ערוך לנר יבמות צה

דרב הוצרך הכא לתרץ הוראת שעה היתה דרב הוא דאוקי מתניתן לעיל כר"מ אבל ק"ק דמה מקשה אשמואל הא י"ל דשמואל ס"ל כתי' בתרא דלעיל דאוקי מתניתן באיסור בת א' ושפיר מוקי מתניתן לעיל כר' יהודה ולא כר"מ

שם אי במיאון האמרה שמואל: גם בזה קשה מה שהקשינו ללישנא קמא מה יתורא יש בדברי שמואל שיקשה האמרה ומה שתירצנו שם לא שייך ללישנא בתרא, ולכן לענ"ד מזה ראי' לפי' הר"מ שהביא בתוספ' הרא"ש דהך אבל קטנה ב"י ללישנא בתרא שמואל גופא קאמר

שם כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה: זהו לשמואל לשיטתו דס"ל לקמן (מ"ב ע"א) טעם דהבחנה כן אבל לרבא דהוי הטעם שמא ייבם אשה אחיו מאמו לכאורה דוחק לומר שתחוש לכך ותנטור נפשה, וצ"ל כיון שתקנו חכמים שצריכה להמתין מטעם זה מסתמא תשמר תקנת חכמים

שם שמא לא נתהפכה יפה יפה: הא דלא מפרש טעם דר' יהודה גם אליבי' תירוץ רבה י"ל ע"פ מש"כ השיטה מקובצת בשם הרא"ש בכתובות (דף ל"ז) שהקשה מאי פריך מאנוסה ומפותה דלמא איירי בביאה ראשונה דלא שייך הבחנה וטעם דר"י י"ל דגזר בתולה אטו בעולה וכן ל"ל טעמא דר"י שמא לא נתהפכה יפה לימא דטעם דר"י דגזר נתהפך אטו לא נתהפך ותירץ לגירסת הר"י דלא גרס יתירות על בנות ג' שנים לעיל בברייתא דגיורת ושבוי' ושפחה א"כ הברייתא מגדולה איירי ולא שמעינן לר"י דגזר קטנה אטו גדולה לא ניחא לי' ג"כ הכא לומר דטעם דר"י משום גזירה דבתולה אטו בעולה או דמתהפכת אטו אינה מתהפכת מ"ש, ולפ"ז א"ש דלרבה לא צריך לפרש טעם דר"י די"ל דטעמו משום דגזר משמשת במוך אטו שלא במוך אבל אביי דפריך מאנוסה ומפותה וק' כקושית הרא"ש וע"כ צ"ל כתירוצו דלא ס"ל דר' יהודה אית לי' גזירה ולכן פריך שפיר לאביי ואידך דליכא למימר דטעמו משום גזירה כמו לרבה והוצרך לומר שמא לא נתהפכה יפה יפה

עש ברש"י ד"ה הוא דאמר כר"י. גזר שמואל זנות אטו נשואין: עיין ברשב"א שהביא שיטת הרי"ף דלא ס"ל כן אלא דגם לשמואל לא חיישינן בזנות והביא ראי' דאי שייך גזירה הזה ל"ל להגמרא ליתן טעם לר' יהודה שמא לא נתהפכה יפה יפה לימא דמשום גזירה אוסר ע"ש, ונ"ל שאין מזה קושיא על רש"י שהרי הגמרא צריך ליתן טעם לר' יהודה ג"כ לענין גיורת ושם לא שייך גזירה כיון דאפילו בנשואין מנטרה נפשה כמש"כ רש"י

בד"ה מנטרה נפשה. ומזומן לה: הוצרך לפרש כן משום דזה ודאי פשיטא שאין שייך לומר כיון שרוצה להתגייר שומרת עצמה מלזנות כדי שלא תתעבר דא"כ ל"ל הך טעמא דמשמשת במוך אע"כ שחוששין שמא יבואו עלי' באונס וא"כ מאי מועיל מוך באנוסה כמו דפריך לקמן על כן הוצרך לפרש שמולכת מוך בהדה ומזומן לה כשתבעל באונס

בד"ה נפסלו מתרומה. נפקא לן חייבי כריתות: עיין לקמן (דף ס"ח) שהביא רש"י עוד פי' אחר בשם י"מ על הקושיא דואימא ח"כ ולפי פי' זה לפי האמת ח"כ לא פסלי מלאכול בתרומה, ובזה א"ש מש"כ רש"י לעיל (י"ג:) דח"כ לא פסלי מלאכול מתרומה והביא ראי' מסוגיא דלקמן (דף ס"ח) והתוספ' שם הקשו עליו דהרי זונה היא וגם שסתר דברי עצמו, ולפ"ז א"ש דשם פירש אליבי' הפי' די"מ דלקמן ומה שהקשו התוספ' עליו דהרי זונה היא הקשה הוא בעצמו על פי' זה לקמן (דף ס"ח), ואין לתמו' על שרש"י פי' לעיל בסתמא כפי' הי"מ שהקשה עליו שכן מצינו ג"כ בסנהדרין (פ"י.) שכתב רש"י בסתמא שזבה צריכה מים חיים ובנדה (דף ס"ז) ובשבת (דף ס"ה) הביא רש"י כן בשם י"מ והקשה עליו ע"ש

שם בתוספ' ד"ה חוץ. יהא דתניא: לענ"ד י"ל דהך ברייתא איירי מעיקר התקנה שהרי אי לא דתקנו חכמים כן דגיורת צריכה הבחנה לא נסמוך עלי' דמינטרה נפשה דמהיכי תיתי דתעשה כן אי לא משום דתקנו חכמים דצריכה להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לשלא בקדושה ולכן עכ"פ הוצרכה הברייתא להשמיענו דגיורת צריכה הבחנה

בד"ה כהנות אין. אכתי אית לי' פירכא אחריתי: מזה משמע דס"ל דלעולם לשון כהנת משמע אשת כהן רק דהכא לא הוי ס"ד לומר כן משום קושיא דנשי ישראלים לא, ולענ"ד אי אפשר לומר כן דודאי לשון כהנת משמע אשת כהן ומשמע נמי בת כהן שהרי לקמן (דף ס"ח) דקתני כהנת לוי' וישראלית שם הפי' בת כהן כמבואר שם וכן בהא דתנן כתובות (דף י"ב) אלמנת כהנים הפי' אלמנה בת כהן ע"ש וכנגד זה תנן שם (דף כ"ז) כל כהנות שנמצאו בתוכה ושם הפי' נשי כהנים, ולכן לענ"ד י"ל דודאי לשון כהנת משמע הכי ומשמע הכי רק דהכא קדייק מדלא קתני סתמא ונפסלו מן התרומה דרצה לומר שהיא כהנת דהיינו בת כהן ואשת כהן ולכן פריך הרי דכיון דבאשת כהן איירי וכמש"כ ג"כ רש"י הואיל ואשת כהן היא א"כ הך כהנת מיותר לגמרי ומתרץ דבאמת לא קתני במתניתן רק שהן נשי כהנים אבל ק"ק מאי פריך דלמא מתניתן איירי כפשוטו שהיתה אוכלת עד עתה וע"י החופה נפסלו וע"פ משנה אחרונה דכתובות אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ולכן רק אם היא ב"כ שהיתה אוכלת בתרומה עד עתה שייך נפסלו אבל אם היתה ב"י הרי לא אכלה קודם החופה ולא שייך נפסלו ובשלמא אהא דפריך נשי ישראלים לא והאמר וכו' ל"ק דלמא להכי נקט נשי כהנים לאשמעינן דנפסלה מתרומה שהיתה אוכלת עד עתה דז"א דהרי לפי מה דמתרץ נשי כהנים לא איירי בב"כ וא"כ עדיין לא אכלה עד עתה אבל אקושיא דכהנות אין ישראלית לא שפיר יש להקשות כן ולכאורה יש להביא ראי' לזה דניחא לי' לנקוט לשון נפסלו היכי דנפסלו ממש מתכשרן ולא מראוי שלהן בלבד שהרי בהך מתניתן שהבאתי דכל כהנות שנמצאו בתוכן ה"ה ג"כ ישראלית וכמש"כ באמת הרמב"ם (הל' א"ב פ' י"ח) וכתב ה"ה שם דס"ל דכהנות לאו דוקא וכ"כ הר"ן וא"כ ודאי יקשה למה דייק הכא נשי ישראלים לא הרי י"ל ג"כ דלאו דוקא הוא אע"כ דלהכי נקט שם כהנות לאשמעינן דנפסלו מהכשרן של עתה וא"כ גם הכא י"ל כן, שוב ראיתי בש"מ בכתובות שכתב בשם הריטב"א דמה דנקט שם נשי כהנים לאשמעינן רבותא דמפקינן להו מבעליהן ובשם שיטה ישנה כתב דנקט כהנות מפני שבהן תרי פסולי פסול כהונה ופסול גופייהו שנאסרות מלאכול בתרומה ע"ש וא"כ אין ראי' מכאן דשייך לשון נפסל יותר בפסול מהכשר מבפסול מהראוי, אכן אכתי ק"ק מאי פריך ישראלית לא הא ודאי משמע דנקט נפסלו מן התרומה ולא נקט בענין החזרה דאיירי בו שמפרישין ג' חדשים ואם היו כהנות דאסורות לעולם דרצה להשמיענו דזונה פסולה לתרומה ולאפוקי מהנך שיטות דלא פסולה דהא דזונה פסולה לכהונה כתוב בפי' ולא צריך להשמיענו ולכן כיון דרצה להשמיענו דנפסלה מן התרומה ע"כ נקט כהנת דישראלית לא אתי לידי תרומה לעולם דבעודה תחתיו הרי לא אכלה עדיין ועתה פשיטא שלא תאכל אפילו לא פסולה מטעם זונה כיון שאין לה חופה עוד וכיון דאסורה לכהן לא תבא לידי אכילת תרומה לעולם ולכן נקטו כהנת שאכלה עד עתה בתרומה דבי נשי וע"י זנות נפסלה וא"כ דלמא משום הכי נקט כהנת דוקא וצ"ע

בד"ה אע"פ שמותרת. ולר"י נראה דמבת איש כהן: עיין לקמן (דף ס"ח) שכתב הר"י גופא כמו שכתבו הכא בשם רש"י דמבת איש כהן נפקא ח"כ, אכן לפמש"כ התוספ' לקמן (דף מ"ד) חזר בו הר"י וכפי שיטה זו הם דבריהם גם כאן

בא"ד. והכי משמע בהבא על יבמתו: לפי מש"כ רש"י הכא וגם לקמן (דף ס"ח) רח"כ מכי תהי' אלמנה וגרושה נפקא מתורצים הב' קושיות שהקשו על הפי' דמאיש זר נפקא דהתם לא בעינן זר מעיקרא וגם ליכא לאו יתירא ללקות עליו דכי תהי' אלמנה וגרושה ליכא לאו

בא"ד. דכל באונס לא מקרי זונה: ק"ל דא"כ ח"כ שנבעלו באונס מנ"ל דפסולי' לתרומה דמשום זונה ליכא ע"י אונס ומשום לאיש זר ליכא דלא הוי זר מעיקרא ומשום טומאה ליכא דטומאה לא כתיב רק באשת איש שנבעלה ולא בשאר ח"כ, והי' נ"ל ע"פ מה שכתב הרמב"ם (פי"ח מהל' איסורי ביאה הל' ו' דנבעלה מח"כ נעשית זונה אף באונס וע"ש בהרב המגיד שכתב טעם הרמב"ם דרק לענין א"א מחלקינן בין אונם לרצון אבל לא לענין שאר פסולים והביא ראי' ממתניתן דס"פ קמא דכתובות