ערוך לנר יבמות צח

דאיכא ג"כ רבותא אפכא דאין צריכה חליצה מן האחים ודלא כריש לקיש ובזה מייתרינן דלא צריך להאריך בלשון המשנה כיון דאיכא הכא רבותא והכא רבותא עדיף לאשמעינן רבותא בלשון קצר, וכן יש לפרש ג"כ קושית ר"ל אפילו לפי מש"כ התוספ' בתירוץ קושיתם דלעיל דנקט רבותא דאפילו נמצאת מעוברת לא פסלה די"ל ג"כ דקושית ר"ל היא דיותר ה"ל לנקוט נמצאת מעוברת לאשמעינן רבותא דא"צ חליצה מן האחים, ואפילו לתי' דהתוספ' דלעיל דנקט אגב סיפא ג"כ יש לפרש קושית ר"ל כך דלינקוט החולץ למעוברת דהוא ע"כ לא ס"ד דקתני אגב סיפא דהא אפילו אגב רישא לא ס"ד דקתני דהא ר"י מתרץ לו באמת כך ועיין מש"כ לקמן בזה

בד"ה צריכה חליצה. לאו דוקא מן האחים: עיין ברשב"א שכתב שיש לפרש שר"ל ס"ל כרב דחליצה פסולה צריך לחזור על כל האחים, ולענ"ד ק"ק דא"כ הי' לנו לפסוק בזה כרב ולא כשמואל דהא פסקינן גם כר"ל נגד ר"י משום דתניא כוותי' ובברייתא קתני ג"כ הלשון דצריכה חליצה מן האחים והרשב"א בעצמו כתב לעיל (כ"ז.) דהלכה כשמואל דח"פ א"צ לחזור על כל האחים

בד"ה והא לית לי'. כיון דהפילה לבסוף: א"ל הא זה לא שייך רק להסברא דתגלי מלתא למפרע והרי השתא קיימינן להך תרוצא דמקרא ילפינן ולא מסברא די"ל דע"כ דאיב"א ואיב"א חד תירוצא הוא דאין הסברא פשוטה כ"כ וצריך קרא להשמיענו הסברא דאל"כ יקשה סברא הוא קרא ל"ל וכמו שכתבו התוספ' בכיוצא בזה בשבועות (כ"ב:) וכ"נ מדברי הרמב"ן

ובהכי א"ש מה דק' לכאורה לר' יוחנן דרשה דאין לו עיין עליו מאי דריש בי' דהא ע"כ יתורא הוא כדמוכח בקדושין (ד'.) מדהוי מצי למיכתב אין לו דהא ודאי לא פליג ר"י אדרשה דזרע אין לו דדרשינן התם מזה, אכן בזה י"ל דר' יוחנן דריש לי' לרבות זרע פסול דפוטר מיבום וכדרשינן לעיל (כ"ב:) וריש לקיש יליף תרווייהו מיני' דעיין עליו משמע הכל וכמו שכתבו התוספ' שם, אכן לפ"ז יקשה מ"ט לא דריש ר"י ג"כ תרווייהו. ודוחק לומר דפליגי בזה אי תרתי שמעת מיני' או לא, אבל לפ"ז א"ש דרק ר"ל יליף גם דרשא דהכא מיני' כיון דהסברא מסייע לו אבל לר"י דאית לי' מסברא דאמרינן תגלי מלתא למפרע לא דריש לענין מעוברת דרשה דעיין עליו דהכא

ובהכי ניחא ג"כ מה דק' אמה שכתבו התוספ' לעיל דדרשינן הכל מעיין עליו דא"כ מאי פריך בקדושין (דף ד') והא אפקתי' לזרע זרעה לימא ג"כ דתרתי שמעת מיני' אע"כ דלא אמרינן תרתי ש"מ וא"כ ודאי דקשיא אר"ל איך יליף מיני' עיין עלי' לענין מעוברת כיון שצריך לממזר, אבל לפי דברינו א"ש דרק הכא דרשינן תרתי כיון דבלא"ה מכח הסברא חשבינן העובר לולד שלא לקרות בו ובן אין לו ועיין לקמן

בד"ה וריש לקיש. וי"ל דאמרינן נמי עיין עליו: בזה נ"ל ליישב מה דק"ל ל"ל לקמן (ס"ז:) קרא דכנעורי' למידרש מיני' דעובר פוסל לר"ל תיפוק לי' מדכתיב וזרע אין לה דדרשינן עיין עליו ואפילו לפי מה שכתבתי דרק הכא דריש ר"ל תרתי דרשות מעיין עליו משום דהסברא מסייעו סברא זו שייך גם שם וא"כ גם שם יש לרבות תרתי, והנה לפי מש"כ לעיל (דף כ"ב) דלכך דריש ר"ל הכא דרשה דעיין עליו משים דלא צריך לדרשה דלעיל לרבות ממזר יש ליישב זה דכיון דצריך וזרע אין לה לרבות זרע פסול כדדרשינן בקדושין (דף ד') לכן צריך כנעורי' למעט מעוברת דלא אמרינן תרתי שמעת מינה כדמוכח מסוגי' דקדושין וכנ"ל, אכן אכתי להתוספ' דלא ס"ל כן אלא דלר"ל תרתי ש"מ קשה, אבל לפי דבריהם דהכא י"ל כיון דר"ל דרש עיין לה לא דלהוי כולד ודאי אלא כולד ספק א"כ אי לאו כנעורי' ה"א דמעוברת שאכלה תרומה במזיד פטורה ממלקות ובשוגג פטורה מחומש כדין תרומה ספק לכן כתיב כנעורי' שתהי' כזרה ודאית

בד"ה רצה יוציא. ולא קתני רצו: לכאורה לב"ש אין קושיא בזה כיון דס"ל (סוף גטין) דלא יגרש אדם אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר ואז אסור לקיימה וא"כ לא שייך למיתני לב"ש רצו יוציא רצו יקיים דבמצא ערות דבר לא שייך רצו יקיים ובלא ערות דבר לא שייך רצו יוציא וצ"ל דקושית התוספ' היא לאבא שאול דקתני לעיל (כ"ח.) בברייתא דב"ה אית להו יקיימו וא"כ קושיתם היא לבית הלל, א"נ י"ל דקושיתם היא לר"ש דס"ל (שם) לכ"ע יקיימו ויש נוסחאות דבאמת גרסו בתוספ' רבי שמעון תחת ב"ש אבל בתוספ' הרא"ש כתוב ג"כ ב"ש כמו בגמרות שלנו ולב"ש לכאורה אין קושיא כלל, והנה אגמרא ל"ק מאי פריך רצה יוציא רצה יקיים מבע"ל דלמא מתניתן ב"ש היא ומכ"מ בזמן שהולד של קיימא שפיר קתני יוציא דערו' היא די"ל דדחיק לי' לאוקמי' מתניתן כב"ש ואף דלעיל (כ"ז.) מוקי ברייתא כב"ש מכ"מ מתניתן דחוק לי' לאוקמי' כן ובפרט דהכא לר' יוחנן פריך דס"ל הלכה כסתם משנה ודאי לא אוקי מתניתן כב"ש, אכן הא קשיא לאבא שאול אליבי' דב"ש איך אמרו יוציאו כיון דאחות זקוקה דרבנן א"כ מדאורייתא אשתו מעליתא היא והיאך יאמרו יוציאו להקל על דברי תורה שהרי מן התורה לא אסורה לו ואסור לגרשה, וצ"ל דלאו דוקא יוציאו אלא יפרישו ואיידי דתנא ב"ה יקיימו קתני ב"ש יוציאו אבל מכ"מ דברי התוספ' צ"ע היאך הקשו דב"ש יאמרו רצו יוציא שהרי לשון יוציא משמע בגט כ אמרינן לקמן (ל"ו:) ולב"ש אסור לגרשה

בד"ה זו לא תנשא. אלא צרתה אצטריך: לא זכיתי להבין למה הוצרכו לכך דאיך הוי שייך למיתני שהיא לא תנשא ולא תבעל שמא לא יהא הולד בן קיימא שהרי בלא"ה ואפילו יהא ב"ק ג"כ אסורה להנשא משום מעוברת חבירו וכש"כ שלא תבעל ליבם דאיכא ג"כ חשש איסור כרת אם יהא הולד ב"ק ולכן ע"כ לא הוי מצי למינקט רק בצרה

דף ל"ו ע"א בגמרא וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה: עיין בריטב"א שביאר דאביי ורבא בהא פליגי דלאביי כיון דלבסוף הוברר שלא היתה מעוברת עילה לייבום קרינן בה ורבא השיב לו דלא מקרי עולה ליבום כיון שלא יכול לייבם באותה שעה ממש, אכן ק"ל דא"כ יקשה לרבא מהברייתא דאמרינן לקמן (דף מ"א) דספקות חולצות ומפרשינן טעמא דאם יבא אליהו ויאמר דהך קידש בת יבום היא וא"כ ה"נ אם יאמר אליהו דלא מתעברת בן קיימא באותה שעה בת יבום היא

שם אלא תחלוץ בתוך ט'. ותנשא לאחר ט': ק"ל לפי מה שהקשו התוספ' לקמן (מ"א: ד"ה אמאי) מאי פריך דלמא לא תחלוץ תוך ג' שמא תנשא ג"כ והי' הולד ב"ק ע"ש א"כ הכא נמי ק' דלמא לכך לא תחלוץ שמא תהי' צרתה מעוברת בב"ק ותנשא היא באיסור לשוק שהוא ממש כקושיתם שם ובזה לא שייך כתירוצם דהתם ודאי תוך ג' לא תנשא כיון ששום אשה אינה מותרת לינשא תוך ג' אבל אתוך ט' לא שייך זה כיון שגזירה זו אינה בשום אשה וי"ל דכבר הקשו התוספ' הכא ד"ה ולטעמיך איך המקשן לא אסיק אדעתי' וליטעמיך דפריך וי"ל דחדא קושיא מתורצת באחרת והכי קפריך דתחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' אע"כ דחליצת מעוברת לאו שמה חלילה ואז אתי שפיר ג"כ דלא תחלוץ לאחר ט' די"ל דגזרינן לאחר ט' אטו תוך ט' ושמא לא והא הולד בן קיימא ויש כאן אסורא דאורייתא אבל אי אמרת דחליצת מעוברת שמה חליצה אז ק' דתחלוץ תוך ט' ותנשא לאחר ט' וא"ל דאסור משום גזירה שמא תנשא תוך ט' ג"כ אי אפשר לומר כן דא"כ אכתי ק' דתחלוץ ותנשא לאחר ט' דא"ל אז דאסור שמא תחלוץ תוך ט' דהיא גופא גזירה ואנן ניקו ונגזור גזירה לגזירה וכעין מה שכתבו התוספ' לקמן (דף מ"א), ומתורצים ב' הקושיות וזהו סברת ר' אלעזר אבל המקשן שהשיב לו וליטעמיך לא ס"ל דגזרינן לאחר ט' אטו תוך ט' ולכן הקשה דתחלוץ ותנשא לאחר ט'

שם ולא תנן לה במתניתן: הא דפשיטא לי' כן דודאי ר"ל ממתניתן קדייק לה י"ל כיון דבין אי בקרא פליגי ר"י ור"ל או בסברא ליכא הוכחה לר"ל טפי מר"י ולר' יוחנן הוי סייעתא מברייתא דהכונס יבמתו דמייתי לעיל דר"ל צריך להגי' בברייתא שמא לא יהי' הולד בן קיימא א"כ ודאי אי לא הי' לר"ל שום הוכחה לא הי' מגיה בברייתא דמסייע לר' יוחנן ולכן אחרי דמשיב הש"ס דממתניתן דהאשה אין ראי' מייתי תניא כוותי'