ערוך לנר יבמות פז

היא דפוסק כמסקנת הגמרא אליבי' דר"ח וב"ק דר' יוסי אית לי' כולל וא"כ לכאורה ק' מה שהקשה התוספ' לעיל דא"א ונעשית חמותו נמי כולל הוא וצ"ל כתירוצם דבב' שמות לא אמרינן כולל אך על זה קשה מבעל מום ששמש בטומאה דג"כ ב' שמות הם וכמו שהקשו התוספ' וכן זרות ושבת י"ל דחשבינן לב' שמות דעבודה היא שם לחוד ומלאכה הוא שם לחוד דעבודה שייך אפילו בדבר שאינו מלאכה כגון קבלה והולכה ומלאכה שייך בדברים שאינם עבודה כגון שאר אבות מלאכות שאינם בעבודה ולכן אי אמרינן כולל מגו דמתסר במלאכה מתסר נמי בעבודה כולל מב' שמות הוא וא"כ ק' מבעל מום ששמש בטומאה וגם מזר ששמש בשבת ותירוץ התוספ' י"ל דלא ניחא לי' להראב"ד אלא מתרץ כמו דמתרץ ברשב"א דכי חשיב לי' בש"ם להני כולל באמת הוי מצי להקשות דא"כ גם א"א ונעשית חמותו כולל הוי אלא דעדיפא מיני' פריך, א"נ דלא חשבינן להו כולל רק לענין לקוברו בין ר"ג ע"ש ולכן ל"ק נ"כ לפי המסקנא דמסקינן בברייתא דלקמן דזר ששמש בשבת ובעל מום ששמש דטעמא דר' יוסי משום כולל הוא אלמא דאמרינן כולל גם בב' שמות דהא לפי מה דמסיק רב אשי גם התם לא איירי רק לענין לקברו בין רשעים אבל לעולם י"ל דכולל מב' שמות לא חשיב כולל כדמוכח מא"א ונעשית חמותו, ולכן הרמב"ם דכתב בזר ששמש בשבת וב"מ ששמש בטומאה חייב שתים ממש על זה שפיר השיג הראב"ד דזה לא הוי רק בבת א' דבזא"ז לא מחייב שתים דלא חשיב כולל כיון שאינו משם א' אבל הרמב"ם י"ל דס"ל כשיטת התוספות דחשיב שפיר משם א' ולכן אפי' בזא"ז חייב שתים משום כולל

שם שחתך אצבעו בסכין טמאה: עיין במהרש"ל שהקשה דלוקמי בקיצור שנטמא מקודם וכשנעשה ב"מ אז חל עליו איסור טומאה ג"כ דקודם שהי' ב"מ הי' מותר להקריב טמא ותי' דסברה הגמרא כמ"ד דחוי' בצבור וא"כ אם יש כהן טהור לא הותרה טומאה אפילו קודם שהי' ב"מ ע"ש, והנה מש"כ דסבר כמ"ד דחיי' אחת הוא ועדיפא מינה המ"ל כיון דקיימינן השתא ברבי אליבי' דר' יוסי ור"ש ור' יוסי ור"ש תרווייהו ס"ל טומאה דחוי' בצבור כדאמרינן בפסחים (ע"ז ע"ח) אבל מכ"מ קשה דלוקמי' דליכא כהן טהור אלא כל הכהנים טמאים וכגון דמית נשיא דמצו' לכל ישראל להתעסק בו כדאמרינן בפסחים (דף ע') וא"כ ליכא איסור טומאה מקודם ואתי א"ט ואב"מ כהדדי, ועיין ביומא (ו':) דמוכ' דהיכא דליכא טהור בכל המשמר לכ"ע נעשה בטומאה, והמהרש"א רצה לתרץ קושית המהרש"ל כיון דאיסור טומאה הותר קודם שנעשה ב"מ לא שייך שיחול אחר שנעשה ב"מ, ולפענ"ד אין סברא זו מוכרחת שאיסור טומאה לא הותר מעולם רק שקודם שהי' ב"מ לא חל א"ט שמותר לעשות בטומאה ואחר שנעשה ב"מ חל עם איסור ב"מ כא', והגע עצמך אם היו הכהנים או כלי שרת טמאים דאז קרבן צבור נעשה בטומאה ואח"כ נטהרו כהנים וכלי שרת וכהן א' נשאר בטומאתו הכי נאמר שלא תחול עליו איסור טומאה כיון שהותר מקודם ומ"ש נטהרו כ"ש או נעשה הוא ב"מ, ולולא דברי הגדולים הללו הי' נ"ל לתרץ קושי' המהרש"ל בפשטות דלא מקרי זה איסור בת א' כיון שאיסור ב"מ הוא שמסבב לאיסור טומאה ובלא איסור ב"מ ליכא א"ט כלל א"כ לעולם אי אפשר שלא תקדם הסיבה להמסובב רגע אחת בזמן ומבלי שנאמר בתחלה שיש כאן איסור ב"מ לא נוכל לדון שיש כאן א"ט וא"כ קדים איסור ב"מ לא"ט

שם כי אתניי' לב"ק אליבי' דר"ש: מכאן ק' אמה שכ' הרשב"א לעיל אהא דפריך במאי קמפלגי שהרי פליגי ר"ח וב"ק אי לכל הותרה או במקדש ולכהנים תמימים דוקא ותי' דע"כ הנך סברות רק מדנפשייהו קאמרי דאל"כ ק' שקורי קמשקר ע"ש, אכן אכתי ק' דאיך שייך למימר דאתני' ב"ק אליבי' דר"ש הא לפי סברת ב"ק לעולם אין כאן רק איסור א' ולא שייך בזה אחע"א, וביותר ק' אמה דאמרינן לקמן דב"ק סבר כי אתניי' לר' חייא אליבי' דרבי יוסי א"כ ע"כ מודה ב"ק דרבי מחייב תרתי אליבי' דרבי יוסי והרי לפי סברתו דבמקדש הותר לעולם לא מחייב אלא חדא, ומזה לכאורה ראי' לפי' התוספ' דהא דקאמר ב"ק הותרה ולא הותרה ה"ק כיון דהותרה א"כ קיל האיסור, ולפ"ז בלא"ה מתורץ קושית הרשב"א דאף דהתוספ' לא פירשו כן רק בתירוץ דבב"א קמפלגי מכ"מ גם בתי' ראשון דבכולל קמפלגי יש לפרש כן ע"פ מש"כ התוספ' דבכולל קל על חמור לא חייל וא"כ ה"ק ב"ק דבאיסור כולל כזה לא מחייב אלא חדא כיון דשבת וטומאה הותרו א"כ הוי קל על חמור ור"ח סבר כיון דעכ"פ גבי זר לא הותר שבת וגבי ב"מ לא הותר טומאה לא חשיב קל על חמור

ובזה מתורץ ג"כ מה שהעירו רש"י ותוספ' לב"ק דס"ל דר' יוסי לית לי' כולל איך מחייב ר"י תרתי בנשא מת ואח"כ נשא חי, ולפ"ז א"ש די"ל דבאיסור כולל כי האי גם ב"ק מודה דלא הוי קל על חמור כמו שהוכיח המהרש"א בתוספ' לקמן (ע"ב) דאיסור אחות אשה אאיסור אשת אח לא חשיב קל על חמור וגם בתוספ' הרא"ש כתב כן דנגד חומרא שיש לאשת את דאין לו היתר לאחר מיתה יש חומרא גם לאחות אשה דאין לה היתר בשעת איסור משא"כ גבי אשת אח שיש לה היתר בשעת איסור ע"י יבום ע"ש

שם אלא לב"ק ר"ח שקורי קמשקר: עיין בתוספ' הרא"ש שהקשה הא איכא ר"מ דס"ל איסור כולל ומוסיף וב"א ותי' כיון דאית לי' כולל ג"כ א"כ הוי מצי למינקט רבותא טפי, אכן אכתי ק' הא תנא דיש חורש תלם אחד במכות (דף כ"א) לית לי' א"כ כדאמרינן בגמרא שם ואעפ"כ אית לי' איסור ב"א כמו שכ' הרמב"ם שם בפי' המשניות ודלמא הך תנא הוא ולולא דברי הרא"ש הי' נ"ל דהי' פשיטא לי' להגמרא דרק בדרבי יוסי ור"ש פליגי דידעו ר"ח וב"ק שהי' נשנה בזה פלוגתא מפי רבי בין ר"י לר' שמעון בזר ששמש וב"מ ששמש כדמייתי באמת ברייתא לקמן ולכן רצה הש"ס לפרש דרק בין ר"י לר"ש הי' שייך טעות והחלפה

שם ברש"י ד"ה מגו דמתסר במלאכה. דהא משום שבת לא מתסרי כהנים: לפ"ז בקרבן יחיד דמתסרי כהנים ע"י שבת שפיר הוי א"מ וא"כ ק' מאי פריך לקמן אי בהקטרה האמר ר"י הבערה ללאו יצאת דלמא איירי האי זר ששמש בשבת שהקטיר אימורי קרבן יחיד בשבת וא"כ ל"ק האמר הבערה ללאו יצאת די"ל דמי לא מני לאווי גרידי ג"כ כקושית התוספ' שם ולא שייך כתירוצם דהוי קל על חמור דהא בק"י איסור מוסיף הוי ובא"מ שפיר חל אפילו קל על חמור וכמש"כ שם האוספ' גופא, וביותר קשה כיון דלכ"ע עולת חול אינו קרב בשבת א"כ דלמא איירי שהקריב בשבת אימורי תמיד של ע"ש דה"ל מוסיף ור"ש לית לי' מוסיף כמש"כ התוספ' לקמן וי"ל מדקאמר ר' חייא לעיל לכהנים הותרה ולא לזרים משמע דבקרבן צבור איירי שהותרה לכהנים בשבת ועיין מה שכתבתי לקמן (ע"ב)

שם בתוספ' ד"ה במאי קמפלגי אלא לר' חייא ל"ל לאשתבועי: מהא אפשר דלא הי' ק' כ"כ דהא י"ל דצריך לאשתבועי דלכאורה מוכח דר' יוסי לית לי' כולל מאשת איש ונעשית חמותו דנדון באשת איש וכמו דדייק רבא ור' יוחנן באמת לעיל מזה דר"י לית לי' כולל ולר' חייא צריך לחלק דלא מקרי כולל כיון שהוא מב' שמות וכמש"כ התוספ' לעיל ודלמא להכי אשתבעי להשמיענו חילוק זה אבל מכ"מ ק' קושית התוספות אחי' שני דקמפלגי באיסור ב"א ואליבי' דר"י דבהא שפיר המ"ל ל"ל לר"ח לאשתבועי

שם ד"ה אלא מליקה. דלא חייל איסור נבלה על איסור מעילה: ק"ל הא לענין מעילה תלי השיעור בשוה פרוטה ולא בכזית ולפמש"כ התוספ' בשבועות (דף כ"ב כ"ג) אחצי שיעור אף שאסור מ"ה מכ"מ חל איסור אחר וא"כ אכתי ק' מאי מקשה אלא מליקה בבת א' הוא דמשכחת לה הא משכחת ספיר ע"י כולל כגון שאכל כזית מליקה שאינו ש"פ ובזה איסור נבלה קדים ואיסור זרות הוי איסור כולל שחל אח"כ ובזה א"ל דנבלה אינו חל על מעילה הא משכח' דלענין מעילה לא הוי רק ח"ש ושפיר חל עליו איסור א', וא"ל לפמש"כ המשנה למלך וריש הל' מעילה) לדעת הרמב"ם דאפילו היכי דליכא ש"פ רק כזית מכ"מ חייב בכל א' משום לאו המפורש בו ע"ש זה א"ש לדעת הרמב"ם דס"ל דלוקין בלפני זריקה בק"ק משום לא תוכל לאכול בשעריך אכן הרי בתי' זה ע"כ לא ס"ל התוספ' כשיטה זו דאל"כ לא