ערוך לנר יבמות צט

דר"ל ומהכא סייעתי', ובזה א"ש המשך הסוגיא שבתחלה הקשה מהא דהכונס ומתרץ אליבי' דר"י ור"ל ואח"כ הביא הא דר"א ואח"כ הביא ברייתא דתניא כוותי' דר"ל

שם ברש"י ד"ה אלא תחלוץ. וקשה לי היכי מצי לאותובי הכי: התוספ' הקשו על גירסא זו עוד דאימא ה"ט דלא תחלוץ משום דאינה עולה ליבום ומה שרש"י לא הקשה קושיא זו ג"כ י"ל דריש לקיש באמת לא ס"ל טעם דלא תחלוץ תוך ג' משום דאינה עולה ליבום אלא משום דחליצת מעוברת לאו שמה חליצה וכמש"כ הרשב"א לקמן (מ"א:) רק דבתוספ' הרא"ש ביאר קושית התוספ' דהכא יותר דא"כ ל"ל לר"ל להקשות ממתניתן דהאשה לפרוך ממתניתן דלקמן (דף מ"א) דאמרינן דלא תחלוץ ולא תנשא תוך ג' חדשים דלא תחלוץ אמאי אע"כ משום דחליצת מעוברת לא שמה חליצה, אבל י"ל דממתניתן דלקמן לא רצה לפרוך די"ל דהא דלא תחלוץ משום שמא תנשא כקושית התוספ' דלקמן ובזה תוכל לבא לידי איסור דאורייתא אם מעוברת בולד של קימא אבל הכא לא ס"ל דניחוש לכך כיון שודאי אינה מעוברת שמזמן מרובה הלך בעלה ואם משום לא פלוג צריכה ג"כ להמתין ו' ג' חדשים להנשא מכ"מ אין סברא שנאמר שעשו ג"כ גזירה שלא תחלוץ משום שמא תנשא כיון דבנשואין גופה לא תוכל לבא לידי איסור לכן אלימא לי' לר"ל להקשות ממתניתן דלקמן דהאשה

שם בתוספ' ד"ה הלכתא כר"ל. אע"ג דס"ל כוותי' בפ"ב דזבחים: לפי מה שמבואר בחולין (דף כ"ט) הנפקותא בין ר"י לר"ל הוא בשחט סימן א' בפנים וא' בחוץ לענין שחוטי חוץ, ולפי מה שכתב רש"י בב"ק (דף ע"ב) גם לענין מחשב בקדשים, ואף דבחולין (דף ל"ו) לכאורה משמע דתלי בפלוגתא זו ג"כ אי דם שחיטה מכשיר בנתקנח וזה שייך גם שלא בזמן הבית מכ"מ מדלא מייתי הש"ס פלוגתא דרבי ור"ח לענין פלוגתא דר"י ור"ל משמע דלא תלי בהדדי, וכן מוכח משיטת הרמב"ם דפסק בהל' פסולי המוקדשין (פ' א') דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף, וכן פסק בהל' שחיטה ובהל' ק"פ ואעפ"כ פסק לענין הכשר דתולין הרי דמספקא לי' אע"כ דהך דהכשר לא תלי בפלוגתא דר"י ור"ל

וא"כ לכאורה בפשטות יש לתרץ מה שהקשו התוספ' דליחשוב ג"כ הא דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף דבשלמא הני דקחשיב דנוהגין גם בזמן הזה שפיר י"ל בהם הלכתא כר"ל אבל בשחוטי חוץ או מחשב קדשים שאינן נוהגין אלא בזמן הבית איך שייך בזה לומר הלכתא כר"ל דא"כ יקשה הלכתא למשיחא כדמקשה הש"ס בזבחים (דף מ"ה), וכן י"ל אמה שהקשו התוספ' עוד מהא דזאב וארי כיון דב"ד של כ"ג שדנין דיני נפשות אינן נוהגין אלא בפני הבית כדאמרינן בסנהדרין (ל"ז:)

אכן נראה דזה תלי בשיטות התוספ' בסנהדרין (נ"א:) דלתירוצם הראשון דשם דבכל מקום שאין נפקותא בזמן הזה לא שייך למימר הלכתא, שפיר יש לתרץ אקושיתם דהכא כן, וכשיטה זו נראה שסוברים ג"כ במנחות (דף כ"ב) ובפסחים (ס"ט:) וכן לתירוצם השני בסנהדרין שם דרק רב יוסף הוא דס"ל הכי דלא שייך הלכתא למשיחא ג"כ י"ל כתירוצינו ורבא כרב יוסף ס"ל אבל לתירוץ הר"ר חיים שם דלא שייך אלא היכי דאיכא תרתי שהוא למשיחא וגם עביד אסורא שייך תרוצינו רק לענין ישנו לשחיטה מתחלה וע"ס דהתם ג"כ איכא אסורא דשחוטי חוץ אבל לא לענין זאב וארי ולתירוצם בתרא דשם דלא פריך אלא היכי דלא נ"מ אלא ליישב לישני דשמעתין ע"ש שכן נראה גם דעת רש"י דשם אפילו לענין שחיטה מתחלה וע"ס ג"כ לא שייך כתירוצינו, וא"כ י"ל דהתוספ' דהכא כתירוצם בתרא דשם סברו, שוב ראיתי בשבת (ע':) שהקשו התוספ' דליחשוב ג"כ הא דאין הפרשות מחלקות ותרצו דלא קחשיב אלא מה דנוהג בזה"ז ע"ש והיינו כתירוצינו ואזלי שם אליבי' דהך שיטה דלא שייך הלכתא למשיחא אפילו לענין חיוב ופטור

שם בא"ד. דמכ"מ התם הלכתא כר' יוחנן: כן כתבו התוספ' גם בע"ז שם, אכן לכאורה ממה שהביאו משום דמוקמינן חכמים דת"ק כר' יוחנן אין ראי' שהרי רק לחד תירוצא בע"ז (ז':) מוקמינן כן אבל יש שם עוד ג' תירוצים אחרים דלא פ"ל הכי, וא"כ י"ל דתירוץ זה מתרץ הש"ס אליבי' דר' יוחנן, והנה בשלמא הכא מתרצים התוספ' שפיר די"ל דרבא ג"כ כתירוץ זה ס"ל ולכן שפיר פסק כר' יוחנן אף דתניא כוותי' דר"ל אבל לענין פסק הלכה כר"י שכתבו התוספ' שם אין ראי' לפענ"ד דאדרבא מדלא מתרץ הש"ס שם בשני איבעית אימא בתראי כן כוותייהו ה"ל לפסוק ולכן כיון דתניא כוותי' דר"ל א"כ הלכתא כוותי', וזה נ"ל טעם הרמב"ם דפסק (ר"פ ט' דהל' עכו"ם) כריש לקיש ואף שבלחם משנה שם כתב דהרמב"ם פסק כר' יוחנן כמדומה שאגב ריהטי' במחילת כבודו הרמה לא עיין בסוגיא דע"ז היטב דכפי המבואר משם הרמב"ם פסק כר"ל וכן נראה דעת הכס"מ שם, וכן מוכח ודאי דמודה ר"ל דנשא ונתן ביום אידיהן אסור דהא מתרץ שם לא אידיהן דוקא וכן לאיכא דאמרי שם וראי שהגמרא ידעה דהברייתא דמייתי תניא כוותי' דר"ל לא איירי רק בנשא בג' ימים לפניהם ולכן ודאי הרמב"ם פסק כר"ל

בד"ה משום ירושה. מוקמא לדרשא אחריתי: התוספ' לא ביארו לאיזה דרשה ונ"ל שכוונו להא דדרשינן בסנהדרין (ל"ד:) והי' ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה ע"ש, ומש"כ התוספ' עוד בזה ולא יוכל לבכר אצטריך משום דהורע כחו לא לבד אליבי' דרבנן צ"ל כן אלא גם אליבי' דריב"ב וכמו שכתבו בבבא בתרא שם, אכן מה שכתבו עוד בזה דס"ד כיון דשנואה בנישואי' יכול לבכר צ"ע דא"כ כי פריך בב"ב מה ת"ל לא יוכל לבכר לישני ג"כ הכי, אבל באמת כבר תירץ זה הש"מ בשם תוספי הרא"ש שם דא"כ לכתוב לא יכול לשנות ומדכתיב לא יוכל לבכר משמע דמחלק בכורה איירי ע"ש וא"כ גם אליב' דרבנן לא יישבו התוספ' בזה וצ"ע

ע"ב בגמרא מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה: בשבת ודף קל"ה) פי' רש"י דאיירי שמת האב קודם שנולד הבן, ולכאורה צ"ב לאיזה ענין צריך לפרש כן, גם כתב שם אהא דקאמר ונתקדשה דלאחר זמן איירי ומאי רצה לפרש בזה, ונ"ל דכיון דלפי המבואר בסוגין בקדש תוך ג' צריך להוציא בגט לרבנן דהא אמרינן דבקדש תוך ג' וברח אי לאו דעירוקי' מסתיי' צריך לגרש לרבנן וזה אפילו באשת כהן כמבואר ג"כ בסוגיא דלקמן דקאמר ואי כרבנן האמרי בגט וא"כ לכאורה אין נפקותא בזה במה דפליגי אי אשת כהן חולצת או לא כיון דמכ"מ צריך גט ופסולה עי"ז מלחזור לבעלה כהן כיון דנתקדשה בתוך ג' שהרי כיון דמת הבן תוך ל' א"כ לא שהתה אחר מיתת בעלה ג' חדשים ולכן כתב רש"י ב' פירושים בזה הא' דמיירי שמת האב קודם שנולד הבן וא"כ כשנתקדשה אף שנתקדשה תוך ל' בחיי הבן מכ"מ אפשר שהו' כבר אחר ג' חדשים למיתת הבעל והב' דמיירי שנתקדשה לאחר זמן לאחר מיתת הבן ואז איירי שפיר אפילו דנולד הבן בחיי האב ואח"כ מת האב ולאחר ג' למיתתו נתקדשה וא"כ מה שכ' רש"י ונתקדשה לאחר זמן הוא פי' שני ואפשר שחסר תיבת א"נ

שם אם אשת ישראל היא חולצת: בשבת כתב רש"י חולצת מן הספק ואח"כ תנשא עכ"ל ולענ"ד שבזה רצה רש"י ליישב מה שהקשה ה"ר משה מפיהם שם ולעיל (דף כ"ד) למה באשת כהן אינה חולצת הרי ספק חלוצה לא אסורה לכהן ע"ש וגם בגמרא יש לדקדק למה נקט עמדה ונתקדשה ולא עמדה ונשאת כמו דאמר לענין מעוברת ומינקת חבירו לשון ואם נשא, ולכן י"ל דרש"י סובר דנקט הש"ס כן שלא יקשה קושית התוספ' דדוקא דאם כנס הכהן כבר ספק חלוצה בזה אמרינן דאין צריך להוציא דעל מה שאמר קדמו וכנסו א"מ מידם תני שילא (שם) ואפילו שניהם כהנים אבל בנתקדשה ועדיין לא כנסה לא אמרינן לכתחלה לכנוס. וכ"נ מדברי התוספ' בשבת שם גופא שכתבו בד"ה ואם דספק חלוצה היכי דנכנסה שריא עכ"ל משמע דוקא היכי דנכנסה כבר, וזהו מה שדייק רש"י חולצת ואח"כ תנשא לאפוקי כהן דלא אמרינן לי' שתחלוץ ואח"כ תנשא לי אבל ספק חלוצה הנשאת כבר לכהן באמת לא תצא ולכן נקט נתקדשה דוקא, ויהי' נפקותא טובא לענין דינא דלפ"ז בנשאת באמת אמרינן שתחלוץ, אכן שאר הפוסקים לא חלקו בזה

שם ברש"י ד"ה תנא משום ר"א ומיהו בגט בלא חליצה סגי: עיין במהרש"א שכתב דוה לר"י הוא דא"ל