי התוס' הנ"ל די"ל במידי דשייך דילמא אתי למיסרך אפי' במקום חינוך מצוה אסור, מיהא גבי פסח שלא למנוייו ל"ש דאתי למיסרך דילמא יבא לאכול פסח שאינו למנוייו דהא אפי' אם הוא יבא למיסרך בזה מ"מ בעל הפסח לא יהיב לי' כיון דהוא ידע שאסור להאכילו לשלא למנוייו, משא"כ היכא דשייך דילמא אתי למסרך י"ל אף במקום חינוך מצוה אסור, וכיון דבלא"ה הר"ן בנדרים דף ל"ו לא ס"ל כהתוס' הנ"ל כמו שהביא שם הח"ס והמהרמ"ש מהיכ"ת לאפושי פלוגתא בזה, ובלאה"נ י"ל דהטו"ז לא קאי אלא אמפתחות של ביה"כ דהו"ל מצוה דרבים, ועיי' במג"א סי' ש"ז סק"ח ובאלי' רבה שם והובא במחהש"ק דיש חילוק לענין אמירה לנכרי בין מצוה דרבים יעויי"ש ומה שצידד המהרמ"ש דבזה"ז כיון דאין רשות הרבים מצוי ל"ש דילמא אתי למסרך בדאוריי' משו"ה לא גזרינן דילמא אתי למסרך, ואייתי ראי' ממה דהתירו לתת חלת חו"ל לקטן ול"ח דילמא אתי למסרך לאכל בגדלות דהטעם משום דבחו"ל לא משכחת חלה דאורייתא ולענ"ד לפי"מ דהביא הבאה"ט ביור"ד סי' ב' בשם בית הילל דמחלל שבת בפרהסי' אפי' באד"ר הו"ל מומר לכה"ת כולה, ועיי"ש בחידושי רבינו רע"א שהעלה דהוא פלוגתא בין הר"ן והרמב"ם ולדעת הרמב"ם הוכיח שם במישור דאפי' באד"ר הו"ל מומר עיי"ש, א"כ נהי נמי דבאיסור דרבנן דעלמא שפיר י"ל דל"ח דילמא אתי למיסרך מ"מ באיסורי שבת כיון דאי עבד כן בפרהסי' הו"ל מומר לכה"ת כולה א"כ פשיטא דאנו צריכין לחוש דלא ליתא למסרך כשהוא גדול להיות נעשה שרי כן מומר לכה"ת כולה ועפ"י סברא זו כתבתי ג"כ ליישב קושי' המג"א בסי' ש"א סקנ"ו לשיטת התוס' והובא בב"י סי' של"ו דהא דכ"מ שאסרו חכז"ל מפני מה"ע אפי' בח"ח אסור היינו דוקא במקום שיחשדוהו שעושה אדא"ו והקשה המג"א א"כ מאי פריך הש"ס בשבת דף ס"ה אהא דאמרי' גבי ולא בזוג אעפ"י שהיא פקוק, משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא ואמרי' אבל מטייל עמו בחצר, ופריך הש"ס והאמר רב כ"מ שאסרו חכמים וכו' אפי' בח"ח אסור והא התם אינו אלא אד"ר ולהנ"ל י"ל כיון דמאן דמוליך הבהמה לחינגא למוכרה בשוק עכ"פ מחלל שבת באד"ר בפרהסי' וא"כ כיון דיחשדוהו שמוליך הבהמה לחינגא, נמצא שהוא נחשד על שיעבוד אח"כ חילול שבת בפרהסי' א"כ נהי נמי דלא אמר רב דאסור אפילו בח"ח אלא באם יחשדוהו באיסור דאורייתא מ"מ כיון דכאן החשד היא דמוליך הבהמה לשוק א"כ חושדין אותו שהוא מומר לחלל שבת בפרהסיא משו"ה פשיטא דזהו חמור כמו איסור דאורייתא וה"ה בנ"ד כיון דאיכא למיחוש שיבא למסרך בחילול שבת בפרהסי' אפי' באד"ר שייך דילמא אתי למסרך ולענ"ד סברא ברורה היא

וכ"ז אינו אלא להתלמד במק"א אבל בכגון דא להוליך את הביכער בשב"ק ע"י תינוק קטן מאן דכר שמי' דבודאי איסור גמור הוא אליבא דכו"ע, ועוברין על מקרא מפורש לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ומבואר במכילתא דבקטנים מיירי, והובא ברש"י בפי' החומש וז"ל לא בא לזהר אלא על הקטנים וסיים רש"י וזה ששנינו קנון שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליך, וכן הרמב"ן ז"ל כ' בפי' החומש שם הזהיר שלא יעשו הבנים קטנים מלאכה לדעתינו וברצונינו ע"ש וכ"כ הרא"ה בס' החינוך וכ"ה בס'