ערוגת הבושם על או"ח קיז

שהי' ב"ה רבים היו דברי ב"ה מוקדמין לעולם לדברי ב"ש, אלא שמרוב ענותנותם הקדימו במשנתיהם דברי ב"ש לדברי עצמן נמצא כשהשיב ב"ש לב"ה ולא כלום ר"ל ולא כלום מדברים שהתרתם היינו לא חמין ולא תבשיל עכ"ד ודב"ק תמוהים בזה דהא השתא אליבא דר"מ קיימי' דאיהו נקט מה הן משהין בש"א ולא כלום ולדידי' ב"ה קאמרי חמין ולא תבשיל א"כ אפ' נדחק דדברי ב"ה הן היו מוקדמין מ"מ ל"ש שפיר לשון ולא כלום, אבל לענ"ד נראה עפ"י דרך זה י"ל כפשוטו עפ"י מש"כ המג"א ס"ק ב' ולקמן ס"ק ט"ו דוקא סמוך לחשיכה ממש שרי ק"ח, אבל לא מבעו"י קצת כיון דכבר נתבשל קצת קודם חשיכה, ע"ש, א"כ י"ל היינו דקאמר ב"ש מה הן משהין ולא כלום היינו דבר שאינו משהה כלום קודם חשיכה, דהיינו ק"ח שלא נשתהה כלום על הכירה מבעו"י, וז"נ, והשתא ממילא יש ראי' נכונה מזה להטו"ז דהא ברייתא הנ"ל ס"ל דלא כחנניא, ואיס"ד כשיטת הב"ח דלמאן דלא סבר לי' כחנניא הו"ל פחות ממאב"ד בכלל קידר' חייתא אז ל"ש לשון ולא כלום דהא ק"ח שרי אפי' שהה קצת מבעו"י, אלא שלא הגיע עד מאב"ד, א"ו כהטו"ז, ובזה ניחא נמי הא דקאמר התם עקר ד"ה לא יחזור, והוא ג"כ תמוה מאי ד"ה לא יחזור דקאמר וגם מהו עקר דקאמר הא לב"ש אין משהין ולא כלום וא"כ מאי יעקר ומאי יחזור, וגם בזה עמד בחי' ח"ס ומפרש עפ"י הנ"ל דקאי אק"ח ועדיין צ"ע פשיטא דלב"ש לא יחזור כיון דאפי' להשהות אסור, וא"כ אכתי לא א"ש לשון ד"ה דקאמרי ולהנ"ל י"ל דשפיר אתא לאשמעי' לאפוקי משיטת הב"ח דס"ל דבפחות ממאב"ד הו"ל בכלל ק"ח, וא"כ קמ"ל דעקר ד"ה לא יחזיר אפי' לא נתבשל אלא ב"ד כל שכבר שהה כלום אפי' רגע שוב לא יחזור כלל ודו"ק

מיהא בעיקרא דמילתא אי לב"ש ק"ח שרי' צ"ע דהא ב"ש גזרו על כל המלאכות שלא יתחיל מבעו"י אלא בכדי שהי' ביום לגמור המלאכה כדאיתא בפ"ק דף י"ח וא"כ ק"ח לב"ש נמי אסור לכאורה ודבר זה יתבאר בס"ד לקמן. ועי' לקמן אות דנפק"מ מזה גם אליבא דהילכתא

ג) שם דעי"כ מסיח דעתו עיי' בטו"ז סק"ג הביא דברי הב"י דף ל"ח, שכתבו לחד שינוי דבק"ח לא שרי' אלא בתנור אבל לא בכירה, כיון דשליט בי' אוירא איכא למיחוש שמא יחתה גם לצורך אחר, ובטו"ז הכריע דהתוס' עצמן לא ס"ל כן להלכה, שהרי בפ"ק דף י"ח, אמרי בשל ולא בשל אסור ואי שדי בי' גרמא חי' ש"ד, ופי' התוס' הא דבשל ולא בשל אסור צ"ל דלא הוי כמאב"ד דאל"כ הי' מותר להשהותו ע"ג כירה אפי' אינו גרוף וקטום ש"מ שהיו מפרשין האי מילתא גם אכירה, ולענ"ד נראה דאין ראי' מזה, וכוונת התוס' משום דלכאורה הומ"ל דחנניא לא התיר כמאב"ד אלא בכירה ולא בתנור, דתנור חמור מכירה דלא מהני בי' אפי' גרו"ק מיהא הא כללא הוא דכל היכא דבכירה מותר אפי' אינו גו"ק מותר גם בתנור, ולא חמיר תנור מכירה אלא לענין מה דבכירה שרי בגרו"ק בכה"ג אסור בתנור אפי' גו"ק אבל לענין מאי דבכירה מותר אפי' אינו גרו"ק בזה שוה תנור לכירה, ולפי"ז שפיר כתב התוס' כיון דבכירה מותר אפי' באינו גרו"ק ממילא בתנור נמי שרי', אבל לעולם אימא לך דקידר' חייתא לא שרי' אלא בתנור, וראיתי בס' אמרי בינה להגאון בעל אמרי אש שהביא ראי' ממש"כ בתוס' דף ל"ח ע"ב בד"ה תנור שכ' וז"ל אי להחזיר תנן ה"כ האי לא יתן לא יחזור אבל לשהות משה' אפי' בתנור שאינו גרו"ק, כדמשמע בפ"ק דשרי' קידרא חייתא ובשל כמאב"ד אפי' באינו גרו"ק ומשמע התם דבתנור איירי דקאי אהא דקתני לעיל לא תמלא אשה קדרה וכו', ואיס"ד דהתוס' ס"ל דקידרא חייתא לא שרי' אלא בתנור בלא"ה הו"מ להכריח כן דמיירי בתנור, א"ו דס"ל בפשיטות גם בכירה, ולענ"ד נראה גם מזה אין ראי' כלל, דודאי הא דנחתי' לחלק בין תנור לכירה, היינו בתר דכבר מוכח לן דהש"ס מיירי בתנור א"כ שפיר י"ל דבכירה אסור כיון דאין ללמוד כירה מתנור לענין זה מסברא לחלק שכ' התוס' אבל אי הוי מיירי הא סוגי' בסתמא, ודאי מדעתא דנפשו לא הוי עולה על הדעת לחלק כיון דסתמא קתני מהיכ"ת נחלק ביניהם משו"ה הוצרכו התוס' לאתוי' ראי' מעלמא דמיירי בתנור דמילתא דהש"ס מיירי בתנור, שוב י"ל דלא מצינו למילף לענין זה כירה מתנור, ולפימש"כ לעיל לפרש הא דקאמר בברייתא מה הן משהין ב"ש ולא כלום היינו למשרי קידר' חייתא אתי', ממילא יש ראי' מזה דבכיר' נמי שרי' קידר' חייתא, ולענין הלכה נראה מכל הפוסקים דלא נחתי לחלק בזה בין כירה לתנור וכדפסק בש"ע, בפרט דלשיטת הרי"ף והרמב"ם אין הכרח לזה כלל, דהתוס' לא הוצרכו לכך אלא כדי לאוקמי איבעי' דשכח קדרה אליבא דחנניא אבל למאן דל"פ כחנניא א"כ אוקמיני' להך איבעי בפשיטו' ולא צריכנא לנחותי לכך כלל

ועיין בתוס' ישנים בדף ל"ח ע"ב בתוס' ד"ה תנור שכ' דאי מתני' להשהות תנן בתנור נמי אסור להשהות אע"ג דקידר' חייתא לעיל שרי ההוא כחנניא ומתני' אי להשהות תנן אתי' דלא כחנניא, מוכח דס"ל דלמאן דפסק דלא כחנניא, קידר' חייתא נמי אסור' א"כ לדיעה קמייתא שבשו"ע לא הוי לי' למשרי קידר' חייתא כלל, מיהא הר"ף והרמב"ם ע"כ ל"ס להו האי סברא דאינהו פסקי דלא כחנניא ואפ"ה שרי' ק"ח, וכדקיימ"ל נמי בשו"ע ועיקר סברת התו"י בזה צ"ע להבין האיך תלי' זה בפלוגתא דחנניא ורבנן, ומאי ענין זל"ז, ויתבאר בס"ד לקמן בס"ב במש"כ על המג"א ס"ק כ"ו עיי"ש

(ד) שם בשו"ע אא"כ גרף דהיינו שהוציא ממנו כל הגחלים, זהו שיטת הרמב"ם והרשב"א דלא מקרי גריפה אא"כ הוציא כל הגחלים, והוא מהירושלמי הגורף צריך שיגריף את כל צרכו אלא דלשיטה זו קשה א"כ בתנור אמאי אסרו גריף, ופי' הרמב"ם מפני שא"א שלא ישאר בו ניצוץ א' וממנו ראוי לחתות ולהסיק, והא דלא אמרי' כן גם בכירה כ' הרשב"א דלדבריו צריכין אנו לומר דאעפ"י שנשארו נצוצות מחמת שהבלה מועט אינו ראוי להתחמם ע"י ניצוצין מועטין הנשארים ולא יהיב דעתא ולא אתי לחתויי אבל תנור מתוך שהבלו רב יהיב דעתו ומחתה, אבל רז"ה והר"ן ס"ל מחמת דוחק קושי' הנ"ל דגרפה שאמרו לא שיהא צריך לגרוף ולהוציא חוץ מן הכירה אלא שמגריף ומסלק הגחלים לצד א' ויניח הקדירה במקום הגרוף הלכך בתנור הגרוף איכא למגזר שמא יחתה, והרשב"א הקשה על זה א"כ מאי קמבע"ל לש"ס מהו לסמוך, דודאי טפי איכא למגזר לחתוי בגחלים בשקדרה וגחלים בכירה עצמה ממה דאיכא למגזר בשהגחלים בתוכה, וקדרה סמוכה לה בחוץ, ומתוך כך ס"ל דודאי גריפה ממש בעינן אלא דבתנור כיון שהבלו רב ומרתיח אינו כראה כגרוף ואתי לאשהויי או להדורי בכירה שאינה גרופה ואתי לחתוי, ועיין מש"כ הר"ן ליישב קושי' הרשב"א דטפי עדיף גריפה משום דמעשיו מוכיחין עליו כיון שגרף וסילק לצד א' לא יהיב דעתי' תו לחתוי אבל בשאינה גריפה אפי' בסמוכה איכא למגזר, ועיין מש"כ הרשב"א דזה דבר רחוק ודחיק עיי"ש, ולולי דב"ק ז"ל הי' נלענ"ד דיש להסביר בפשיטות החילוק בין תנור לכירה בין לשיטת הבעה"מ, בין לשיטת הרמב"ם דדוקא בכירה דלא נפיש הבלי' וא"כ אפי' לא יגרוף הגחלים לא הו"ל למיחוש שיקדיח תבשילו, א"כ יש הוכחה במה דגרף דמחמת דלהוי לי' הכירא הוא דעביד, משו"ה לא גזרי' שמא