ערוך לנר יבמות ח

קמ"ל דאפילו לאחר מיתת בנו כלתו ערו' היא, אבל ק"ק לקמן ר"ה וכלן שמתו שכתב ונתגרשה כשהיא קטנה למה נקט בזה ונתגרשה ולא ג"כ שמת בעלה כמו בהני, וי"ל דגם בזה לרבותא נקטה דאף דנתגרשה וקבל אבי' גטה מכ"מ אין לו רשות לקדש אותה עוד וכמו שכתב לקמן (דף ק"ט) ועיין מה שכתבתי שם

בד"ה ואי אתה יכול. שהרי גדולות הן: אין להקשות דהא משכחת שמיאנה באחיו כשהיא קטנה ונשאת אח"כ לאחר ונעשית גדולה וילדה בת ונשאה ועתה מת אחיו ונפלה צרתה שהיתה לה אז בשעה שהיתה נשאת לאחיו לפניו ליבום וקמ"ל דכיון דמיאנה קודם לכן ולא היתה בשעת נפילה צרתה מותרת דיש לומר דהך לא מקרי צרת ערו' כלל כיון דבשעה שהיא חמותו לא היתה צרתה ולא הותרה ע"י מיאון דוקא

בתוספ' ד"ה או שנמצאו. בדקבלה עלוי': אין להקשות דא"כ מאי פריך לקמן (קי"א:) לימא מתניתין דלא כר"מ דלמא איירי מתניתן בדלא קבלה עלוי' דמתייבמת שפיר גם לר"מ די"ל דמכ"מ אתיא דלא כר"מ משום קטן דשמא ימצא סריס, אבל ק"ל אהא דדייק לקמן (דף ס"א) דר"א לא ס"ל כר"מ מדקאמר קטנה מתייבמת ואינה חולצת ע"ש ומאי ראי' דלמא איירי ר"א בדלא קבלה עלוי' דבזה גם ר"מ מודה, וי"ל דקדייק דא"כ מאי קמ"ל ר"א דמתייבמת פשיטא דבשלמא בהא דאינה חולצת קמ"ל לאפוקי מר' יוסי דס"ל לקמן (דף ק"ה) דקטנה חולצת אבל שמתייבמת. בדלא קבלה עלוי' אין בזה חידוש כלל אע"כ דאיירי בדקבלה עלוי' ואחי לאפוקי מר"מ. שוב אחר כתבי זה נדפסו המשניות עם תוספ' ר' עקיבא מהגאון המאור הגדול ר' עקיבא אייגר זצ"ל וראיתי שגם הוא הקשה קושיא זו והניח בצ"ע והנלפע"ד כתבתי, ועיין מה שכתבתי בזה לקמן (דף ס"א)

בא"ד. קתני בתוספתא לכאורה יש ליישב זה דדלמא הנך דלא קפדי אאיילונית הוי מיעוטא ולכן לר"מ א"ש שלא תתייבם קטנה כיון דחייש למיעוטא אבל התוספתא י"ל ס"ל כרבנן דלא חיישי למיעוטא ולכן תתייבם צרת איילונית וא"כ לק"מ אתי' הר"א מבורגיילא מכח התוספתא, וא"ל דא"כ ל"ל לאוקמי מתניתן בנמצאת איילוני' בחיי האח נימא דמתניתין אתיא כרבנן דבספק נמי אזלינן בתר רוב, די"ל דניחא ליה לאוקמי' מתניתין ככ"ע דלא ניחא להו להתוספ' לאוקמי' גם סיפא דמתניתין בפלוגתא כנראה מדבריהם דלקמן אכן ז"א דע"כ דלדעת הר"א מבורגיילא נחשב הך אם מקפיד או לא כספק גמור ולא אמרינן דאינן מקפידין הוי מיעוטא דאי מיעוטא הוי הרי הוו כאן מיעוטא דמיעוטא כיון דאיילונית גופא מיעוטא הוי וגם ר"מ לא חייש למיעוטא דמיעוטא כדאמרינן נדה (דף י"ח) אע"כ דהוי ספק השקול ואף דאכתי הוי ספק ספקא מזה אין קושיא לר"מ כיון דהיתר ס"ס הוא מטעם רוב א"כ לר"מ דחייש למיעוטא גם לספק ספקא חייש ועדיין צ"ע, ועיין חולין (דף פ"ו)

בא"ד. משוה ספק איילונית בזה יש לתרץ גם קושיא דלעיל ממתניתין דהממאנת והשניי' והאיילונית דג"כ יש לפרש דמיירי גם בספק איילונית ולכן לא מצי למיתני דלא בעי גט אבל כתובה אפילו ספק איילונית לית לה דמספקא לא מפקינן ממון, וכן משמע דהא אהך דהמוציא אשתו משום איילונית קתני נשאת לאחר וילדה והיא תובעת כתובתה וכו' משמע דכל זמן שהיתה ספק איילונית לא יכלה לתבוע כתובתה

בד"ה דלבתר. בחנם נקט הכי: לענ"ד י"ל דמה דקאמר דלבחר שריפה סקילה חמורה אין הפי' דחמורה משאר מיתות ב"ד אלא דחמורה מכל שאר עריות דקתני במתניתין כיון דכולהו אינן במיתה רק בכרת ואף דלפ"ז הוי מצי למימר מיתה חמורה מכ"מ לא הוי שייך למיתני בתר שריפה מיתה חמורה כיון דגם שריפה היא מיתת ב"ד

בד"ה בתו. ואמר ר"י דלא דמי: לכאורה זהו החילוק שחילק גם רש"י בסנהדרין (דף ע"ו ד"ה גלויא) בין בתו לאחותו ע"ש, אכן לפ"ז יקשה דהא שם רק לאביי אמרינן כן אבל רבא הרי ס"ל בסוגיא דשם דאין עונשין מן הדין בכה"ג וא"כ היאך כתב הר"י הכא כן אליבי' דרבא דהא ארבא קיימינן הכא, וי"ל דיש ג' חלוקים דהיכא שהוא בכלל ממש כגון בתו שהיא בכלל בת אשתו אפי' רבא חודה שאין זה ק"ו והיכא שהקורבות חלוקות והשתא קשה מברייתא זו על התוספ', ולכן נלענ"ד כגון אחותו מאב ואם אפילו לאביי אין עונשין מ"ה אבל היכי שאינו בכלל אבל אתי מהך קורבא בזה פליגי אביי ורבא

וראיתי בטורי אבן ספ"ק דחגיגה שהקשה על רש"י דסנהדרין הנ"ל מסוגיא דתמורה (דף ט') דקאמר אביי שם מי גרע טוב מרע ע"ש והרי שם לא אתיא רע מטוב, ולענ"ד לק"מ שהרי אביי מפרש כיון דלא קפיד קרא רק אחילוף דהקדש וזה נעשה גם בטוב לכן הוי שפיר בכלל שהרי הרע שהם קדשים שהוממו אתי מטוב שקודם שנפל בהם המום היו טוב והוי רע דאתי שטוב כמו בת בתו דאתי מבתו

בא"ד. היכי דנכנסה לחופה: כ"כ התוספ' גם לקמן (דף צ"ז) ומדנקטו נכנסה לחופה משמע דבנתקדשה לבד בלא חופה מותר בבתה. אבל לא כן דעת הרמב"ם שכתב (בה' איסורי ביאה פ"ב) כיון שקדש אדם אשה נאסרו עליו מקרובותי' שש נשים וכו' ע"ש וכ"כ גם בה"ג, ויש נפקותא טובא בין הרמב"ם להתוספות דאפילו אי נימא דבנתקדשה לבד ג"כ יש חשד לאסור בתה מדרבנן כדאמרינן לקמן (שם) לענין אונס ומפתה מכ"מ היכי דעבר וקדש הבת להרמב"ם אין תופסין הקידושין ולר"י תופסין ובמתה האם שנתקדשה להרמב"ם הבת עדיין ערו' עליו ולר"י מותר לישא אותה לכתחלה ולא ראיתי הוזכר מזה בפוסקים, ותמהתי שהרי יש נפקותא טובא גם לדידן שאפילו נחמיר כדעת הרמב"ם מכ"מ הרי יש קולא ג"כ דלדעת הרמב"ם אם קדש הבת אחר שקדש האם אינה מקודשת ולר"י הוא א"א גמורה וצריכה גט

שוב אחר עיון ראיתי בשער המלך בקונטרס חופת חתנים שהרגיש ג"כ בזה שיש פלוגתא בין הרמב"ם והתוספ' לענין קידש וכתב שם שמה שכתבו התוספ' לקמן (שם) הטעם דאף דכתיב ערות אשה ובתה מכ"מ גם בנכנסה לחופה לבד בתה אסורה מדכתיב שאר וע"י הנישואין בא השאירות, מזה מוכח דדוקא בנכנסה לחופה הוי ערוה דבנתקדשה לא מיקרי שאר שהרי קיימא לן דאשתו ארוסה אינו יורשה ואינו מטמא לה מטעמא דלשארו כתיב והאי לאו שארו היא כמש"כ רש"י לקמן (דף כ"ט) ובכתובות (דף נ"ג), וכתב עוד שכן משמע ג"כ ממה דקתני בבריית' לקמן (דף צ"ז) נשא אשה אסור לישא בתה משמע דוקא נשא דאל"כ קידש אשה הל"ל עכ"ד, וא"כ מזה קשה על שיטת הרמב"ם, אבל נלענ"ד שבאמת ראיתי ראי' מפורשת לדעת הרמב"ם בריש מסכת דרך ארץ ששם כתוב ממש הלשון של הרמב"ם ובה"ג המקדש את האשה ה"ז אוסר עליו שבע עריות אלו הן וכו' ע"ש, דהרמב"ם והתוספות לענין דינא לא פליגי כלל שהרי לפי הנראה בזה יש פלוגתא בין הברייתו' דלברייתא דמס' דרך ארץ גם בקדש הוי ערו' אבל לברייתא דלקמן (שם) דוקא בנשא

ובזה יש ליישב מה שהקשו המהרש"א ויש"ש שם ושניהם לא ראו שכבר הקשה כן ג"כ בנימוקי יוסף למה הוצרך רבא ליתן טעם אחר מטעם הברייתא דשם דיליף מדכתיב קיחה דרך ליקוחין אסרה תורה דהשתא י"ל דלרבא הוקשה דאי הטעם למעט אנוסה מכי יקח א"כ גם בקידושין לבד תאסר ולמה נקטה הברייתא נשא דוקא ולכן ס"ל דבאמת הך ברייתא דיליף מלשון קיחה ס"ל כהך בריייתא דמס' דרך ארץ דגם ע"י קידושין נאסרה ולכן רצה הוא לפרש טעם דאידך ברייתא דבעי נשא דוקא ומפרש דהיא סברא דבאמת מכי יקח אין ראיה דבעינן קדושין כמו בכי יקח את אחותו וכקושית המקשן (ועיין ברמב"ן פ' קדושים שמפרש לשון כי יקח אצל עריות שאין הפי' קדושין) ולכן יליף כן משאר שלא נקראה כן רק נשואה ולא ארוסה

ובזה מדויק לשון רבא דאמר אנס אשה מותר לישא בתה מהכא, דהל"ל בקיצור רבא אמר מהכא כדרך הש"ס בשאר מקומות, אבל לפ"ז א"ש דרצה ליתן טעם על הברייתא בין ארישא דמתיר באנס בין אסיפא דלא אסר רק בנשא ולא בקידש ג"כ ולכן כפל ונקט לשון הברייתא, ואפשר שהי' כתוב בגמרא הברייתא כולה בדבריו אלא שהסופרים קצרו והשמיטו הסיפא

ובזה יובן גם המשך דברי התוספ' דכאן ומה שקשה שדבריהם נראים כסותרים שפתחו בנכנסה לחופה ואח"כ כתבו אלמא בקידושין תליא מלתא, אבל לפ"ד י"ל דהכי קאמרי דלכ"ע נכנסה לחופה ול"נ אסורה אף דכתיב ערות מכ"מ כיון דאנוסה שרי