ערוך לנר יבמות פב

גירש ואח"כ כנס ואפילו בזיקה לא היתה צרתה כיון דגרש ואח"כ מת ואיך קרא לה צרתה אבל י"ל דקרא להן כן משום דאשת אחי בעלה דיינינן לה לקמן (קי"ז.) לענין פסול עדות לה כצרתה ששונאה מפני שיראה שסופה להיות צרתה וכיון דכן ע"כ צריך לנקוט בג' אחים דבתרי אחים שאז הנכרית לא היתה יבמתה מעולם לא שייך לקראה צרתה ולא הי' יכול למימר זו היא שאמר וכו' צרותיהן מותרות

בד"ה זאת אומרת. וא"ת והיאך נסבה המגרש: ק"ק אימא דבאמת באיסור נשאה, ולכאורה הי' אפשר לומר ע"פ מה שהקשה רש"י דתאסר לרב אשי מטעם אשת ב' מתים ותירץ דלא שייך אשת ב' מתים ע"י זיקה רק ע"י מאמר אכן אם כנס צרת אחות אשה בזיקה כיון דמדאורייתא זיקה לאו מידי הוא א"כ קדושיו קדושין מעליא ננהו ואשת השני היא אבל מדצרת א"א בזיקה היא א"כ מדרבנן ערוה הוא גבי' ולא תפסו בה קדושין ומזיקת הראשון נפלה לפניו ליבום וא"כ הוי זה כמו אשת ב' מתים ולא היתה מותרת לאח השלישי ולכן שפיר הוכיחו התוספ' דלא היתה אסורה למגרש, אכן אכתי יש לעיין דהטעם דאשת ב' מתים חולצת ולא מתייבמת מפרש לקמן (דף ל"ב) גזירה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית א' מתייבמות וזה לא שייך בזה, א"נ י"ל כיון דחשבינן כצרת אחות אשתו א"כ מדרבנן היא כערו' וכיון שנשאה באיסור הוי כשומרת יבם שזינתה דאסורה ליבמה לרב המנונא ואיך אמרינן במתניתן דנתגרשה צרתה מותרת הרי זינתה כשהיתה צרת אחות גרושתו ולכן לא ניחא להו להתוספ' לפרש דבאיסור נשאה ולעיל כבר כתבתי שרש"י תירץ קושיתם

ע"ב בגמרא למעוטי מאי למעוטי כנס ואח"כ גירש. ק"ק דאכתי איך מתורץ בזה קושית רב אשי דאכתי ליתני מת ואח"כ גירש ואח"כ כנס דשמעינן תרווייהו דאין זיקה שכנס ואח"כ גירש אסור דאל"כ ליתני רבותא טפי דהיינו מת וכנס וגירש וי"ל בשלמא לרב אשי דאכתי לא שמעינן דאין זיקה ממתניתן דלעיל מהא דקתני עשה מאמר דהא מתרצינן אליבי' דקתני מאמר לאפוקי מב"ש א"כ שפיר קדייק מדלא תני רבותא טפי דהיינו מת ואח"כ גירש מותר להשמיענו דאין זיקה דהך תנא יש זיקה ס"ל אבל לרב נחמן אין זה דיוק להשמיענו רבותא טפי במתניתן די"ל דלא חש התנא למיתני הכי כיון שכבר השמיענו דלעיל דאין זיקה ולכן ל"ק רק מדקתני זו היא שאמרו דמשמע דאתי למעוטי מת ואח"כ גירש ועל זה מתרץ שפיר דאתא למעוטי כנס ואח"כ גירש, ועיין במהרש"ל ומהרש"א שהאריכו בפי' דברי הרי"ף, והמהרש"א לא ראה את דברי הרשב"א שכתב בפי' כגירסת המהרש"ל

שם ברש"י ד"ה ספק קרוב לו שהיו ח' אמות מצומצמות: עיין ברשב"א שהקשה על רש"י למה לא פי' בשמסופקים העדים אי היא יכולה לשמרו או הוא כמסקנא דגטין דהא בהך אוקמתא לא קיימינן לפי המסקנא, ולכאורה אין זה קושיא כ"כ דהא כמסקנא דהתם ע"כ ליכא לפרושי דהתם מפרש לא בשיש ספק אם היא או הוא יכולן לשמרו אלא כשודאי שניהם יכולים לשמרו או א"י לשמרו והיינו משום דהתם לא קתני ספק רק מחצה על מחצה אבל הכא דקתני ספק קרוב לו ספק קרוב לה ע"כ בספק צריך לאוקמי' ולכן גם הרשב"א שינה מסוגיא דהתם ומפרש במסופקים אי היא יכולה לשמרו או לא וכיון דלא דמי לאוקמתא דהתם ניחא לי' לרש"י לפרושי כאוקמתא קמייתא דשם שהיו ח' אמות מצומצמות

אכן לולא פי' רש"י ורשב"א הי' אפשר לפרש כתירוץ ראשון דגמרא דגטין שם שמונח בד' אמות של שניהם ובאו שניה בהן בבת אחת ואף דמקשה שם והא אי אפשר לצמצם אדרבא מכח זה הוי ספק קרוב לה ס"ק לו והא דלא מתרץ התם כן היינו טעמא דלשון מחצה על מחצה לא שייך בזה כמו שפירשו התוס' והרשב"א שם אבל הכא דקתני ספק קרוב לו וכו' שפיר יש לפרש כן

אכן לכל הפירושים ק"ל דלפי מש"כ הרמב"ן והרשב"א בגטין הא דד' אמות קונות הוא רק מדרבנן ובגטין חשו רבנן להכי משום חשש עגונות ואף דמן התורה אינו גט מכ"מ כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ועקרינהו רבנן לקדושין מיני' ע"ש א"כ מאי פריך ואלו בגירושין ספק קרוב לו סק"ל לא קתני דלמא באמת הוי מצי למיתני ג"כ רק הא דקתני בג' גטין משום דרצה הך תנא להשמיענו דמיתה מפלת ס"ל נגד הך תנא במתניתן שלפני זה דסבר נשואין ראשונים מפילין וכמו שכתב באמת הרמב"ן עצמו בספר המלחמות בסוגיא דלעיל דהך תנא דהכא מיתה מפלת ס"ל ודלא כמש"כ התוספ' לקמן דלר' ירמי' אייר ג"כ בגירש ולבסוף כנס ולכן אי הוי קתני בספק קרוב לי לא הי' מוכח דמיתה מפלת דגם אי נשואין ראשונים מפילים מכ"מ א"ש דצריכה חליצה דהא אי הגט קרוב לה הוי א"כ עקרינהו רבנן לקדושין מינה ולא היתה צרת ערוה אפילו ע"י נשואין ראשונים משא"כ גבי ג' גטין דלעולם לא צריכה חליצה אי נשואין ר"מ כיון דהיתה ודאי צרת ערו' בנשואין ובשלמא לתי' רבא דהך תנא דלעיל ג"כ מיתה מפלת ס"ל וזו ואצ"ל זו קתני א"ש דלא מצריך להשמיענו הכא דמיתה מפלת אבל לרב נחמן ור' ירמי' דהך תנא דלעיל סבר נשואין ראשונים מפילים לכאורה לא מקשה מידי, ודוחק לומר דקושית הש"ס היא באמת רק לרבא ורב אשי וי"ל דכבר סמך המקשן אמה דקאמר זהו ספק גירושין דע"כ למעוטי אתי וכמו דמפרש רבא הקושיא בסוף הסוגיא

בד"ה יש עליו עדים. הלכך אי שרית לי' אמרי אינשי צרת. ערו' מתייבמת: ק"ק הרי לפי מה דמשמע בגטין (פ"ו:) אדרבא חששינן לטעות שיסברו העולם דגט מעליא הוא אם יראו דלא תצא וכמ"ד לא תצא פסקינן, ולא ידעתי למה לא פי' רש"י כיון דמחמרינן דהגט פסול ולחד מ"ד שם אפילו אם נשאית תצא אבל לכ"ע לכתחלה לא תנשא אפילו בהלך בעלה למדינת הים דלית לה תקנתא א"ר מה"ט מחמרינן נמי גבי יבמה דלא מת מתייבמת דאי מתייבמת א"כ היינו מחזיקים הגט לכשר

בד"ה ודבתרא לאו קדושין. ומקדש לאחותה: צ"ל שהיא אחותה מן האם ולא מן האב והראשונה היא ערוה להיבם והאחרת לא דאל"כ מאי ראי' מדאסרינן הצרה ליבומי דהא ממנ"פ צרת ערו' היא אי מכח קדושי האחות הראשונה או מכח השניי', גם צ"ל לפי מה שמפרש רש"י הסוגיא בצרת הבת דאיירי ששתי האחיות נולדו מן הפנוי' האחת מאחיו והאחת מן הנכרי דאל"כ אכתי ממנ"פ היא צרת ערו' או שהיא צרת בתו או שהיא צרת בת אשתו, שוב א"ע ראיתי שגם בתוספ' הרא"ש כתב כן ועיין לקמן

בא"ד. וישאנה אחיו מאמו: דאחיו מאביו ליכא למימר דהוא ממנ"פ שפיר קנסיב או מכח יבום או מכח שהיא נכרית וא"ל שיהי' תקלה אחר שכבר חלצה הצרה א"כ שמא האחרונה מקודש' ונושא צרת חלוצתו או חלוצת אחיו הרי בזה ליכא רק ספק לאו ולכן ניחא לרש"י לנקוט אחיו מאמו דהוי ספק כרת ואף דאכתי הוי מצי לפרש שישא אותה אחיו מאביו שלא היה בעולמו דג"כ הוי איסור כרת גבי' אי יבמתו היא די"ל דדוחק הוא שטעות בזה יתהוה אחר כמה שנים כשיגדל האח וישא אותה ולכן נקיט רש"י הפשוט יותר, ועל כן לא הבנתי מש"כ הרשב"א דרש"י הל"ל אחיו מאביו וכתב שהאריך בזה בתשובה, ואני בעניי לא מצאתי שם, שוב ראיתי בריטב"א שהקשה ג"כ קושיא זו דלנקט אחיו מאביו ותירץ כיון דרש"י מפרש לענין צרת הבת א"כ אחיו מאביו לא משכחת שהרי היא בתו ע"ש אכן זה תמו' ע"פ מש"כ לעיל דע"כ החי אחותה הייני מאמה שאינה בתה דאל"כ היא ממנ"פ צרת ערו', ולא זכיתי להבין למה לא תרצו הראשונים כמו שכתבתי שהרי באחיו מאביו לא יבא כלל לידי ערו' וצ"ע

שם בתוספ' ד"ה כתב בכתב ידו. וא"ת מאחר שדעתו לגרשה: א"ל הא בגטין (דף י"ז) מפורש דלמ"ד משום פרי תקנו זמן בגטין היינו שלא יאכל הבעל פירות האשה שלא כדין וא"כ אדרבא כיון שדעתו לגרשה חיישינן לזה, די"ל דהא חשש זה לא שייך רק בשיאחר זמן הגט אז יאכל פירותי' משעת נתינה שלא כדין אבל זה לא שייך הכא דאם יאחר הזמן האשה לא תקבל ממנו אותו הגט או תביא אותי מיד לב"ד ותערער ולכן באמת כתב הר"י דוקא שיכול להקדים הזמן כמו שירצה ובזה אין חשש רק שהיא תעשה קנוניא עמו שיקדים הזמן למען תטרוף מהלקוחות שלא כדין כאלו מאותה שעה נתגרשה