ערוגת הבושם על או"ח יא

ראשי בשמים

אמר בן המחבר זללה"ה, חזינן לרבנן קשישאי, ורברבותאי, דמקמי דפתחו שמעתתא פתחו פתחא לנפשייהו בראש ספריהם במילי דאגדתא, אמרתי מזקנים אתבונן, ואף אני אלך בעקבותיהם בספרא דבי רב אשר אנכי נותן היום לפני כל יודעי דת ודין. ואציגה בזה בראש הספר הזה אחת מפתיחותיו המלאים דעת ויראת השם אשר דרש דרש משה לפני בני הישיבה בהתחלת הזמן כאשר הגיד שיעורו בפעם הראשון חקוקין דנורא נפקי מפום ממלל רברבין לעורר לב התלמידים לאהבת תורה לשמה ויר"ש, תרעא לדרתא בראש ספרו וקראתיו בשם "ראשי בשמים" ויה"ר שנזכה לשמור לעשות כל הכתוב בו למען שמו באהבה, ואלה הדברים אשר דבר משה

פתיחה לבני ישיבה משו"ש לפ"ק פ' בחקותי בלמדי ה' תערובות

אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, יל"ד בכפל ענין במלות שונות גם ועשיתם אותם מיותר, ועוד תלכו לשון עתיד, ושוב אמר ועשיתם אותם בלשון עבר אלא שהויו שבראשה מהפכה מעבר לעתיד. והול"ל ותעשו אותם כמ"ש ברישא דקרא

ובמדרש זש"ה חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך וכבר ביארו המפורשים דהיצה"ר מכביד על האדם כל ענייני עבודת השם כמשא כבדה, אבל אם יתבונן האדם כמה ישכים אדם לפועלו ולעבודתו עדי ערב בחריצות ובזריזות נמרץ בשעה שעוסק בעסקי משא מתן וכל עניני עוה"ז, אשר כל רכושו בבוקר יציץ וחלף לערב ימלל ויבש א"כ ממנו ניקח לעבוד את ה' אם כך בחיי שעה, ק"ו בן בנו של ק"ו כמה וכמה ישתדל ויתאמץ בחיי עוה"ב לא ישקוט ולא ינוח לא ייעף ולא יגע וע"ז אמר רנב"ה הודאה בצאתו מביהמ"ד שאנו משכים והם משכימים וכו', אנו עמלים והם עמלים, והיינו דאמר דהע"ה בשעה שהי' היצה"ר מכביד עליו ענין עבודתו ועמלו בתורה הי' מחשב אם הי' אז זמן מועד לילך לבתי משתאות אם הי' כבד עליו כ"כ ובוודאי הי' היצה"ר פורק מעליו כל הטרדות המוטלים עליו, אם הי' מחשב בזה הי' משיב רגלו אל עדותיך

מיהו עכ"ז קשה מאוד אמת שיש פרקים ועתים שצריך להתחזק כדי לנער היצה"ר מעליו באופן זה, אבל היתכן שדוד המלך ע"ה הי' צריך לתחבולה זו מידי יום ביומו. עד שאמר בכל יום ויום הייתי מחשב וכו', וגם אם נאמר שלא האמין בעצמו ועשה תחבולה זו בכל יו"י, עכ"ז היתכן להשתבח ולהתהלל בזה לפני מרא שמיא עד שאמר רבש"ע בכל יום ויום וכו' כאלו בדבר זה הוא מהפך בזכותו ואדרבא מקטרג על עצמו

ויותר נפלא דלפי"ז הפסוקים בעצמם סותרין זא"ז מתחילה אמר חישבתי דרכי וכו' ולפי המדרש הוצרך לתחבולה הנ"ל כדי לבער את המונעים אותו מלילך לביהמ"ד, א"כ לא יתבן לומר מני' ובי' חשתי ולא התמהמהתי דהא עכ"פ הוצרך להתמהמה עד שהי' יכולת בידו לכבש המניעות

עוד יש לדקדק בלשון הכתוב דהנה רש"י פירש בשם תו"כ אם בחקותי תלכו יכול שזה קיום המצוות כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו הרי קיום המצות אמור הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו שתהי' עמלים בתורה ובהדי' תנן כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו', וכתיב ראשית חכמה יראת ה', א"כ מן הראוי הי' להקדים קיום המצוות לעסק התורה, כדתנן נמי יותר מלימודך עשה

והנה במשנה הנ"ל פי' הרע"ב כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו אני שמעתי שמקדים במחשבתו יראת חטאו לחכמתו שהוא חושב בלבו אלמוד בשביל שאהי' ירא חטא וזהו ע"ד שאמרו תחילת המחשבה סוף המעשה חכמתו מתקיימת שחכמתו מביאתו למה שלבו חפץ, והוא נהנה בה, וכל שחכמתו קודמת שאינו לומד ע"מ לעשות הואיל ואין לבבו פונה להיות ירא חטא אין חכמתו מתקיימת שמתוך שמונעת אותו לילך אחרי שרירות לבו הוא קץ בה ומניחה, ע"כ, ולדבריו צע"ג א"כ בקיצור הל"ל הלומד תורה לשמה תורתו מתקיימת וכו' וביותר קשה דהא מדקתני חכמתו קודמת מכלל דבירא חטא עסקי' אלא שהחכמה קדמה לו א"כ כיון דסוף בא לידי יראת חטא שוב ל"ש טעמא דהרע"ב הנ"ל ואמאי אין חכמתו מתקיימת, וזה קושי' חמורה, לא ראיתי מי שהתעורר בזה

ונראה בס"ד לבאר כ"ז ע"נ הנה מרגלא בפומי' דרבא בס"פ הי"ק ברכות דף י"ז ע"א תכלית חכמה תשובה ומעש"ט שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו וברבו ובמי שגדול ממנו בחכמה ובמנין שנאמר ראשית חכמה יראת ד' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה, וכל העושים שלא לשמה נוח לו שלא נברא, וכבר ביארנו במק"א האי שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט, והמשך דברי רבא צריכין ביאור דלכאור' אמאי מייתי ראיי' מפסוק ראשית חכמה וכי ראיי' היא צריך שלא יהא קורא ובועט וכי זה אינו בכלל תכלית חכמה, וא"כ מעיקרא הול"ל תכלית חכמה תשובה ומעש"ט שנאמר וכו' ותו הא דמסיים לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה אין לו הבנה לא יאמר כ"א לעושים לשמה, ותו דפתח בלומדים וסיים בעושים. גם הדיוק ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם אין מובן אם הי' אומר ללומדיהם הו"מ לפרש שפיר ללומדים לשמה ולא ללומדים שלא לשמה

והתוס' הקשו אהא דקאמר וכל העושים שלא לשמה נוח לו שלא נברא הא אמרי' לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה וכו' עיי"ש משתי' ועל תירוצם קשה הא אר"ל אל תעשם עטרה להתגדל ולא קרדום לחפור וכו' ודאשתמש בתגא חלף, ובאמת מאי חילוק אם הוא עושה מחמת הנאה זו או זו כל שלא לש"ש, ותו דהאיך אפשר שמתוך שלא לשמה בא לשמה הא א"א שעבירה יביאהו לידי זכות לימוד תורה לשמה

ונראה דבאמת לימוד תורה לשמה לאו מילתא זוטרתא היא, ואין אתנו יודע עד מה, וכבר אמר מהרח"ו אם יאמרו לך חכמים שלומדים תורה לשמה התנא הגדול ר"מ מכחישן, וטעמא דמילתא דאר"ל והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וכל מעשיך יהיו לשם שמים, דצריכין הרמ"ח האברים להיות מתוקנים כדי שהתוה"ק בת מלך תחפוץ בו ולא תמאן וזה א"א כי אם בהיות כל מעשיך לש"ש: