ערוגת הבושם על או"ח קיח

יחתה, דודאי בחול לא הוי עביד הכי משא"כ בתנור דהבלי' רב א"כ אף בחול דרך לגרוף הגחלים לצד א' כי היכי דלא לקדח תבשילו, משו"ה לא מהני גריפה לצד א', דבזה אין מעשיו מוכיחין דמחמת שבת עשה כן, וכן י"ל גם אליבא דרמב"ם דבעי' שיגרוף את כלו, ומ"מ בתנור אסור משום דא"א שלא ישאר ניצוץ א' ואתי לחתוי א"כ בכירה אמאי שרי די"ל דכירה אית לי' הכירא במה דגריף הגחלים משא"כ בתנור אין הגריפה הוכחה על מעשיו דאף בחול דרכו לגרפו משום דנפיש הבלי' ושפיר איכא למגזר דאתי לחתוי מיעוט הניצוצות שנשארו בתוכו, ועיי' בש"ס דף צ"ח ע"ב בשמעתא דתנור וכיפה ובתוס' ד"ה אילימא דאביי ס"ל דא"א לאוקמי הך דכיפח בגריפה דבגריפה לא מסתבר לי' לחלק בין גפת ועצים לקש וגבבא, ורב אדא דמוקי לה בגריפה ס"ל דיש לעולם חום יותר כשהיסק בגו"ע אע"ג דגריפה, מבקש ובגבבא ואינה גריפה, עיי"ש וצ"ע וכי יפלגו במציאות, אולם למש"כ נ"ל בס"ד דר"ל אביי ורב אדא פליגו בפלוגתי' דהרמב"ם והרז"ה בפירוש גריפה, דהנה אי בעי' גריף לגמרי כשיטת הרמב"ם כ"כ הרשב"א דצ"ל הטעם בתנור משום גזרה אטו אינו גריף או כירה אינה גריפה, והר"ן תמה על זה מהיכ"ת לגזור כולי האי עיי"ש, וא"כ עכ"פ אפי' אם ע"כ נצטרך לדחוק דמ"מ בתנור שפיר גזרי' משום דנפיש הבלי' אבל בכופא דלא נפיש הבלי' כולי האי בודאי לא מסתבר למגזר גריף אטו אינו גריף, וע"כ הוי ס"ל לאביי דבכופח כל שגריף מותר אפי' בגו"ע דאם גרפו כולו ל"ש שמא יחתה ומשום גזרה אטו אינו גריף גזרה רחוקה היא בכופח דלא נפיש הבלי' כולי האי, וא"כ ע"כ הא דקתני בגו"ע הרי היא כתנור לענין איסור לסמוך קאמר ובאינו גריף, אבל ר"א הוי ס"ל כהרז"ה היינו דגרפו לצד א' וטעמא דבתנור אסור משום דע"י שהבלו רב אין מעשיו מוכיחין דמשום שבת עבד כן כיון דגם בחול דרכו בכך, והאי טעמא גופא שייך נמי גם בכופח, כיון דעכ"פ נפיש הבלי' מכירה ליכא הכירא דאימר משום שלא יקדיח תבשילו גרף הגחלים וא"ש בס"ד, ובזה יתיישב נמי ע"כ מה דאיכא למידק סמיכה אמאי אסור בתנור הא עד כאן לא מחלקי' בין כירה לתנור אלא לעינן גרו"ק דמה דאסור בכירה אא"כ גריפה אסרי' בתנור אפי' בגרו"ק אבל מה דבכירה שרי אפי' באינו גריף גם בתנור מותר, וא"כ כיון דמסקי' דבכירה מותר לסמוך באינו גו"ק הו"ל למשרי כן גם בתנור, וי"ל דבאמת היינו טעמא דהי' סביר רב יוסף למימר דלסמוך ש"ד גם בתנור, עיי"ש בש"ס, אבל לדינא צ"ע אמאי אסור לסמוך, ולפי מש"כ א"ש בס"ד די"ל דוקא בכירה דלא נפיש הבל איכא הכירא במה דסמכו מבחוץ ולא מבפנים דעבד כן משום שבת וממילא לא אתי לחתוי, אבל בתנור כיון דנפיש הבלי' א"כ גם בחול דרכו לסמוך הקדרה מבחוץ ולא מבפנים ושוב אין לו היכר ואיכא למגזור שמא יחתה, ובזה ניחא לי בס"ד ליישב הא דאמר אביי אילימא באינו גריף אלא כירה דאינו גריף על גביו מי שרי, והקשו בתוס' אי גרסינן אילימא משמע דיש מקום לאוקמי' גם בגריף א"כ מאי ראי' מייתי אביי ומתוך כך כ' דל"ג אילימא עיי"ש ולהנ"ל י"ל דאביי ה"ק דהא כ"כ דאביי ס"ל כשיטת הרמב"ם דבעי' שיגרוף את כלו ומשו"ה הוי ס"ל לאביי דבכופח גרו"ק שרי, דל"ש למגזר אטו כירה כמש"כ, ולפי"ז י"ל דאביי ה"ק אילימא באינו גריף כלו אלא מקצתו אלא כירה דאינו גריף כלו ע"ג מי שרי, וניחא השתא לשון אילימא באינו גריף, דהנה האי דגרף מקצתו מצינו לכללו בלשון גרוף וכשיטת הבעה"מ, ומצינו ג"כ לכללו בהדי אינו גרוף וכשיטת הרמב"ם ולפי"ז אביי ה"ק א' בהדי גרוף כיילית לי' לגרוף מקצתו א"כ ע"כ צ"ל דבתנור היי"ט דאסור משום דבזה ליכא היכרא במה שנגרף א"כ מהיי"ט גופא הוי לך למיסור לסמוך בתנור מהיי"ט גופא כיון דמחמת שהבלו נפיש ליכא הכירא, וע"כ צ"ל דהוי בכלל אינו גריף א"כ ע"כ טעמא דתנור אסור משום גזרה אטו כירה שאינה גריפה וכיון דבכופח לא מסתבר למגזר כולי האי א"כ ע"כ בכופת גריף שרי שוב מוכח מדקתני בגו"ע ה"ה כתנור דלענין לסמוך קאמר, וא"כ ממילא מוכח דלסמוך אסור בתנור, וא"ש גירסת אילימא כנלענ"ד בס"ד נכון, ולפי מש"כ דגם לטעמא דהרמב"ם י"ל כן בתנור איכא למיחוש טפי שמא יחתה אותו ניצוץ א' שנשאר בתנור משום דבתנור אין ראיה ממה שגרפו, י"ל דאביי ור"א תרוויי' ס"ל דגריפה היינו גרפו כלו אלא דפליגו אי הוי טעם האיסור בתנור גריף כמו שכתבתי או כמו שכ' הרשב"א דהטעם משום גזרה אטו כירה, וניחא נמי דלהלכתא קיימ"ל כאביי דאסור לסמוך בתנור ולענין פירושא דמתני' קיימ"ל כר"א דבכופח גו"ע כמי אסור מוכח דטעמא דאיסור גרי"ק בתנור הוא משום דבזה ליכא הכירא, ומהיי"ט גופא אסור לסמוך וא"ש טעמא דהרמב"ם ודו"ק

(ה) בשו"ע או שכיסה גחלים באפר למעט חומם, עיין מג"א סק"ג דאפי' הובערו אח"כ שרי כיון דגילה דעתו דלא בעי לגחלים סגי, והוא מימרא דריב"נ אר"א בש"ס עיי"ש, והכה הרי"ף והרמב"ם והטושו"ע השמטו דין זה, וכבר עמד בזה הפנ"י שם, דא"כ צ"ל דהוי ס"ל הא דקאמר בש"ס ש"ה דקטמה דיחוי בעלמא הוא, דאפשר דס"ל כיון דהובערו הדר' למילתא קמייתא, אלא דמצטמק ויפה לו מותר, ומתוך כך תמה על דברי המג"א דמסתימת לשונו משמע דלגמרי הוי כקטמו ואפי' בלא בשל כ"צ והא ליתא דר"א גופי' לא התיר אלא בבישל כ"צ ומצטמק ויפ"ל דע"י שקטמו גלי דעתי' דלא ניחא בצימוק, אבל לענין לא בישל כ"צ לא מהני האי גילוי דעת ועוד כיון שהשמיטו כל הפוסקים להאי דינא דקטמה והובערה דינו כקטום משמע דלא קיימ"ל הכי, ועיי"ש שהניח דברי המג"א בצ"ע

והנה מש"כ הפ"י דס"ל להרי"ף דהובערה הדר' למילתא קמייתא וטעמי דר"א משום דמצוי"ל מותר לכאורה צ"ע א"כ איך מייתי הרי"ף ראי' מריב"נ אר"א הנ"ל דלא קיימ"ל כחנניא דא"כ למה לי קטמי' ולהנ"ל אדרבא ע"כ צ"ל דס"ל מצטמק ויפ"ל מותר כיון דהובערה הדרה למילתא קמייתא, מיהא לפי מש"כ לעיל בס"ד באריכות דס"ל להרי"ף דהך פלוגתא דמויפ"ל אינו ענין לפלוגתא דחנניא ורבנן כלל, אלא דפליגי אליבא דתרווייהו, למר כדאית לי' ולמר כדאי"ל, ניחא דהרי"ף לא מייתי ראי' אלא דס"ל בשל כמאב"ד לא מהני מדלא שרי ריב"נ אר"א אלא בבשל כ"צ. אלא דס"ל בבשל כ"צ מותר מצטמק ויפ"ל, משו"ה שרי' אפי' הובערו אע"ג דהדרי למילתא קמייתא, ומזה סייעתא נכונה למש"כ לעיל באות א' עיי"ש, ומ"מ דברי המג"א מיהת שכ' להלכה פסוקה דקטמה והובערה הו"ל כגו"ק לגמרי צע"ג, ועיין פרמ"ג, ועי' בס' בנין אריאל ח"ב מש"כ בזה ביישוב השמטת הרי"ף להך מימרא, ועיי' בחידושי הריטב"א שם, ומדבריו למדנו דהא דאמרי' קטמה והובערה שרי היינו דוקא בהובערה אחר שכבר נתן הקדרה עלי' אבל אי הובערה מקמי הכי לא עיי"ש מה שכ' לפרש עפי"ז סוגי' דשמעתן שנתקשו בה בתוס' ובח"ר, ועפ"י דבריו מתפרש שמעתן שפיר כדת ש"ת אין אונס ע"ש ועכ"פ דין זה אינו אלא בהובערו אח"כ אבל מקודם שנתן הקדרה עליה לא מהני ולא אמרי' בזה כיון דגלי דעתו דלא בעי לגחלים סגי, וז"ב

(ו) בשו"ע אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כ"צ וכו' אא"כ גרף וכו' משמע דס"ל דבגרו"ק שרי אפי' לא בשל כמאב"ד, וכן היא בח"ר עיי"ש, דמתחילה