ערוגת הבושם על או"ח קז

דעת שום אדם לתת היתר ע"י שט"מ כי בזה צדיק מה פעל וכש"כ דלפימש"כ מעכ"ת יצטרך אח"כ ליתן היתר שט"מ גם לשאר סוחרי וכפרוץ הדבר תשתכח ח"ו תורת שביתת בהמה ושביתת עבדים ושפחות בשב"ק, ועיי' בתשו' מהר"ם שי"ק חיור"ד סוף סי' שע"ו כתב וז"ל וכ"ז כתבתי לדבריו שכ' שהוא דבר האבוד וכ"ז לענין חוה"מ ומטעמים הנ"ל אבל חלילה למכור מכירה כזו שהוא כערמה כדי להתיר לחרוש בשבת או ביו"ט כמובן ובפרט שבלא"ה אסור מפני שנקראת על שמו ונהי דבסוף פ"ק דע"ז משני שדה לאריסותא קיימי היינו אם הוא באמת בתורת ארוס ונוטל חלק בשדה כמבואר במ"א סי' רמ"ד סק"ה עיי"ש עכ"ל וראה זה מצאתי בס' קרבן שבת פ' י"ב הרב הצדיק המוכיח הנפלא שם כ' על גזירת שנת ת"ח מה חרי האף הגדול הזה על ארץ מלאה תורה וחכמה ומעשים טובים וישרים נכחדו ואי' זכותם אם לא כי חילול שב"ק ויו"ט הי' בעוכרם כי רוב יושבי הכפרים מחזיקי האראנדעס מוכרים בשבת ע"י ערלים בדרך ערמה אעפ"י שיש בהם צדיקים ואנשי מעשה, ואנו ישראל הערבים זה בזה הגיעו לנו כל הצרות האלה עיי"ש, ואנן מה נענה בתרי' בדור עקש וכלו"ז שלנו השי"ת ירחם ועובדא ידענא לפני איזהו שנים כשהי' הרב הגאון הצדיק מו"ה מרדכי מטלי זצ"ל בעל המחבר ס' חיבור לטהרה במדינתינו בק"ק ראצפערט, הכיתי להיות משובתי ש"ק אצלו לקבל פני זקן וגדול הדור זי"ע והוא נתאכסן בבית גביר א' מחזיק גוט וביקש ממנו אותו הגביר לתת לו היתר שט"מ לעבוד עבודת קרקעותיו בשב"ק וכבר הבטיח לו, ושוב כשבאתי אצלו התייעץ עמי בענין הזה, שנתוכחתי עמו בדבר הזה ונענה לי ראשו ושוי' נפשי' הדרנא ומה שחושש מע"כ פן עי"ז יחזור השואל לסורו אין לנו לחוש לזה וע"ז התפלל רכביה שלא יארע דבר תקלה ע"י ולא אכשל בדבר הלכה ולכאורה הלשון כפול וי"ל דכלול בתפלה זו ג"כ שלא יארע תקלה ע"י אם יהא מורה כהלכה ומחמת זה אפשר שיהי' גורם תקלה ע"ד הנ"ל ועל כיו"ב נאמר נפלה נא ביד ד' וביד אדם אל אפולה ע"כ חלילה למעכ"ת להיות מסייע בזה לידי קלי הדעת והשי"ת יעמוד לנו כמו שעמד לאבותינו בימים ההם בזה"ז ומאשפות דלותינו ירוממנו. אל הר מרום מאוויינו, כאו"נ ונפש הדושו"ט וש"ת בלונפ"ח ע"ע

סימן נב

בימי הספירה יעמד השי"ת לעזרה. ויהי עליו סתרה, לכבוד אהובי ידי"נ הרב המאוה"ג החו"ב בח"ת, ותיק וחסיד, מו"ה נפתלי טייטעלבוים נ"י האבדק"ק היראים בניר באטור יע"א

יקרת מכתב מעכ"ת הגיעני וכו' וע"ד אשר נועץ עמי אודות איש אחד שבא לדור שם ועשה לו מכונה לעשות חמאה ועסקו הוא באופן שעשה התקשרות עם איזה אדונים שמחוייבים ליתן לו כל יום כמה מאות מדות חלב כפי ההשואה שהי' ביניהם והוא עשה מכונה [מאשין] לעשות החמאה באופן הזה אשר תיכף כאשר יביאו לו החלב מהחליבה יחממו אותה מעט ויתנה למאשין אחת אשר תברר חלק השמנינית שבתוך החלב והיא לערך חלק חמישית ממנה ואח"כ לוקחין השמנינית ונותנין אותה למאשין אחרת ושם תיעשה חמאה וזאת מוכרח להיות מיד סמוך לחליבה כי אם תעמוד איזה שעות לא תתכשר עוד למלאכתה זאת ובפרט אם תעמוד יום א' שלם תתקלקל לגמרי, ועתה נפשו לשאול הגיע מה יעשה בשוי"ט כי היא מוכרח ליקח החלב מהאדוני' גם בשוי"ט ואם יקח החלב ולא יעבוד יש לו היזק רב מאד כל החלב אשר יעלה לערך חמשים זהובים לכל שבת ע"כ ביקש ממעכ"ת להמציא לו דרך ומבוא שיוכל לעשות מלאכתו בהיתר שלא יצטרך לעשות באיסור והנה מעכ"ת המציא לפניו שני דרכים או שיקח. את הגוי לשותף על חלק השביעית ומחצה ויהי' נעשה זה ע"י שטר מכירה, כדרך הנהוג במדינת פולין אצל מחזיק גוט ואפשר דהחולקים ואוסרים לא אסרו אלא משום דחששו לשיטת התב"ש שאוסר הערמת מכירה באיסור דאורייתא דשביתת בהמה משא"כ בנ"ד דאין כאן אלא אמירה לנכרי שבות י"ל כו"ע מודו דשרי במכירה לנכרי אפי' דרך הערמה, ודרך השני הוא שבעל הפאבריק ישכור את הפאבריק עם כל הכלים שבו להגוי והגוי יקח החלב מהאדונים והוא יעשה החמאה, וביום א' יחזור ויקנה החמאה מהגוי ויתן לו ריוח, וזה נראה למעכ"ת היתר יותר פשוט כי בפאבריק הזה כל יום ויום היא עסק בפ"ע, א"נ יש לעשות שישכיר לו בפ"א כל השבתות ויו"ט של כל השנה, ולא נשאר בזה רק חשש מראית עין המבואר בשו"ע סי' רמ"ג לענין תנור וכן בסי' רמ"ו לענין בלי מחרישה וכדומה, עכ"ז לענין מכר המבואר בסי' רמ"ד לא חששו למ"ע והביא כן בשם תשו' דברי חיים סי' כ"ג דבמקום הפסד רב היקל לענין מ"ע, וה"נ י"ל כן מיהא כיון דבשכירות אכתי יש לחוש משום שכר שבת יש להחמיר עליו שלא יקח שכר מהגוי בעד הפאבריק רק שיתנהו לו בשאלה או במתנה, וביום א' יקנה ממנו החמאה, ויתן לו ריוח, ואזי יהי' הגוי עביד אדעתא דנפשי' ודרך זה נראה למעכ"ת היותר פשוט ונכון אשר כמעט אין ערעור בדבר כי אינו דומה לשאר עסקים אשר העסק יש לו המשך כגון דאמפף מיהל או ברייהויז אשר מוכן אוצרות תבואות שלוקחין משם להעסק, לטחון ולעסוק, לא כן בזה העסק דכל יום ויום הוא עסק בפ"ע כל יום ויום לוקח חלב ועושה חמאה ונגמר העסק, והגוי באמת עושה בשלו כי הוא יקנה החלב והוא יעשה המלאכה אדעתי' דנפשי', ע"כ נראה למעכ"ת היתר זה בדרך מורווח, ובענותו התייעץ עמי איזה דרך נכונה שיבור לו האדם הזה בעל העסק הנ"ל

והנה לא אתפרש במכתב מעכ"ת אם המכונה הנ"ל עומד בביתו של ישראל אי בבית בפ"ע, דבביתו של ישראל נראה פשוט דאסור כמבואר בסי' רמ"ד סעי' ה' דאפי' במלאכת תלוש ובקצץ דמותר מדינא מ"מ בביתו של ישראל אסור והיא מהירושלמי פ"ק דשבת הביאו התוס' בספ"ק דע"ז יעיי"ש, והה"ד אם היא מלאכת פרהסיא אפילו עומד שלא בביתו של ישראל נמי מבואר הדין בשו"ע סי' רמ"ד ובסי' רנ"ב ס"ג יעיי"ש ויעוי"ש במג"א סק"י, מיהא לכאורה י"ל דהנ"מ באם המלאכה גופא של ישראל הוא, אלא שההיתר היא מחמת קבלנות בכה"ג הוא דאסרי' אם היא בביתו של ישראל או במקום מפורסם וידוע שהמלאכה היא של ישראל, אבל היכא דהעסק הוא מושכר או נמכר לנכרי, י"ל דלא איכפת לן כלל, אם הוא במקום מפורסם אי אפי' בביתו של ישראל, אבל באמת א"א לחלק בזה דהא במלאכת תלוש ובקצץ ג"כ מותר מדינא, ואפילו איסור מ"ע ליכא דהא מיירי בדברים שדרכן בקבלנות ובקציצה ואפ"ה אסרי' לי' בביתו של ישראל, וא"כ הה"ד אם החפצים של נכרי והוא בביתו של ישראל, ודבר זה מבואר בשו"ע ר"ס שכ"ה דאיתא שם דליתן לנכרי חפצים שדרך להוציא אסור אפי' אם עומד בפנים, אפי' אם החפצים של נכרי שהרואה אינו יודע שהחפצים של ככרי עיי"ש הן אמת דהמג"א שם ס"ק ד' ס"ל בדעת הטור דאם החפץ של נכרי מותר לתת לפניו בחצר עיי"ש לענ"ד פי' המג"א בדברי הטור קשה לשמוע דא"כ דהטור מיירי בעומד בחרץ מאי אפי' החפץ של נכרי דקאמר, הא בעומד בחוץ והישראל נותן החפץ לתוך ידו, דהאיסור הוא משום דהישראל עביד עקירה ברה"י, מה