ערוגת הבושם על או"ח קה

ס"ל מעיקרו אליבא דב"ה וטעמא דאונן של פשתן וכל הני דמתני' משום גזירה וע"כ צ"ל דאי משום גזירה א"כ מוגמר וגפרת מ"ט שרי, אבל אי ס"ד כמחהש"ק והיא"פ דמוגמר וגפרית הוי מונח זמן רב קודם השבת באופן דבשבת נמי ליכא דאורייתא וא"כ ליכא למיגזר א"כ מאי דוחקי' לומר דב"ש אוסר שביתת כלים אפי' לא עביד מעשה וזה צע"ג וראיתי בחי' ח"ס למס' שבת שכ' דכהיי"ג מוכח בירושלמי שתהיה כל מלאכתך עשוי כבר מע"ש ע"כ אין שורין אלא כדי שישורו מבעו"י וכו' וב"ה מפיק התירא, מששת ימים תעבוד וביום השביעי כו' דקרי בי' וביום השביעי נמי תעבוד וכו' ומותר לשרות דיו סמוך לחשיכה ושורה והולך כה"ש וקאמר ב"ש האי קרא במאי מוקים לי' ומשני דפותקין מים לגינה ומוגמר וגפרית אבל לא רחיים של מים משום שמשמיע קול, עכ"פ מוכח מזה דברחיים ליכא חיוב חטאת דאל"כ תיפוק לי' מששת ימים תעשה כל מלאכתיך דאסור לשרות דיו ומה צורך להשמעת קול, אע"כ ליכא ברחיים של מים חיוב חטאת וכמג"א א"ד ח"ס ז"ל, ודבריו ז"ל נפלאו ממני דהא ע"כ למ"ד טעמא דרחיים משום השמעת קול גם לב"ה אסור כדמוכח בש"ס א"כ ע"כ הא דקאמר ואין נותנין חטים לרחיים של מים לא קאי אדלעיל אלא הוא בבא בפ"ע ולא ק' על הא דמשני פותקין מים וצע"ג וראיית הא"ע מזורה דהוא אב מלאכה אע"ג דאיהו לא עביד מידי בלא סיוע הרוח ה"נ אע"ג דאיהו לא קעביד בלא סיוע המים הוא ראי' ברורה ומה שהשיב הקרבן נתנאל פ"ק דשבת על ראי' זו יש לדחות עיי"ש, ואכמ"ל, יהי' איך שיהי' אפי' אי נימא כמג"א מ"מ המג"א לא התיר אלא בשעת הדחק כגון שהשעה צריכה לכך כשהיא סמוך לפסח משא"כ הכא השתא ובחי' ח"ס ז"ל פ"ק דשבת כ' על דבר המג"א הנ"ל צ"ע לדינא ולכן כשיש דחק סמוך לפסח רגיל אני לצוות שימכרו לנכרי בעל הרחיים את החטים וכל הכלים, ואומרים לו כשמניח אותם לשומרם מחמץ אזי אפשר שיחזרו מקחו ממנו הקמח אחר השבת עיי' לקמן סי' ש"ל ס"ג והישראל יושב ומשמר עיי' ש"ך סי' קט"ו ס"ק כ' עכל"ק הרי דלא התיר ג"כ אלא כשיש דחק וסמוך לפסח וכ"ז לא מיירי אלא ברחיים של נכרי אבל ברחיים של ישראל הו"ל זילותא דשבת דהוא דבר של פרהסי' שטוחנין חטים ש"פ על רחיים בשבת וידענא דגם בהוואלצמיהל אשר בו טוחנין קמחא דפסחא מימים קדמונים עפ"י השגחת הרבנים בפקודת הקאנצלייא אותו חלק שטוחנין על פסח עומד ביום ש"ק ע"כ יפה עשה מעכ"ת נ"י במה שעמד בזה בפרץ ויאושר כוחו וחילו לאורייתא ויתקיים בו מאה"כ וקורא לך גודר גדר מוסדי דור ודור תקומם ובנו ממנו חרבות עולם עד עת לחננה ופדוי השם ישובון ובא לציון ברנה ובראשם שמחת עולם כנה"ר ונפש ידידו דבוק באהבתו וחותם בברכת אה"ר ואה"ע

סימן נ'

בין גאולה לגאולה, יתרומם קרנות עם סגולה, ונזכה לראות העיה"ק בנוי' על תילה, ובתוכם אהובי בני אישון עיני הרב הגאון החו"ב בח"ת ויראת השם אוצרו כש"ת מו"ה אברהם יוסף נ"י האבדק"ק מאקאווע יע"א

יקרת מכתבך וכו' וע"ד אשר שאלתני איך להורות הלכה למעשה להשותפים שקנו רחיים של קיטור בכפר א' סמוך לעירכם, והנה העסק הוא עסק גדול וצריכין לזה פועלים רבים והפועלים נשכרים לחודש או לשנה ואם לא יעשו מלאכתם בשבת איכא פסידא והפסד רב דיצטרכו לשלם שכר הפועלים בחנם וגם ביטול מלאכה הוא הפסד רב ועצום, ע"כ נפשם לשאול הגיע להמציא להם פתחא דהתירא ע"י אחד מהדרכים המוזכרים בדברי גאוני הדור שלפנינו ואין רצונך לתקוע עצמך לדבר הלכה זו עד אחוה דעי בזה, והנה היותר פשוט הי' בזה לעשות ע"י אריסות דהיינו שמנהל העסק שקורין מיללנער מייסטער יקח חלק ריוח בהטחינה, דבזה הדין פשוט ומבואר בסי' רמ"ג דרחיים דינו כשדה דמותר באריסות וכבר הורו כן להלכה למעשה גם רבותינו ז"ל מורי הגאון בכ"ס או"ח סי' ע"ד וכ' שם לדבר פשוט שהכל יודעין ודבר מפורסם הוא שזה האומן וכל האומנים נוטלין חלקם מן הקמח. ומעיקרא נחתו לאריסות ואדעתי' דנפשי' קעבד, וכן בתשו' מהר"ם שי"ק או"ח סי' צ"ח צדד ג"כ להתיר, רק ברחיים שמנהיגים ע"י בהמות חושש משום מרה"ע עיי"ש, אמנם פשוט ומבואר דברחיים שהוא עסק כזה שצריכין להתעסק פועלים רבים, א"כ דבר זה הוא מהנמנע שכאו"א יהי' לו חלק אריסות וע"כ בעל הרחיים שוכר ומשלם להפועלים שכר פעולתם, א"כ נפל התירו של אריסות בבירא, ועוד נ"ל דדין המבואר בשו"ע דרחיים דינו כשדה דמותר באריסות ל"ש בזמן הזה דידוע וגלוי לכל שאין המנהג בימינו ליתן להאומנים העוסקים בטחינה חלק בגוף הריוח, וא"כ עדיין איכא למיחוש למרה"ע, והו"ל כסתם מרחץ דלאו לאריסותא עבידא ואין מקום להיתר אחר כ"א ע"י שכירות או מכירה לנכרי ואני שולח לך בזה נוסח שטר מכירה או שכירות

אני ח"מ השכרתי [או מכרתי] הרחיים שלי שבכפר פלוני בעד כו"כ לשנה, לערל פלוני עם כל הזכיות שיש לי בהרחיים השכרתי [או מכרתי] לו וגם התבואה שיש לי וכל הכלים שלי השייכים להעסק הנזכר מכרתי לו בעד כו"כ ולקחתי עכ"ז דראנגאבע סך כו"כ והמותר זקפתי במלוה ונתחייב הערל ליתן לי בעד הצינזען כל צרכי ביתו היינו כפי התנהגות ב"ב שנהגתי ע"ע לצורך פרנס הב"ב וחוץ לזה סך כו"כ לשנה בעד שכר אפטרופסת, והנה רשות להערל הנ"ל לעשות עם הכל כאדם העושה בשלו (רק קודם שישלם לי מעות המגיע לי כנ"ל משועבד בתורת אפותיקי מפורש הכל לי) ואין הנכרי רשאי ליקח דבר בלי רשותי קודם תשלומי המעות וגם מחמת מורא שלא יפסיד ויקלקל הערל הקונה את העסק ולא יהי' לו ממה לשלם לזה אין רשאי לו לעשות דבר בלתי רשותי ואני מחייב עצמי נגד הערל להיות אפטרופס על כל הנ"ל ולעשות הכל וכל העסקים הנ"ל הכל לטובתו עצהיו"ט חוץ התעסקות שבשבת ויו"ט אינו מוטל עלי ואוכל להעמיד ערל במקומי לטובת ערל הנ"ל, ואם יצטרך להערל הנ"ל עוד איזה סכום מעות לקנות איזה דבר לצורך הרחיים מחויב אני להלוות לו ולעשות שליחותו ולקנות עבורו ולמסור לו לרשותו והמעות שאתן על המקח הזה יהי' הלואה להערל היינו שאודיע לו והשכירות נעשה על כו"כ שנים, ולבסוף זמן השכירות אעשה עמו חשבון צדק ואם יהי' ריוח הוא שלו ואם ח"ו הפסד ישלם מכיסו ועל החשבון ניתן נאמנות שאהיה נאמן נגדו בדיבור הקל וכך גם אני אהי' עמו באמונה, ואם אקח מעות שלא עבור פרנסת ב"ב ויותר מסך כו"כ המגיע לי בעד התנהלות העסק יהי' נכתב בחשבון צדק ולנכות להערל מהחוב הנ"ל, כל זה נעשה בכאוהיו"מ והותנה בפי' שגם בכסף לחוד יקנה כל הנ"ל וגם אג"ק הקניתי לו כל התבואה ומטלטלין השייכים להרחיים ובפי' הותנה שכל מו"מ שיהי' בעסק הנ"ל מהיום הכל הוא לשם הערל ולטובתו ואפי' בלי נטילת רשות ממני כי סומך עלי הכל

גם הערל יבא עה"ח, או ע"י מסירת הקולמס בעדים, וגם עדים יהיו חתומים ויפרשו בחתימתן שקראו היטב לפני הערל כל הכתוב ושעל זה חתם ויעשו ב' כתבים