ערוך לנר ראש השנה כ

לעשה דתשביתו למה לא מכין אותו לקיים העשה שהרי כשיעבור הפסח אי אפשר לקיימה עוד. ומכ"ז היה נלע"ד דלא נמסר הל"מ שמכין עד שתצא נפשו רק בעשה גרידא אבל כשיש עשה עם ל"ת אז לוקין על הל"ת לבד ואם על הל"ת אין לוקין גם על העשה אין לוקין ולפ"ז לא יקשו מה שהקשה התוס' למה צריך קרא דיקריב שכופין אותו כיון דאיכא עשה דשאני הכא דאיכא בהדי עשה גם ל"ת דבל תאחר:

שם בא"ד. ואפילו חטאות ואשמות נמי:

עי' מה שכתבתי בזה בספרי ע"ל בכריתות (דף י"ב):

שם בא"ד. ואם אין מוצאין למשכנו אז כופין:

לא זכיתי להבין איך שייך שכופין אם אין לו במה לשלם ולא ידעתי למה לא כתבו עפ"י חלוקים דהכי דכשרואים שהוא מתעצל ומוציא הוצאות חנם אז ממשכנין גם קודם שיגיע הרגל זמן העשה או הל"ת אבל כשאין רואין כן אז אין ממשכנין אבל כשיגיע הרגל אז כופין אותו ובהכי איירי קרא דיקריב:

שם בא"ד. הרי בתשובה מתכפר:

צ"ע למה לא הזכירו דהכי אמרינן בזבחים (דף ז') אמר רבא עולה דורן הוא כו' ע"ש. וי"ל דשם איירי בעולה הבאה עם חטאת כנראה ממשל דנכנס פרקליט תחילה והתוס' קמ"ל הכי דאפי' בעולה הבאה לבדו אמרינן כן וע' במג"א סימן א':

שם ע"ב בגמרא בחג דקתני חג השבועות:

הט"א הקשה הא קיי"ל דנדרים ונדבות אין קרבים ביו"ט והאיך הקריבו בשבועות ותירץ דבערב יו"ט הקריבו. ולכאורה לא ק"מ שהרי הט"א עצמו כתב כיון דעצרת יש לו תשלומין כל ז' לענין ראיה וחגיגה ה"ה ג"כ לענין עשה ובל תאחר דאינו עובר עד שיעברו כל ימי תשלומין והוכיח כן ממה דפריך לעיל ולדה בעצרת היכא משהי לה דילמא חל עצרת בשבת אע"כ דכל ז' ימים עדיין יכול להקריב ואינו עובר וא"כ גם קושיא זו ל"ק דדילמא ה"ק אכלנו ולדה בחג השבועות בימי תשלומין דאיקרי לענין ב"ת חג השבועות וא"ל מדקרי לי' חג ע"כ י"ט ממש קאמר דז"א דהרי בחגיגה (דף י"ז ע"ב) אמרינן איזו חג שאתה קורא וקוצר בו הוי אומר זה חג עצרת כו' אלא לאו לתשלומין ע"ש הרי שקרא גם לימי תשלומין חג. אמנם צ"ע מהירושלמי דפירקן דאיתא שם ר' בון בשם ר' חייא בעי שלמה שנתו בעצרת אפשר לומר דאינו כשר ועובר (פי' כיון דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט אינו יכול להקריבו ואיך יעבור על ב"ת) ולבסוף משני אמר ר' חנינא אילו עבר והביא שמא אינו כשר מאחר שאילו עבר והביא כשר עובר עכ"ל. הרי מוכח מהירושלמי דבל תאחר דעצרת תלי ביו"ט ולא בימי התשלומין דאל"כ מה בעי לר' בון הא שפיר עובר מדלא הקריב בימי תשלומין וכפי הנראה במכ"ה נעלם ירושלמי זה מהט"א:

שם כיון שעברו עליו ג' רגלים:

הפ"י הוכיח מדקאמר רבא דוקא הכא לענין ג' רגלים שבכל יום ויום עובר ולעיל לענין עבר עליו רגל א' עובר בעשה לא קאמר לשון זה דמוכח מזה דעל עשה לא עובר עד שיבא רגל אחר ע"ש. ובאמת שכן נראה בירושלמי דפירקין דאיתא בעי קומי ר' זעירא בין רגל לרגל מהו שיעבור התיב ר' בא והתני חגיגה שלא קרבה בראשון תקרב בשני ומתירין לו לעבור (פי' בתמי' אלא מוכח דבין רגל קא א"צ להקריב ואינו עובר בעשה) אלא דצ"ע מסוגיא דתמורה (דף י"ח) דשם איתא ג"כ סוגיא דהכא ושם הביא דברי רבא בלשון אחר דקאמר ולרבא דאמר קדשים כיון שעבר עליהם רגל א' כל יום ויום עובר עליהם בב"ת מעצרת בעי מיכלא ע"ש. הרי באמת קאמר רבא גם על עשה דאחר רגל א' בכל יום ויום עובר אבל בלא"ה קשה דקאמר עובר בב"ת והרי על ב"ת לא עובר רק בג' רגלים ואפשר שיש חסרון שם והכי צ"ל ולרבא דאמר קדשים כיון שעבר עליהם רגל אחד עובר בעשה וכיון שעברו ג' רגלים כל יום ויום עובר עליהם בב"ת וצ"ע:

שם בכל יום ויום עובר בב"ת:

הא דלא קאמר רבותא טפי דבכל שעה ושעה עובר י"ל דלא מצי למימר הכי דאיכא שעות דלא עובר כגון בלילה ואפילו ביום קודם תמיד של שחר ואחר תמיד של בין הערבים כיון דלא יכול להקריב אינו עובר אבל בכל יום ויום ניחא דאע"ג דאיכא שבת דלא מצי להקריב מ"מ איכא רוב ימים אבל לענין שעות אדרבה איכא רוב שעות דאינו יכול להקריב כיון שאינו יכול להקריב רק בשעה שבין תמיד של שחר לתמיד של בין הערבים וכיון דבל תאחר בקרבנות כתיב נקט לשון זה:

שם מכדי תנא אלאוי קמהדר:

המשנה למלך ה' מעה"ק (פי"ד) הביא דעת הרמב"ם שבכל הנדרים שעובר על ב"ת עובר ג"כ על לא יחל דברו וריש ה' ערכין הביא דעת הרמב"ן שחולק ע"ז וס"ל דליכא משום בל יחל אלא היכא דלא יכול לתקן עוד ע"ש. ומסוגיא זו לכאורה ראיה לדעת הרמב"ן דלדעת הרמב"ם איך ס"ד דמקשן דתנא אלאוי קמהדר דא"כ הו"ל למימר דעובר משום בל יחל ג"כ בהדי לאו דב"ת אכן יש לומר דבל יחל לא היה יכול למנקט הכא כיון דחשיב ג"כ בכור ובבכור לא שייך בל יחל דברו דמרחם קדוש ולא צריך להקדישו. אכן לקמן כתבתי דגם בכור צריך להקדיש:

שם הניחא למאן דאית ליה כסדרן:

רש"י פירש מאן דאית ליה רק בכסדרן כר"ש ופליג עליו במה שאמר פעמים ד' פעמים ה' דלמ"ד שנה לא משכחת כן. אבל הבעל המאור חולק על רש"י דגם לר"ש משכחת שנה בלא רגלים דמשום שנה לא עובר רק בלאו הבא מכלל עשה ומשום ב"ת עובר בל"ת ממש ועי' ברשב"א שהשיב ע"ז ולכן הסכים עם רש"י ולא ידעתי למה לא הזכיר גם תירוץ האחר של הבעל המאור ומה יענה עליו שהבעל המאור תירץ עוד דמשום ב"ת עובר בכל יום אחר ג' רגלים ומשום שנה רק משנה לשנה דהיינו כשיעבור שנה זו אינו עובר עוד עד שיעבור עוד שנה שלמה ולכן שפיר אמר ר"ש פעמים ד' פעמים ה' ע"ש. אכן תמהתי דלפ"ז מאי פריך לעיל ליתני בכל יום ויום עובר בב"ת היכי מצי למיתני כן שהרי בברייתא קתני כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים רגלים בלא שנה עובר בב"ת והלא בשנה בלא רגלים לא עובר בכל יום בב"ת לדעת הבעל המאור וצ"ע:

שם בשלמא לרבי משכחת לה:

הא דלא קאמר דמאן דלית ליה כסדרן ס"ל כרבי כתב הפנ"י משום דרצה לאוקמי לברייתא אליבא דהלכתא ולכן לא רצה לאוקמי לא הרבי ולא כר"ש כיון דלא קיי"ל כוותייהו. והנה הרי"ף והרא"ש פסקו כר"ש ורק הרמב"ם לא פסק כוותייהו כמ"ש הכ"מ ה' מעה"ק (פי"ד) וראיתי בשו"ת שער אפרים (סי' ל"ב) שחולק על כ"מ ורוצה ליישב לשון הרמב"ם דפסק כר"ש ע"ש ואם כי הרמב"ם בפי' המשניות כ' בפי' דאין הלכה כר"ש מכ"מ אין מזה סתירה לדברי השער אפרים דידוע דבהרבה מקומות חזר הרמב"ם בחבורו ממה שפסק בפי' המשניות ואדרבה יש להביא ראי' לדבריו ממה שכתב הרמב"ם בספר המצות (מצות ל"ת קנ"ה) הזהירנו מלאחר הנדרים והנדבות כו' ובאה הקבלה שהוא אינו עובר על לאו זה עד שיעברו עליו ג' רגלים כסדרן עכ"ל הרי שכתב בפי' כר"ש וכדעת הש"א ואם אינם כן יתישב בזה מה שהקשה הברכת הזבח סוף ערכין על מה שפסק הרמב"ם דשנה בלא רגלים עובר בב"ת דהאיך משכחת לדידיה