ערוגת הבושם על או"ח קכג

סתירה זו, ואף למ"ד דילפינן מגלגול דארוסה מ"מ הא ע"כ לא מיתסר' עליו מחמת סתירה זו, דא"כ אין המים בודקין את אשתו כיון דאיהו אינו מניקה מעון, ועכצ"ל דהערבות הוא מחמת האשה שמשקה דאי ידעה בעצמה שנסתרה ונבעלה הא היא עבדה איסורא, א"כ א"ש דלהרא"ש לשיטתו ליכא למימר תי' הריטב"א הנ"ל ושפיר קאמר לחלק בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן, וכל זה אי נימא דאנשים לא נעשו ערבים בגלל נשים משא"כ אי האנשים קיבלו ערבות בשבילם הדק"ל מאי דוחקי' לחלק בין שבועה דאורייתא לדרבנן דזהו דוחק כמבואר שם בהרי"ף ס"פ כל הנשבעים דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון טפי הול"ל כמו שתי' הריטב"א אע"כ דהאנשים לא קיבלו ערבות בגלל הנשים, ונפשוט שפיר ספיקו של הדג"מ וכל זה לפי דרכו של הדג"מ בהבנת הרא"ש, אמנם בחרע"א ז"ל **(עי' הגה' רע"א על משניות מגילה פ"ב מ"ד ר"ה פ"ג מ"ח עי"ש.)** הכריח דע"כ אין כוונת הרא"ש דנשים אינם בכלל ערבות כלל אלא כוונתו דבמידי דלא נתחייבו ל"ש ערבות וההד"נ אנשים במידי דלא מתחייב בי' אינו בכלל ערבות יעיי"ש, ואני כבר הארכתי במק"א והבאתי ראי' לדבריו מש"ס שבועות דף ל"ט ע"א וכל עברות שבתורה מכה"ע לא והכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבין זה בזה ומאי פריך דילמא נפק"מ בנשים דאי משום ערבות הא לתני' בכלל ערבות משא"כ בשבועת שקר דנפרעין גם מנשים ואין לומר דדייק מדקתני נפרעין ממנו משמע מני' לחודי' הא ע"כ גם התם לתי' הגמרא ממנו לאו דוקא, ולשיטת רע"א ז"ל ניחא בשבועה שקר דנשים נמי בכלל חיובא אינהו נמי בכלל ערבות ועיי' מש"כ במק"א ליישב בזה קושיי' הכפ"ת בפ' בתרא דיומא בהאי דגדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה, בטו"ט, והשתא אין מקום לספיקו של הדג"מ דהא לענין קה"י דנשים נמי חייבות פשיטא דהו"ל בכלל ערבות והרא"ש ל"ק התם אלא למאי דאמרי' אי נשים בקה"י דרבנן לא מצי מפקי י"ח וע"ז שפיר קאמר דאי לא מחייבו אלא מדרבנן ליתניי' נמי בכלל ערבות, ודו"ק היטב, ועוד נ"ל בס"ד ראי' לדברי רע"א ז"ל מהא דאמרי' בב"מ דף י' כי אמרי' אשלד"ע הנ"מ היכא דשליח בר חיובא אבל היכא דשליח לאו בר חיובא לא, ואיכא מ"ד דתלי' היכא דשליח אי בעי עביד אי בעי לא עביד לאפוקי חצר דבע"כ עביד ואמרי' איכ"ב כהן שאמר לי' לישראל צא וקדש לי גרושה, דישראל לאו בר חיובא הוא יעויי"ש, ועיי' בריטב"א שהקשה דת"ל דהוי בר חיובא משום לפני עור ל"ת מכשול ותי' אף דלא הוי בתרי עברי דנהרא, אבל מ"מ קשיא ת"ל דישראל הוא בר חיובא מצד ערבות, אע"כ כמ"ש דבמידי דלאו בר חיובא ליתא נמי בתורת ערבות, ודו"ק: **(ומיושב בזה קו' תוס' שם אמאי לא נקט כהן דאמר לי' לכהן דהא נמי לאו בר שליחות הוא לקדש לאחר, ולהנ"ל ניחא דעכ"פ בכלל ערבות הוא משא"כ ישראל ודו"ק

)** ב) ובס' מנ"ח יצא לידון בזה בדבר החדש עפ"י מה דאמרי' בפ' ער"פ וצריך להזכיר יצי"מ בקה"י כתיב הכא זכור את יום השבת וכתיב התם זכור את היום הזה אשר יצאתם, א"כ בתפלה כיון דלא מדכיר יצי"מ לא נפק יי"ח קידוש מה"ת, ובאמת תמוה נשגבה שהפוסקים לא הביאו הא דר"פ, ע"כ נ"ל בס"ד דהא נוסח הקידוש לאו דאורייתא, ואנן ילפינן מזכור את יום השבת לקדשו דבעי לקדש השבת בדברים בכניסתו והשתא דנפק"ל מגז"ש הנ"ל להזכיר כמי יציאת מצרים היינו נמי דבעי לאדכורי יצי"מ בכניסת השבת וכיון דהזכיר יצי"מ בק"ש וסמך גאולה לתפלה א"כ שפיר קיים המ"ע מדאורייתא והא דהוצרך ר"פ למגמר בגז"ש, היינו משום דבאמת פליגו תנאי אי אמרינן יצי"מ בלילות כדאיתא בספ"ק דברכות דחכמים פליגו אב"ז וס"ל דכל ימי חייך להביא לימות המשיח, וא"כ י"ל דר"פ כחכמים ס"ל דל"ב לאדכורי יצי"מ בלילות ושפיר איצטרך לי' גז"ש דבכניסת השבת צריך מיהת לאדכורי, אבל אנן דקיימ"ל כבן זומא דמזכירין יצי"מ בלילות א"כ אין נפק"מ בזה משו"ה לא הביאוהו הפוסקים ועכ"פ שפיר נפק ידי קה"י בתפילה כיון שהזכיר יצי"מ בק"ש כנ"ל נכון בס"ד, ותו נ"ל די"ל גם ר"פ ס"ל כב"ז ומ"מ נפק"מ אי צלי של שבת בע"ש דקיימ"ל דמצי מצלי של שבת בע"ש ואומר קה"י דאכתי לא קרא ק"ש, ומ"מ צריך להזכיר יצי"מ משום קה"י, עי"ל דבאמת האי זכור את יום השבת אינו מופנה וע"כ צריך לומר דזכור את היום הזה היינו הפנאה לגז"ש, מיהא לפי מאי דאמרי' בשבת פרק ר"ע הכל מודים דבשבת ניתנה תורה כתיב הכא זכור וכתיב התם זכור את היום הזה מה להלן בו ביום וכו', א"כ איצטרך גז"ש להכא, מיהא תינח אי אמרי' בז' בסיון ניתנה תורה איצטרך קרא להכא כיון דביום א' איקבע ריש ירחא אם כן מחשבון המקראות הו"מ למימר דבע"ש ניתנה תורה, משא"כ למ"ד התם דבתרי בשבתא איקבע ר"ח א"כ בלא"ה מוכח דניתנה תורה בשבת ולא איצטריך גז"ש הנ"ל, ולפי"ז י"ל ר"פ ס"ל כמ"ד בו' ניתנה תורה ולא איצטרך גז"ש הנ"ל ושפיר יליף להזכיר יצי"מ בקידוש מגז"ש, משא"כ למאי דקיימ"ל בז' בסיון ניתנה תורה, דהא קיימ"ל כמ"ד ו' עונות יעוי' מג"א ה' שבועות א"כ איצטרך גז"ש הנ"ל דבשבת ניתנה תורה ונפק"מ לענין עונות דפולטות משו"ה לא הביאו הפוסקי' להך דר"פ ודו"ק

ג) וראיתי בתוס' רי"ד על פסחים בשמעתא הנ"ל שהרגיש קצת בהנ"ל, וכתב לתמוה מה ראו חכז"ל שלא להזכיר יצי"מ, בתפלת שבת, כיון דנלמוד מקרא דצריך להזכיר יצי"מ בקידוש, ובתפילת יו"ט תיקנו זכר ליצי"מ, והוא באמת פליאה, והנלענ"ד בס"ד אם נימא כשיטות המנ"ח הנ"ל דבעי' שיזכיר יצי"מ בנוסח הקידוש, י"ל טעם לשבח דאנשי כנה"ג שתיקנו נוסח התפלה הן הן שתיקנו קידוש על היין וכדי לחזק התקנה שיקדש כאו"א על היין או על הפת במקום יין בכיון דקדקו שלא להזכיר נוסח יצי"מ בתפלה כדי שלא לצאת י"ח מצוה דאורייתא ושוב כשיקדש על היין יקיים מ"ע דאורייתא בקידוש שיאמר עה"י כדמשמע להו מאסמכתא דקרא דזכרהו על היין, משא"כ ביו"ט דבלא"ה הקידוש לאו דאורייתא הוי עדיף להו להזכיר יצי"מ בכניסת היום מיד בנוסח התפלה כנ"ל טעם נכון בס"ד, ובעיקרא דמילתא צלע"ג דבלא"ה משמע, ממשמעות הכתוב דצריך להזכיר יצי"מ בקידוש דהא מקרא מלא כתיב בלוחות האחרונות וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ופשטא דקרא היינו שיזכור בשבת ענין היצי"מ, והגם דמצות קידוש נפק"ל מזכור דבלוחות ראשונות מ"מ הא קיימ"ל זכור ושמור בדיבור א' נאמרו, ולמה לי' לראב"י למילף מגז"ש דזכור את היום אשר יצאת מארץ מצרים וצע"ג

סימן ס"ב

שלוכ"ט לכבוד ידידי הרבני הנגיד המופלג בתוי"ש איש חמודות מו"ה ר' ארי' ליביש קרויס נ"י רה"ק דק"ק ספרדים בעיר אויהעל יע"א

מכתב יקרתו לנכון הגיעני. ואותיות שלחונו ע"ד אשר נסתבכו בביהמ"ד שלכם אשר המנהג מעולם לומר אחר תפלת ערבית של שב"ק מזמור לדוד וגו' וקדיש עם ברכו וכמו שהוא המנהג בכל קהל חסידים וזה איזהו שנים הנהיגו שהאבלים אומרים קדיש וברכו זה, אולם יען כי תקנה אצליכם שבש"ק אינו מתפלל לפני התיבה כ"א מי שאינו לבוש מלבושי צמר הי' אומרים קדיש זה כ"א ההולכי' במלבושים כאלה, וכעת אתרמי אבלים ל"ע ההולכים במלבושי צמר, ומענה בפיהם שאמירת קדיש וברכו הנ"ל אין לו שייכות לש"ץ שיורד לפני התיבה ומקצת אנשים מערערים לומר שגם