ערוך לנר יבמות פא

מיטמאת הפי' הוא דאינה חייבת לטמאות ולכן שפיר השיג הראב"ד לשיטתו על הרמב"ם שכתב דבכל אשה אין מצוה לטמא לקרובים אבל הרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל דאשה בעלה משמחה בשלמי שמחה א"כ שפיר יש לפרש דברגל איירי, אבל מכ"מ דעת רש"י ק' שכתב דנראה לו הפי' דברגל איירי ובקידושין (דף ל"ד) פי' דבעלה משמחה בכסות נקיי' וא"כ מאי איסור טומאה שייך באשה, ואולי י"ל דרש"י פי' הכא למ"ד בחגיגה (דף ז') דאשה גופא חייבת בשמחה ובזה ודאי שלמי שמחה צריכה להביא ומכ"מ למ"ד בעלה משמחה ג"כ שייך איסור טומאה גבה לענין פסח דלפי המבואר בזבחים (דף ק') מותר לטמאות בערב פסח לקרובים לחד מ"ד קודם חצות ולחד מ"ד אפילו אחר חצות קודם שחיטה וזריקה וכפי המבואר בפסחים (דף צ"א) גם נשים חייבו' בפסח וא"כ בכה"ג קאמר הכא דאין מטמאת לו כיון שאינו מז' קרובים א"כ אסורה לבטל מצות פסח אבל נשואה מטמאת לו ובקודם חצות כדפרישית

ולפ"ז מיושבת קושית הראב"ד מברייתא דהכא אפילו לשיטתו דלא בעי לשמחה בש"ש דוקא, ומכ"מ ק"ק בין על תי' הלח"מ דלענין רגל איירי בין על תירוצינו דלענין פסח איירי כיון דלהרמב"ם אשה אינה מצו' לטמאות א"כ מ"ש ארוסה דאינה מטמאת לו ומ"ש נשואה דמטמאת, וצ"ל דילפינן מטומאת כהן דאמרינן לה יטמא רשות אלמא היכי שיש מז' קרובים אף שאין מצו' בטומאה מכ"מ הותרה א"כ ה"ה דהותר לבטל ע' דש"ש ודפסח ואף דמשמע בזבחים (דף ק') דלמ"ד לה יטמא רשות בע"פ אחר חצות אסור לו לטמאות מכ"מ י"ל דהכא בקודם חצות איירי וגם ברגל קודם שהגיע זמן חיוב ש"ש

בד"ה אלא לתרי אמאי. יפרו שניהן מב"ל: ובנדרים פי' בגמרא אף דיש זיקה מכ"מ אין ברירה ע"ש, ואין להקשות דלמא ר"א ס"ל יש ברירה דהא פלוגתא דתנאי היא וכשבא עלי' לבסוף הוברר הדבר שזו היתה אותה שזקוקה לו וכמו שכתב הרשב"א בשמעתין די"ל דהא פרכינן מר"א אב"ש כמו שכתבו התוספ' ביצה (ל"ד:) משום דר"א שמותי הוא וב"ש ס"ל אין ברירה גבי המת בבית ולו פתחים הרבה כמבואר שם (ז'.) ועיין בתוספ' יומא (נ"ו.) ועיין בר"ן בנדרים שכתב בשם רש"י דהכא היפך ממה שכתב כאן

שם בתוספ' ד"ה ועבד בה מאמר. אלמא מהני ליורשה: לכאורה הי' אפשר לומר כיון דאביי באמת חולק שם על רבא א"כ י"ל דאביי הכא לשיטתו קאי ורבא לשיטתו רק דרבא לשיטת אביי השיב דמכ"מ שייך ספק לענין מסירה לחופה אלא דהתוספ' לקמן בארו הדבר יותר דמשמע דלפי המסקנא גם רבא מודה דלא שייך לענין ירושה אבל מכ"מ לפמש"כ המהרש"א מ"ב הכא דלפי המסקנא דמוקי במאמר ובעל שפיר י"ל דגם לענין ירושה מספקא ליה א"כ הי' אפשר לומר דגם הך מאמר דאיירי מיני' רבא לקמן (ל"ט.) איירי בכה"ג וטעמא דב"ה שם כמו שכתב המהרש"א לר"ע ור' יהושע הכא ולא הי' מן הצורך להגי' רבה תחת רבא

בד"ה כגון. ולר"ע אפילו ביבם א': א"ל דלפ"ז ר"ע פליג אהך דרב פנחס משמי' דרבא וא"כ כתנאי אמר למלתי' די"ל שהרי לכאורה גם רבנן דר"א לא ס"ל כוותי' בנדרים (ע"ג:) ע"ש אכן כבר כתב הר"ן שם די"ל דלא פליגי רק דרבנן ס"ל דאדעתו נודרת לא אמרינן עד שהיא נשואה לגמרי שתכנס לחופה וכן י"ל ג"כ לר"ע דאין נודרת על דעתו עד שהיא נשואה לו אף שהוא מפרנסה כמו שאם אחר מפרנסה ג"כ אינה נודרת על דעתו: דף דף ל' ע"א במתניתן מת הנשוי נכרית וכו' עשה בה מאמר: במהרש"א הקשה מאי אריא משום אחות אשה תיפוק לי' משום אשת ב' מתים והניח בקושיא, ולענ"ד י"ל שהרי גם על משנה זו יש לדייק כדפריך על מתניתן קמא טעמא דעבד בה מאמר וכו' וצריך לתרץ אין זיקה כרב נחמן או קמ"ל לאפוקי מב"ש כדאמרינן לרב אשי לקמן דא"ל שהרי זה כבר ממשנה קמא שמעינן דאין זיק' אפילו בחד כש"כ במתניתן זו שהיא זיקה לתרי וכן לאפוקי מב"ש כבר שמעינן ממשנה קמא וכה"ג הקשו גם התוספ' לעיל (י"ח.) ולא שייך בזה תירוצם שם דלק"מ שהרי אמרינן בגמרא דהך משנה נשנה בתחלה ומשנה לא זזה ממקומה, ולפ"ז מתורץ קושית המהרש"א די"ל דנקט לענין אחיות להשמיענו דאין זיקה ודבעינן מאמר דוקא דזה לא הוי שמעינן אי הוי נקט באשת ב' מתים גרידא דאז ה"א דלעולם יש זיקה ואפילו הכי בעינן מאמר דוקא דמשום זיקה לא הוי אשת ב' מתים כמו שכתב רש"י לקמן (ע"ב) וכן לרב אשי דקאמר דרצה התנא להשמיענו לאפוקי מב"ש א"ש דא"ל דאפילו מאמר קינה מכ"מ מאשת ב' מתים חולצת דז"א דאי מאמר קינה ק"ג גם אשת ב' מתים לא הוי דמטעם זה באמת פליג ר"ש לקמן (ל"א:)

שם ברש"י ד"ה אמר לך ר"א. הואיל וערוה על בעלה לבדה הוית רמיא: הא דהוצרך לכך שהרי גם אם על האח האחר ג"כ רמיא מכ"מ הוית צרתה בזיקה דהא רב אשי ס"ל יש זיקה אפילו בב' אחי י"ל דהרי רש"י כתב לעיל בד"ה טעמא דבלא כנסה לבסוף לא נחשבה ע"י זיקה כאשתו ע"ש, ונראה שרצה לתרץ בזה קושית התוספ' בד"ה זאת שהקשו היאך נסבה המגרש ע"ש, ולדבריו א"ש דדוקא היכי דנשאה לבסוף בזה כבר היתה כנשואה מדרבנן ע"י זיקה כנלענ"ד דעת רש"י, ואף דלקמן (ע"ב) ד"ה זו היא משמע דעת רש"י דאי יש זיקה אפילו לא נשאה היא ככנוסה י"ל דשם לא כתב כן רק לרבא דמטעם זה באמת חולק על רב אשי ועיין ברשב"א ולכן ה"נ נימא כיון דלא כנס את הערו' לבסוף שהרי בלא כנס ובלא עשה בה מאמר קיימינן השתא א"כ לא נחשוב הערו' כאשתו משום זיקה לבד ולא תהי' הנכרית כצרת ערו' ותתייבם לאח הראשון וא"כ מה קשה על רב אשי מהא דר' נחמן, ולכן כתב רש"י דהכא אפילו בלא כנס לבסוף ג"כ ע"כ נחשבת כאשתו ע"י זיקה כיון דלפניו לבד הוית רמיא דחילוק זה בין כנס לבסוף או לא לא שייך רק בב' אחים דלא שייך לחשבה ככנוסה לשנים רק לזה שנשאה והוברר למפרע שהיתה זקוקה לו וכסברת הרשב"א שהבאתי לעיל אבל לאח אחר אם יש זיקה אפילו לא כנסה לבסוף חשיבה ככנוסה: שם בתוספ' ד"ה אמר ר"נ. תימא שלא דקדק: מה שי"ל בזה כתבתי לעיל (דף י"ח) ע"ש

בד"ה דחביבה. דחק לומר כן: גם על מתניתן דלקמן (ל"ב.) דמשני הגמרא כן צריך לומר כן מהך טעמא, אכן הריטב"א כתב כאן טעם אחר דלא קאמר זוצל"ז דא"כ ה"ל לערבינהו ולתנינהו ולא ה"ל להאריך למיתני ב' פעמים ג' אחים נשואים ב' אחיות ע"ש, אכן לפ"ז אכתי יקשה על מתניתן דלקמן דלא הוי מצי למיערב ולמיתני עם מתניתן דהכא ולכן ע"כ צ"ל כתי' התוספ'

בד"ה ונאסרה. דנכרית נמי מחסרא: מה דפשיטא בזה להתוספ' מסופק להרמב"ם בפי' המשניות אי נכרית מתיבמת דנאסרה שעה א' אינו רק דרבנן או פטורה אפי' מן החליצה שהיא ערוה דאורייתא ומספק כתב דחולצת ולא מתיבמת אבל בחבורו חזר מזה וכתב בפשיטות דנכרית היא צרת אחות אשה שעה א' ולכן פטורה מן החליצה, ובאמת לא ידעתי מקום ספק בזה אחרי שרב אמר בפי' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים וכן נראה בחבורו שמטעם זה כתב דערו' היא וכ"כ ג"כ בתוספ' חדשים, אבל ק"ל דלפ"ז מאי מקשה בגמר' מאי קמ"ל חנינא הרי טובא קמ"ל דממתניתן הי' אפשר לומר דרבנן היא קמ"ל רב שהיא ערוה דאורייתא, וי"ל ע"פ מש"כ התוספ' דלכך נקט ואחד נשוי נכרית להשמיענו דנכרית נמי אסירא א"כ כבר שמענו ממשנתנו ג"כ שהיא ערוה דאורייתא דאי לא"ה אין נכרית אסירא כמו צרת שניי' ולכן פריך שפיר מאי קמ"ל תנינא

בא"ד. וקצת קשה שאינו מזכיר הצרה: אולי י"ל דרק בב' משנות הראשונות נקט הצרה משום דכל החילוק שבין כנס לעשה בה מאמר הוא רק לענין הצרה אי יוצאת בלא חליצה או לא אבל הכא לא צריך למינקט דפשיטא כיון שהיא נאסרה משום אחות אשה שצרתה נאסרה משוה צרת א"א ומכל מקום נקט ואחד נשיי נכרית איידי דנקט במשניות הראשונות כן כיון שלא צריך להאריך בלישנא

בד"ה גירש. קשיא אמאי נקט ג' אחים: לולא דברי התוספ' הי' נלפענ"ד לומר דהא יש להבין איך קאמר במתניתן זו היא שאמרו וכו' צרותיהן מותרין איך אפשר לומר דבזה קאמרה מתניתן לעיל צרותיהן מותרות הא לעולם לא היו צרות שהרי