ערוגת הבושם על או"ח קב

ל"ח, וכבר הרגיש בזה בתשו' מהר"ם שי"ק או"ח סי' צ"ה שהביא מעכ"ת וכ' דבמו"ק שם מיירי שהישראל נתן להם תיבנא בשבת, אבל כל שהגוי לוקח מעצמו משל ישראל במידי דשייך לומר בו אדעתא דנפשי' קעבד שרי, אבל באמת חלילה לומר כן על מר זוטרא דהוי יהיב להו תיבנא בשבת קודש לסיוע בהדייהו, והא דקאמר סיוע הוי מסעי' בהדייהו בתיבנא הכוונה שהי' מוטל עליו לסעי' בהדייהו בתיבנא, ושאר כל הדברים שהיו צריכין להבנין כגון הקורות והאבנים הכל הי' משל המקבלי קבולת והם מעצמם לקחו להם התבן משל מר זוטרא לצורך הבנין, ואפי"ה אסרי' לי', וא"כ אכתי לא פלטי' בנ"ד מהך חששא אבל אחרי העיון נראה דאין קושי' משם על הנוב"י הנ"ל דכי היכי דמחמרי' בעיקר דין קבלנות במחובר יותר מבתלוש ה"נ י"ל כן לענין הך דינא דסיוע סייע בתיבנא דדוקא במחובר הוא דמחמרי' בזה אבל לא בתלוש, וראי' שאין עלי' תשובה מעורות לעבדן וכלים לכובס נכרי דבכולן ב"ה מתירין עם השמש, וכן הלכה רוחית בסי' רנ"ב, והגם דהתם מיירי דמסר להו מבע"י ה"נ בנ"ד איכא למעבד הכי שימסור להם העצים הצריכים למלאכתם מבע"י, ולפי מ"ש דבלא"ה צריך להשכיר להם הבית מלאכה מבע"י כדי שלא יהא המלאכה בביתו של ישראל א"כ הרי נמסר להם גם העצים והכלים מבעו"י לרשות הנכרי והו"ל ממש כעורות לעבדן, ואף דיש לחלק עוד דהתם אין ידוע לו שיעשה המלאכה בשבת משא"כ הכא יודע בבירור שיעשה מלאכה בשבת, מ"מ הרי מבואר בפוסקים דאפי' יודע בבירור שיעשה בשבת כל שלא גילה דעתו בהדי' לעשות בשבת אלא הוא עושה בשבת לעצמו כדי להשלים קבלנותו שאם לא יעשה היום יצטרך לעשותו למחר, ועכשיו שעושה היום יהי' פנוי למחר מותר גבי עורות לעבדן וכלים לכובס וכן מבואר בהדי' בשו"ע הרב התני' בסי' רנ"ב ס"ד עיי"ש, א"כ ק"ו בנ"ד דודאי אדעתא דנפשי' קעבד לא איכפת לן כלל במה שהמלאכה נעשית בחפצים של ישראל אם הוא מלאכת תלוש

ותו נלענ"ד דאפי' במלאכת מחובר במי יש לצדד, דבאמת צ"ע על הפוסקים וכן על הטור ושו"ע דקפסק ותני דחוץ לתחום מותר לבנות בקבלנות ולא חילקו אם סיוע סייעי בתיבנא או לא, וכ"ש דקשה טפי דהא לענין דיעבד לא חילקו בין אדם חשוב וע"כ צ"ל כמ"ש הרב"י בסי' תקמ"ג דפסקו כלישנא בתרא ולקולא א"כ כש"כ דהו"ל למפסק כהך שינויי דהיכא דסייע בתיבנא אסור, ועיי' בטו"ז סי' תקמ"ג שם שכ' דבסיוע בתיבנא פשוט לאסור אפי' חוץ לתחום ולא הוצרכו להביאו לרוב פשיטותו, ולא הבינותי זה מאי פשיטותא, וכ"ש דקשה טפי דבפשטות משמע דעיקר ענין קבלנות הוא על המלאכה לבדה, אבל האבנים והקורות ושאר דברים הנצרכים הם של בעה"ב, ואפי"ה פשוט בכל הפוסקי' וקפסקו ותני דחוץ לתחום שרי, גם מ"ש הרב"י כאן בשם הראב"ד דסיוע סעי' בהדי' ולא הוי קבלנות גמור, לא זכיתי להבין פירושו, ע"כ נלענ"ד ליישב בס"ד דבאמת הי' לן לאסור אף חוץ לתחום דכל מקום שאסרו חכז"ל מפני מרה"ע אפילו בח"ח אסור, וכה"ג הקשה הטו"ז ססי' רמ"ג מיהא י"ל כמ"ש הרא"ש והתוס' בכתובות דל"א דלא אמרי' כן אלא בדאורייתא ולא באד"ר, מיהא הטו"ז כ' שם בשם הסמ"ג דמלאכה ע"י כותים לישראל אסור מדאורייתא אלא דמבואר בס' א"ר שם בשם היראים דהסמ"ג ל"ק אלא בעושה מלאכה בחפצים של ישראל ולא בחפצים של נכרי, א"כ י"ל איה"נ דה"ט דבסיוע בתיבנא אסור גם מחוץ לתחום, והה"ד אם האבנים והקורות של ישראל משום דבהא איכא איסור דאורייתא ואמרי' כל שאסרו חכז"ל מפני מרה"ע אפי' בח"ח אסור. מיהא המזרחי כ' בפ' בא והובא גם בפרימ"ג בפתיחה להלכו' שבת דהוא פלוגתא דריו"נ וריא"ש במכילתא שם וא"כ י"ל הני תרי לישנא בש"ס דמו"ק הנ"ל תלי' בפלוגתא דתנאי דריו"כ וריא"ש, ואנן קיי"ל דבכל עניין מלאכת נכרי בשל ישראל לא מיתסר אלא משום שבות וקרא דלא יעשה אסמכתא בעלמא הוא משו"ה לא חילקו הפוסקים בזה, וא"כ לדינא לא קיי"ל כהך שינויי דסיוע סייעי בתיבנא, ובכ"ע מותר חוץ לתחום, ותו נ"ל יותר פשוט ונכון די"ל האי תיבנא דמר זוטרא בתוך התחום הוי, והני דבנו לי' אפדנא חוץ לתחום ולקחו ממר זוטרא הך תיבנא, הם באו ולקחו להם התבן משם והוציאוהו לבנין האפדנא, וממילא נתפרסם שבנו לי' הבית בשבת אף שעיקר הבנין הי' חוץ לתחום מ"מ שייך בי' שפיר מרה"ע, אבל בל"ז י"ל דאין שום חילוק אם מסעי' להו בהדי תיבנא או לא משו"ה השמטוהו הפוסקים דאין החילוק מחמת הסיוע התבן בעצמו אלא ממה שלקחוהו מתוך התחום, וזה נכלל במ"ש הפוסקים דבעי' שלא יהי' המלאכה בתוך התחום, וא"כ לכל הכי טעמא אין לנו לחוש מחמת שהעצים והחפצים של ישראל אפי' במלאכת מחובר, וכ"ש במלאכת תלוש דהו"ל ממש כעורות לעבדן וכלים לכובס וכמ"ש לעיל, כיון דבלא"ה ההכרח להשכיר כל הבית לנכרים כדי שלא יהיה המלאכה בביתו של ישראל, א"כ כבר הו"ל כנותנם לנכרי מבעו"י

ואכתי פש גבן לבאר מה שרמזתי לעיל, דיש לעיי' אי בזה מהני מכירה או שכירות הבית מלאכה שאינו אלא כמו הערמה, וכבר נודע בשערים מה שהאריכו רבותינו האחרונים בכיו"ב לענין היתר מכירת הערמה בשדה ובברייאהויז וכיו"ב וכבר העלה הבכ"ש באו"ח סי' תמ"ח דבמידי דהערמתו ניכר אסור אפי' באיד"ר וראייתו משבת דף קל"ז ונהי דבמקו"ח שם כ' לחלק בסברא נכונה דאפי' בדאורייתא אין הערמה אסורה אלא היכא דמעשה האיסור נעשה אלא שע"י הערמתו אין האיסור נודע כמו בהאי דאין תולין את המשמרת לתלות בו רמונים ושוב תולה בה שמרים, משא"כ במכירה כל היכא דהאיסור אינו שייך אלא אם הוא שלו לא איכפת לן אם המכירה הוא בהערמה ע"ש, מ"מ הרי מבואר ברא"ש פ' תולין דאפי' בדרבנן אין כל הערמות שוות דאשכחן הערמה באיד"ר דאסור אליבא דכ"ע כגון ברפ"ב דביצה, א"כ לכאור' גם הכא הרי הערמתו ניכר דאין דרך למכור ולהשכיר בית מלאכתו שממנו פרנסתו, ובתשו' דב"ח שהתיר מכירת הגוט של עובדי אדמה ע"י מכירת הערמה, לא התיר אלא משום דאי לא שרית לי' אתי לידי איסור חמור וס"ל דקיי"ל כרבי דניחא לי' לחבר למעבד איסורא קלילא כי היכא דלא לעביד נ"י ע"ה איסורא רבה ע"ש בד"ח סי' ז' ובכ"ז ל"ש זה כמובן, מ"מ י"ל דהכא אין הערמה מוכחת כ"כ, כיון דאינו מוציא המסחר מת"י ע"י שמשכיר הבית וגם במה שמוכר לו העצים בע"ש. וכש"כ דחזי לאצטרופי מש"כ לעיל דבכה"ג לא בעי' שיהיה דוקא בביתו של נכרי, כיון שאין הישראל דר שם, והגם שכתבתי לעיל דיש לשדו' בי' נרגא מחמת דבירושלמי קפסק ותני דדוקא בביתו של נכרי ולא בביתו של ישראל, מ"מ אחרי העיון נלענ"ד אדרבה דמהירושלמי הנ"ל יש ראי' לדברינו, דהא מלאכת מחובר דהיינו בנין בית וכי"ב לעולם לא משכחת לה אלא בביתו של ישראל וא"כ מאי קאמר במד"א, במחובר אבל בתלוש אסור הא כיון דבתלוש ג"כ לא שרי אם הוא בביתו של ישראל א"כ לא הו"ל לחלק כלל בין תלוש למחובר אלא בין בביתו של ישראל לבביתו של נכרי, אבל בין תלוש למחובר אין שום נפק"מ, אלא ע"כ דבביתו של ישראל נמי לא מיתסר בתלוש אלא אם הוא בביתו ממש שהישראל דר שם וכמ"ש גם הנוב"י, משא"כ במחובר אפי' אינו בביתו ממש אלא אם בונה בית שלא בשכינת דירתו נמי אסור, וזהו דלא כנוב"י שמתיר גם במחובר בכה"ג. אבל בתלוש מיהת מוכח שפיר דלא מיתסר אלא בביתו של ישראל