ערוך לנר יבמות פד

ועיין מה שכתבתי לקמן (שם) דמשמע דלא רבה אלא רבא גרסינן ולפ"ז א"ש, אכן בלא"ה ג"כ י"ל דבספק גירושין לא גזרינן שתחלוץ בכת א' אטו ב' כתות דיש לגזור ג"כ אפכא אם אתה אומר חולץ תתייבם וכיון דאיכא הכא גזירה והכא גזירה שב ואל תעשה עדיף אבל בקידושין לא שייך זה דתתייבם ואין בכך כלום

ע"ב בגמרא ארוסה לית לה פירי: בגיטין (דף כ"ז) אמרינן דתקנו זמן בגט ארוסה שלא יאמרו גטה קודם לבנה שפגם הוא שנולד מן הפנוי' א"כ כש"כ שניחוש לפגם זה גופא שנדע מי הוא הולד הפגום שנולד מן הפנוי', ולפ"ז גם למ"ד משום פירי מצי להקשות שיתקנו זמן בקדושין שמא תתעבר ממנו קודם הקדושין והוא יקדים הזמן שיסברו שלאחר קדושין נתעבר' ממנו ובשלמא לדעת הרשב"א דאין בו עדים ודאי אינה מקודש' א"ש דאין חשש להקדמת הזמן שעל זה לא יחתמו העדים אבל לדעת הרא"ש דאם בלא זמן כשר גם כלא עדים כשר קשה כן דשמא הבעל יקדים הזמן לכסות פגם בנו

שם ברש"י ד"ה ותקון רבנן. של עבד כדי וכו' שזה קנה: כן הגי' המהרש"ל אכן הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ונ"י הביאו לשון רש"י ותקון רבנן זמן בכל שטרי מכר לידע מאיזה זמן יאכל פירות שדה ויקנה נכסי העבד עכ"ל ומזה נראה שגרסת המהרש"ל אינה, וראיתי בר"ן שפירא על הרי"ף שהקשה על מש"כ רש"י ויקנה נכסי העבד דהא כל מה שקנה עבד קנה רבו וא"כ אין נכסים לעבד ט"ש שנדחק בישוב לשון רש"י, גם רצה להגי' מעשה ידי העבד ולענ"ד לק"מ שהרי אם קנה העבד נכסים קנה הרב לא הפירות בלבד אלא גם הגוף כמש"כ התוספ' קידושין (דף כ"ד) וכן פסק גם הרמב"ם (בה' זכיי' פ"ג) א"כ שפיר תקנו זמן בשטר מכירת העבד לידע מאיזה זמן קנה הרב השני נכסים שקנה העבד

והנה התוספ' הקשו על רש"י שתי קושיית למה פריך על עבד דוקא ולא על שטר מכירת קרקעות ועוד הרי התם לא תקון רבנן זמן ובגטין (דף י') הוסיפו לבאר קושיא זו דאינו נפסל כשאין בו זמן, ולענ"ד יש ליישב קושיותם דמה שלא הקשה ממכירת קרקעות י"ל ע"פ מה דאמרינן קידושין (דף ה"ו) דבמקום שכותבין השטר לא קנה אלא בשטר ע"ש ולכן לא רצה למיפרך מקרקעות דאיכא דקני בכספא ואיכא דקני בשטר ואעפ"כ תקנו רבנן זמן דהי' יודע שיש לתרץ כיון דבמקו' שכותבין שטר דאינו נקנה אלא בשטר ע"כ צריך לתקן זמן לא חלקו חכמים בתקנתם ותקנו בכ"מ אבל מעבד פריך שפיר דמדקאמר בקידושין כן על קרקעות המאוחר במשנה ולא על דין עבד כנעני המוקדם שם משמע דרק בקרקעות יש מקומות שנהגו כן אבל לא בעבדים, ועל קושיתם השניי' י"ל דודאי מוכח שתקנו זמן בשטרי מכירות מהא דתנן גטין (דף כ"ו) שטרי מקח וכו' מקום השדה ומקום הזמן ע"ש והרי גם שתקנו זמן בגט ארוסה לא ידענו רק ממשנה זו ממה דתנן שיניח מקום הזמן כדמוכח בגמרא שם (ע"ב) וגם מה ששטר מכירה פסול כשאין בו זמן טעמא רבא איכא דהרי תנן בשביעית (פ"י) שטרי חוב המוקדמין פסולים מטעם שלא ש לקוחות שלא כדין ולכן אי שטר מכירה כשר בלא זמן מה הועילו חכמים בתקנתם לתקן זמן בשטר מלוה ולפסלו אם הקדימו אכתי יבא לטרוף לקוחות שלא כדין אם לא ידענו זמן המכירה ומסתמ' נוקי ברשות המוכר כל זמן שלא יביא לוקח ראי' שקדמ' מכירה להלואה ואם יביא ראי' זו גם בשטר מוקדם אין חשש אע"כ מדפסלו חכמים שטר מוקדם פסלו ג"כ שטר מכירה בלא זמן וכל זה שייך ג"כ לענין עבד אם עשאו רבו אפותיקי ולכן פריך שפיר משטר מכירה של עבד ומיושב שיטת רש"י

שם בתוספ' ד"ה וארעא. לא דמי להא דאמר בקדושין: לכאורה אין כאן קושיא דהא קאמר בר שטיא זבין נכסי משמע שהוא בר שטיא לפנינו וא"כ כש"כ דמוקמינן ארעא בחזקתו דאיכא ב' חזקות והא דנקט רק הך חזקה דארעא י"ל דנקט הפשוטה יותר אבל מכ"מ קשה קושיתם אסוגיא דכתובות (דף ך') דאמרינן בפי' דהיכי דלית לי' חזקה דאבהתא אמרינן כשהוא שוטה זבן כשהוא שוטה זבין ועל זה הקשו שפיר

בד"ה אי יגיד ריעו. הוי מצי למיפרך: לולא דבריהם הי' נ"ל דהכא לא שייך להקשות כן דאדרבא הי' צריך להוסיף בדבריו שהרי גבי קדושין קתני חד ספק וגבי גט קתני שלשה וא"כ אם הי' מתני חדא באידך הי' צריך להוסיף א' וזה לא רצה התנא אבל התם פריך שפיר כיון דקתני במתניתן דבמה טומנין חמשה וכן במתניתן דלא יחפור א"כ אי יגיד עליו ריעו לא ליתני רק בחדא מתניתן ששה דהיינו חול וסלעים ובאידך מתניתן רק א' ומייתר תלתא בין כולם והנה בב"מ (ל"א.) פריך ג"כ רבא אאביי אי יגיד עליו ליתני קילתא וכש"כ חמירתא ע"ש וזה ק' לכאורה ג"כ הכא דליתני ספק קרוב לו גבי גט דאיכא סברא דבחזקת היתר לשוק עומדת ואעפ"כ חולצת וכש"כ בקדושין, וי"ל דגם בקידושין יש חדוש שאינה מתיבמת ולא מוקמינן לה בחזקת היתר ליבם

בד"ה למעוטי מספקא לר"י: לא ידעתי למה מסופק הא לכאורה מוכח דמהני דאי לא מהני היאך קאמר זהו בקדושין הא יש עוד בקדושין כמו בגירושין אין עליו עדים או אין בו אלא עד א' ובשלמא לדעת הרא"ש שכתב בפשיטות דמהני ל"ק למה קאמר זהו למעוטי זמן דוקא ולא הני דאין עליו עדים או רק עד א' דמה דכשר גופא משום דלא בעי זמן וא"כ בכלל זמן הוא וכן לדעת הרשב"א דכתב אין בו עדים ודאי אינ' מקודש' ל"ק דא"כ לימא זהו למעוטי אין עליו עדים דבגירושין הוא ספק ובקדושין ודאי אינם קדושין די"ל דלא אתא למעט בזהו רק מה שבגרושין לא הוי גירושין ובקדושין הוי קדושין אבל מה שיש רק חלוק בין ספק לודאי לזה לא נחית דהא עכ"פ בעיקר הדבר אין חלוק דבגירושין צריך גרושין אחרים וכן צריך קדושין אחרים אבל לפי מה דמסופק ר"י אי קדושין הוי כגירושין לענין אין עליו ערים שפיר ק' איך ס"ד לומר כן דא"כ איך קאמר זהו בקדושין הא איכא גם אין עליו עדים ודוחק לומר דזהו לא אתא למעט רק א' דהיינו אין בו זמן וצ"ל דספק הר"י הוא אם לפסוק כהרא"ש דודאי מקודשת או כהרשב"א דודאי אינה מקודשת

בד"ה והא עבדא. והשתא ניחא הא דמשני התם רובא: נסתפקתי הא דאמרינן דהמשחרר עבדו עובר בע' איך הדין במוציא העבד ע"י גרעון כסף דלכאורה נראה דאם אינו עובר דמשמע מלשין הרמב"ם דיציאת כסף הוא בעל כרחי דאדין דאם נותן העבד או אחר בשבילו כסף לאדון כדי פדיונו אז ייצא מעצמו דין תורה וא"כ ודאי אין בזה עביר' לאדון ומר"א ששחרר עבדו לדבר מצו' כדאמרינן ברכות (דף מ"ז) ל"ק דהי' לו לעשו' תקנה אחרת שאין בה דחיית ע' דהיינו שיתן לאחר כסף שיפד' בו את העבד ממנו וכענין שאמרינן מעשרים אדם על מעשר שני של מעשר שני פ"ד), די"ל שלא הי' נזדמן לו באותה שעה מעות לפדותו מיד שהרי תיכף הי' צריך לו לדבר שבקדושה ואם אמנם אינו עובר ק' אפי' התוספ' דרובא בשטר ומעוטא בכסף איך ס"ד דרובא יעברו על ע' והמעוט יוציאו העבד כדין התורה, ואולי כוונתם דרוב היוצאים מאדוניהם הוא ע"י הפלת א' מכ"ד ראשי אברים והוא צריך גט שחרור כדאמרינן בקדושין ודף כ"ד) וזהו בלא עבירה, אכן ממעשה דר"ג ששמח כשהפיל שן טבי עבדו ושמח שמחה גדולה בב"ק (ע"ד:) מוכח לכאורה דגם בגרעון כסף עובר דאל"כ הרי הי' יכול ר"ג לעשות תקנה לו כיון שנתאו' לשחררו ועיין מש"כ לקמן (מ"ז:)

בא"ד. וגטי נשים משום פירי. ק"ק דאי בגטי נשים משום פירי גם בעבד הוא מטעם זה כמבואר ברמב"ן ורשב"א וריטב"א ואפי' לא ד משום שמא יחפה ג"כ בעבד לא תקנו זמן אלא משום דדומה לזה מה שיחפה על הבנים דאל"כ מנ"ל דתקנו רבנן זמן בגט שחרור אם לא דפשיטא דהשוו בכ"מ שחרור לגט מדגמרינן לה לה מאשה כמבואר בראשונים הנ"ל, אכן בגטין (דף י') באמת לא תרצו התוספ' כן אלא דלא תניא הכא כיון שרגילין לעשות זמן בכל שטרות

בד"ה להצלה דידה. ואין נראה דבהדיא אמר ליישב שיטת רש"י י"ל דלא אמרינן דמספקא קטלינן לה אלא היכי דאיכא ריעותא דמחיקה שניכר ובזה מוחזקת שהזמן הי' לדעתה דאל"כ למה מחקתה ומכ"מ ל"ק מהא דגטין דגזיא לזמן אף דהתם ניכרת ג"כ הריעותא מכ"מ כיון שהחשש הוא שהוא יעשה כן ולא גבי דידה כדמוכח מהא דמשני לרמאי לא חיישינן וזה ודאי לא שייך גבי דידה דמשום הצלת נפשה ודאי תעשה רמאות ג"כ וכיון