ערוגת הבושם על או"ח קו

א' יהי' ביד הערל וא' ביד הבעלי רחיים, ויפרסמו שעשו בדרך היתר מכירה

ועדיין אני אומר אף שכבר פשוט אצל כמה בעלי רחיים היתר ע"ד מכירה, מ"מ בעל נפש יחוש לעצמו ולא יסמוך על התירים של מכירת הערמה, והבוטח בהשי"ת חסר יסובבנו, ומאן דיזיף שבתא יפרע שבתא, ויזכה לנחלה בלי מצרים, עד עת לחננה כי יבואו הנדחים מארץ מצרים לעלות ולהשתחוות בהר הקודש בירושלים בב"א

ובזה אחתום בברכת שמחת חגיגת חג הפסח בדיצות וכשרות, אביך אוהבך בלונ"פ ע"ע

סימן נא

משביח שאון מים יטה רב שלומים וברכות ממרומים, עד אחרית הימים, על רחש ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי בח"ת כש"ת מו"ה יוסף אלימלך הכהן נ"י האבדק"ק זשאדאן יע"א

יקרת מכתבו הגיעני לנכון, וע"ד אשר שאל בעצתי כדת מה לעשות בענין שט"מ על מלאכת עבודת לגונוהאלטער אשר מעודו מכע עצמו מליתן היתר ע"ז אך כעת בא אליו איש עשיר וצעיר אשר למד להיות עורך דין, ואח"כ עקב היתה רוח אחרת עמו התחיל להתנהג בדרך הישר ולא רצה להיות אדוואקאנו שלא לחלל שביק ומתנהג בכשרות ובאורח יהדות והוא לפלא כי לא נתגדל ע"ד זה בבית אבותיו, ועתה בא הנ"ל ובקש ממעכ"ת מאוד היות ששמע שיש איזה היתר ע"י שט"מ לעבוד בש"ק שיתן לו איזה היתר כי לע"ע עובד בש"ק כי יש לו עבודה רבה מאד וא"א לו לשבות וגם הפועלים אינם רוצים כתירוצים של הני אנשים ועתה מעכ"ת לא יכול לשות עצות בנפשו כדת מה לעשות כי ידועה אם יתן לו שט"מ מה גם המעט גוטסהאלנוער אשר עד עתה שובתים בשב"ק יבקשו ג"כ היתר שטר מכירה ואם לא יתן ירא מחטאת אולי הוא בכלל מנוע מלכת בדרך הישרה ומה גם בעו"ה המעט אשר שובתין בשב"ק מקילין לעצמן בכמה דברים ורובא דרובא עובדין בשב"ק ע"כ הוא נבוך מאוד מה לעשות, ובענותו ביקש לחוות לו דעתי והסכמתי בענין זה, והנה בגוף ההיתר של השוכרי ארענדא לעבוד עבודת השדות וכרמים ע"י מכירת הערמה כבר צוחו בבי מדרשא זעקה גדולה ומרה דהלא נודע בשערים מה שהעלה התב"ש דדבר שהערמתו ניכרת אסור גם בדרבנן וראייתו משבת דף קל"ט עיי"ש, ונהי דהמקו"ח בסי' תמ"ח העלה דהיכא דאין האיסור אלא כשהיא שלו כגון בחמץ וכיו"ב לא איכפת לן אם המכירה הוא ע"י דרך הערמה דהא ע"כ יצא מרשותו ע"י מכירה זו עיי"ש, מ"מ הרי מבואר ברא"ש ר"פ תולין דאפי' בדרבנן אין כל הערמות שוין וראי' מרפ"ב דביצה ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור עיי"ש וא"כ היכא דהערמתו מוכחת על גוף המכירה שלא נתכוון למכור רק לשם הערמה גם להמקו"ח אסור ואינו דומה למכירת חמץ דהתם מה איכפת לי' להמוכר אם הגוי הקונה יקיים החמץ בדמי הפסיקה הרי להכי קיים וכן שוורים של פטום דפליגו בי' האחרונים הא הנך שוורי קיימו לזבוני משא"כ בכל מכירות הנ"ל של הגיטער הדבר ידוע שאין דרך למכור עסק שפרנסתו תלויין בו ופשיטא דהערמתו מוכחת ונראה בעליל וגם הוא בעצמו אין דעתו למכרו כלל בתורת מכירה אלא לשם הערמה בעלמא, בזה פשוט דגם המקו"ח מודה, ותו דבאיסור שבת דאיכא נמי איסורא כל היכא דמיחזי כשלוחו בלא"ה לא הועיל כלום במכירה הנ"ל, וכבר עמד השואל ושאל כן בתשו' בית שלמה חאו"ח בסי' ל"ו והוא השיב דעכצ"ל דבמכירה לא איכפת לן במרה"ע כלל דאל"כ היאך מצאנו ידיו"ר במכירת חמץ לנכרי שהיא נמי מכירה דהערמה ואמאי ל"ח למרה"ע ולענ"ד אין זה כלום דהא מבואר בסי' רמ"ג דהיכא דנתפרסם שכן המנהג שוב ל"ח למרה"ע וה"נ בחב"פ הרי ידוע שכן מנהג ישראל מימות עולם בכל התפוצה למכור חמצו ע"י שט"מ לנכרי ומהיכ"ת יחשדוהו ותו בלאה"נ אין הנושאין שוין גבי חמץ כיון שרואין שאין הישראל עוסק כלל במסחר חמצו כדרך שעוסק כל השנה מהיכ"ת יחשדוהו שעובר בב"י משא"כ הכא שכל ימות החול מלפניו ומלאחריו הישראל נושא ונותן ויוצא ונכנס באותו עסק ורואין בימות השבת מתנהג הכל באופן שמתנהג כל ימות השבוע מהיכ"ת יתלו שכר העסק לנכרי, וא"כ לא הועלנו כלום באותו מכירה, דהא עיקר איסור אמירה לנכרי שבות הוא משום דמחזי כשלוחו, ועיי' במג"א סי' י"ג דמשו"ה לא מהני בנפסקו לו ציציותיו בשבת ליתנו במתנה ולחזור ולשאול ממנו משום דאכתי מיחזי כשלו, הרי מבואר דגם במתנה דהערמה חוששין למרה"ע וראיתי בתשו' בית שלמה הנ"ל שהרגיש בזה, וכ' דהמ"א לא כ' כן אלא במתנה לישראל אבל בנכרי מפעי פעי כדמחלקי' כה"ג בחולין קל"ג, ואינו נכון כלל דזה ל"ש אלא היכא דעכ"פ הנכרי מחשיב זה לקניין גמור בזה שייך לומר מפעי פעי משא"כ הכא דהנכרי בעצמו אינו מחזיק המכירה לדבר המתקיים אלא להערמה בעלמא ל"ש לומר מפעי פעי ושו"ר בס' החיים להגאון מהרש"ק שרצה ג"כ לומר סברה הנ"ל דמפעי פעי ושוב דחה לה מטעמא דפרישית ועיי' בתשו' צ"צ סי' ל"ה מבואר שם דגם במכירה אכתי איכא משום מרה"ע, ובתשו' דברי חיים סי' ז' הביא ראי' גדולה לזה מפסחים ר"פ כ"ש ריבב"א כותח וכל מיני כותח אסור למכור ל' יום קוה"פ וכתב התוס' דס"ל נמי כב"ה אלא משום דכותח שם בעלים עליו ויסברו שמכרו בפסח אלמא דבמכירה נמי שייך מרה"ע ואפי' רבנן דפליגו על ריב"ב היינו משום דל"ס להו דיש מרע"י בזה אבל היכא דודאי איכא איסורא דמרהע"י לא פלטינן מני' במה שמכרו לנכרי עיי"ש והוא ראי' ברורה וראיתי בתשו' ב"ש כ' דמדברי תשו' פמ"א שהובאו בשע"ת סי' רמ"ד נמי מוכח דס"ל דבמכירה לא איכפת לן תו משום מרה"ע, אבל המעיין בתשו' פמ"א ח"א סי' ל"ח יבין וישכיל דאדרבא משם איכא למשמע לאידך גיסא שכ' שם וז"ל דבדידי' קטרח ואין כאן מה"ע, דהורמנא בעלמא היא דמכר לו משמע דלולי זאת הי' חושש למרהע"י אפי' במכירה הרי דלא הועילו כלום במה שמוכרין לנכרי ע"י הערמה של שט"מ, ומרן הגאון בעל דברי חיים לא צידד להיתר אלא משום מוטב דליעבד איסורא זוטא ולא ליעבד איסורא רבא והרבה יש להשיב ע"ז אלא דמרן בעצמו במהדו"ת חאו"ח סי' ל' תברא לגזיזי' שכ' שם וז"ל רב א' מאוהבי אשר בקש ממנו העתק שט"מ ושלחתי לו ואח"כ בקש ממני לאסור להם כל ההיתרים כי באים למכשולים וכן עשיתי וכתבתי להם שהדרכא בי' עכ"ל, והמעיין בדבריו הקדושים בכל התשו' הנוגעים לענין זה בעיניו יראה ולבבו יבין כמה קשה הי' הדבר בעיניו להכניס עצמו להתיר זה, ומשם בארה דכל עצמו של ההיתר אינו אלא לאותן אנשים שבעצם הם שומרי קודש אלא שע"י העסק הגדול של הגוט ומשרתים רבים שלהם א"א להם להזהר שלא יבואו לידי חילול שבת משביתת בהמה וכיו"ב להם נעשה תקנה הנ"ל דהוא בעצמו קרי לי' איסורא זוטא כי היכא דלא ליעבד איסורא רבא משא"כ במי שגם עתה בלא שט"מ הוא עובד עבודה בכל מלאכה שבשבות גם בשב"ק באיסור והוא מבקש שט"מ כי היכא דתנוח דעתו ולא להוי עליו כטונא מה שנפשו תשתוחח עליו ותעיקי כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר במה שמחלל ש"ק מחמת זה מעולם לא עלה על