ערוגת הבושם על או"ח קא

בביתו של ישראל לא מהני מה שנתפרסם דדרך עושי מלאכה של זה האומנות לעשות בקבלנות ולא ע"י שכירי יום, דהא בעורות לעבדן וכלים לכובס פשיטא דכו"ע נהגו לעשות בקציצה וקבלנות ואפי' בסתמא נמי היי כאלו קצץ כמבואר במג"א סי' רנ"ב ס"ק ו' ואפי"ה בעי' שיעשה הנכרי מלאכתו בביתו דוקא ולא בביתו של ישראל כמבואר שם בשו"ע הן אמת דבנוב"י הנ"ל מבואר דדוקא אם ישראל דר באותו בית או סמוך לו ממש באופן שכל הרואה יודע דמכיר שהוא מלאכת בעה"ב הזה דאז איכא חשש אורחים שיבואו שמה ויראו שהוא מלאכת ישראל ויחשדוהו שהוא עושה ע"י שכירי יום, אבל אם הוא רחוק מביתו מה בכך שיבואו אורחים הא לא ידעו כלל שהוא מלאכת ישראל ע"ש, ולענ"ד א"א לומר כן דהא מבואר במג"א סי' רמ"ד ס"ב דבמלאכת תלוש לא חיישי' כלל לחששא דאורחים וב"ב ודייק לה ממה דכתב בשו"ע בד"א בצינעה שאין הכל מכירין שמלאכה זו של ישראל משמע אע"ג דקצת יודעים שהיא של ישראל שרי, ולדידי' צ"ל דמ"ש שם רמ"א ואפי' אם דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים לא קאי אלא אסוף דברי המחבר דמיירי במלאכת מחובר וכן מבואר שם במחהש"ק, אבל במלאכת תלוש לא חיישי' כלל לאורחים ולב"ב, והטעם דהחמירו במחובר טפי עיי"ש במחהש"ק, ואפי"ה פשוט וברור לכו"ע דבעי' שלא יהי' בביתו ישראל, א"כ שוב ליכא למימר הטעם משום דבביתו של ישראל חיישי' לחשדא דאורחים, ממילא אין נפק"מ אם הוא בבית שישראל דר שם או לא

אלא דצל"ע על המג"א לפי מה דמבואר בנשמת אדם כלל ג' סעי' י' דאם ידוע לג' בנ"א זה מקרי מפורסים והביא ראי' מפירש"י שבועות דף כ"ה ע"ב ד"ה והוא שניכר, א"כ א"א לומר כמש"כ המג"א דכוונת המחבר דאם אינו ידוע לכל הו"ל כמו בצינעי, אלא לענ"ד לולי דברי המג"א הי' נראה לי דמ"ש בשו"ע שאין מכירין הכל שזו המלאכה הנעשית בשבת של ישראל, האי הכל אאין מכירין קאי כלומ' דהכל הם בגדר שאין מכירין ור"ל דנעלם מהכל שזו המלאכה של ישראל היא, ושוב קאמר דאם היתה ידוע ומפורסמת אסור, בזה ל"ק מפורסמת לכל דאיה"נ אפי' אם מכירין רק ג' בנ"א, נמי מקרי ידוע ומפורסמת כמ"ש בנשמת אדם הנ"ל, ולפי"ז אין הכרח כלל לחלק לענין חשש אורחים בין תלוש למחובר, וכפשטות לשון הרמ"א שם דקאי על כל הסעי', וכן בתשו' אשכנזית המובא בב"י שממנו מקור דין הרמ"א הנ"ל לא משמע דקאי דוקא על מלאכת מחובר ע"ש [ואגב אמינא שלא זכיתי להבין על בורי' לשון אותו תשובה במ"ש אסור ליתן לעכו"ם מעות להשכיר לו פועלים בשבת ויו"ט וכו' משום חשדא דב"ב ואורחים דמקלעי להתם, ולא ידענא מאי קאמר בזה דאסור ליתן לעכו"ם מעות לשכור לו פועלים, דפשטות לשון היינו שכירי יום דמדינא אסור ולא הול"ל דאסור ליתן מלאכה בקבלנות לעכו"ם וגם מאי ארי' ליתן לעכו"ם מעות לשכור וצ"ע] ואם נימא דלא כמג"א, א"כ שפיר מצינו למימר כמ"ש הנוב"י דעיקר הטעם בביתו של ישראל הוא מחשש אורחים וב"ב, וזה לא שייך אלא אם הישראל בעצמו דר שם, אבל עכ"פ לפי דברי המג"א הנ"ל א"א לומר כנוב"י, ובלא"ה מוכח מדברי הנוב"י עצמו דלהמג"א א"א לומר כן כדמוכח ממ"ש שם על המג"א בסי' ס"ק ג', וכן הטו"ז ע"כ ל"ס בזה כהנוב"י והיינו ממ"ש הטו"ז בסי' רמ"ד ס"ק ג', וגם זה מבואר מדברי הנוב"י שם, וגם צל"ע לדברי הנוב"י למה הוצרכו הרב"י והרמ"א להביא ממרחק לחמם דחיישי' לחשדא דאורחים ולב"ב, ת"ל דממקומו הוא מוכרע מדמחלק בירושלמי במלאכת תלוש בין אם הוא בביתו של בכרי או בביתו של ישראל, א"ו טעמא לאו משו"ה הוא, ותו לא ידענא מה יושיענו בזה בנ"ד סברת הנוב"י הנ"ל התם קאי הנוב"י בדבר שאין לחוש כלל לחשדא דבני מתא וכגווני דמיירי התם דכלהו בני העיר בונים בקבלנות, וליכא למיחוש כ"א לחשדא דאורחים, ובזה שפיר כ' הנוב"י דאורחים לא ידעו דהוא ביתו של ישראל כיון שאינו בבית דירתו משא"כ בנ"ד לא שייך לומר דבני מתא ידעו שהוא בקבלנות מהכ"ת לומר דהו"ל למידע כן כיון שאין בכל העיר בית מלאכת חביתין כיו"ב ומאין להם לדעת דדרך של עושי חביתין לעשות מלאכתן בקבלנות כיון דשכיח טובא בכל בעלי מלאכו' לעבוד עבודה ע"י פועלי יום ג"כ, ואדרבה לפי מ"ש המג"א בסי' רמ"ד ס"ק ז' ליישב קושי' הטו"ז שם מסי' רמ"ג אפי' יאמר להם בהדי' שהוא בקבלנות יש לחוש שיחשדוהו ששכרו לימים ואמר ששכרו בקבלנות, ע"ש, וא"כ לא ידענא מאי מהני לן שהוא ברחוב הנכרים כיון דעכ"פ בני מתא יודעי' שהמלאכה נקרא ע"ש של ישראל, וכן הפירמא והבית הפאבריק הוא שלו, מאין להם לדעת אם הוא בקבלנות או לא

וסבור הייתי לומר בטעם החילוק בתלוש בין אם הוא בביתו של נכרי או בביתו של ישראל, משום דבביתו של נכרי פלטי' מחשדא מחמת שני צדדים כיון דאין דרך ישראל לצאת ולבוא בשבת בביתו של נכרי א"כ מי יודע אם הוא של ישראל, וגם מי יראה שהגוי עובד בשבת, ותו דאיכא נמי למתלי בקבלנות משא"כ אם הוא בביתו של ישראל והוא כעין מ"ש הטו"ז לענין קבלנות שדה ע"ש, וא"כ שפיר יש מקום להקל גם בנ"ד כיון שאין הישראל דר שם, והבית הוא ברחוב הנכרים ואינו מיוחד אלא לבית מלאכת הפאבריק א"כ יש ב' צדדים להמלט מחשדא, חדא דלא נודע כלל אפי' לבני מתא דעושין מלאכה בשבת, ותו דהא יש לתלות נמי בקבלנות, אבל אחרי העיו' קשה לסמוך על סברא זו בנ"ד, דלא ימלט שאינו נודע לבני מתא שהפועלים עושין שם במלאכה כיון שרואין מה שיוצא אדם לפועלו ולעבודתו עדי ערב, ומה גם דלקושטא דמילתא דקיי"ל כשיטת התוס' דקבלנות שדה ג"כ אסור לא מקילינן מחמת דאיכא תרי צדדי קולא וכש"כ לפי מ"ש הטו"ז למידק מהירושלמי הנ"ל דגם בשדה אסור בקבלנות, ולא דוקא בבית משום דלא משכ' היתר אלא בתלוש דוקא, ומהאי גופא מתיבנא תיובתא כלפי סנאי דהנוב"י דס"ל דלא מתסר אפי' במחובר אלא באם ישראל דר באותו בית או בסמוך לו, א"כ כיש דקשי' טפי מהירושלמי הנ"ל דלא משכ' היתר אלא בתלוש, וי"ל עפ"י מ"ש במחהש"ק ליישב שיטת הכלבו והיינו י"א שברמ"א ס"ב דגם במחובר בעי' שיהי' במקום מפורסים יעו"ש, ודו"ק, ואולי י"ל החילוק בין אם הוא בביתו של נכרי או בביתו של ישראל, משום דאם הוא בביתו של נכרי בודאי יתלו בקבלנות ולא בשכירות יום דאין דרך העולם לעבוד בפועלי יום והוא אינו עומד ע"ג ע"ד שאמרו הרוצה לאבד מעותיו ישכור פועלים ולא יהי' עומד ע"ג, משא"כ אם הוא בביתו של ישראל כיון שישראל יוצא ונכנס ומצי להשגיח עליו שפיר יתלו שהוא פועל יום, ואם סברא זו נכונה גם בנ"ד יש לצדד להקל כעין סברת הנוב"י כיון שאין הישראל דר שם, אבל גם ע"ז קשה לסמוך מאחר דבירושלמי קפסק ותני בד"א בביתו של נכרי אבל בביתו של ישראל אסור, והנה אי משום הא הו"מ למעבד תקנתא שישכיר בית המלאכה להפועלים נכרים והו"ל עושין מלאכה שלא בביתו של ישראל, ולקמן נדבר עוד מזה בס"ד אי מהני בכה"ג מכירת הערמה

והנה מעכ"ת העיר עוד דאכתי יש לדון דהא מבואר בש"ס מ"ק לחד תירוצא דהיכא דסיוע הוי מסעי' בתיבנא בהדי' אסור אפי' חוץ לתחום, א"כ ה"ה נמי בנ"ד יש לאסור כיון דכל העצים והכלים שעושין בהם מלאכה הכל היא של ישראל, ודבר זה קשה גם על הנוב"י מהדו"ת סי'