ערוגת הבושם על או"ח קכז

הה"ד ביו"ט שני, ועוד נראה דאפי' למאי דהלכה רוחית בישראל כשיטות המחבר בזה וכמו שהעלה ג"כ בתשו' ח"ס סי' ר"כ והעלה בהחליט להחמיר כהרא"ש י"ל דהיינו לחומרא, אבל בשביל זה לא נפסוק להקל במקום דמסתעף קולא מזה וכדמייתי ראי' מש"כ המחבר בעצמו בסי' שצ"ט סי"ג חילוק בין יוט"ש של גליות ליוט"ש של ר"ה, הגם דממש"כ שם הטו"ז ס"ק ז' יש לצדד לאידך גיסא וטעמא דמילתא נראה משום דבאמת אנן בקיאין בקבועה דירחא, ומנהג אבותינו בידינו וא"כ צריכין אנו לעשות לדינא כדרך שהי' עושין בב' יו"ט, וא"כ בשלמא בשאר יו"ט של גליות, לא הי' עושין שני ימים אלא משום ספיקא לדידן נמי ספיקא היא אבל בב' יו"ט של ר"ה מה שהי' עושין ביו"ט היינו משום דבאו עדים מן המנחה ולמעלה, ונהגו אותו יום קודש ולמחר קודש, ועיקר יו"ט הי' יו"ט שני שממנו מונין למועדים א"כ אנן דעבדינן יו"ט שני ימים. ממילא יש ליוט"ש חומרא דיו"ט ראשון, דהא עיקר מה שעושין יו"ט שני היא היכא דיוט"ש עיקר היו"ט, ומהיי"ט גופא קיימ"ל בסי' ת"ר דאם אין לו פרי חדש עם כל זה אומר שהחיינו בליל ב' ועיי"ש במחהש"ק **(עי' בהג' רע"א או"ח סי' של"א דמצדד להקל ביו"ט ועי' פת"ש סי' רס"ו שהביא בשם הגאון בעל כו"פ בספרו בינה לעתים על ה' יו"ט דמימר ביו"ט שני עי"ש.)** ע"כ נראה לענ"ד אם יש שם מוהל מומחה, כבד תכבדנו במצות מילה ובזכות חתן מילות דמים, נזכה לקבץ פזורינו מבין העמים, ולבנין מקדש כמו רמים, בביאת משיח תמים במהרה בימינו אמן

סימן סח

שלוכ"ט לכבוד ידידי הה"ג החו"ב בח"ת וו"ח, מו"ה יעקב בייליש נ"י האבדק"ק יאנאשי יע"א

יקרת מכתבו הגיעני וכו', וע"ד שאלתו אודות גביר א' אשר יש לו מיחוש (נערוועזיטעט) וכאשר שומע קול כלי זמר נחה דעתו עליו ולקח לו זה זמן לא כביר מכונת כלי זמר שנתחדש עתה שקורין לו פאנאגראף, ונפשו בשאלתו אם מותר לצוות לאחד ממשרתיו בע"ש שיעריך לו המכונה הנ"ל בשבת להוציא קול נגן בפרט כי בשבת הדבר נצרך לו ביותר, כי בחול היא טרוד בעסקיו, ובשבת שהוא נח מעסקיו מתעורר מיחוש שלו יותר, והנה פרומעכ"ת צידד להקל דבמכונה הנ"ל ל"ש שמא יתקן כלי שיר דאם יתקלקל א"א לו לתקנו אלא בהפאבריק, וזה לא מסתבר כלל דלא פלוג רבנן בגזירתן דבכל ענין אסרו השמעת קול משום גזירה שיתקן כלי שיר תדע דהא אין מספקין ואין מרקדין נמי אסרו מחמת הך גזירה אע"ג דבמספקין ומרקדין גופא ל"ש שיתקן כלי שיר ועכצ"ל דלא פלוג רבנן ואסרו כל השמעת קול משום השמעת קול דכלי נגון ששייך בו הך טעמא ועיין בסי' ש"ה לענין אסור להשתמש בבע"ח דעיקר הגזירה משום שמא יחתוך זמורה, ומ"מ אסור, אפי' היכא דל"ש שמא יחתוך יעוי"ש במג"א ס"ק י', ומכש"כ דאין סברא לחלק כלל בין כלי זמר שאפשר להדיוט לתקנו או שצריך תיקון בפאבריק דחכז"ל לא נתנו דבריהם לשיעורין ומ"מ הי' נראה לכאורה לצדד להקל עפ"י מש"כ התוס' בס"פ המביא כדי יין והובא ברמ"א סי' של"ט דבזה"ז הכל שרי דאין אנו בקיאין בעשיות כלי שיר וליכא למיגזר שמא יתקן כלי שיר, דמילתא דל"ש היא עיי"ש, וא"כ אינו אסור אלא מכח חומרא, ומבואר במג"א סי' ש"ז סק"ב דבדבר שאינו אלא חומרא בעלמא שרי לומר לעכו"ם, אמנם אחרי העיון נראה, דע"כ לא כ' התוספות והרמ"א קולא זו אלא לענין אין מספקין ואין מרקדין דבלא"ה לא מיתסר משום הך גזירה גופא אלא משום לא פלוג דהא בסיפוק וריקוד גופייהו ל"ש תיקון כלי שיר כדפרישית, אבל בכלי זמר גופא לא מהכי הך טעמא דא"א בקיאין בעשיית כלי שיר ועיין במג"א סי' תמ"ז סק"ה דלא מחמירין בלא פלוג כמו בגוף הגזירה עיי' שם, וה"נ י"ל כן תדע דבסי' תקצ"ו מבואר ברמ"א דלאחר שיצאו י"ח אין לתקוע עוד בחנם, ובטו"ז שם השיג על הרמ"א מאין לו דבר זה, וכבר הביא הח"צ בתשו' סי' ל"ה דכן מבואר בש"ס שבת דף קי"ד וחולין דף פ"ד והפמ"א כתב ליישב דביו"ט של ר"ה כיון שכבר פקע הך גזירה שמא יתקן ס"ל להטו"ז הואיל והותרה הותרה לגמרי עיי"ש, אבל עכ"פ לא עלה על דעת שום א' מהני רבוותא להקל מטעם המבואר בתוס' הנ"ל, וברמ"א סי' של"ט הנ"ל, אע"כ דקולא זו לא איתמר אלא לענין אין מספקין ואין מרקדין דלא מיתסר אלא משום לא פלוג אבל לא לענין השמעת כלי זמר שהיא גוף הגזירה מיהא אם נימא דבמכונה הנ"ל הנקרא פאנאגראף נמי ל"ש הך גזירה כמו שעלה על דעת פרומעכ"ת משום דא"א לשום אדם לתקנו אלא בהפאבריק, אע"ג דכבר כתבתי דמ"מ אסור מיהת משום לא פלוג מ"מ עכ"פ הי' מהני גם בזה הך קולא שכ' הרמ"א הנ"ל בסי' של"ט אבל נראה פשוט דהך נמי בכלל גוף הגזרה היא, דהא עכ"פ באותו מקום שהפאבריק שם פשיטא דשייך שמא יתקן, וא"כ בשם בודאי אסור שוב ליש לחלק בין מקום למקום כלל

ותו נראה דבלא"ה איכא למיגזר במכונה ההיא שמא יתקן גופי מכל כלי שיר דעלמא, עפי"מ שראיתי בתשו' בית יצחק שבח"ב מחלק יור"ד סי' ל"א בדין אם מותר לדבר בשבת למכונה הנקרא פאנאגראף והיא כלי הנ"ל שמחזיק הדיבור ימים רבים, וכ' דהוא אסור מפני שנתהוה רושם בהשעוה הנמצאת בהמכונה הזאת והוי ככותב כמבואר בסי' ש"מ דמוחק שעוה שעל פנקס חייב והה"ד בכותב על שעוה והה"ד דאסור להשמיע קול מהפאנאגראף משום משמיע קול עכ"ד, והנה אם נימא כמשמעות דבריו דע"י שמדבר למכונה ונתהוה רושם איכא משום כתיבה דאורייתא, א"כ פשוט דאיכא למיגזר, שמא ידבר לתוך המכונה נגונים שיוציא אח"כ בשירה וקול זמרה, וא"כ יתחייב משום כותב אלא אפי' אם נימא כמו שנראה לענ"ד האמת דודאי אין בזה משום חיוב כתיבה מדאורייתא, דלא גרע מכותב כלאחר ידו ברגלו בפיו, דמשנה שלימה שנינו שאינו חייב חטאת מ"מ כיון דאשכחן מיהת דחכז"ל אסרו השמעת קול משום תיקון כ"ש מה שמדבר בהמכונה ניגונים כדי להוציאם אח"כ הא גופא תיקון כלי שיר היא, והוי בכלל גזירת חכמים הנ"ל אפילו את"ל דלא שייך גזירה זו בזמן הזה מכל מקום לדבר לתוך המכונה בזה ודאי כל אדם בקי, וא"כ הך גזרה קרובה טפי מגזירת תיקון עשייית כלי כנלענ"ד נכון ומעתה כיון דהיא שבות גמור ממילא אסור לומר כן אפי' בע"ש כמבואר במג"א סי' ש"ז סקי"ז בשם הר"ן, ועיין במשל"מ פ"ז מה' שבת ה"ט בשם מהר"א ששון ועיי"ש במשל"מ שהוכיח שגם בשבות אסור אמירה לנכרי בע"ש, וא"כ אין לנו לצדד להיתר אלא מחמת דמבואר בשו"ע ס"ה דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור אלא משום שבות מותר לומר לנכרי לעשותו אם יהי' שם מקצת חולי, אבל לענ"ד נראה דגם בזה יש ליישב עצמו הרבה דלא אשכחן אלא בדבר שהיא לצורך רפואתו, ואולי דבר שאינו גורם רפואה כלל, אלא הנחת הדעת בעלמא ואין זה מפיק רפואתו כלל, אולי לא אמרינן כן, ותו יש לחוש משום איסור שביתת כלים בדבר שיש בו משום השמעת קול כדכ' רמ"א בסי' רנ"ב, והתם מקילי' משום פסידא והה"ד דהי' ראוי להקל במקום חולי קצת, אבל כ"כ דיש לפקפק מאחר שאין זה גורם רפואה כלל אלא הנחת הדעת א"כ כאו"א יקל לעצמו לומר לגוי לנגן לו בכינור וכלי נגון ויתלה עצמו שהיא לצורך הנחת דעתו,