ערוך לנר יבמות פג

ועל זה הקשו שפיר הא מאחר שדעתו לגרשה איך חיישינן לקנוניא עמה

בא"ד. א"כ אנן לא נסמוך על הזמן הכתוב: עיין בגטין (ג:) שתירצו על קושיא זו דחיישינן שמא תתפוס האשה ולא יוכלו הלקוחות להוציא ממנה מכח ספק וגם מבואר שם שהקושיא היא רק לר"ל אבל לר' יוחנן שמפרש משום שמא יחפה בפשטות לק"מ דזה הטעם שייך גם הכא אכן לא זכיתי להבין דכפי מה שהקשו לר"ל דלא נסמוך על הזמן ואכתי אמאי פסול כמו כן יקשה לר' יוחנן ובזה לא שייך לא תירוצם דהכא ולא תירוצם דגטין, אכן לקמן כתבתי תירוץ ששייך גם לר' יוחנן

בא"ד. ואמאי פסול: לולא דברי התוספ' הי' אפשר לומר דהחשש הוא שמא יקדים הזמן למען לקלקלה שאם תתעבר ממנו אחר הזמן יאמר שגטה קודם לבנה והבן לא ממנו הוא או בלא מתכווין יביא את עצמו ואותה לחשש קלקול זה דהיינו שלא ידקדק בכך לכתוב זמן הגט כראוי ואח"כ ימשך מזה שיאמרו שגטה קודם לבנה וכה"ג מפרשינן בגטין (כ"ו:) הטע' דתקנו זמן בגט ארוסה אף ששם ג"כ לא שייך משום פירי אבל כשיש עדים ליכא חשש זה שהם לא יחתמו על גט מוקדם משום חשש קנוניא על הלקוחות וא"ל דאכתי איכא חששא שיכתוב הזמן כראוי ויחתמו העדים ואח"כ ישהה מליתן לה עד אחר זמן ויאמרו גטה קודם לבנה להא ע"כ לא חיישינן דאל"כ גם התם לא הועילו חכמים בתקנתם מה שתקנו זמן בגט ארוסה

בד"ה אשה זו. ואומר ר"י דהתם חיישינן לספק דרוסה: במה שיוצא מדברי התוספ' הללו דהיינו אי אסרינן ספק טרפה שנולד קודם שחיטה בדלא שכיח יש פלוגתא בין הפוסקים כמבואר בי"ד (סי' נו"ן) ע"ש, אכן לכאורה תלי קושיתם דהכא בפלוגתא שבין רש"י ותוספ' בביצה (כ"ה.) דרש"י סובר דחזקת איסור דרב הונא הוא איסור אבר מן החי והתוספ' סוברים שהוא איסור דאינו זבוח ע"ש, והנה לכאורה לשיטת התוספ' שם יש לומר כיון דמבואר הוא בש"ס ופוסקים דנקיבת הושט ופסוקת הגרגרת הוא נבילה ועיין בש"ך (סי' ל"ג) אי אפילו נבלה מחיים הוי אבל זה פשיטא דלאחר שחיטה הוי נבלה גמורה וגם מבואר בחולין (נ"ד.) דושט דרוסתו במשהו ואפילו בקנה אמרינן שם דדרוסתו במשהו משום דמקלי קלי זיהרי' ואזיל וא"כ בדרוסה נגד הושט והקנה לכאורה נבלה הוי דמקום הדריסה שנשרף ע"י הארס הוי בשר שרופא גורדו והוי כאילו ניקב, והנה הראיות שהביאו התוספות הכא שחיישינן לספק טרפה שנולד מחיים הם מדחיישינן לספק דרוסה ומישב לה קוץ בושט שחיישינן שמא הבריא ומארי שנכנס לבין השוורים שהוא גם כן ספק דרוסה וי"ל דודאי אין מחזקינן מאיסור לאיסור אחר ולכן שפיר אמרינן הכא דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת דזה ודאי כשימות בעלה אזיל לי' איסור אשת איש אבל התם לענין ס"ט דבהמה בחיי' בחזקת איסור שאינו זבוח עומדת בזה לא שייך לומר שיש לה חזקה דלאחר שחיטה מותרת כיון דהספק הוא שמא נדרסה א"כ ש חשש ג"כ שמא נדרסה נגד הושט והקנה ואז נבלה היא וכן בשמא הבריא ואי נבלה היא לא מהני לה שחיטה ונשארת באיסור שאיני זבוח ולכן אסורה שעדיין עומדת בחזקת איסור שאינו זבוח של קודם שחיטה

והיוצא מזה לענין דינא דבספק טרפה שאיני שושט וקנה שעושה אותה נבלה באמת לא אמרינן דאסורה אף שנולד מחיים ואף דאמרינן בחולין (נ"ג:) דדרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעים ונקבו בני מעים טרפה היא לא נבלה מכ"מ אין קושיא מזה די"ל דהתם כיון דאפשר לברורי מבררינן ולא סמכינן אחזקה, אכן כל זה לא שייך רק לטעם התוספ' אי החזקה היא איסור אינו זבוח אבל אי החזקה היא דאבר מן החי כפי' רש"י א"כ כל החילוק הזה נפיל בבירא וע"כ צריך לחלק כמו שחלקו התוספ' בין ריעותא דשכיח ודלא שכיח התוספ' אפשר דאזלו הכא אליבי' שיטת הריצב"א שהביאו בשבועות (כ"ד.) דלא ס"ל הך סברא דאיסור שאינו זבוח וטעם דרב הונא לפ"ז ע"כ הוא מטעם אבר מ"ה וסובר דבהמה בחיי' לאברים עומדת ולכן הוצרכו לחילוק זה וכיון דהרמב"ם פסק דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת כמו שהוכיח המהר"ל בן חביב מדבריו (בפ"ה מהל' מאכלות אסורות) הביאו הלחם משנה שם וגם פסק כרב הונא (פ"א מהל' שחוטה) א"כ החזקת איסור הוא ע"כ איסור דאינו זבוח דלמ"ד לאו לאברים עומדת פשיטא דלא שייך איסור אבר מן החי כמו שכתבו התוספ' הנ"ל בביצה ובשבועות א"כ יש טעמא רבה להחמיר בספק טרפה בקנה וושט כיון דעדיין חזקת איסור אינו זבוח עלי' ואפילו בריעותא דלא שכיח דחילוק זה לא כתבו התוספ' רק היכי שחזקת איסור הלך לגמרי ובא אחר במקומו אבל בנדון זה שעדיין לא יצאה מחזקת איסור שאינו זבוח לעולם אפשר דגם התוספ' מודו, וצ"ע לדינא לפ"ז לענין ספק טרפה בושט וקנה במקום שהש"ך מיקל לענין ספק טרפה בי"ד (סי' נון) ע"ש

דף ל"א ע"א בגמרא ואמרינן למאי הלכתא: הא דמפרש בהכי דוקא ולא בפשטות מגורשת לענין שאם קדשה אחר שצריכה גט ממנו מספק משום דקדייק לישנא דמגורשת ואינה מגורשת ולא קאמר בקיצור הרי זו ספק מגורשת כמו במשנתינו דלעיל אלא ע"כ דה"ק דלענין דברים דיינינן לה כודאי מגורשת ולענין דברים כאינה מגורשת והיינו דקאמר לענין כהן דאי רק מכח ספק הוי לא תאסר על בעלה כהן מכח ספק דהא יש לה חזקה דאשת איש אלא ע"כ דלהך מלתא כודאי מגורשת דיינינן וכן בהא דצרת ערו' אי מכח ספק הוי הי' לן לאוקמה בחזק' היתר לשוק ולא תיבעי חליצה אע"כ כודאי מגורשת דיינינן לה והיינו דפריך אמתניתן דלעיל, ולכן א"ש הא דפריך מהך דאמרינן למאי הלכתא לרבה דלכאורה הא י"ל דרבה באמת לא מפרש כן מתניתן דשם אלא ע"כ דמלישנא דמתניתן קדייק, עוד י"ל דלא לרבה קפריך אלא אמאי דאמרינן למאי הלכתא ומפרש לענין צרת ערו' לדידי' קפריך ממתניתן דהכא, אכן זה דוחק קצת שנאמר דרבא ואביי דשקלי וטרו לקמן לא אתו רק לתרץ הך דאמרינן למאי הלכתא. והנה מה שהקשו התוספ' דהך למאי הלכתא לא אמרינן שם בגטין כה"ג משכחינן גם עוד סוגיות בש"ס כמו הך דרבה בר אבו' בפסחים (ע"ג:) שכתב רש"י שם דלא איתפרש לי' היכא אתמר וכן הא דרב אחא בר יעקב בעירובין (מ':) ועוד בשאר דוכתי', ואפשר דבש"ס מהדורא קמא שאינו בידינו עוד היו כתובים דברים אילו

שם מידי דהוי אנכסי דבר שטיא: לכאורה לא הי' צריך להביא בזה מבר שטיא דאזלינן בתר חזקה דבכל מקום אזלינן בתר חזקה, והי' נ"ל לומר ע"פ מש"כ התוספ' בכתובות (כ"ו:) בשם ר"י בר ברוך לחלק בין היכי שעדים הראשונים מחזקים החזקה או מרעים החזקה ע"ש וא"כ אכתי הוי משכחת בב' כתי עדים דספקא דאורייתא הוא כגון שכת הראשונה אמרה קרוב לה הוי ומוציאה מחזקתה דהיתר לשוק ולזה מייתי מהא דבר שטיא דאמרה ג"כ כת הראשונה כשהוא חלים זבון ומרעה חזקתו ואעפ"כ מוקמינן בחזקתו, אכן לפ"ז יקשה מהא דבר שטיא אשיטת ר"י בר ברוך, אבל באמת ראיתי בכתובות (דף ך') מייתי ברישא הנך בי תרי דאמרי כשהוא שוטה זבין וא"כ אין קושיא עליו ולא ידעתי איזו מב' הגירסות יכשר, אכן מסוגיא שלנו לכאורה מוכח נגד שיט' ריב"ב דלפי שיטתו לא מקשה מידי דאכתי משכחת ב' כתות דהוי ספק דאורייתא כגון דאמרי ברישא קרוב לה הוי ומרעי לחזקתה וכמו שכתוב באמת כאן בתירוץ רבה ור"י קרוב לה ברישא אבל שם בגטין (דף ע"ח) גרסינן שנים אומרים קרוב לו ושנים אומרים קרוב לה ומפרש הנך דקרוב לו ברישא וגם כאן לא מבואר איזו גרסא עיקר

שם בתוספ' ד"ה נפל. כאן יש תימא: אלעיל ל"ק מ"ש דחשבינן בספק מגורשת טפי בחזקת היתר לשוק מליבום דהא כמו כן שימות הוא יש לחשוב ג"כ שתמות הערו' או יגרשנה והרי היא בחזקת היתר ליבם די"ל דשאני התם דיש לה ג"כ חזקת אינה מגורשת דמסייע לחזקת היתר לשוק אבל הכא דמתו שניהם וליכא חזקת חי הקשו שפיר

בד"ה אי בשתי. גזרו רבנן שלא תתייבם בכת אחת אטו ב' כתי עדים: ק"ק דא"כ גם בגירושין הי' להם לרבנן לגזור שלא תנשא לשוק בכת א' אטו ב' כתות דהא גם שם היו בב' כתית איסור דאוריית' דיבמה לשוק וא"ל דשאני יבמה לשוק דלא הוי רק איסור לאו משא"כ איסור יבום שלא במקום מצוה דהוי איסור ערו' דבכר' דהא רבה גופא דאליבי' קיימינן הכא אמר לקמן (פ') כל בדאורייתא ל"ש איסור לאו ול"ש איסור כרת