ערוגת הבושם על או"ח קיט

מספק"ל בזה ואח"כ העלה דשרי, מיהא ממש"כ הרא"ש ליישב שיטת הרי"ף, מהא דהקשה עליו הבעה"מ, דמייתי מתני' דאין צולין בשר בצל וביצה אא"כ נצולו מבעו"י כמאב"ד, וכיון דפסק דלא כחנניא, מאי נפק"מ במה דנצלה כמאב"ד ותי' הרא"ש בשם רבינו יונה דנפק"מ עכ"פ לענין גרו"ק מוכח דס"ל דאפי' בגרו"ק בעי' דוקא כמאב"ד, וצע"ג דהמחבר כ' בפשיטות דבגרו"ק שרי אפי' לא הוי כמאב"ד וראיתי שהקשה כן בס' אמרי בינה להגאון אמרי אש, והביא עוד בשם הרמ"ק שהובא בכ"מ בפ"ט מה' שבת, ובשם הסמ"ג דנמי הכי ס"ל עיי"ש, וא"כ צע"ג על השו"ע בדין זה וצ"ע

(ז) בשו"ע ואפי' אינה גרופה מותר לסמוך לה קדרה חוצה לה, עיין במג"א סק"ה וסק"ו דנפק"מ עוד בין דיעה ראשונה שהיא שיטת הרמב"ם והרי"ף, לדיעה שני' אי מותר לסמוך בחזרה בשבת ועיין מחהש"ק שביאר יפה דברי המג"א עפ"י מה דמייתי הרי"ף ראי' דמסקנת הש"ס דלא כחנניא מדבעי להו מהו לסמוך וע"כ האי איבעי אינו אלא מהו לסמוך ע"י שהי' דאי לסמוך להחזיר לא קפשיט מידי, דאין ללמוד חזרה משהי' וא"כ נהי דאבעי דמותר לסמוך נפשוט לענין שהי' אבל אכתי לא נדע לענין חזרה, אבל אינך פוסקים דס"ל כחנניא ע"כ ס"ל דהגמ' פשיט לסמוך בחזרה מלסמוך דשהי' וא"כ ממילא נפשוט נמי דמותר להחזיר, אלא דעדיין צ"ע כיון דלמ"ד אין מחזירין באינה גרו"ק אפי' בע"ש אין מחזירין, וא"כ מאי ארי' דנקט המג"א דאסור לסמוך בשבת אפי' בע"ש הו"ל לאסור לסמוך בחזרה, אם אין שהות ביום שירתיח, וי"ל, והדג"מ כ' על המג"א דמש"כ בשבת אסור היינו דוקא לסמוך תחלה בשבת אבל אם סמך מע"ש מותר להחזיר ולסמוך כדמוכח משתי כירות המתאימות, ודבריו תמוהים דהא בש"ס דחי מאי דבעי למפשט מהאי ברייתא שאני התם כיון דאדלי' שליט בי' אוירא, ונלענ"ד להביא ראי' לשיטת הרי"ף והרמב"ם הנ"ל דלמאן דל"ס לי' כחנניא, אסור לסמוך בחזרה ודוקא לסמוך בשהי' שרי', והוא ממה דאמרי' בש"ס ואף רב אושעי' סבר מחזירין אפי' בשבת דאמר ר"א פעם אחת היינו עומדין לעילא מר"ח רבה, והעלנו לו קומקים של חמין והחזרנוהו בשבת ולא אמר לנו דבר, והקשה המהרש"א מאי ראי' מייתי דילמא בסמיכה החזירוהו, אבל ע"ג י"ל דאסור, והניח בקושי' מיהא לפי מש"כ המג"א דלשיטת הרי"ף והרמב"ם אסור לסמוך בחזרה ניחא, דהא רב אושעי' ס"ל דלא כחנניא כמו שהוכיח הרי"ף מהך מימרא דקטמה והובערה, וא"כ לדידי' ליכא התירא בלסמוך אלא בשהי' אבל לא בחזרה, וא"כ אי לאו דס"ל מחזירין אפי' בשבת היכא דהוי גרו"ק, אף לסמוך ע"י חזרה הוי אסור, א"ו דבגרו"ק מחזירין אפי' בשבת ושפיר מייתי ראי' ודו"ק

(ח) בהגה שתי כירות המתאימות זא"ז ודופן של חרס ביניהם האחת גרו"ק והשני' אינה גרו"ק מותר לשהות על הגרו"ק אע"פ שמוסיף הבל מאינה גרו"ק, בטו"ז ס"ק ד' תמה למה הוצרך לכתוב זה דהא הוא ק"ו מסמיכה לכירה, דהא מוכח בש"ס דאפי' אי הוי אסור לסמוך מ"מ בכהיי"ג הוי מותר, כדאמרינן בגמרא כיון דמדלי שליט בי' אוירא, וכיון דנפשט' האיבעי' דאפי' לסמוך שרי כש"כ בכה"ג, עיי"ש שהניח בקושי' ועיי' מש"כ המחהש"ק סק"ו לתרץ בשם תוס' שבת, והקושי' אלימא יותר על הרב"י שהקשה על הטור שהשמיט דין זה, ומה זו קושי' הא מוכח בגמ' דהוא ק"ו מדין סמיכה ועל זה גם תי' שבמחהש"ק הנ"ל אינו מספיק כלל, והנלענ"ד בזה בס"ד ליישב בפשוט, דהא ודאי הא דקתני מתני' נותנין עלי' תבשיל האי עלי' כולל נמי בסוכה, תדע דהא לענין אי לשהות תנן קיימ"ל דגם תוכה מותר, ועוד אפי' אי להחזיר תנן, דבאמת יש סברא לחלק בין גבה לתוכה כדקיימ"ל מ"מ הוצרך לאשמעי' ל"ש אלא ע"ג אבל תוכה אסור מכלל דמלישנא לא הוי שמעי' לה, וכ"ש אי להשהות תנן דבאמת הפירוש נותנין עליה היינו אפי' בתוכה. והנה הא נמי פשוט דסברת הש"ס כיון דמדלי' שליט בה אוירא ל"ש אלא על גבה ממש אבל בתוכה שפיר הוי רבותא דמותר ליתן לתוך כירה הגרופה אע"ג דסליק בה הבלא מאידך דהא ודאי לא הוי ידעי' ממה דמותר לסמוך כיון דהכא מוקף במחיצות בכירה גרופה ומחד צד סליק הבלא מהאינה גרופה, ולפי"ז ניחא דברייתא קתני משהין על גבי גרו"ק והכוונה על גבה ממש בזה שפיר שייך הסברא כיון דמדלי' שליט בה אוירא אבל הרמ"א דקדק בלשון קדשו ולא נקיט על גבי גרו"ק, אלא על גרו"ק ולשון זה כולל נמי אי ניתנו על שולי הכירה דהיינו בתוכה, ובכהיי"ג הוי שפיר רבותא דלא הוי שמעינן ממה דמותר לסמוך כנ"ל פשוט ונכון

(ט) במג"א ס"ק ג' כ' דא"צ לקטום עד שאין ניכר שם אש כלל רק קטומה כ"ש סגי, ונראה דעכ"פ צריך ש תכסה כל האש כלו, ומ"מ שיעורו דהאי כ"ש לא אתפרש דודאי לא מסתבר דבכ"ש ממש סגי, ונ"ל מדקדוק לשון המשנה דתנן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר ולא הו"ל למתניי אלא שיתן אפר מאי את האפר דקתני בה' הידועה, מתוך כך משמע לי דעכ"פ צריך שיתן כל האפר של העצים שהוסק בהם הכירה

(י) שם בשו"ע ותנור אפי' הוסק בקו"ג אסור אפילו לסמוך לו אפי' הוא גו"ק וכ' בהגה דוקא כ"ז שהיד סולדת בו ובמג"א ס"ק ט' אבל אם אין היס"ב מותר ליתן אפי' בשבת ואפשר דאפי' אין גו"ק שרי עכ"ל וצע"ג דמ"מ אמאי לא נחוש שמא יחתה כיון דאינו גו"ק, ואי בגחלים עוממות מיירי הא אמרי' בש"ס נחלים שעממו ה"ה כגרו"ק, וע"כ מה שכ' המג"א אפי' אין גרו"ק שרי היינו בגחלים שלא עממו א"כ צ"ע אמאי לג"ז שמא יחת' וצע"ג

(יא) בשו"ע וכופח אם הוסק בקו"ג דינו ככירה בגפת או בעצים דינו כתנור, בטור כ' אם הוסק בקו"ג מותר ע"י גרו"ק, והקשה הב"י דהא נגד המשמעות הפשוט דהא בכירה אין חילוק בקו"ג בין גו"ק לאינו גו"ק, ועיין מש"כ הטו"ז בסק"ו לתרץ ותמה על הרב"י דודאי מוכח כן בגמ' מדאמרי' דכופח הוי נפיש הבלי' מכירה חוטר מתנור, בשלמא קולא מתנור אשכחן שפיר דבתנור הו' קו"ג ונפו"ע שוין לאיסור ובזה אנו אומרים דכופח קיל ממנו דבקו"ג שרי' אבל החומרא שחמיר טפי מכירה ע"כ לא אשכחן אלא בדרך זה דבכירה יש חילוק בין קש לגפת ובכופח אין חילוק א"כ מבואר דבכופח חמיר טפי דאפילו בקו"ג בעי' גו"ק, א"ד הטו"ז ולענ"ד דבריו תמוהים בזה דהא בלא"ה יש חומרא בכופח מבכירה, דבכירה באינה גרו"ק עכ"פ מותר לסמוך מבחוץ, משא"כ בכופח למאי דקיימ"ל כאביי דתניא כוותי' וא"כ שפיר קאמר תרוויי' דזוטר הבלי' מתנור בקו"נ, ועכ"פ הו"ל להתיר מיהת לסמוך כיון דזה מותר בכירה אפי' אינה גרו"ק, ולהכי קאמר דנפיש הבלי' מכירה, ומכ"ש דאין כאן מקום לתמוה על הרב"י דלא כ' הוכחה זאת, אמנם נלענ"ד ראי' נכונה לשיטת הטור בזה מדקדוק לשון המשנה דקתני כופח שהסיקוהו בקו"ג הרי הוא ככירים, והוא פליאה דהתנא משנה לשונו בזה דבמשנה ראשונה נקיט כירה שהסיקוה, וה"ק הרי הוא ככירים לא הו"ל למנקט אלא ה"ה ככירה כמו במשנה קמייתא, מיהא לשיטת הטור י"ל דבא לרמז דה"ה כמו שני כירות המתאימות אחת גרו"ק ואחת שאינה גרופה ואינה קטומה דקיימ"ל משהין ע"ג גרו"ק ואין משהין ע"ג שאינה גרו"ק וא"כ ה"כ בהסייקוהו בקו"ג