ערוך לנר יבמות צב

רק לתי' בתרא אבל לתי' קמא י"ל דנקט כן לאשמעינן דטעה בדבר מצוה פטור וכנ"ל ולכן רק אחר דקאמר ואיבעית אימא ר"ש היא פריך שפיר והא אין אשה מתעברת מב"ר

אלא דק"ל בין על תי' הרא"ש בין על תי' מהר"ם לפ"ז מאי פריך תלתין ותרתין הוויין ופי' רש"י דפריך לפי מה דמוקמינן לעיל כר"א הא לפי תי' זה ל"ל כלל לאוקמתא בבעל ושנו כיין דקושית הש"ס מעיקרא ליתא ולתי' בבת אחת איירי אוקי מתניתן כר"ש ואתי לענין טעה בדבר מצו' ככ"ע כמו שכתבו התוספ' דלר"ש בלא עשה מצו' גם לר' יהושע חייב וא"כ ל"ק מר"א ולכן ממנ"פ לא מקשה מידי וזה ק לכאורה מאוד ובפרט על תי' הרא"ש, ולכן ביותר הי' נלענ"ד מש"כ במהרש"א מ"ב בזה דהא דפשיטא לי' דמתניתן בב"ר קמיירי משום דאי בבעולה דוקא אדמפליג בין גדולות לקטנות לפלוג בגדולות גופא ולימא אם היו בתולות מחזירין אותן מיד ואף שהקשה על זה דא"כ גם כי משני בשבעלו ושנו ג"כ ק' דלפלוג וליתני בדידה בין שנו ללא שנו על זה י"ל דבהא לא הוי מצי למינקט כן משום דהי' צריך למיתני ב' חילוקים דאי הוי תנא אבל אי לא שנו מחזירין אותן מיד הי' צריך למימר עוד במד"א בבתולה אבל בבעולה לא ולכן נקט קטנה דלא צריך רק חילוק א' דלעולם בקטנה מחזירין

שם וליטעמיך לר"א: הלשון ק"ק כיון דקושיא קמא ג"כ לר"א היא, גם מאי קאמר ה"נ דביאה ראשונה קחשיב מאי ה"נ שייך בזה הא היינו הך, ולולא פי' רש"י הי' נ"ל דמאי דפריך לר"א דמחייב על כל כח וכח טובא הוי לא אהכא פריך אלא אר"א דהתם דקאמר חייב אכל ביאה וביאה וכיון דכן מסברא חייב גם אכל כח דביאה וביאה ה"ל לחייב טובא אכל ביאה וה"ק אתה מקשה לר"א דליחייב הכא ל"ב וליטעמיך לר"א בלא"ה תוכל להקשות כיון דמחייב ודאי אכל כח א"כ בכל מקום דמחייב אביאה טובא הוי אע"כ צ"ל דהתם לא קחשיב אלא כח ראשון א"כ הכא נמי י"ל דלא קחשב אלא ביאה ראשונה ובה ג"כ רק כח ראשון

שם וליטעמיך לר"א דמחייב: ק"ק מנ"ל דמתניתן כר"א אתיא ואי משום דמוקמינן לעיל כר"מ וכר' אליעזר דלמא מתניתן ר"מ היא וס"ל כר"א לענין טעה בדבר מצוה אבל לא לחייב על כל ביאה וביאה

שם ברש"י ד"ה ומאן. והיינו איסור כולל: ק"ק שהרי איסור מוסיף הוא דכשקדש לאה אתוסף איסורא על רחל שתאסר לו אפילו כשימות ראובן בעלה ותפול לפניו ליבום וא"ל דלא חשיב זה מוסיף כיון דעכשיו לא נתוסף עלי' איסור א"כ קשה היאך קתני ר"ח דיש כאן שש עשרה חטאת הרי ברחל ליכא איסור אחות אשה שכבר נאסר לה שמעון מטעם שהיא אשת איש ואשת אחיו דבשלמא אצלו שייך כולל דנאסר בכולהו אחוותא והרי זה בה לא שייך וע"כ דצ"ל דחל מטעם מוסיף דאתוסף ע"י איסור אחות אשה איסור לגבי שמעון שנאסר עלי' אפילו כשתפול לפניו ליבום וא"כ קשה שהרי מוסיף זה הוא ג"כ אצלו ומנ"ל דהאי תנא אית לי' כולל וצ"ע

בד"ה אם היתה. דקסבר אין ערוב והוצאה ליוה"כ: כבר הזכרתי לעיל דרש"י ס"ל כהך שיטה דקיימינן במסקנא כן והתוספ' יש להם דרך אחרת דכדאמרינן רפרם בדותא היא לגמרי הדר בי' ובב' שיטות הללו נראה דפליגי ב' פירושים שהביא רש"י בסוטה (מ"א.) בד"ה מכאן ואילך ע"ש, אכן אפי' א"ר שהביא רש"י שם דירושלים דלתותי' נעולות בלילה ומותר לטלטל בה לכאורה ק' ממתניתן דפסחים (ס"ד:) דקאמר חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן משמע דבשבת לא הי' יכולים לטלטל בירושלים וכן נראה ממתניתן דסוכה (ח"ב:) דקאמר י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן להר הבית ע"ש, וי"ל ע"פ מש"כ התוספ' בפסחים (דף ס"ו) דלאחר שנפרצו בה פרצות הי' אסור לטלטל ע"ש, אכן ביומא (דף ע') הביא רש"י פי' שלישי בזה שמערב יוה"כ היו מביאין ס"ת, ואף שהוא דחוק קצת בלשון הברייתא נ"ל שהוצרך רש"י לכך משום דאזיל שם בהך שיטה דיש ערוב והוצאה ליוה"כ וגם הי' נראה לו דוחק דהברייתא איירי בקודם שנפרצו בה פרצות אחר שכל המשניות הנ"ל איירי אחר שנפרצו בה פרצות ובפסחים (שם) מוכח שכבר בימי הלל הי' אסור לטלטל בירושלים ולכן פי' שמערב יוה"כ הביאו

בא"ד. איסור אכילה משום זרות: הא דקרי רש"י לאיסור מעילה איסור זרות נ"ל דה"ט משום דלשיטתו אזיל דס"ל בסנהדרין (פ"ד.) דאזהרה דמעילה מתרומה אתיא בגז"ש ובתרומה כתיב האזהרה בלשון זרות אכן לא כן דעת הרמב"ם ריש הל' מעילה ע"ש

שם בתוספ' ד"ה והוציא. והא דאמר בהמצניע: כן מקשה ומתרץ הש"ס בשבת (ק"ב.) ותמוה שלא הזכירו התוספ' מזה, וביותר יש לתמו' על הרמב"ן שהביא הגירסא שלא גרסו הוציאו בפיו והרי מסוגיא דשבת מוכח בפי' דגרסינן כן גם מהרי"ף נראה שלא גרס והוציאו בפיו, וכן מוכח לכאורה מפי' רבינו חננאל שפי' והוציאו לשורפו וא"כ ע"כ לא בפיו הי' שהרי רק היכי שרוצה לאכלו מחשבתו משוי' לי' מקום וא"כ צ"ע מסוגיא דשבת הנ"ל, וצ"ל שלפניהם לא הי' כתוב הסוגיא שם וצ"ע

בא"ד. דמה ענין זה לאיסור חע"א: דעת רש"י נ"ל כיון דאאותה בליעה דמתחייב משום הנך איסורים מתחייב ג"כ משום שבת דבליעתן זו היא הנחתן כמש"כ התוספ' לעיל א"כ אי לאו אחע"א לא יתחייב אהך בליעה משום שבת כיון שכבר היתה אסורה לו משום הנך איסורים

בא"ד. ואפילו יעשה אכילה והוצאה בזה אחר זה: לא ידעתי מאי אפילו שייך בזה דאדרבא ע"י ב' מעשות פשיטא דלא שייך משום אחע"א ובתוספ' הרא"ש באמת ליתא

בד"ה טעה בדבר מצוה. אע"ג דעשה מצוה: יש לעיין בזה למ"ד (תמורה דף ד') כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ כיון דמילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת ה"ל למימר דלא מהני ואפילו לפי מש"כ לעיל (דף כ"א) דזה דוקא היכא שאסרה התורה בפי' ה"נ אסרה התורה בפי' דכתיב לבדו ולא מילה שלא בזמנה בי"ט וכש"כ בשבת וא"כ לא עשה מצוה, אכן כבר האריכו האחרונים בכיוצא בזה לענין השוחט בשבת דלפסול כמו שהקשו התוספ' לענין שוחט הפסח על החמץ, ותירץ הרב בעל חות דעת בסברא נכונה דזה לא שייך רק באם דאי נימא לא מהני לא עביד איסור כגון בשוחט פסח על החמץ דאם הפסח פסול לא עביד איסור משא"כ בשוחט בשבת, וא"כ ה"נ לענין מילה שלא בזמנה לא שייך דגם אי לא מהני מכ"מ חלל שבת דע"כ ס"ל מקלקל בחבורה חייב ועיין בשאגת ארי' (סי' נ"ב)

בא"ד. דהתם לא בדחיי' תליא מלתא: המהרש"א מ"ב כתב דלשון ניתן לדחות ולא ניתן לדחות לא משמע כן, ולענ"ד אדרבא מלישנא דהגמרא הוכיחו התוספ' כן דפריך התם הרי נתנה שבת לדחות אצל תנוקות דעלמא ומתרץ לגבי האי גברא מיהא לא ניתן לדחות, ולכאורה מאי מתרץ הא גם לגבי האי גברא ניתן לדחות שמותר לו למול כל תנוקות דעלמא שהיום יום ח' שלהם אע"כ דהמקשן והתירצן בהא פליגי דהמקשן סבר ניתן לדחות שהותר לו ועל זה פריך דהא תנוקות דעלמא הותרו לו אבל התירצן מתרץ לגבי האי גברא מיהא לא ניתן לדחות דניתן לדחות הכוונה שמוטל עליו לדחות וטרוד במצוה הוא וזה בתנוקות דעלמא לגבי האי גברא לא הוי וכן נראה גם מפי' רש"י שם

בא"ד. והכא נמי הרי טועה באשתו: לכאורה אכתי ק' לשיטת ר"ח הנ"ל דקושית הש"ס אשריפת נותר קאי שהרי התם ליכא טירדא דמצוה ששייך לטעות בה וא"ל כיון ששכח שהוא שבת וסובר שעושה מצוה בשריפת נותר מקרי טרוד טרדה דמצוה א"כ גם במל של שבת כבר בע"ש ושל מוצאי שבת בשבת גם כן נימא הכי כיון שאין יודע שזה שחל אתמול הי' של שבת א"כ לפי טעותו טרוד טרדה דמצוה ופטור ולמה קרי לי' התם לא ניתן לדחות וחייב אע"כ דלא דיינינן לפי טעותו אלא אם באמת היתה המצו' מוטלת עליו היום וכמו שפי' רש"י בפסחים (דף ע"ב) וא"כ ק' מנותר שהרי לפי האמת אין מצות שריפת נוחר מוטלת עליו בשבת ויוה"כ, וביותר ק' אהא דמוקי בתרומה בע"פ דמה בכך הא אכתי לא ניתן לדחות אצלו וכ"ת דהכא לא שייך לומר כן דאין טרוד טרדא דמצוה דמהיכי תיתי