ערוך לנר יבמות צ

שם משום אשה אל אחותה: הרמב"ם (פ"ד מהל' שגגות) הביא דין זה ולא הביא רק ג' איסורים בלא אשה אל אחותה, והכס"מ העיר על זה ותי' בשם הר"י קורקס דאיסור זה לא משכחת רק ע"י כולל והרמב"ם לא חשיב כולל באותו פרק, אכן ק"ל הא משכחת במוסיף ג"כ כגון שהי' כבר נשוי אחות האחת כשנשא אחיו את אחותה ואז חלו איסור אשת אח ואיסור אשת איש אאחו' אשה במוסיף וכן נדה במוסיף, ולכן נ"ל דהרמב"ם לא רצה למינקט רק האיסורין הפשוטים שהם בכל גוונא וזה הוא בג' אסורים דא"א ואשת אח שחלו בבת א' ונדה במוסיף אבל אי חשיב אחות אשה בכולל או במוסיף לא משכחת רק בשיש לה עדיין אחיות או לו אחים וא"כ לא מחייב בכל גוונא ובלא"ה כתב דין זה אח"כ במה שכ' דלפעמים חייב על ביאה א' ח' חטאות

שם פתוי קטנה אונס הוא: מזה הקשה הרב המגיד על הרמב"ם (פ' ג' מהל' איסורי ביאה) והביא ראיה להשגת הראב"ד שם והניח בצ"ע ועיין לקמן (ס"א:) שכתבתי ישוב לדעת הרמב"ם

שם ברש"י ד"ה שחיטה בזר: ואין כאן זרות: הא דלא כתב ג"כ אין כאן שבת על זה העיר השער המלך (בהל' ביאת מקדש) ורצה להוכיח מזה אף דשחיטה בזר כשרה מכ"מ איכא איסור שבת ע"ש, וזה תימה כיון דזר מותר לכתחלה לשחוט איך ס"ד שיתחייב משום שבת כיון שהתורה צותה קרבן זה של צבור להקריב בשבת, אכן דעת רש"י נ"ל דאף דזר ששמש בשבת דפליגי בי' ר"ח וב"ק ע"כ איירי בקרבן צבור כדאמרי טעמא שבת לכל הותרה מכ"מ הך זר ששמש בשבת דברייתא יש לפרש בקרבן יחיד ובקרבן יחיד ששוחט בשבת בין כהן בין ישראל ודאי דאיכא איסור שבת כיון דהתורה אסרה הקרבתו בשבת הוי כשאר מלאכה דעלמא ולכן משבת לא הי' יכול להקשות ולכן פי' רש"י אין כאן זרות דמזרות עכ"פ מקשה שפיר בין בקרבן יחיד בין בק"צ, אכן לכאורה נסתר זה ע"פ מה שכתבנו לעיל דהקושיא דהכא ע"כ לא קשה רק אקרבן צבור דקרבן יחיד הוי איסור מוסיף דאפילו קל על חמור חל ושדייק כן דמקרבן צבור איירי מדקאמר ר"ח שבת לכל הותרה וא"כ קשה ממנ"פ אי בקרבן יחיד שפיר משכחת דחייב משום זרות ומשום שבת ואי בק"צ תרווייהו ליכא ועוד בלאו הכי יש להשיב על מה שכתבנו לעיל דהקשה הכא על מה דקאמר ר"ח שבת לכל הותרה דא"כ מאי פריך מר' יוסי דס"ל הבערה ללאו יצאת הא מסקינן דר"ח אליבי' דר"ש קאמר וצ"ע

בד"ה טלטול. ואין כאן שבות. נ"ל שצ"ל אין כאן שבת א"ל חסר תיבת אלא וצ"ל אין כאן אלא שבות וכן נראה מתוספ' סוכה (ריש פרק לולב וערבה) דאיסור טלטול מוקצה מדרבנן מיהא איכא ע"ש

בד"ה ומפרישין אותן. שלא יתלו העוברים בבעליהן: הא דתלה הקלקלה בהן שהן יתלו העוברים בבעליהן ולא כתב שגם הן יטעו בכך ויהיו סבורין שמבעליהן הן מעוברת ומתוך כך יבוא ממזר בקהל ה' נ"ל דה"ט דלקמן (מ"ב.) פריך ותמתין משהו ותנשא וכי מלו ג' חדשים לבדקה ומתרץ אשה מחפה על עצמה ע"ש וא"כ קושיא זו בעצמה שייך ג"כ הכא ותמתין משהו ותנשא וצ"ל ג"כ אשה מחפה על עצמה ולכן כתב רש"י שלא יתלו העוברים בבעליהן

ובהכי א"ש מה שי"ל מה קמ"ל דמפרישין להבחין בין זרע כשר לזרע פסול כמש"כ רש"י הרי לקמן (שם) תנן דאפילו להבחין בין זרע כשר לזרע כשר בעינן הבחנה, אבל לפ"ז א"ש דצריך להשמיענו דאפילו הכא שאם מעוברת ותחפה תביא ממזרים בישראל מכ"מ חיישינן שמא תחפה וצריך הבחנה

שם בתוספ' ד"ה א"כ אתניין. ולהכי פשיטא לי' בסמוך: ק"ק מאי ק"ל איך פשיטא לי' דר"י איסור כולל אית לי' הא ודאי פשיטא לי' כן כיון דמליקה שיירי א"כ ט"כ איסור ב"א לית לי' וזר ששמש שמחייב שתים הוא ע"י כולל וע"ז פריך שפיר השתא בא"כ מחייב תרתי באב"א מבעי', וי"ל דהתוספ' סמכו בזה אמה שכתבו בסמוך בד"ה לקברו דממליקה שיירא לחוד ל"ק די"ל דלא תני לי' כיון דמחייב שתים ממש וע"כ צ"ל דפריך כיון דגם בבעל מום ששמש חייב שתים ממש מטעם כולל וא"כ ע"כ פשיטא לי' להש"ס דר' יוסי אית לי' א"כ

בד"ה אמר ר"י. והרי זר שאכל מליקה. פי' ואי לא מני לאו גרידא לא פריך מידי לב"ק דליתני זר שאכל מליקה א"נ שהקשו מפלוגתא דר"ח וב"ק דלעיל כמו שהם איירי מלאוי גרידא כמו כן י"ל בפלוגתא דר"י ור"ש והא דנקטו התוספ' לאו דנבלה דוקא ולא ג"כ לאו דזר דגם באכילה דזר ליכא אלא לאו וכן הוי מצו להוכיח ובעל מום ששמש דמשום ב"מ ליכא רק אזהרה וכמו שכתבו גופא לקמן, י"ל דרוצים להביא ראי' דמני לאו היכי שהאיסור השני שחל על הראשון הוא רק לאו כמו גבי הבערה דשבת, אכן בתוספ' הרא"ש באמת כתב כן דכמו דבזר שאכל מליקה יש לאווי כ"כ י"ל בזר ששמש בשבת

בא"ד. דלא חייל קל על חמור כדאמרי' בסוף גיה"נ: פי' כמו דמחלקינן שם דאפילו מאן דלית לי' כולל בשוין מכ"מ בחמור על קל אית לי' כמו כן יש לומר דמאן דאית לי' כולל בשוין בקל על חמור לית לי'

בא"ד. איסור שבת קיל לפי שהותר במקדש: ק"ק לפי"ז היאך אמרינן בפסחים (דף ע"ג) השוחט בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות היאך חל שבת על ע"ז דמיד כשנולדה חל עלי' איסור שלא לשוחטה לע"ז והיאך חל שבת עלי' ובשלמא מאיסור שחוטי חוץ ל"ק דה"ל איסור מוסיף דכשהקדישה נוסף עלי' איסור שלא לשחטה בחוץ אפילו שלא לשם ע"ז ולכן אף דהוי קל על חמור דע"ז בסקילה ושחוטי חוץ בכרת מכ"מ חל איסור ש"ח במוסיף על ע"ז דבמוסיף חל איסור קל על חמור וכמו שכתבו התוספ' הכא אבל משבת ק' היאך חל על ע"ז דאיסור שבת ליכא אלא כולל שכולל שאר מלאכות והרי שבת חשיב קיל לגבי ע"ז שהותר במקדש וגם הותר אצל חולה ופקוח נפש וע"ז לא הותר דהוא מג' עבירות דיהרג ואל יעבור עליהן וא"ל דאיירי שנולד בשבת באותו יום דז"א דא"כ ליכא משום שחוטי חוץ דהוי מחוסר זמן וגם בעוף אכתי הוי אפרוח שלא נפקחו עיניו, וי"ל דשבת חשיב ג"כ א"מ דמוסיף איסור עלי' שלא לשחטה אפילו בעזרה ואפילו שלא לשם ע"ז לקרבן יחיד שהרי בחטאת העוף איירי כדמוקי בחולין (דף מ"א) דלעולם אינו נקרב בשבת, אכן אכתי ק"ל לשיטת התוספ' ישנים בכריתות (י"ד:) דפליגי אתוספ' דהכא וס"ל דאפילו במוסיף לא חל קל על חמור וא"כ ק' היאך חלים שחוטי חוץ ושבת על ע"ז, ואפשר שמזה הטעם כתב הרמב"ם (פ"ד מה' שגגות) דהך דשחט בשבת בחוץ לע"ז איירי באיסור ב"א אף דלכאורה לא צריך כיון דהוא פסק כמ"ד בכולל ומוסיף אחע"א כמו שכתב בהאי פירקא שם גופא דמה דאמרינן בחולין (דף מ"א) כולהו בהדי הדדי אתי שם לא מיירי מאחע"א אלא שלא נימא שכבר נאסר משום ע"ז וליכא עוד שחוטי חוץ אבל מדברי הרמב"ם נראה דלענין אחע"א איירי אלא י"ל דס"ל ג"כ כשיטת התוספ' דכריתות ואיסור בת אחת משכחת בהנך ג' אסורי כגון שהביא ב' שערות בשבת

בא"ד. התורה אמרה יבוא איסור נבלה: עיין בתוספ' (זבחים ע'.) שכתבו דנבלה טל חלב איסור מוסיף הוא וא"כ לכאורה לק"מ, שוב ראיתי שבשער המלך (הל' אסורי ביאה פ' י"ז) עמד בזה

בא"ד. דהותר מכללו אצל חי': א"ל דאכתי ק' לריה"ג דלית לי' הך סברא בפסחי' (כ"ג:) וקאמר בבהמה מיהת לא אשתרי ע"ש, וכה"ג הקשו גם התוספ' בחולין (ק"כ.) ותירוצם שם לא שייך כאן די"ל דלריה"ג בלא"ה צ"ל רמה שאמרה תורה יחול נבלה על חלב גזיה"כ הוא ולא מן הדין דהא ריה"ג אפילו בשווין לית לי' כולל בחולין (ק"א.)

ובהכי א"ש ג"כ מה דק' מהא דפריך (שם) וסבר ריה"ג אין איסור חל על איסור והתניא שבת ויוה"כ וכו' וע"ש בפי' התוספ' דקא ס"ד דשבת חשיב כקדים ויוה"כ חל מטעם כולל, ולכאורה איך אפשר לומר כן דהרי ה"ל יוה"כ אשבת כולל בקל על חמור, ולפ"ז א"ש דאי אמרינן ריה"ג אית לי' כולל א"כ י"ל דיליף ג"כ מדאמרה תורה יחול נבלה על חלב וממילא מוכח לשיטתו דאפילו קל על חמור חייל דלדידי' לא חשיב חלב הותר מכללו וא"ל הא אכתי הוי שווין לפי תי' התוספ' אחרית