ערוך לנר יבמות צז

שזינתה באונס וזה ודאי עדיף ממה שתירץ בגמרא שזינתה וחזרה וזינתה גם זינתה מבועל ראשון או באחד מקרובי' אע"כ מוכח לכאורה דגם אשת כהן באונס מותרת לבועל, אכן באמת יש להשיב על זה שאין מכאן קושיא על הח"מ וב"ש ע"פ מש"כ המהרש"א שם שא"ל דאיירי שמת הבעל דאכתי יכולין לומר להפסידה כתובתה באנו ע"ש, ולפ"ז גם באשת כהן ליכא לאוקמי' דאכתי יכולים לומר להפסידה בכתובתה באנו וא"ש

פרק רביעי

דף ל"ה ע"ב בגמרא איב"א קרא ואיב"א סברא: יש לעיין איך הדין בחלץ לה אחר הלידה בתוך ל' ואח"כ מת הבן בתוך ל' דמחזקינן לי' בספק נפל וא"כ בין אי מקרא ילפינן או מסברא ילפינן יועיל החליצה לר"י ולר"ל לא יועיל ובפוסקים לא מצאתי דין זה מבואר, ועיין בטור אהע"ז (סימן קס"ד) שהביא שם דעת הרמ"ה בנתייבמה תוך ל', ולכאורה אי חליצה הוי או לא תלי' ג"כ בפלוגתא זו ולדינא צ"ע

שם אמאי פסלה מן הכהונה: ק"ק דהא ודאי פסולה מן הכהונה שקודם שנחלצה חליצה אחרת לאחר לידתה אסורה לכל משום יבמה לשוק כיון דחליצת מעוברת לא שמה חליצה וא"כ כהנים ג"כ בכלל ואחר שנחלצה חליצה אחרת פסולה לכהונה מכח חליצה אחרת דמעליתא היא וא"כ אדרבא אפכא ה"ל להקשות למאי הלכתא קתני במתניתן פסולה מן הכהונה ע"י חליצת מעוברת הא בלא"ה פסולה או משום יבמה לשוק או משום חלוצה וי"ל דנפקא מינה היכי שמת הוא והאחים דליכא עוד משום יבמה לשוק אבל פריך אמאי פסולה משום חליצתה דמעוברת כיון דלאו שמה חליצה, א"נ י"ל דנפקא מינה היכא שהוא כהן אם יוכל ליבם אותה אחר חליצתה והיינו לפי שיטת התוספ' דהוא בעצמו יכול לחלוץ אם ירצה דלא פקעה זיקתו ולדעת הרא"ש דפקעה זיקתו במקצת ואסור ליבם י"ל דנקט ופסלה מן הכהונה שאחיו שהוא כהן לא ייבם אותה אבל באמת לשון ופסלה מן הכהונה לא משמע כן ולכן נראה דמיירי שמת הוא

ובהא ניחא ג"כ מה דק"ל אהא דהקשו הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והריטב"א ומהרש"א למה פריך מופסלה מן הכהונה ולא מרישא דאסור בקרובותי', ומהרש"א תירץ דבזה פשיטא דאסור כיון דמהני חליצתו להפקיע זיקתו במקצת לענין שחליצתו אינה פוטרה עוד מן האחים ע"ש, אכן תירוצו לא חייך רק לשיטת הרא"ש כמש"כ הוא בעצמו אבל אכתי ק' לשיטת התוספ' דס"ל דלא פקעה זיקתו ושהוא עצמו יכול לחלוץ ולפטור אותה מן האחים, ולכן לשיטת התוספ' צ"ל כמש"כ הרמב"ן והרשב"א ותוספ' הרא"ש והריטב"א דמקרובות לא הי' יכול להקשות די"ל דיש זיקה ס"ל ואסורים מטעם זיקה

אכן אכתי ק"ל על תי' זה דהתינח אהוא אסור בקרובותי' אבל אכתי הי' יכול להקשות מהיא אסורה בקרוביו דלא שייך תירוץ זה דממנ"פ היכי איירי אי קודם שנחלצה חליצה שניי' לא בלבד בקרוביו אסורה אלא בכל אדם מטעם יבמה לשוק ואחר שנחלצה חליצה כשירה לא מטעם חליצה ראשונה אסורה בקרוביו אלא מטעם חליצה שניי', אבל לפ"ז א"ש די"ל דמתניתן איירי שאין שם אח אלא הוא ומת קודם שחלץ לה חליצה שניי' ובזה שפיר אסורה בקרוביו כגון באחיו מן האם כיון שהיתה זקוקת אחיו ולא פקעה זיקתו ממנה

שם ברש"י ד"ה הולד כשר. ממה נפשך: עיין בתוספ' סוטה (מ"ב:) שהביאו הירושלמי דמשנה זו והיוצא משם דבתוך גם ימים עד שלא נסרח הזרע אפשר שתתעבר מב' בני אדם וא"כ אם בא עלי' היבם תוך ג' ימים אחר שבא עליו אחיו המת הולד הספק ממזר הוא דשמא נתעברה קצת מראשון והיתה אסורה ליבם וכשיבם ונתעברה סוף עבור גם ממנו נעשה הולד ממזר, ולא ידעתי למה השמיטו הפוסקים דין זה כיון שהש"ס שלנו אינו חולק בזה על הירושלמי בפי', אכן באמת לכאורה מסוגי' דלקמן (דף צ"ח) מוכח כנגד הירושלמי דקאמר דהא שני אחין תאומים דטפה אחת הי' וכו' ע"ש, והנה אין לפרש שם דראיתו כיון דודאי אחים הם למה לא חולצין דא"כ למה צריך למיתי ראי' מברייתא הי' יכול להוכיח כן אמתניתן דקתני ג"כ לא חולצין ומ"ט לא חולצין מספק דלמא אחים הן אי לאו דרחמנא אפקרי' לזרעי' וע"כ צ"ל דרצה להוכיח מואין מייבמין ג"כ דכיון דודאי אחים הם למה אין מייבמין והשתא אי ס"ד כהירושלמי דבתוך ג' אפילו ולד א' אפשר להיות משנים כש"כ ב' ולדות וא"כ בתאומים איך יתיבמו דלמא נתעברה משנים אע"כ דהש"ס דילן חולק על הירושלמי דאי אפשר לאשה א' להתעבר מב' אנשים

שם בתוספ' ד"ה החולץ. דלא שב מידיעתו הוא: ק"ק טעם דשב מידיעתו איך שייך בזה דשב מידיעתו לא שייך רק היכי דעשה מעשה בשוגג אבל ידענו שאם ידע האיסור ג"כ הי' עושה כגון גבי מומר לאכול חלב ואכל בשוגג חלב או דם דפטרינן בחולין (ה':) מהך טעמא דאין שב מידיעתו אף דשוגג גמור הוי אבל הכא דמזיד הוי פטור מטעם מזיד מקרבן ולא מטעם אין שב מידיעתו וי"ל דהכא ג"כ אפילו היתה מעוברת לאו מזיד גמור הוי דהא אפשר שאינו עושה איסור כגון שיהי' הולד אינו בן קיימא אבל מכ"מ יש לפטור מטעם אין שב מידיעתו דהרי אנו רואין שאינו חושש להאיסור כיון שעושה מעשה שאפשר שיבוא לידי איסור, והנה הרמב"ן ורשב"א וריטב"א לא כתבו הך דאין שב מידיעתו אלא דפטור מטעם מזיד ויש לומר דס"ל דאפילו היכי דעושה מעשה במזיד שיש בו ספק איסור ג"כ לא נקרא אין שב מידיעתו ולא פטור רק מטעם מזיד אבל התוספ' בזה לשיטתם אזלו דבכריתות (י"ז) כתבו דאוכל במזיד ספק חלב פטור מטעם אינו שב מידיעתו

בד"ה ונמצאת דאי לאחר ג' אמאי חייב קרבן: לפמש"כ התוספ' לקמן (ל"ז.) דאפשר שלא נקלוט הזרע עד לאחר ג' ימים ושיש לחוש לכך וכן כתבו לקמן (מ"ב.) וכן כתב ג"כ המגן אברהם בא"ח (סי' תר"ו) אבל לענין יבום וחליצה לא בעי המתנה אלא ג' חדשים דוקא כמש"כ התוספ' שם, א"כ אפשר לומר דאיירי לאחר ג' חדשים ותוך ג' ימים דבזה לאו אונס מקרי אלא שוגג דהי' אפשר לאמתוני עוד ג' ימים ואעפ"כ מקרי עולה ליבום וחליצה, ולפ"ז יתורץ קושית התוספ' מה שהקשו למה אסור בקרובותי' דא"ל כיון דלא הצריכו חכמים להמתין עד אחר ג' ימים א"כ הוי אונס דא"כ יקשה היאך מחייב קרבן בסמוך לוסתה כיון דמדאורייתא מותר לבוא עלי' דלשיטת רוב הפוסקי' איסור סמוך לוסת' הוא רק דרבנן וא"כ מן התור' אנוס הוא וכיון דמדאורייתא פטור מקרבן היאך מחייבין אותו מדרבנן בשבועות (דף י"ח), אע"כ צ"ל דאף דמותר לבוא עלי' מכ"מ כיון שהי' אפשר לאמתוני' לאו אונס הוא אלא שוגג וא"כ ה"נ בלאחר ג' חדשים תוך ג' ימים

בא"ד. כיון דמדאורייתא הוי חליצה: זה פשוט דכל אינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה הוא דאורייתא כדמוכח לעיל (דף ך') ובכמה דוכתי וא"כ מדכתבו התוספ' דמדאורייתא הוי חליצה ע"כ דמותר ג"כ לייבם תוך ג' אף דהוי ספק שמא היא מעוברת ופוגע באשת אח ומזה מוכח דדעת התוספ' ספק דאורייתא מדרבנן לחומרא, ועיין בפרי חדש י"ד (סי' ק"י) שנסתפק בזה ועיין מש"כ לעיל (י"א.) אכן בזה י"ל לפי מה דאמרינן לקמן (דף מ"ב) אם יבוא אליהו וכו' הרי דמשום עיבור מקרי עולה לייבום כיון שהפילה לבסוף ומה שאינו עולה הוא מפני שתקנו רבנן דצריכה להמתין ג"ח ולכן כתבו דמדאורייתא הוי חליצה

בא"ד מכ"מ אסור בקרובותי' כיון דמדאורייתא צריך חליצה: בזה יש לישב ג"כ מה שהקשו התוספ' לעיל למה לא נקט החולץ למעוברת די"ל דאז ה"א דבנמצאת מעוברת דהיינו חלץ תוך ג' אפילו אינו בן קיימא לא נאסרה לקרובים כקושית התוספות

ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשה המהר"ם על התוספ' דאם כתירוצם הכא מה הקשה ר"ל לר"י ליתני א"צ חליצה מן האחים הא מתניתן איירי תוך ג' דצריך חליצה מן האחים ותי' בדוחק, ובתוספ' ר"ע שלא ראה דברי המהר"ם הקשה ג"כ קושיא זו והניח בצע"ג. אבל י"ל דהכי קפריך דלמה קתני ונמצאת מעוברת ולאשמעינן רבותא כתירוצינו ליתני החולץ למעוברת