ערוגת הבושם על או"ח קיא

ראי' מרש"י שבועות דף כ"ה ע"ב ד"ה והיא שניכר עיי"ש וא"כ ה"נ המלאכה ידוע ומפורסמת שהיא של ישראל ונהי דבשו"ע סי' רנ"ב כ' לשון טוב להחמיר ולאסור, משמע דאינו אלא חומרא בעלמא מ"מ הא מבואר שם במג"א ס"ק י' היינו במידי שאין שם ישראל נקרא עלי' רק שיצא הקול שעשאו לצורך ישראל כמו בסי' תרס"ד גבי ערבה אבל דבר ששם ישראל נקרא עלי' מדינא אסור ועיין במחהש"ק ובפרמ"ג ולולי דב"ק של המג"א הי' נ"ל ליישב בפשוט מה שבסימן רמ"ד ס"ל להמחבר דמדינא אסור ובסי' רנ"ב כ' דטוב להחמיר ולאסור דהא באמת בסי' רמ"ד לא כ' אלא דמלאכת פרהסי' אפי' במטלטלין כגון ספינה הידועה לישראל דינה כמו מלאכת מחובר, ובמלאכת מחובר גופא לא מיתסר קבלנות אלא משום שיאמרו שעושה ע"י שכירי יום, אבל אלמלא הי' ידוע ומפורסם דלעולם אין עושין מלאכה כזו ע"י שכירי יום אלא בקבלנות איה"נ דאפי' במחובר שרי כדס"ל לר"ת באמת בקבלנות בנין בתים, והחולקים על ר"ת לא אסרו אלא משום דבנין בתים אין להחליט דהדרך היא דוקא בקבלנות, משא"כ גבי עורות לעבדן וכלים לכובס נכרי דמיירי מני' בסי' רנ"ב התם פשוט דאין מנהג כל העולם כלו אלא בקציצה ולא ע"י שכיר יום, כל כהיי"ג שפיר קאמר המחבר דמדינא שרי אפי' במלאכה מפורסמת וידוע שהוא של ישראל רק טוב להחמיר ולאסור, וא"כ בנ"ד את"ל שידוע ומפורסם בכל גלילות הנ"ל שדרך המלאכה הנ"ל לשלם מכל קוביק ולא ע"י שכירי יום, הו"ל כמו עורות לעבדן דלא מיתסר מדינא אפי' במפורסם שהיא של ישראל ואינו אלא חומרא בעלמא לפ"ד המחבר, וא"כ הי' אפשר להקל קצת, אבל מ"מ לא פלטינן מיהת מאיסורא במה שהיא בביתו של ישראל דבזה האיסור פשוט ומבואר לכל הפוסקים

והנה לכאורה הי' אפשר לשות עצה למכור הבית עם המכונה של הזעגווערק לנכרי, ובאופן זה שוב לא יהי' המלאכה בביתו של ישראל והו"ל קצץ במלאכת תלוש ובביתו של נכרי מותר לכו"ע אבל לאחר העיון אין דרך זה מוציאו מידי עבירה, דהנה כבר נודע בשערים מה שהאריכו רבותינו האחרונים בכיו"ב לענין היתר מכירת הערמה בשדות ובברייאהויז וכיו"ב אם מהני מכירת הערמה כהיי"נ, וכבר העלה הבכ"ש בסי' תמ"ח דבמידי דהערמתו מוכח אסור הערמה אפילו באיסור דרבנן וראייתו מש"ס שבת דף קל"ט עיי"ש, ונהי דהעלה המקו"ח בסי' תמ"ח דאפי' בדאורייתא אין הערמה אסורה אלא היכא דנעשה האיסור רק שמערים דלא יהא האיסור נודע כגון בהאי דתולין את המשמרת לתלות בו רמונים. ותולה בו שמרים בשבת דבאמת הוא מחשב בתליית המשמרת בשביל השמרים וגם נותן בו רק שמרים הרי הוא עושה כל האיסור כמות שהוא רק העולם לא ידעו מהאיסור, וכן כל כהיי"ג משא"כ במכירה לא איכפת לן במה שמערים היכא דהאיסור אינו רק בשלו וכשמקנה לנכרי בקנין הרי ע"כ יצא מרשותו ע"י קנין זה תו לא איכפת לן בהערמה עיי"ש במקו"ח, ותבין החילוק מ"מ הרי מבואר ברא"ש פ' תולין שם דאפי' בדרבנן אין כל הערמות שוין דאשכחו הערמה באד"ר דאסור לכו"ע כגון האי דרפ"ב דביצה אבל מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור אלמא אפי' בדרבנן היכא דהערמתו מוכחת אסור לכו"ע א"כ אפי' להמקו"ח הנ"ל היכא דהערמתו מוכח על גוף המכירה לכו"ע לא סמכינן על מכירה אפי' באד"ר, ובשלמא במכירת חמץ שפיר קאמר המקו"ח, דגבי חמץ מה איכפת לי' אם הנכרי יקיים המקח ויקיים החמץ לעצמו בעד כל שיוי דמי המקח משא"כ הכא ודאי אין דרך למכור המכונה של הזעג- ווערק שהוא לעסק פרנסתו א"כ הו"ל הערמה דמוכח, והרי מרן הגה"ק בעל דברי חיים ז"ל שהתיר מכירת הגיטער ע"י הערמה לא התיר אלא משום דאי לא שרית לי' אתי לידי איסור חמור, וס"ל דקיימ"ל כרבי דניחא לי' לחבר למיעבד איסורא זוטא כי היכא דלא לתעביד ע"י איסור רבה עיי"ש אבל היכא דל"ש זה גם הוא לא התיר: עיי"ש בתשו' סי' ז' ובנ"ד ל"ש זה מטעם שיתבאר עוד לפנינו בס"ד. ותו יש לדון בזה דאפי' את"ל דבעלמא מהני הערמת מכירה כהיי"ג מ"מ באיסורי שבת היכא דהאיסור היא משום דמיחזי כשליחו של ישראל מאי מהני לן אם ימכרנו לנכרי על יום השבת אכתי לא פלטינן ממרה"ע דעכ"פ אכתי מיחזי כשליחו, והנה כבר עמד השואל והקשה כן בתשו' בית שלמה חאו"ח סימן ל"ו והב"ש השיב דע"כ צ"ל דבמכירה ל"ח למראית עין דאל"כ היאך מצאנו ידו"ר במכירת חמץ לנכרי בהערמה אמאי ל"ח למרה"ע דיאמרו שהוא עובר בב"י ומשהה חמצו בביתו ולענ"ד אין זה כלום דהא מבואר בסי' רמ"ג דהיכא דכבר נתפרסם דדרך להשכיר מרחצו שוב ל"ח למרה"ע שיאמרו דעושה ע"י שכירי יום א"כ ה"נ במכירת חמץ כבר נתפרסם בכל תפוצות ישראל שדרך למכור חמץ ע"י שט"מ וגם בלא"ה אין הנושאים שוין דגבי חמץ מהיכ"ת לחשוד אותו כיון שאין רואין את הישראל כלל עוסק במסחר חמצו, משא"כ הכא הנה כל ימות השבוע הישראל נושא ונותן ועוסק באותו מסחר ויוצא ונכנס ועוסק באותו מסחר ויוצא ונכנס שם בעסקיו והכל רואין דגם בשבת העסק מתנהג כמו בכל השבוע מהיכ"ת יתלו שמכרו לנכרי וא"כ שפיר לא פלטינן ממר"ט ע"י מכירות הערמה הנ"ל וכן מוכח ממש"כ המג"א סי' י"ג דמשו"ה לא מהני תקנה בנפסקו לו ציציות בשבת ליתן הטלית במתנה לאחר ויחזור וישאל ממנו דהו"ל טלית שאולה משום דאכתי מיחזי כשלו מבואר מזה דגם במתנה דהערמה חוששין למ"ע ומה שדחה בתשו' בית שלמה הנ"ל דדוקא במתנה או במכירה לישראל ס"ל להמג"א כן אבל בנכרי ל"ח למ"ע במכרו לו משום דנכרי מפעי פעי כדאמרינן בחולין דף קל"ג דמחלקי' כן בין נכרי לישראל אינו נכון כלל דזה ל"ש אלא במכירה גמורה דעכ"פ הנכרי מחזיק זה למכירה גמורה שייך לומר מפעי פעי. משא"כ במכירת הערמה דהנכרי בעצמו אינו מחזיקו כלל כשלו ל"ש לומר מפעי פעי ושוב ראיתי בסה"ת להגאון מהרש"ק שר"ל ג"כ סברת הב"ש הנ"ל דנכרי מפעי פעי ודחה זה מחמת טעם שכ', וכן משמע בתשו' צ"צ סימן ל"ה עיי"ש דגם במכירה איכא אכתי משום מ"ע, וכן העלה בתשו' דב"ח סי' ז' והביא ראי' חזקה מפסחים ריש פ' כ"ש ריב"ב אומר כותח וכל מיני כותח אסור למכור ל' יום קוה"פ וכ' התוס' בשם ר"ת דר"י ס"ל כב"ה אלא משום דכותח שם בעלים עליו ויסברו שמכרו בפסח אלמא בהדי' דאסור מכירה קוה"פ משום מרה"ע שיהי' בפסח, ואפי' רבנן לא פליגו עליה אלא משום דס"ל דל"ש מה"ע בזה אבל היכא דבודאי שייך מה"ע כגון במלאכת שבת דאסרו חכמים קבלנות משום מרה"ע שוב שייך גם במכירה מרה"ע אליבא דכו"ע והיא כמעט ראי' שאין עלי' תשובה, ומש"כ בתשו' ב"ש הנ"ל דבשע"ת סי' רמ"ד הביא בשם תשו' פמ"א דבמכירה ליכא משום מרה"ע, ראיתי בתשו' פמ"א ח"א סי' ל"ח ולענ"ד דמבואר שם להיפוך ת"ל שם דאין היתר אא"כ ימכור לנכרי קוה"ש כל החתיכות הגדולות של ברזל והגוי יעשה לנפשו החתיכות קטנות בשבת דבדידי' קטרח ואין כאן מראית העין דהורמנא בעלמא מכר לו מה שיש לו רשות מן השר אלמא בהדי' דאע"ג שמכר לו כל החתיכות לא פלטינן מן מרה"ט אלא משום דאינו אלא הורמנא בעלמא אבל זולת זה היה אסור משום מרה"ע אפי' במכירה ושוב ראיתי בד"ח הנ"ל הביא כן בשם הסמ"ג שכ' בהדי' דגם במכירה איכא משום מה"ע עיי"ש וא"כ שוב אין לרפרף כלל בזה וא"כ יוצא לנו שאין לסמוך כלל על היתר של שט"מ אמנם כן לפי מה