ערוך לנר ראש השנה כח

דמוכח במנחות (דף כ"ד ע"א) המלח שהוצרך למלוח הקרבנות בא מתרומת הלשכה ושם (דף כ"א ע"ב) אמרינן דמועלין במלח משום דקרי' רחמנא עולה כדכתיב והעלה אותם עולה לה' ע"ש. וכיון שנקרא המלח עולה כמו הקרבן עצמו ודאי דהוא בכלל חדש והביא קרבן מתרומה חדשה וא"כ אברים ופדרים מקרבנות של כ"ט אדר שנקרבו בליל ר"ח ניסן דהא הקטרתם כל הלילה לכ"ע לא בא רק מתרומה חדשה וא"כ שפיר משכחת לכ"ע שר"ה של תרומת השקלים חל מאורתא וקשה לר"פ אמאי לא חשיב ליה תנא דמתנתינו עפ"י מה שפירשנו לדעת הרמב"ם תי' דאם הביא כשר לא פסיקא ליה דלא שייך לר"פ. ונלע"ד דבשקלים (פ' ד') תנן לענין קטרת אם בא החדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו מן הישנה ופי' הט"א ע"פ הירושלמי דה"ק אם כבר קדשו החודש בל' של אדר אז ביום ר"ח ניסן לוקחין מן החדשה ואם עדיין לא קדשו החודש אעפ"י שאפשר שעדיין יבואו העדים היום ויהיה ר"ח ניסן מכ"מ מספק לוקחין מן הישנה וכתב הטעם כיון דכתיב קרא דזאת עולת חדש בחדשו דדרשינן מיניה קדש והביא קרבן מתר"ח גבי מוסף דר"ח משמע דקפיד קרא דוקא שמוסף יקרב מן החדשה שמאז מסתמא כבר באו העדים אבל תמיד של שחר שבשעת הקרבתו מסתמא עוד לא באו עדים לוקחין מן החדשה אכן באם לא קדשו ביום ל' אלא יהיה ר"ח ביום ל"א אז ודאי גם תמיד של שחר בא מן החדשה ע"ש. ולכן עפ"י הירושלמי פשיטא שמה שמקריבים בליל ל' דהיינו מלח ועצים שאז עדיין לא באו עדים ובודאי עדיין לא קדשו החודש לוקחין מן הישנה אע"פ שלמחר יקדשו ב"ד את החודש ויהיה ר"ח ניסן ולכן א"ש גם לרב פפא דלא חשיב תנא דידן תרומת שקלים כיון דלא חל מאורתא אם יהיה ר"ח ניסן ביום ל':

שם ד"ה עלתה. ולא אמרינן הדמים מודיעין:

בב"ב (דף ע"ז) פליגי בזה רבי יהודה וחכמים דלר' יהודה אמרינן הדמים מודיעין ולחכמים אין הדמים ראיה דאומר מתנה יהיב ליה ע"ש. ולפ"ז תנא דהכא כחכמים ס"ל והא דלא קאמר דלכך ת"ק דברייתא ותנא דידן לא תנו שכירות בתים דכר' יהודה ס"ל דהדמים מודיעין די"ל שלא רצה לאוקמא תנא דמתניתין דלא כהלכתא ועוד דמשכחת ג"כ בשאין דמים מודיעין כגון ששכר באייר לשנה זו ובזה אין לידע על ידי הדמים אם כלה השנה בר"ח ניסן או באייר ורק לענין עמד באחד באדר כתבו התוס' שהדמים מודיעין דודאי יש הפרש גדול בין שכירות חדש א' לשכירות שנה ואפילו בשיש רק איזה חדשים עד ר"ח ניסן משכחת שאין הדמים מודיעין כגון ששכר בי"ב מנה לשנה זו מנה לחדש כעין מה דתנן פ' השואל ובזה אין לידע ע"י הדמים על כמה חדשים שכר:

שם ד"ה והרי. אפילו ליל ראשון ליכא כולי' רגל:

לעיל (דף ה' ע"ב) במה דאמרינן שם הומם בתוך הרגל כתבתי דאם חסר מהלילה בתוך הרגל לא ממעט לענין בל תאחר ובזה תירצתי הקושיא שהקשיתי שם שהרי אם הומם ונפדה חסר מהרגל מעת שהומם עד שנפדה אמנם לפי דברי התוס' דכאן לכאורה נסתר זה. אבל לענ"ד תלי זה בפלוגתא אם לילה מחוסר זמן או לא דודאי הסברא נותנת דעת שאין ראוי להקרבה לא ימעט מרגל לענין ב"ת כיון דאין יכול להקריב אכן אם אמרינן לילה אין מחוסר זמן אז יחשוב העת שאין ראוי להקרבה כראוי כנראה בחגיגה (דף ט') ע"ש ולפי הסוגיא דזבחים (דף י"ב) ס"ל רב פפא לילה אין מחוסר זמן ולכן לרב פפא לשיטתו קאמר הכא שפיר כיון דמעיקרא מיחייב וקאי מאורתא חייל. אבל לעולם י"ל דמאן דס"ל לילה מחוסר זמן הוא גם אם חסר מקצת הלילה מרגל מ"מ נחשב הרגל כולו לענין ב"ת. אכן לפ"ז אכתי יקשה קושיתנו הנ"ל אהא דקאמר הומם בתוך הרגל למ"ד לילה אין מחוסר זמן דאיך משכחת לדידיה מאי דקתני בברייתא הוא ולא חליפיו אליבא דר"מ וביותר יקשה דרבא גופא דמתרץ שם כן בהומם תוך הרגל ס"ל במנחות (דף ק') לילה אין מחוסר זמן כנראה ממה דמתרץ שם בשקדם וסלקו ע"ש. ויש לומר ע"פ דברינו דרק לרב פפא הכא אמרינן דאם חסר מהלילה ג"כ ראוי להקרבה מקרי כיון דס"ל לילה אין מחוסר זמן א"כ בהקדיש בשבת שבתוך הרגל דודאי לא מיקרי ראוי להקרבה או ביו"ט למ"ד נדרים ונדבות אין קרבים ביו"ט מ"מ נחשב כל הרגל לענין ב"ת א"כ שפיר משכחת גם למ"ד לילה אין מחוסר זמן שבהומם תוך הרגל ופדאו מקרי עבר עליו כל הרגל בהומם בשבת או ביו"ט ופדאו בו ביום ואח"כ עברו עליו שאר ימי הרגל:

שם דף ח' ע"א בגמרא ההוא באפלתה דהויין בניסן:

בירושלמי דריש קרא זה בדרך אחר דטעמא דר"א ור"ש דכתיב לבשו כרים הצאן אלו הבכורות ועמקים יעטפו בר אלו האפילות ויתרועעו אף ישירו לשון ריעות לעשר שנכנסין יחד לדיר להתעשר ע"ש:

שם בשני מעשרות הכתוב מדבר:

כבר הזכרתי לעיל מה שכ' הרמב"ם ה' בכורות פ"ז דאם עישר מן החדש על הישן בדיעבד כשר כיון דלא כתיב בתורה שנה שנה רק גבי מעשר דגן והלח"מ הקשה עליו שהרי הכא דרשינן עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר ומאי שנא זה משאר דברים דילפינן בגז"ש או בהיקש. ולענ"ד י"ל דהרמב"ם ס"ל דאין זה דרשה גמורה שהרי בשבת (דף קי"ט) דריש ר' ישמעאל ברבי יוסי לרבי קרא דעשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ובתענית (דף ט') גם ר' יוחנן דרש כן וא"כ י"ל דמה דדרשינן בשתי מעשרות הכתוב מדבר הוא על דרך אסמכתא. ויש להביא ראיה לזה שהט"א הקשה ל"ל קרא דמעשר בהמה אינו בלקוח ומתנה תיפוק ליה כיון דאיתקש למעשר דגן ובמעשר דגן דרשינן מזרעך דאינו בלקוח ומתנה. ועוד הקשה לר"ע דדרש ממעשרותיכם דאיתקשו מעשרות להדדי שאין באין מחוץ לארץ ל"ל קרא דעשר תעשר לענין היקש דחדש וישן ליליף ג"כ חדש וישן מהיקש דמעשרותיכם. אבל לפי דברינו י"ל דפליגי תנאי בהכי אי דרשינן עשר תעשר לשתי מעשרות או לעשר בשביל שתתעשר ור' עקיבא ס"ל כהך מ"ד דדרש לעשר בשביל שתתעשר והשתא כיון דר"ע ס"ל כן וגם ר' יוחנן ור"י ברבי יוסי דרשי הכי פסק הרמב"ם כן ואע"ג דלפ"ז עכ"פ גם לר"ע הוי היקש גמור מ"מ כיון דהיקש זה לא מיותר י"ל דאתי ק"ו להורות דלענין זה לא דרשינן היקש שהרי בבכורות (דף נ"ג) דרש ק"ו שחדש וישן יתעשרו זה בזה מק"ו דכבשים ועזים ע"ש בתוס' וכבר העיר ע"ז הלח"מ הנ"ל אלא דלענין היקש דעשר תעשר דמיותר דוחק לומר כן. אבל לענין היקש דמעשרותיכם דצריך לדרשה דמחוצה לארץ דלא שפיר י"ל דאתי ק"ו להורות דלענין זה לא נדרוש היקש. אמנם ביישוב קושיא ראשונה של הט"א דל"ל קרא למעט לקוח ומתנה נילף מהיקש לענ"ד פשוט מה שבעצמו הזכיר שהרי בבכורות שם אמר רבא א"ק שנה שנה לשנה הקשתיו ולא לד"א ומה שהשיב ע"ז דהרי זרעך עוד יותר קרוב לעשר תעשר משנה ואם לענין שנה קאי הקישא כש"כ לענין זרעך לא הבנתי שהרי רבא דרש מיתור דשנה המיעוט הרי שהתורה מיעטה בפירוש שלא נדרוש רק לענין חדש וישן דאתי משנה:

שם סמוך לגמרו עשורו:

התוס' יו"ט הקשה דהתינח בהמה דקה אבל בהמה גסה דזמן עבורה ט' חדשים מאי איכא