ערוך לנר יבמות צא

שיש חומרא בנבלה שכן מטמאה די"ל דתירוץ זה בלא"ה לחוד לא מספיק דהא אכתי ק' מטרפה דאמרה התורה ג"כ דיחול על איסור חלב וכמו שהעיר כבר בספר שער המלך, וצ"ל דהתוספ' לא נקטו סברא זו רק לענין הא דלא נצטרך לומר דלכך לא חשיב נבלה הותר מכללו במליקה משום דכהנים משלחן גבו' קזכו אבל לענין טרפה באמת קיימינן בהך תירוץ דחלב קיל שהותר מכללו

בא"ד. דיש לה היתר בחיי אוסרה: במהרש"א מ"ב הביא בשם גליון תוספ' וכן כתב בתוספ' הרא"ש דאע"ג דחייל נמי אאיסור אשת אח דחמיר י"ל דגם אחות אשה חמיר שכן בידו לרבות ע"ש, וק"ל לפי מה דאמרינן לקמן (נ"ד.) נראה דאדרבא באשת אח חשיב יש לרבות חומרא, ולפי מה שכתבו התוספ' בתירוץ בתרא שם אדרבא גם לענין יש בידו לרבות חמיר אשת אח מאחות אשה ועכ"פ מוכח דשוין הן וצ"ע

דף ל"ד ע"א בגמרא ומאן האי תנא וכו' ר"מ היא: הא דלא קאמר ת"ק היא דאף דאיסור ב"א לא שמעינן לי' כש"כ הוא כיון דאית לי' כולל, י"ל דה"ט דבתוספ' הרא"ש מקשה על מתניתן למה לא נקט ג"כ אחותו מאמו או בת אשתו ותירץ דלא נחית לאפושי חטאת רק לאשמעינן כולל ומוסיף ובת א' ע"ש, אכן לפ"ז ק' למה לי' למנקט ד' איסורים לא לנקוט רק איסור כולל גרידא כגון נדה שנעשית אחות אשתו דכיון דידעינן כולל כש"כ מוסיף וב"א אע"כ דהך תנא לא ס"ל דכש"כ הוא וא"כ צריך למייתי ג"כ ר"מ דוקא דס"ל בפי' ב"א, ולפ"ז לא צריך לומר כמו שכתבו התוספ' דהא דנקט ר"מ שבת הוא לאפושי אסורא אלא לאשמעינן דאיסור ב"א ס"ל דהרי רק ע"י שחלו שבת ויוה"כ כא' ידעינן בת א' כמו שכתבו התוספ'

ובזה א"ש מה שי"ל בכריתות (דף י"ר) דקאמר נימא אית לי' לר"מ אחע"א וכו' ע"ש, ולכאורה מ"ש דפריך על ר"מ כן ולא ג"כ את"ק, אבל לפ"ז י"ל דאת"ק ל"ק די"ל דאיירי כאיסור בת אחת וכגון דאייתי ב' שערות לאחר שחלו האיסורים וכמש"כ הרשב"א בשם ר"ח לענין טומאה וחלב אבל לר"מ פריך שפיר מדמוסיף שבת ע"כ להשמיענו איסור ב"א א"כ מוכח דשאר איסורים לא בת אחת הן

שם ר"מ היא: עיין ברי"ף שהאריך בפי' סוגיא זו והביא פי' בשם רבוותא שהוא הרבינו חננאל כמש"כ הרשב"א והקשה עליו כמה קושיות ע"ש, והנלענ"ד בזה לישב שיטת ר"ח שהוקשה לו קושית התוספ' דמה איסור ב"א שייך באכילת יוה"כ והוצאת שבת ותי' התוספ' שהוא תי' הרי"ף לא ניחא לי' דהוא ס"ל דרפרם קאי אליבי' דמסקנא דאין ערוב והוצאה ליוה"כ וכסוגיא דיומא ומה דקאמר דרפרם בדותא היא ל"ק רק דמהא ליכא למשמע מינה וכמש"ל הרשב"א וכמו שהיא גם שיטת רש"י בשמעתין ולכן פי' הסוגיא כן דודאי האיסור ב"א הוא חלב וטומאה ע"י שהביא ב' שערות אח"כ וכנוסחא שהביא הרשב"א שהי' כתוב בגמרא כן וא"כ גם מת"ק הוי מצי לאתויי והא דקאמר ר"מ היא משום דסתם מתניתן ר"מ ניחא ל' למינקט דתהוי סתם מתניתן דהכא כר"מ ולא סתם מתניתן דכריתות כמו שהבין הרי"ף דעתו והקשה עליו ולכן כיון דהכא מצי לאתויי' ת"ק כמו ר"מ רק דהיכי דליכא הוכחה ניחא לו למינקט סתם מתניתן כר"מ א"כ לא הי' יכול להקשות אמתניתן דהכא ור"מ אליבי' דמאן הרי טעה בדבר מצוה הוא דעל זה לא הי' צריך למידחק דאליבי' דר' אליעזר קאמר אלא הוי מצי למינקט בקצור דת"ק הוא ולא ר"מ כיון דהך דנקט ר"מ לא נקט אלא לרווחא דמלתא והך קושיא דטעה בדבר מצוה ל"ק רק לר"מ לשיטתו דמוקי לפלוגתא דר"א ור' יהושע בשבת כן וכמש"כ התוספ' דס"ל דר' יהושע פוטר בטרוד טרדה דמצו' וזה שייך גם כאן דלת"ק דשבת לא קשה שהרי הוא ס"ל דבלא עשה מצוה לכ"ע חייב וא"כ אחי מתניתן ככ"ע ורק לר"מ לשיטתו קשה ולכן פי' ר"ת דאמתניתן דכריתות פריך והכי קדייק המקשן דקשה לו קושית התוספ' איך שייך הוצאה אצל אכילה אע"כ דה"ק ר"מ דאם הי' שבת ושכח שבת והוציאו בפיו לשרפו וטעה ואכלו אף דטעה בדבר מצוה היא דטרוד בטרדת מצות גריפת נותר מכ"מ חייב ולא משים לאפושי חטאת לחוד קנקיט אלא לאשמעינן מלתא אגב אורחא גם דין זה דשייך עוד בנותר דע"י שהוא נותר נולד לו הטעות שהוציאו לשרפו ולכן פריך שפיר דלר"מ לשיטתו ליפטר לר' יהושע, והנה אף דבכריתות הוא עיקר הסוגיא מכ"מ התם לא יכול להקשות כן דהי' אפשר לדחוק דלא בהוציאו לשרפו איירי והא דנקט ר"מ הוציאו אף שלא שייך לאכילה משום דמת"ק לא שמעינן רק בכולל ומוסיף ולא בב"א דלא הוי מוקמינן בהביא ב' שערות אח"כ אלא כשיטת רש"י כאן דלת"ק לא הוי רק כולל ומוסיף ואתא ר"מ לאשמעינן אפילו ב"א ומשום דלא אשכחן גבי אכילה נקט גבי הוצאה דהוי לעולם האיסור בהמעשה דאכילה זה בעצמו אבל הכא פריך שפיר דאי נימא כן א"כ ע"כ לא שמעינן מת"ק דאית לי' איסור ב"א וע"כ מתניתן דהכא ר"מ הוא וא"כ ק' ממתניתן דהכא הרי טעה בדבר מצוה ולכן רק הכא פריך שפיר מכח ממנ"פ או ממתניתן דהכא או ממתניתן דהתם, ובזה מתורץ כל מה שהקשו הרי"ף והרשב"א אשיטת ר"ח ע"ש

שם אלא נדות היכי משכחת לה: פי' דהא אי אפשר לצמצם פריסת נדה ותפיסת קדושין וכמו שפי' רש"י וא"ל הא אליבי' דר"ש קיימינן הכא ולעיל (י"ט.) אמרינן דר"ש סבר כריה"ג דאפשר לצמצם אפילו בידי שמים וא"כ כש"כ בידי אדם די"ל דהא רק אליבי' תי' רב אושעיא מתרץ לעיל כן ובגמרא מסיק שם דלא כר' אושעיא ועוד דבלא"ה קשה לצמצם קדושין ושני פריסות נדות ברגע א', אכן הא קשיא לענ"ד אכתי מה דחק לרב לאוקמי' בדרך רחוק שביום א' נולדו הזכרים וביום זה לשנה הבאה הנקבות וקדשו שיחולו הקדושין בשעה א' ובאותה שעה שופעת הא בלא"ה משכחת שפיר לרב לשיטתו דס"ל בנדה (ל"ה:) מעין א' הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו ובשופעת מסוף מ' לאחר מ' טמאה א"כ משכחת בפשיטות שב' הנשים שהן אחיות ילדו ביום א' ובתוך מ' יום ללידתן קדשו אותן ב' אחים אפילו בזה אחר זה שיחולו הקדושין בתחלת יום מ"א ללידתן ושפעו מסוף מ' לאחר מ' וא"כ ברגע שנכנס יום מ"א חלו הקדושין והנדות בבת א' וא"ל הא א"כ איירי מתניתן בבתולות מדקא פריך והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה דהתינח לפי מש"כ מהר"ם הנ"ל בתוספ' הרא"ש דמלשון מתניתן קדייק כן מדקתני ולאחר כניסתן לחופה אבל לפי מה שתירץ הרא"ש דקדייק דביאה ראשונה היא מדקא אוקמי דנתקדשו תוך ג' לגירסת ר"ת וכ"כ הרמב"ן והרשב"א א"כ אדרבא תקשי' דלאוקמי' בכה"ג ולא תוך ג' וממילא מייתרינן ג"כ דלא ק' קושית הש"ס דלקמן דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ולא צרכינן לדחוק כתירוצי הגמרא ולכאורה מזה ראי' לתי' מהר"ם, אכן לקמן נדבר מה שק' גם על תי' מהר"ם

שם בשופעות מתוך י"ג: המשנה למלך (הל' אישות פ"ב) הקשה דמתי אייתי ב' שערות דבתוך זמן שומא הם ולאחר זמן אי אפשר לצמצם ותירץ בשם גדול הדור דאיירי שהביאו סימני סריס ואיילונית והסכים עמו המ"ל ע"ש. ואני מתמה דאיך אפשר לאוקמי' כן דהא קתני במתניתן ומפרישין אותן ג' חדשים ובסריס ואיילונית לא צריך הפרשה כמו בקטנות דתני שם כיון דאין ראויות להתעבר וצ"ע על הגדולים איך לא הרגישו בזה, ואפשר לדחוק דמשכחת כגון שהחליפו בשנים שבין י"ג לך' שספק סרים ואיילונית הם ולכן צריכין הפרשה ומכ"מ כשנעשו אח"כ ודאי סריס איגלי מלתא למפרע דגדולים היו

שם והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה: כבר הזכרתי לעיל מה שכתבו הרא"ש ומהר"ם בזה מהיכא מוכח דביאה ראשונה היא, ולפי דבריהם מדויק מאוד ההמשך בכל הסוגיא דבתחלה פריך מאן תנא דאית לי' א"כ וא"מ ואב"א וזה לא פריך רק אחר דמבאר דמתניתן ע"כ בשוגג איירי אף דלכאורה תיכף אמתניתן הוי מצי להקשות כן משום דלענין זה ידע שפיר די"ל ר"מ היא אבל השתא לא הוי ס"ד דר"מ היא דק"ל הרי טעה בדבר מצוה הוא מה שלא ק' אי במזיד לענין חלקות איירי ולכן הוצרך לתרץ דר"מ אליבי' דר"א קאמר או אפילו אליבי' דר' יהושע ומחלק בין זמנו בהול לאין זמנו בהול, והנה לפי תי' זה ל"ק והא אין אשה מתעברת מב"ר בין לתי' הרא"ש בין לתי' מהר"ם כאשר כבר הזכרתי לעיל דלתי' הרא"ש דמדאוקי מתוך ג' לאחר ג' קפריך זה רק לתי' איבעית אימא דכר"ש קאתיא ובאיסור בת א' קמיירי וכן לתי' מהר"ם דמדקתני כניסה לחופה קפריך זה ג"כ