ערוגת הבושם על או"ח קכה

מועטים לערך דמי שכר שבת דבס' תוס' שבת סי' רמ"ד ס"ק ט"ז וי"ז מבואר בהדי', דגם אם משכיר איזה שעות קודם השבת בצירוף יום השבת מקרי הבלעה (והיינו בדברים המותרים להשכיר גם בע"ש) עיי"ש, וא"כ הה"ד אם היתר הבלעה היא באופן הנ"ל נמי לא איכפת לן אם דמי ההיתר הם פחותים מדמי שכר שבת, ומ"מ צל"ע דבסי' רמ"ו קפסיק ותני לא ישכיר כליו לגוי בע"ש וביום ה' מותר להשכיר לו ובלבד שלא יטול שכר שבת אלא בהבלעה וכגון שישכיר לו לחודש או לשבוע, והתם בכלים שעושין בהם מלאכה כמי מסתמא איכא משום פחת כלי, ואפ"ה ל"ש מטעם הבלעה, ועכצ"ל דמיירי בכלים שאין פחת תשמישן מסויים כ"כ משא"כ בסחורה שלך דידוע דפוחת והולך ע"י תשמישן וע"כ פתיך בהשכירות דמי הפחת שפיר מקרי שכר שבת בהבלעה, וא"כ עכ"פ בצירף שיטת מרן המחבר בשו"ע שכ' דהראשונים חולקים על שבולי לקט הנ"ל נראה להתיר באופן הנ"ל בלי פקפוק, ובזה אחתום באה"ר ואה"ע אחיך הנאמן בלונ"ח

חוסט אור ליום ו' עש"ק וארא תרס"ה

סימן סד

שלוכ"ט להאברך המופלג מו"ה יעקב ב"ק נ"י בישוב קערעצקי יע"א

ע"ד שאלתו אודות מה שהישראלים קונים מן הנכרים חתיכות עצים דקים שקורין שיכדלין והגוים עושים מהעצים שלהם ודרכן להביאם על העגלות שלהם בשבת לחצרות של הישראלים ומניחים אותן בתוך החצר, ולמוצש"ק מונין מספר השיכדלי"ן ומשלמין להם. ושואל מע"כ אם מחויבין למחות שלא יפרקו העצים בשב"ק בחצרות הישראלי' או לא

הנה בשו"ע סס"י ש"ז כ' הרמ"א נכרים המביאים תבואה בשבת לישראל שחייבין להם והישראל נותן לו מפתח לאוצרו והנכרי נותנו לשם ומודדים ומונים יש מי שמתיר משום דהנכרי במלאכת עצמו עוסק ואינו של ישראל עד אחר המדידה ויחשוב עמו אח"כ, ועיי"ש במג"א ס"ק ל"ב אבל אם התבואה של ישראל אסור לומר לנכרי לפנותו דהו"ל שבות דשבות, וא"כ ה"כ נראה כיון דהעצים הם של נכרים עד אחר קנין ומנין אין צורך למחות, ודין זה הביא הרב"י שכ' בזה ולא ראיתי לא' מרבותי שמוחה בדבר, משמע שהי' רגילין לעשות כן אלא דצלע"ג מ"ש מהא דקיימ"ל בסי' רמ"ו ס"ב דאפי' להשאיל אסור שום כלי לנכרי בע"ש אם הוא סמוך לחשיכה כל שאין שהות להוציאו מפתח ביתו של המשאיל קודם חשיכה משום מרה"ע שיסברו שהישראל ציוהו להוציא, וכן בסי' רנ"ב ס"א מותר למכור לנכרי ולהטעינו סמוך לחשיכה ובלבד שיצא מפתח ביתו מבעו"י ומבואר שם בטו"ז הטעם בשם הרמב"ם פ"ז דכשיוצא הכותי מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמו שהלוהו לכותי או משכנו או פסק עמו או מכר לו בשבת ועיי"ש ברמ"א ובמג"א ס"ק ה' א"כ כש"כ הכא דהו"ל למיחוש למרה"ע שיאמרו שקנהו בשבת

וראיתי בתשו' תשב"ץ חלק ב' סימן קס"ז שנשאל על מה שבאותו מקום נהגו לאצור בביתם תבואות הערביים בעת האסיף, ובעת הזרע מוציאין אותו לזריעה ומשתתפין עמהם בזרע לזרוע אם בתורת הלואה אם בתורת מכר ולפעמים מודדין להם באמתחתם מה שצריכין מע"ש ומוציאין בשבת והוקשה הדבר בעיני השואל משום מה דאמרי' בפ"ק דשבת לא ימכור אדם חפצו לנכרי אא"כ יוצא מפתח ביתו מבעו"י, וצידד שם התשב"ץ להתיר לפי שאין האיסור אלא מפני חשד שלא יראה כמכר או ממשכן או מודד בשבת, ואם הוא מורגל ביניהם וכל העם יודעין שלא עשה בו ישראל איסור בשבת א"כ מותר הוא וכדאמרי' בירושלמי לענין שביעית יודעין בני עירו אם יש לו בית השלחין או לאו עיי"ש, וע"כ צ"ל דגם האי דסי' ש"ז מיירי בכהא"ג

מיהא יותר נראה דע"כ לא מיחו רבותינו שהביא האגודה אלא משום פסידא, דלא לחנם דקדק בלשונו לכתוב שמביאים תבואה לישראל שחייבין להם, משמע דהוי כמציל מידם החובות, ועיין ביור"ד רסי' קכ"ג ברמ"א ודו"ק, ומשום פסידא לא מיחו, וכדאשכחן כהא"ג בסוף סי' רמ"ד גבי מכס, וכן בסי' רנ"ב בהגה ס"ה, וע"ש במג"א ס"ק כ' אבל היכא דל"ש פסידא ודאי נראה דאיכא משום מרה"ע, שיאמרו שקנה מן הנכרי בשבת, וא"כ בנ"ד אי איכא משום פסידא דהיינו שיש לחוש שהנכרי לא יאבה למכור שינדלי"ן אלא באופן שיביאם לתוך חצרו של ישראל בשבת כדי שיהי' מוכן לחשוב עמו במוצש"ק, וגם כשנתפרסם בהיישוב שהוא על אופן זה בכהא"ג שכ' לעיל בשם התשב"ץ אז אין למחות. אבל לא זולת זה, והמשמר שבת כהלכתו יזכה לנחלה בלי מצרים

ועיין עוד בסי' ש"ז במג"א ס"ק כ"ט הביא לשון הרמב"ם פ"ו ה' כ"א נכרי שהביא חפציו בשבת והכניסן לבית ישראל אפי' א"ל הניחן בזוית זו מותר עכ"ל, והתם לא מצינו לפרושי דמיירי להציל חובו מן הנכרי ואפי"ה מותר, ובודאי צ"ע, מ"ש מהאי דלא ימכור לנכרי אלא בכדי שיצא מפתח ביתו וצ"ע ליישב: **(לענ"ד ר"ל דהתם מיירי דהחפצים המה של עכו"ם אלא הניחם שם לשמרן וכהא דפ"ק דפסחים דף ו' ייחד לו בית אינו זקוק לבער וא"כ בכהי"ג לא שייך מרהע"י דהא יראו לאח"כ שהגוי נוטלם בחזרה וידעו שלא הי' לישראל שום שייכות בחפצים הללו וכהי"ג כ' המג"א בסי' רמ"ד ס"ק ה' לענין קבלנות שדה דבעת הקציר יתברר דלאו לאריסות עביד שיראו שאין הגוי נוטל כלום עי"ש וה"ה להיפך

)** סימן ס"ה

שלוכ"ט לתלמידי הרב החריף מו"ה חיים ליב נ"י דומ"צ בק"ק מאקוי יע"א

וע"ד אשר בקשת עוד לחוו"ד אודות הנחתומים דשם שהם כולם מחללי שב"ק, ואופים בשב"ק כמו בחול, ונשאלת אם הפת שאפו בשבת מותר ליקח מהם ביום א' אחר השבת ודעתך לומר דאף שמבואר בתשו' הריב"ש דמייתי בחרע"א ביור"ד סי' צ"ט דאם ביטל כדי למכור הוי כמו שנתבטל בשבילו א"כ ה"כ בנחתום הו"ל כמי שאפה בשבילו ממילא אסור עולמית גם לאחרים, ושוב כתבת דאם הנחתומים עושין מלאכתן ע"י פועלים נכרים אף שאמירה לנכרי הוא שבות מ"מ המעשה ל"ש לקרותו מעשה שבת כלל כיון שהיא רק מעשה הנכרי, ומה שהישראל עושה איסור באמירתו אינו שייך כלל להמעשה, דשליחות ל"ש בזה כמבואר בב"מ, ובפנ"י בב"מ דף צ' א"כ ל"ש כלל להמעשה ואיסורא דעבד עבד אלו דבריך, ואינו נכון כלל, דמה שאנו אוסרין הבשל בשבת לדידי' עולמית, לאו משום מעשה שבת אסרינן לי' דא"כ אין חילוק בין לו או לאחרים כדסבירא לי' באמת לריה"ס ואנן קיימ"ל מעשה שבת אינו אסור דלא כריה"ס והא דלדידי' אסור לעולם אינו אלא משום קנסא תה שייך אפי' בעשה ע"י ככרי ומה דפשיטא לך נמי כיון דהו"ל כמי שאפה בשבילו ממילא אסור גם לאחרים עולמית, תמיהני עליך היאך העלמת עינך ממה דמבואר במג"א סי' שי"ח סס"ק ב' דלמי שנתבשל בשבילו אינו אסור עולמית עיי"ש, הן אמת דלא זכיתי בזה להבין דברי המג"א, דמתחילה כ' דמי שנתבשל בשבילו הוי ג"כ דינו כהוא עצמו כמו ביור"ד סי' צ"ט לענין מבטל איסור לכתחילה ושוב הביא דמדברי ב"י משמע דוקא התם חיישינן שיאמר לעכו"ם לבטלו אבל הכא הא בלא"ה צריך להמתין בכדי שיעשה כשבישלו עכו"ם ולישראל ל"ח