ערוך לנר יבמות פט

בזבחים (שם) הקשה ג"כ קושיא זו דפסיק רישא הוא ותירץ דכיון דאפשר לזלף בטפין דקות לא הוי פ"ר ע"ש, וא"כ מדלא תירץ כתירוץ הערוך משמע דלא ס"ל כוותי' וא"כ אכתי קשה לשיטת רש"י מאי פריך אימא דהמלאכה היא הכבוי, וי"ל דקושית הגמרא הוא לרבי יוחנן דמתרץ בשבת (ל"א:) דרבי יוסי ס"ל כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור ולכן פריך שפיר לר' יוסי לשיטתו דא"ל דהמלאכה היא הכבוי שהרי הכיבוי מלאכה שאצ"ל היא כדאמר נמי בזבחים לענין מזלפו ע"ג האשים שפטור עלי'

שוב ראיתי בשער המלך (ה' י"ט פ"ג) שהקשה ג"כ קושיא בכה"ג דלמה לא קאמר שעבד במליחת אימורים לפי מה שהוכיח שם דמליחה בעי כהונה ובמליחת חלבים יש מלאכה דעבוד וא"כ הוי זרות ושבת במלאכה גמורה ותירץ ג"כ כתירוצינו על קושיתנו הנ"ל כיון דר"י ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור עלי' לא חייב במליחה משום מעבד ע"ש, ולא ידעתי למה כתב בפשיטות כיון דר"י ס"ל מלאכה שאין צ"ל פטור שהרי בשבת (דף ל"א) נראה שיש פלוגתא דאמוראי בזה אליבי' דר"י אבל עכ"פ י"ל דהסוגיא דהכא ס"ל אליבי' דר"י כן, אבל מכ"מ תמוה לי לפי מה שכתב הרמב"ם (בהל' ביאת מקדש פ"ט) דזר שיצק ובלל לוקה משום זרות ע"ש והרי ביציקה ובלילה יש מלאכה גמורה שהיא לישה וא"כ מאי פריך זר ששמש במאי לימא ששימש ביציק' ובלילה שיש זרות ושבת ובזה לא שייכי תירוצינו דלעיל דהא הוי דבר המתכוון ומלאכה הצריכה לגופה, הן אמת שלכאורה יש סתירה בזה בדברי הרמב"ם עצמו שבהל' פסולי המוקדשין (פ' י"א) כתב דיציקה ובלילה כשרה בזר וכ"כ ג"כ הרמב"ן בויקרא בפסוק כי כל שאור וכ"כ גם הברטנור' במנחות (פ"ב) ובסוטה (פ"ג) אבל מכ"מ לפי מה שכתב בהל' ביאת מקדש בפי' דזר לוקה על יציקה ובלילה קשה דלימא דעבד ביציקה ובלילה וצ"ע

שם בשחיטת פרו של כה"ג: הקשה בשער המלך (הל' יוה"כ) מזה על מה שכתבו התוספ' ביומא (דף מ"ב) בשם הר"י קלצון דפסול פרו של כה"ג בזר לא משום דעבודה היא השחיטה אלא דקפיד קרא על בעלים דוקא ע"ש דא"כ היאך חייב הכא משום זרות והניח בצ"ע, ולפענ"ד י"ל דהנה התוספ' שם ביארו דע"כ לא הטעם משום עבורה דהרי גם שאר כהנים פסולים אלא הטעם משום בעלים והנה ראיתם מפסול שאר כהנים לכאורה אינה מוכרחת כ"כ שהרי גם הכא אמרינן זר אצלו קאמר א"כ גם והזר הקרב יומת דקרא יש לפרש כן, אבל ביותר קשיא לי אפכא אי אמרינן דהטעם משום בעלים למה פסולה שחיטת פר בשאר כהנים הא גם שאר כהנים אקרו בעלים דפר כדאמרינן ביומא (נ"א:) אחיו הכהנים אי לאו דקנו בגווי' היכי מכפר להו ע"ש, אכן באמת הא אתי שפיר ע"פ מה דקמבעי' לי' לרבי אלעזר שם (נון:) אי כהנים בקביעותא מתכפרי או בקופיא מתכפרי דאי בקביעותא מתכפרי מקרי קרבן השותפין ואי בקופיא מקרי קרבן דכה"ג ע"ש דלפי המסקנא אבעיא זו לא אפשטה שם גם נראה מדברי התוספ' שם דרק לר"מ מבעי' לי' כן אבל לת"ק פשיטא לי' דפר מקרי קרבן של כל הכהנים, והשתא תרצו התוספ' שפיר דלמ"ד הפר בזר פסול לא הי' יכול לפרוך הרי שחיטה לאו עבודה די"ל דס"ל כר"מ וס"ל בקופיא מתכפרי וא"כ הטעם משום בעלים ומכ"מ הכא לתי' רב אחא ב"י ל"ק די"ל דהוא מתרץ דהך תנא באמת ס"ל בקביעותא מתכפרי וא"כ ע"כ אין הטעם משום בעלים אלא משום זרות או דס"ל כת"ק דר"מ דפשיטא לי' דפר מקרי קרבן של כל הכהנים וכמו שפסק גם הרמב"ם (ה' תמורה פ"ב)

ובהכי יש לישב ג"כ מה שהקשו התוספ' בקדושין (מ"א:) למה לא יליף שלוחו של אדם כמותו מדקפיד קרא בפרו של אהרן שהוא ישחוט ע"ש, ולפ"ז י"ל דהא לא מצי למיפשט דהא י"ל דאדרבא דייקינן מיני' דכהנים בקביעותא מתכפרי וא"כ פסול שחיטה באחר הוא ע"כ מטעם זרות ולא מטעם בעלים שהרי גם הכהנים הם בעלים וכיון ואית להו שותפות בגוי' הרי ע"כ לא הקפיד' התורה לפסול שליח רק לפסול זר דהיכי שיש לו שותפות בגוי' לא מקרי שליחו' כדמוכח בסוגיא שם

שם של כה"ג ביוה"כ: לפ"ז צ"ל דמה דקתני ששימש בשבת ששימש ביוה"כ קאמר דיוה"כ נמי אקרי שבת כדכתיב שבת שבתון הוא לכם דא"ל שאיירי ביוה"כ שחל להיות בשבת דא"כ ליחייב ג' משום זרות ושבת ויוה"כ לר' יוסי דאית לי' איסור כולל שהרי למאן דס"ל כן מחויב שתים בשבת ויוה"כ כדאמרינן חולין (דף ק"א) אבל ק"ל שהרי ודאי איסור זרות של שחיטת פר לא חל רק ביוה"כ בשעת עבודה דבזה כתיב אהרן וחוקה אבל בלילה דלאו זמן עבודה הוא ליכא איסור זרות אפילו הקדיש הפר מערב יוה"כ ואיסור שחיטה משום יוה"כ כבר חל בשעת כניסת יוה"כ וא"כ קדים יוה"כ לזרות ואיך מחייב ר"י שתים הרי זרות על יוה"כ הוי כולל בקל טל חמור דיוה"כ הוא בכרת ובזרות ליכא אלא מיתה ב"ש ובכריתות (כ"ג:) מוכח דמיתה ב"ש על כרת חשיב קל על חמור ובקל על חמור גם ר"י לית לי' כולל כדמוכח ממה דמקשה והאר"י הבערה ללאו יצאת וכמש"כ התוספות, וי"ל דרבי יוסי אפשר דס"ל כרבי (שם) דבקדשים אחע"א אפילו קל ע"ח וזרות איסור קדשים הוא וא"ל דא"כ מ"ט דר"ש דהא לפי מה דמוכח ממתניתן דשם בקדשים גם ר"ש מודה דאחע"א די"ל דהא מייתי התם תנאי אליבי' דר"ש דלפי הברייתא דאמר ר"ש ואין פגול בעולין ס"ל דגם בקדשים אין אחע"א וא"כ י"ל דגם הך ברייתא דהכא הכי ס"ל אליבי' דר"ש אבל לר"י לעולם י"ל דטעמי' משים דקדשים הוא לכך אחע"א בקל ע"ח, אכן ק"ל דאכתי קושיתנו הנ"ל במקומה עומדת כיון דאיסור זרות דשחיטת פר לא חל עד שעת עבודה ביוה"כ ובליל יוה"כ עדיין אין איסור זרות בעולם לכהן הדיוט ומשום יוה"כ כבר מוזהר שלא לשחוט הפר א"ר איסור יוה"כ קדים ואיך קאמר ר"ש אין כאן אלא משום זרות הל"ל משים יוה"כ דקדים ואין איסור זרות חל עליו וצ"ע

שם במתניתן ובשעת כניסתן לחופה: הא דנקט כן ולא בפשטות דלאחר קידושין החליפו נשותיהן הי' נ"ל לפמש"כ התוספ' הרא"ש לקמן בשם מהר"ם אהא דפריך והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה דהא דפשיטא לי' דבתולות הן ולא בעולות ה"ט מדנקט נכנסו לחופה ולא בלא חופה אע"כ ה"ט משום דאז הן נערה המאורסה ובנערה מאורסה אין כרת ולא חטאת וגם לא נשנה בל"ו כריתות וא"כ ע"כ בבתולה איירי דאי בבעולה שהיא בחנק כא"א גם בלא כניסתה לחופה הוי מצי למינקט ע"ש, וא"כ י"ל דהא גופא אתי לאשמעינן דבלא כניסה לחופה לא מחייב חטאת משום נער' המאורסה, אלא דהך שיטה דמהר"ם תמו' לי איך אפשר לומר דבנערה המאורסה אין איסור א"ח א"כ קשה אזהרה לנערה המאורסה מנ"ל דבכל מקום בעינן עונש ואזהרה כמבואר בסנהדרין בכמה דוכתי' ובנערה המאורסה לא כתיב אזהרה רק עונש אע"כ דהיא בכלל אזהרת ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך דגם משעת אירוסין נקראה אשת כמו גבי אשת אחיך אשת בנך אשת אביך דגם מן האירוסין במשמע וא"כ הכרת דאשת איש דנפקא מכי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתו דקאי אקרא דאל אשת עמיתך ג"כ דמני' נפקא כרת לכל העריות כמבואר (ריש כריתות) קאי אנערה המאורסה כמו אאשת איש וכן מוכח ג"כ מהתוספ' לקמן (נ"ט:) ממה שכתבו דכל עריות אתקשו לנ"ה ע"ש וא"כ חטאת נמי מחייב דכל שזדונו כרת שגגתו חטאת והא דלא חשיב (ריש כריתות) ג"כ נ"ה ה"ט כיון דחשיב א"א ונ"ה מקרא דאשת איש נפקא לא יכול לחשבה לחוד דחד שם איסור וחד לאו היא עם א"א, ועוד ק"ל אי ס"ד דבנ"ה ליכא כרת א"כ היאך קחשיב בסוגיא דלקמן איסור אשת איש ואשת אח איסור בת אחת משעת קדושין הא שם איסור אשת איש דנתחייב עליו כרת וחטאת לא חל עד שעת כניסת חופה דמקודם הי' עלי' שם נערה המאורסה שאין עליו כרת וחטאת וא"כ דומה למש"כ התוספ' לעיל (ל"ג. בד"ה אלא מליקה) דאיסור זרות לא חל כיון שעדיין אסור מטעם מעילה אע"כ דאשת איש ונערה המאורסה שם א' הוא וגם על נ"ה חייבין כרת וחטאת ולכן דברי מהר"ם צע"ג, ומה שהקשינו לענין מה נקט בשעת כניסתו לחופה בפשטות י"ל דנקט נכנסה לחופה לאשמעינן דטעה בדבר מצוה חייב כדאמרינן בגמרא ודבר מצוה לא הוי רק אחר חופה דאז נקראה הבעילה בעילת מצוה וכמש"כ הרב אלפסי בשמעתין: