ערוך לנר ראש השנה כז

פשוט שמה שאמר לדברי הכל לא קאי רק על שני תנאים שהזכיר פה דסתם התנא כוותייהו אבל משאר תנאים לא איירי. אכן על מה שכ' רש"י ד"ה אי הכי וז"ל הא ניחא אי מוקמת לה רישא כר"ש שפיר דלדידיה ארבעה נינהו עכ"ל ק"ל למה הזכיר רש"י ר"ש דוקא הא אי אתי כר"מ ג"כ א"ש כיון דלדידיה ליכא רגלים:

שם מיתבי ט"ז בניסן ר"ה לעומר:

הפ"י והט"א הקשו מאי פריך דליתני שתי הלחם הרי אמרינן לעיל לענין תרומת שקלים כיון דאם הביא כשר לא פסיקא ליה והלא גם לענין שתי הלחם הדין כן דאם הביא מנחות מתבואה חדשה קודם שתי הלחם כשר כדתנן במנחות וא"כ לא פסיקא והפ"י הניח בצ"ע והט"א תירץ בדוחק. והנה לפי מה שכתבתי לעיל דמה דמתרץ כיון דאם לא הביא כשר לא פסיקא ליה היינו הך תירוץ דמידי דתלי במעשה לא קתני לק"מ דהרי המקשן עדיין לא ידע הך תירוץ וממה שבדיעבד כשר לחוד ע"כ אין זה טעם מספיק דלא ליתני שהרי התנא חשיב בר"ה ג"כ מעשר בהמה שכשר ג"כ בדיעבד משנה לשנה כמבואר ברמב"ם הנ"ל. אבל בלא"ה קשה עוד מאי פריך דליתני עומר ר"ה לחדש הא לא דומה זה לשאר ר"ה דתני במתניתן דכולהו הם ר"ה לענין מצוה אחת אבל הך ר"ה דחדש הוא דבר רשות דאי בעי אוכל ישן גם לאחר הקרבת העומר ומקריב מנחות מתבואה ישנה גם לאחר שהביא שתי הלחם ודילמא לכך לא תני ואי נימא דהמצוה היא דבט"ז בניסן פוסק האיסור מלאכל חדש ובו' בסיון מלהקריב חדשה א"כ הוי זה ר"ה להפסקה והרי ר"ה להפסקה לא תני התנא דמתניתן דמטעם זה לא תני ר"ה לעבורין כדאמרינן לעיל. גם יש לדקדק בלשון הברייתא דקאמר ט"ז דניסן ר"ה לעומר ו' דסיון ר"ה לשתי הלחם דאין זה דומה ללשון המשנה והברייתא לעיל דקאמר ר"ה לשמיטין וליובלות דהיינו לענינים האלה הוא ר"ה וכן באחריני אבל הכא דקאמר ר"ה לעומר ושתי לחם לא הוה כן שהרי הר"ה הוא לענין חדש ומנחות חדשות והכי הול"ל ט"ז דניסן ר"ה לחדש ו' בסיון ר"ה למנחות וכבר דקדק הריטב"א על לשון זה וכתב דר"ה לעומר ולשתי הלחם לאו דוקא. ולכן לולי פי' רש"י הי' נלע"ד לפרש מה דקאמר ר"ה לעומר ושתי הלחם דלא לענין חדש ומנחות קאמר אלא לענין עומר ושתי הלחם עצמם דאמרינן במנחות (דף פ"ג) דעומר ושתי הלחם אינן באים אלא מן החדש ויליף שם מדכתי' גבי עומר ראשית וגבי שתי הלחם חדשה וא"כ תלי הכתוב ב' מיני מנחות דשעורים ודחטים בחדוש השנה שמנחה ראשונה מן השעורים בכל שנה הוא העומר ומנחה ראשונה של חטים הם שתי הלחם וזהו מה דקאמרה הברייתא ר"ה לעומר ור"ה לשתי לחם דבט"ז בניסן וששי דסיון מתחיל השנה לענין ב' מנחות האלה להביאם מן החדש דוקא ועל פי פי' זה מתורצת קושיית הפ"י והט"א מה שהקשו דכיון דאם הביא קודם לשתי הלחם מן החדש כשר לא פסיקא ליה שהרי לא איירי ממה שהביא קודם שתי הלחם מן החדש אלא אם הביא שתי הלחם עצמם מן הישן דזה בדיעבד פסול כדמוכח במנחות שם וכמבואר בראב"ד ה' תמידין ומוספים (פ"ח) ואע"ג דלהרמב"ם שם בדיעבד גם אם הביא שתי הלחם מן הישן כשר הרי להרמב"ם לשיטתו בלא"ה ל"ק קושיא זו שהרי לדידיה גם מעשר בהמה שהפריש מן הישן על החדש כשר ואעפ"כ קתני במתניתן. וא"כ לדידיה פריך ג"כ שפיר דילתני דשתי הלחם ומה דקאמר לענין תרומת שקלים לא פסיקא ליה צריך לפרש כמו שכתבנו דע"י זה תלי במעשה או כמו שכתב הט"א דשאני תרומת שקלים דאפילו לכתחלה מביא מן הישן אם אין כאן חדש. ועל פי פירושנו מיושב ג"כ מה שהעירו התוספת שהרי למ"ד דגם בזמן שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר לא תלי במעשה והט"א הקשה עוד דבזמן שאין בהמ"ק קיים לכ"ע לא תלי במעשה ואכתי לתני ט"ז דניסן ר"ה לחדש בזמן שאין בהמ"ק קיים שהרי מה דקתני ר"ה למלכים איירי ג"כ בזמן שאין בהמ"ק קיים. אמנם עפ"י פירושנו לק"מ שהרי לא איירי לענין חדש אלא לענין עומר עצמו שיהיה מתבואה חדשה אבל לאיסור חדש לא שייך ר"ה אלא להפסקה ובזה לא איירי כמו שכתבנו:

שם לרבא ליתני ששה:

הקשה הט"א שהרי זה פשיטא שמה דקתני בברייתא ו' בסיון ר"ה לשתי הלחם לא אייתי רק לאחרים דס"ל לעיל (ד' ו') דשבועות לעולם בו' בסיון דאילו לרב שמעיה היכא מצי למיתני ו' בסיון ר"ה כיון דעצרת לפעמים בה' ולפעמים בז' וא"כ מאי פריך דליתני שתי הלחם כיון דאין יום קבוע לר"ה זה ודילמא מתניתן כרב שמעיה אתיא ולכן לא קתני ר"ה לשתי הלחם. ותירץ כיון דבין לרבא בין לר"נ מתניתן ר"מ היא דהא קתני סתמא בא' באלול למעשר בהמה ובהוריות אמרינן דאחרים ר"מ הם לכן פריך שפיר דליתני מתניתן ר"ה דשתי הלחם דלדידיה יש יום קבוע עכ"ד. ולענ"ד תירוץ זה אינו מספיק שהרי לפי תירוץ רב יוסף שעליו קאי כל הסוגיא מתניתן לא ר"מ היא אלא רבי היא ובמעשר סבר כר"מ והרי רבי ע"כ לא סבר כאחרים שבערכין (דף ט' ע"ב) אמרינן מעשה ועשה רבי ט' חסרים כו' ע"ש. דמוכח מזה דרבי לית לי' דאחרים דלאחרים לעולם הם ו' מלאים וששה חסרים וכיון דרבי ע"כ כרבי שמעיה סבירא ליה הקושיא במקומה עומדת מאי פריך דליתני ר"ה דשתי הלחם כיון דששה בסיון אינו יום קבוע. אמנם לענ"ד הקושיא בלא"ה אינה דאע"ג דבברייתא קתני ששה דסיון ר"ה לשתי הלחם מה שלא שייך רק לאחרים מ"מ גם לרבי שמעיה מצי למיתני עצרת ר"ה לשתי הלחם דמה לי באיזה יום בחודש הוא כיון דעכ"פ הוא יום מסויים ע"י הרגל שהרי גם לענין בל תאחר קתני במתניתן ולרגלים דהיינו הרגל פסח הוא ר"ה לבל תאחר כמו כן הוי מצי למיתני עצרת ר"ה לשתי הלחם:

שם בתוס' ד"ה לא פסיקא. מידי דלא תלי במעשה:

לעיל כתבתי דלהרמב"ם דפסק דגם מעשר בהמה בהפריש מן הישן על החדש יצא י"ל דזה באמת תירוץ הגמ' דע"י שאם הביא יצא דהיינו אם עדיין לא הביא התרומה חדשה מביא מן הישנה לא הוי תרומת שקלים תלי במעשה. אבל התינח לתירץ רב שישא לקמן אבל לפ"ז לתירוץ רב פפא דמידי דלא חל מאורתא לא קתני אכתי קשה הקושיא דליתני במתניתן תרומת שקלים. ונלע"ד דהפ"י הקשה למה לא משני תרומת שקלים לא קתני כיון דלא חל מאורתא שאין שום קרבן קרב בלילה ואע"ג דנסכים נקרבים בלילה מ"מ כיון שכתבו התוס' לקמן (דף ל') דק"צ עיקר מצותן ביום מקרי לא חל מאורתא כמ"ש התוס' לקמן לענין חדש בד"ה מידי דתלי ותירץ הפ"י דאפשר לומר בדוחק דמיקרי חייל באורתא משום עצים לצורך אברים ופדרים דבאים גם בלילה מתרומה חדשה והיינו לרבי דס"ל בפ' הקומץ דעצים מקרי קרבן ע"ש ולפ"ז י"ל דרב פפא מתרץ הא דתרומת שקלים בתירוצו דלא קתני במתניתן דלא חייל מאורתא ומוקי מתניתן דלא כרבי דעצים לא מיקרי קרבן ולכן לא משכחת דחל מאורתא. אבל באמת זה אינו דהא כל תירוץ של רב פפא הוא לתרץ הקושיא שמקשה הגמ' אליבא דרב יוסף שתירץ מתניתן רבי היא ונסיב ליה אליבא דתנאי וכיון דע"כ לר"פ מתניתן כרבי אתייא הלא יקשה למה לא חשיב לשיטתו גם תרומת שקלים דחייל מאורתא לענין עצים ועוד בלא"ה קשה גם על הפ"י שלא מצא דחייל מאורתא רק לענין עצים ואליבא דרבי הלא משכחת לכ"ע שהרי לפי מה