ערוך לנר יבמות פה

דהחשש משום דידי' הוא לא שייך בזה מוכחא מלתא דזינתה באיסור לקטלה מספק דדלמ' אדרבא הזמן הגט הי' מסייע לה ומורה דלאחר גירושין זינתה והוא שונאה שהרי יש רגלים לדבר שגירשה ולכן גזיא לזמן לאוקמה אחזקת אשת איש ולקטול אותה או לאוסרה עכ"פ אבועל ולכן התם מספיקא לא קטלינן אבל הכא שהיא מוחקת ודאי מוכחא מלתא שהזמן הי' מנגד לה ולכן קטלינן משום חזקת אשת איש אפי' בספיקא

בד"ה שלשה אחין. הו"מ למינקט ואחד מופנה: י"ל דלא נקט כן דא"כ הי' צריך להאריך בלשון המשנה כיון דרצה לאשמעינן דאפילו צרתה חולצת וא"כ הי' צריך למינקט ומת א' מבעלי נכריות ועשה בה בעל נכרית השני מאמר ומת הרי אלו חולצות וכולה האי לא רצה להאריך

בד"ה מדרבנן. משמע דאשת ב' מתים: פי' דאי ס"ד דיש בשום מקום דאורייתא לימא בש"ס גזירה משום אשת ב' מתים ובזה מייתרינן דל"ק ונייבם לחדא ולחלוץ לחדא דהא גזירה דאשת ב' מתים שייך בצרה כמו בדידה רק דלקמן במסקנא כתבו התוספ' דמתניתן דלקמן סברה דלא גזרינן בצרה אכן הכא הוכיחו התוספ' דלישני הכא כן ומתניתן דידן באמת יפלוג אמתניתן דלקמן וכמו שסובר הריב"ן באמת דב' מתניתן פליגי בזה אי גזרינן בצרות ואף שהתוספ' השיבו על פי' ריב"ן לא השיבו רק דהסוגיא דהכא ע"כ לא סובר כן מדלא מתרץ הכי וזה גופא היא ראית התוספ', וראיתי בתוספ' ר"ע לקמן (ס"פ האשה רבה) שתמה על מש"כ התוספ' הכא ומיהו כי ליכא צרה בהדה נמי אסירא וכו' ע"ש שהרי רק אמתניתן דשם אמר רבא כן דס"ל הטעם משום אשת ב' מתים ומנ"ל להתוספ' דגם לטעם דמתניתן דהכא אמרינן כן והניח בצע"ג, ולא ראה שכבר הרגיש בזה היש"ש (שם) על הרי"ף והרא"ש שכתבו ג"כ כדברי התוספ' וכתב דס"ל דמסתמא לא פליגי התנאים בזה, ולענ"ד מדברי רבא גופא משמע דגם אמתניתן דהכא אחר כן מדקאמר הא דאמור רבנן וכו' דהא הכא משמע הא דאמור רבנן בעלמא והיינו במתניתן דהכא כפירש רש"י ועוד דאל"כ צריך לדחוק דררא רק לר"י ושמואל איירי דהא לרב לא פליגי מתניתן כלל

דף ל"ב ע"א בגמרא תתייבם יבומי: עיין לעיל (י"ג:) בתוספ', והמהרש"א תמה שם שהתוספ' הקשו קושית הגמרא ותירצו תירוץ הגמרא וכבר כתבתי לעיל יישוב לזה, ועוד נלענ"ד שאין עיקר קושית הגמרא כקושית התוספ' דלעיל שתתייבם באמת דבזה ודאי הי' פשיטא להגמרא סברא דמתלי תלי איסור אחות אשה ולכן לא מקשה הש"ס כבר לעיל על ב"ש ותירץ כן כמו שהקשו ותירצו התוספ' באמת ולכן פשיטא להו להתוספ' דלעיל דלענין הא ודאי ידע סברא דמתלי תלי והרי היא צרת אחות אשה אבל הכא הכי קפריך כיון דלא חל איסור אחות אשה א"כ מטעם אשת אח תתייבם ייבומי וא"ל משום דבשעת יבום יחול איסור אחות אשה א"כ גם בנשא מת ואח"כ חי ליכא רק איסור אחות אשה ואכתי איך אמר ר"ש חייב משום אשת אח ומתרץ כיון דאי פקע אשת אח חייל אחות אשה דמתלי תלי א"כ לא פקע ושפיר הוי החיוב מטעם אשת אח וזהו מה שחדש הכא דלא פקע אבל לב"ש ל"ל לזה דבין פקע בין לא פקע עכ"פ הוי צרת ערו' שלא במקום מצו' ואף דהתוספ' לעיל ג"כ נקטו הלשון הלכך לא פקע צ"ל דשיגרא דלישנא דהכא נקטו דלעיל ל"צ לומר כן וברמב"ן ורשב"א וריטב"א באמת ליתא שם. שם בתוספ' ד"ה גט למאמרו דגזרינן גט למאמרו אטו גט לזיקתו: ק"ק דאכתי תקשי' קושיתם לרב חנניא דמבעי' לי' לקמן (נ"ב:) כתב גט לזיקתו ולא למאמרו מהו וסליק בתיקו דלפשוט ממתניתן דעכ"פ נתן גט לזיקתו פסל דאל"כ למה בב' יבמים ויבמה א' שעשו מאמר צריכה ב' גטין וחלילה יתן האחד גט למאמרו ותשתרי לאידך ליבום אע"כ דגזרינן אטו גט לזיקתו וא"כ מוכח דגט לזיקה מהני וי"ל דלרב חנניא י"ל דגזרינן גט למאמרו אטו גט למאמרו וזיקתו דזה ודאי פוסל

בד"ה דאי דחייא. דלא שמעינן מבבא דלעיל: לענ"ד י"ל דהכי קפריך כיון דהכא דמדחייא לגמרי כש"כ הוא חשים הך חדוש דלא אמרינן כיון דאיחזיא בהך נפילה לא הוי צריך למיתני משנה יתירה דגם זה הוי מצי לאשמעינן במתניתן דלעיל דתחת דנקט וכנס נשוי נכרית ואח"כ מתה אשתו של שני ה"ל למינקט דמתה אשתו ש"ש ואח"כ כנס נשוי נכרית אחותה ומת דאעפ"כ אסורה עליו עולמית דשמעינן תרווייהו דלא מהני מה דלא אדחייא לגמרי וגם מה דאחזיא בהך נפילה

בד"ה לא פקע. כמו אילונית לפי מה דמסקינן לעיל (י"ב) צרת אילונית מותרת אין ראי' משם אבל מכ"מ ג"ב אין ראי' לסתור דהתם ה"ט דהאילונית לא חשיבא מקום מצו' וכמש"כ רש"י שם והא דלא הביאו ראי' דאיסור אשת אח לחוד פוטר צרתה מצרת אשת אחיו שלא הי' בעולמו דג"כ ליכא רק איסור אשת אח י"ל דשאני התם שנעשיח ערו' מכח נישואין אחרים שאין בהם דין ייבום אבל הכא אינה ערו' רק מצד נישואי אח זה

בא"ד. למ"ד בפלוגתא קמיירי: עיין בתוספ' לעיל (דף י') שכתבו דרק בפלוגתא דסבירא לי' התנא כוותי' קמיירי, ולפ"ז גם מהכא לא קשה שהרי התנא דהכא אית לי' איסור חע"א כדמוכח ממתניתן דלקמן וא"כ יש ג"כ איסור אחות אשה

בד"ה ונעשית. ואין זה מכח זיקה ראשונה: בזה יש לישב הגירסא שהביא רש"י לקמן ותו חמותו ונעשית א"א איסור מוסיף הוא וכו' ורש"י כתב עלי' ושבוש הוא בידם ע"ש ולפ"ז י"ל דה"ק איך מפרש הברייתא הך נדון בזיקה הראשונה הבאה עליו ג"כ אחמותו ונעשית א"א הא הך איסור מוסיף הוא וא"כ מטעם נדון בזיקה הראשונה לא הי' נדון בחמותו דהא א"א חל עליו מטעם מוסיף והא דנדון בחמותו הוא רק משום דחמור הוא ואיך קאמר מטעם זיקה הראשונה שפירושו כיון שהאיסור הזה חל ראשון אע"כ ור"י מוסיף לית לי' וא"כ טעם דנדון בזיקה ראשונה שייך גם על זה וא"ל דאכתי ל"ל טעם דנדון בזיקה ראשונה אפילו לית לי' מוסיף מכ"מ נדון בחמותו משום דחמיר די"ל דקמ"ל ודוקא משום דזיקה ראשונה היא ולכן אם התרו גו משום אשת איש בלבד ולא משום חמותו פטור לגמרי כיון דאיסור א"א לא חל אאיסור חמותו ועל זה מתרץ מעלה אני עליו וכו' וא"כ לפי בריותא זו באמת ר"י מוסיף לית ליה ואף דכתבו התוספ' חמה דקאמר רבי יוסי בכריתות (דף י"ד) אם עבר הזקן ונשאה וכו' מוכח דאית לי' א"מ מכ"מ י"ל דלפי מש"כ התוסמ' שם די"ל דר"י איירי באיסור בת אחת לא מוכח כן וא"כ י"ל דהך תירוץ הכי ס"ל

ע"ב בגמרא ובפלוגתא דאתמר: לכאורה אינו מפרש היאך שייך זה בהך פלוגתא דמייתי, ונ"ל דסמיך אסוף הסוגיא דמפרש רב אשי דהך דזר דשמש בשבת דמחייב ר"י שתים לענין לקוברו והתם לא שייך אחע"א כמש"כ התוספ' שם דקל על חמור לא חל בכולל וא"כ ע"כ פליגי ר"י ור"ש היכי דלא חלו האיסורים אהדדי אם קוברים בין רשעים גמורים או לא וזהו ממש כמו דמפרש פלוגתא דר"י ור"ש הכא

ובזה א"ש ג"כ מה שכתב רש"י לקמן לפי מה דמתרץ דפליגי בא"כ אליבי' דר' יוסי דלפ"ז הא דקתני ר"ש אינו חיים אלא משום א"א בר קפרא לא תני לה והקשו התוספ' עליו למה לא קאמר דתני לה ולקוברו בין ר"ג ע"ש, ולפ"ד א"ש שהרי רק לפי המסקנא מסקינן דאף דאין אחע"א מכ"מ קוברים בין ר"ג לר"י אבל להך ס"ד דאכתי לא אסיק אדעתי' כן שפיר כתב רש"י דצ"ל דב"ק לא קתני לה

שם שבת לכל הותרה: אפשר דתלי פלוגתא דר"ח וב"ק הכא בפלוגתא דאמוראי ביומא (מ"ו:) אם שבת הותרה או דחוי' בצבור וכן לענין טומאה לקמן יש לפרש פלוגתייהו כן בפלוגתא דאמוראי שם (דף ו') אם טומאה דחוי' או הותר בצבור

שם בתוספ' ד"ה איסור כולל. לא חשיב א"כ: א"ל א"ה מאי מקשו התוספ' בחולין (ק"א.) לשיטת רש"י דלמה לא קאמר דר' יוסי היא דא"כ לית לי' וא"מ אית לי' דלמ' סוגי' דהת' אזלא אליבי' דר"ח וב"ק דס"ל דנעשי' חמות לא חשיב כולל וא"כ אין ראי' דר' יוסי לית לי' כולל, די"ל דהתוספ' הקשו לרבא לשיטתו דרבא הוא דמתרץ התם ריה"ג היא ורבא הכא ע"כ אית לי' דר"י לית לי' כולל מדמתרץ מעלה אני עליו: