ערוך לנר יבמות צו

מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה ע"ש, וכן נ"ל ראי' ג"כ ממתניתן נדה (מ"ד:) דאם בא עלי' א' מן הפסולים פסלה מן הכהונה ע"ש והרי פתוי קטנה אונס הוא כמבואר לעיל (ל"ג:) אבל המשנה למלך שם הביא בשם תשובת הרשב"א דגם לענין שאר ח"כ מחלקינן בין אונס לרצון ע"ש, וכן מוכח ג"כ ממה שכתב הרשב"א לקמן ודף ס"ח) והמ"ל לא היו לפניו חדושי הרשב"א, אכן הקשה המ"ל על שיטת הרשב"א שמלבד ראית ה"ה עוד קשה עליו מהסוגיא דלקמן (ס'.) דקאמר ראב"י אנוסת חבירו ומפותת חבירו אם נשא הולד חלל ומפרש רב הונא א"ר טעמא דראב"י משים דסבר כר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה אלמא דאפילו באונס נעשית זונה וכתב המ"ל על זה שזה ראי' שאין עליה תשובה, ולפענ"ד לא הבנתי ראיתו שהרי החלוק שבין אונס לרצון לא מחלקינן אלא ללישנא בתרא דרבא דלקמן (דף נ"ו) אבל ללישנא קמא הרי אמרינן דאפי' באונס האשת איש נעשית זונה ולוקה משום זונה א"כ כש"כ בשאר פסולים והרי לקמן (דף ס') רק רב הונא א"ר מפרש טעמא דראב"י כן וסליק בקושיא אבל רב אשי מפרש בענין אחר ואפילו ברב הונא א"ר גופא משמע שיש ב' לשונות שם, וא"כ שפיר י"ל דהך איכא דאמרי דרב הונא א"ר שם דמפרש טעמא דראב"י כר"א ס"ל כלישנא קמא דרבא דלא מחלק בין אינם לרצון ולישנא בתרא דרבא סובר כרב אשי או כלישנא קמא דרב הונא א"ר שם, וכן אהראי של ה"ה מתנוקת שנאנסה יש להשיב לדעת הרשב"א דהנה זה ודאי דהחלוק שבין אונס לרצון לא שייך רק לענין זונה דבזה יש סברא שלא נקראת זונה אלא אותה שנוטה מדעתה מדרך הטוב לדרך הרע אבל הפסולים דאתו מכי תהי' לאיש זר או מכי תהי' אלמנה וגרושה בזה ודאי אין סברא לחלק בין אונס לרצון, וכן מוכח בפי' מרשב"א (דף ס"ח) שכתב דלכך קאמר הפסול מכי תהי' ולא מטעם זונה דאיירי באונס דלא הוי זונה ע"ש וכיון דהפסולים לכהונה דחיישינן להו שם הם או חייבי לאווין או נו"ע והם אתו מקרא דכי תהי' לאיש זר ומכי תהי' אלמנה וגרושה דפסול כהונה אתיא בק"ו מפסול תרומה כמש"כ התוספ' כאן שפיר אמרינן דאפילו בנאנסה נפסלה, וא"כ לא בלבד שאי משם ראי' נגד הרשב"א אלא אדרבא יש להביא ראי' משם לשיטתו ממה שהקשה בשיטה ישנה הביאו הש"מ שם אהא דקאמר רבי חייא בר אשי א"ר בכתובות (ט"ו.) הלכה כרבי יוסי דמה בכך שרוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי מכ"מ לא תנשא לכהונה מטעם זונה דרב ס"ל כר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ע"ש שהניח בצ"ע, ולדעת הרשב"א א"ש דמשום זונה לא שיין איסור כיון שנאנסה, אכן באמת נראה שאין מזה ראי' דא"כ תימא על שיטה ישנה שלא תירץ כן כיון שהוא סובר ג"כ דבאונס לא נעשית זונה כמש"כ הש"מ בשמו בריש פרק אלו נערות הביאו גם המשנה למלך הנ"ל, אע"כ שאין מזה ראי' כיון שראית השיטה ישנה הוא מן סוגיא זה דיבמות (דף ס') הנ"ל וסוגיא זו ע"כ לא מחלקת בין אונס לרצון כנ"ל

אבל מכ"מ נ"ל להביא ראי' לדעת הרמב"ם מהא דאמרינן לעיל (דף י"ג) נתייבמו הצרות דח"כ ב"ה פוסלים מן הכהונה ע"ש והרי זה ודאי שאין לך אונס גדול מזה באילו שנתייבמו מפני שהורו להם ב"ש שצריכים להתייבם ואיך נפסלו מן הכהונה ע"י ביאת אונס דח"כ אע"כ דגם ע"י אונס נעשו זונה, והנה על הרשב"א אין קושיא בזה די"ל דס"ל דפסול דח"כ לכהונה לא מטעם זונה הוא אלא מאיש זר נפקא וכשיטת הקונטרוס שהביאו התוספ' כאן שהיא שיטת ר"י דלקמן, א"נ כשיטת רש"י דכאן דמכי תהי' אלמנה וגרושה נפקא וכהונה מק"ו מתרומה וא"כ אין חילוק בח"כ בין אונם לרצון, ומה שחילק הרשב"א הוא דוקא לענין במה שהפסול מטעם זונה, אבל הרמב"ם לשיטתו שכתב (בפ' י"ח הנ"ל הל' ב') שפסול דח"כ הוא מטעם זונה וכן אכי תהי' לאיש זר כתב (בפ"ו מהל' תרומות) דרק ביאה שעושה אותה זונה או חללה מקרי לאיש זר וא"כ אי ס"ד דלענין שאר פסול דזונה מחלקינן בין אונס לרצון שפיר יקשה מהא דבית הלל פוסלים מכהונה כיון דלאו זונה היא ע"י אונס אע"כ הוכיח שפיר דגם ע"י אונס נעשית זונה, והנה ממה שכתבו התוספ' לקמן (נ"ט:) מוכח ג"כ שדעתם כדעת הרמב"ם דאפילו באונס מקרי זונה בשאר פסולים ולכן א"ש שיטתם דהכא

שוב ראיתי שמה שכתב הרשב"א בפשיטות בתשובה הנ"ל דבאונס לא הוי זונה לר' אליעזר נסתפק בזה בחדושיו יבמות (נ"ט:) שכתב שם ב' תירוצים ע"ש, ובאמת גם דבריו בתשובה צ"ע שבתחלה כתב בפשיטות דהוי מצי לתרוצי דאיירי באונס וא"כ לר"א לא הוי זונה באונס ואח"כ כתב דלר"א כל ביאה דשלא לשם אישות זנות אקרי וזה כתירוצו השני ביבמות, גם הריטב"א (שם) כתב בפשיטות כן דלר"א גם באונס הוי זונה, ולפ"ז בלא"ה לק"מ מה שהקשה המשנה למלך הנ"ל מסוגיא (דף ס') אכן לא מבואר בדבריהם איך דעתם לענין אונס דשאר ח"כ ומכ"מ מדכתבו הטעם לר"א דביאה שלא לשם אישות זונה היא משמע דבשאר ח"כ לא הוי זונה באונס

א"ע מצאתי בשער המלך (פי"ח מהל' א"ב) שכתב ג"כ לתרץ קושית המשנה למלך מסוגיא דיבמות (דף ס') כמש"כ בתחלה, גם ראיתי בו שפלוגתת הרמב"ם והרשב"א היא ג"כ פלוגתא בין הבעל המאור והרמב"ן שהבעה"מ הביא ג"כ הראי' ממתניתן דתנוקת והרמב"ן השיב עליו כדברינו הנ"ל, ושמחתי שכוונתי לדעתם, אכן תימא שלא הזכירו ג"כ הראי' ממתניתן דנדה מבאו עלי' א' מכל הפסולים שהבאתי, והנה אף שהרמב"ן השיב שי"ל דהפסול הוא מלאיש זר ולא מטעם זונה מכ"מ ראייתנו לדעת הרמב"ם ממתניתן דנדה ומצרות שנתייבמו וכן הראי' ממתניתן דתנוקת א"ש להרמב"ם לשיטתו כיון דלפי פסקו הנ"ל כל הפסולים דמקרא דלאיש זר נפקא לא מרבינן אלא פסולים שעושין אותן זונה או חללה בביאתן וא"כ אף דמלאיש זר נפקא מכ"מ מוכח דבאונס הוי זונה

ובזה א"ש ג"כ מה שהקשה בשער המלך (שם) עוד על הרב המגיד שהקשה (בפ"א מהל' א"ב) על הראב"ד כיון שהוא סבר כלישנא בתרא דרבה למה לא השיגו בפי"ח ששם פסק הרמב"ם כלישנא קמא וכרב עמרם, ועל זה תמה השע"ה מה הקשה ה"ה על הראב"ד בזה הא פשיט די"ל דטעמא דרב עמרם מכי תהי' לאיש זר, ועוד הקשה על ה"ה למה הקשה על הראב"ד ולא ג"כ על הרי"ף שפסק ג"כ כלישנא בתרא ואעפ"כ פסק כרב עמרם והניח בצ"ע, ולפ"ז א"ש דודאי על הרי"ף לא יכול ה"ה להקשות דידע ג"כ די"ל כתי' הרמב"ן דטעמא דרב עמרם לפי דעת הרי"ף מכי תהי' לאיש זר אבל על הראב"ד הקשה שפיר למה לא השיג על הרמב"ם כיון דלפי דעת הרמב"ם גם מכי תהי' לאיש זר לא ידעינן אלא כשהיא זונה והרי ללישנא בתרא באונס לא הוי זונה ומדלא השיג הראב"ד על הרמב"ם בהל' תרומות הנ"ל משמע שגם הוא בהא כוותי' ס"ל ועוד דלא שייך תירוץ הרמב"ן לפי שיטת הרמב"ם כיון שכתב מפורש דח"כ מלאו דזונה אתיא, הרי שאין דעתו דמכי תהי' נפקא וגם שם הראב"ד לא השיגו בזה משמע דכוותי' ס"ל ואתי שפיר

והיוצא מזה דלדעת הרמב"ם ובעל המאור והתוספ' אין חלוק בין אונס לרצון לענין זונה רק לענין אשת איש ולדעת הרמב"ן והרשב"א ושיטה ישנה והריטב"א גם לענין שאר פסולים מחלקינן בין אונס לרצון דבאונס לא הוי זונה

בא"ד. אלא שנאסרה על הבעל: כעין זה כתבו התוספ' גם לעיל (דף ג') דאיסור הבועל תלי באיסור הבעל, ועיין במשנה למלך (הל' סוטה פ"ה) שנסתפק באשת כהן שנאסרה אי אסורה על הבועל והביא הח"מ והב"ש שכתבו שאסורה והמ"ל לא מצא ראי' לזה רק ממשמעות דבר התוספ' דהכא דמשמע רק משום דבאונס לא נאסרה על הבעל לא נאסרה על הבועל הא באשת כהן שנאסרה גם באונס על הבעל נאסרה גם על הבועל, ולענ"ד יש להביא ראי' דלא נאסרה על הבועל ממה דפריך סנהדרין (מ"א.) אלא אשה חבירה דמקטלה לריבר"י היכי משכחת לה ע"ש, ולכאורה מאי קושיא לימא דמשכחת באשת כהן דלא מצי למימר לאוסרה על בעלה באנו דא"כ למה העידו שזינתה ברצון ה"ל לומר שזינתה באונס וע"כ צ"ל דאכתי לא מייתרינן בזה דהא יכולין לומר לאסרה על בועלה באנו ואי ס"ד דבאונס אשת כהן ג"כ נאסרה על הבועל אכתי יקשה כן דלוקמי' באשת כהן דלא יכולין לומר לאסרה על בעלה ובועלה באנו דא"כ ה"ל למימר