ערוך לנר יבמות עט

קמיירי ולכן הוצרך לומר דבפלוגתא לא קמיירי וכדמתרץ לעיל (דף ט') אקושיא זו אבל לרב ספרא דאיירי מתניתן בפלוגתא ובאונסין שפיר הוי מלי למיתני אמו ג"כ ולדידי' באמת פריך לעיל (דף י'.) ומתרץ ע"ש

שם ברש"י ד"ה בשעה שנעשות צרות. זו לזו בזיקה: דצרות זו לזו בנשואין ליכא למימר דהא בקדש אחת מב' אחיות אין הקדושין תופסין באחרת ולא הוי צרה ובקר ב' אחיות כאחת ליכא למימר דע"כ קרא בזה אחר זה איירי כדאמרינן בקדושין (דף נ' ע"ב) א"נ י"ל דלכך טריף לר"ש לאוקמי' קרא בזיקת צרה משום דהאי קרא ביבמה איירי כדילפינן לעיל (דף ז') מגז"ש דעלי' עלי'

בד"ה לגזור וקיימי' עלי' באיסור אשת אח: אבל באיסור אחות אשה ליכא משום דזיקה ככנוסה דמיא שהרי מסקינן לעיל (דף י"ט) דאתותב רב אושעי' ושלא אמרינן לפי האמת זיקה ככנוסה לר"ש וגם התוספ' בקדושין (נ':) כתבו כן דלר"ש האיסור משום אשת אח ע"ש

דף כ"ט ע"א במתניתן אשתו עמו: עיין ברמב"ן שהקשה מנ"ל דטעמו דב"ש משוה מאמר דלמא משום דס"ל זיקה ככנוסה כר"ש דלעיל (דף י"ט) ונקט מאמר להודיעך כחו דב"ה וכמו שהקשו גם התוספ' לקמן ותירץ דא"כ ה"ל לפלוג אמתניתן דאשת אחיו שלא הי' בעולמו כר"ש א"נ הרי לר"ש לא מסקינן כן דהרי אתותב ר' אושעיא ע"ש, אכן לכאורה אין זה מספיק לפי מה שכתב הר"ן בנדרים (דף ע"ד) דטעמא דר' יהושע דקאמר דשומרת יבם בין לא' בין לשנים יפר משום דס"ל כר"ש דזיקה ככנוסה ואף דאתותב ר' אושעי' רק לר"ש אתותב ע"ש, הרי דלא דייק דיוקא דהרמב"ן דה"ל לפלוג אאשת אחיו שלה"ב וא"כ שפיר ק' דלמא גם ב"ש סובר כן אבל לפי מה שכתבו התוספ' לקמן עוד תירוץ אחר על קושית הרמב"ן א"ש די"ל דהר"ן ס"ל כתי' זה

שם ואשת אחיו בחליצה: ק"ל לר"ש דס"ל לעיל (דף כ"ח) דאחות זקוקה ערו' דאוריית' היא דהיינו כשנפלה לפני יבם א' כמו שכתבו התוספ' א"כ לא צריכה הכא חליצה אותה שנפלה שניי' ואפילו בלא מאמר לא לב"ש ולא לב"ה וא"כ איך פליג אב"ש וב"ה דהכא ודוחק לומר דס"ל לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דא"כ ה"ל להגמרא לפרש כן כמו דמפרש לעיל (כ"ח.) אהא דאמר ר"ש יקיימו, וביותר ק' לפי מה שמשמע מתוספ' לעיל (י"ג:) דב"ש כר"ש ס"ל דמפיק לי' לצרור להך דרשא דר"ש דא"כ ק' מב"ש דמתניתן דאיך אשתו עמו ע"י שעשה מאמר כיון דאסורה מדאורייתא ע"י שהיא צרת ערו' בזיקה ולא מבעי' דאסורה לשיטת רש"י דמאמר רק מדרבנן קונה לב"ש אלא אפילו גם לשיטת התוספ' דמאמר דאורייתא מכ"מ כיון דאינו קונה ק"ג לא הותרה אשתו וצ"ע

שם ואוי לו על אשת אחיו: אע"ג דאשת אחיו גם בלא מאמר לא הי' יכול לשא דהרי היתה אחות זקוקה מכ"מ נקט הך לישנא כיון דזו היא אתא למעוטי הא דר' יהושע אלא או כר"א או כר"ג והנה לר"א לקמן אוי לו על אשתו שמלמדין אותה למאן בו אבל לא על אשת אחיו שהרי נושא אותה ולר"ג הוי אפכא ולכן קאמר שפיר זו היא שאמרו אוי לו על שניהם אבל בהא דלקמן לא אוי לו על שניה' אלא או כר"א, ואוי לו על אשתו דוקא או כר"ג ואוי לו על אשת אחיו דוקא ולכן נקט שניהם, ובזה ג"כ א"ש מה שהקשו התוספ' למה לא אמר לאפוקי מהך דרבי יהודה ב"ב דלקמן (דף מ"א) כיון דהתם ליכא למ"ד דיכול לשא את אשת אחיו רק דלת"ק יכול להשהות את אשתו ולריב"ב לא א"כ לא הוי שייך הא דקתני הכא ואוי לו על אשת אחיו, ומה שהקשו מהנך דפרק חרש בלא"ה י"ל כיון דלא מצאנו שום פלוגתא מהיכי תיתי דתנא דמתניתן פליג בלא שום טעם ולכן ניחא להש"ס לאוקמא בפלוגתא דר"א ור"ג ור"י: שם בגמרא אלא אי כר"ג: עיין ברמב"ן וברשב"א ובריטב"א שהקשו איך מצי ב"ה למיסבר כר"ג שהרי טעמא דר"ל דס"ל אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין וב"ה אמרי לעיל יוציאו ותרצו ע"ש, ולולא דבריהם הי' נלענ"ד לומר דמה דקאמר בגמרא אי כר"נ אתיא אליבי' דרבי יוחנן דקאמר לעיל דף כ"ח) אהך מתניתן דאחיות דאינו יודע מי שנאה וא"כ י"ל דאליבי' שפיר סובר ב"ה כר"ג ולמאן דלא ס"ל כרבי יוחנן אליבי' אמר או כר"א

שמ ברש"י ד"ה דמיגמר. לישנא אחרינא מגמר גמירי אינשי: עיין במהרש"א שטרח לישב פי' לישנא אחרינא, ולפענ"ד יש לומר דלכל הפירושים מה דקאמר בגמרא וקלא אית לה אין לו פי' דקלא מאן דכר שמא ולכן נ"ל דהנה עוד יש לפרש פי' אחר בקושית הגמרא דפריך והא גבי ערו' דכיון דחיישינן משום איסור מצוה דעלמא והיינו ע"כ או שהעולם לא ידעו כלל דין אחות זקוקה ויחשבו דמשום איסור מצוה נפקא בלא כלום או שלא ידעו כלל שיש לה עוד אחות ולשני הטעמים אילו פריך דא"כ גם ערו נימא דתחלוץ אחותה ולא תתייבם או משום שהעולם יחשבו דליכא דין אחות זקוקה כלל או שיטעו ולא ידעו שאחותה ערו' היא ומתוך כך יטעו ויבאו להתיר אחות זקוקה ועל זה מתרץ דבערו' לא שייך חשש דדין דערו' אינו ראוי' ליבום מידע ידעי כולי עלמא ולא יבואו להתיר ע"י ייבום אחותה איסור אחות זקיקה לעלמא וגם זה אין חשש שלא ידעו שהיא ערוה דערו' קלא אית לה, וא"כ י"ל דכפי פי' זה פי' הלישנא אחרינא דרש"י ומש"כ למישרי אחות זקוקה דעלמא אין הפי' כמו שפי' המהרש"א להתיר לעלמא בלא חליצה אלא להתיר אותה ליבום

שם בתוספ' ד"ה ב"ש. אבל קשה דלעיל פ' ב': לענ"ד י"ל ביישוב שיטת רש"י דודאי אי אמרינן דמחמר קונה קנין גמור אז הוא מדאורייתא דעומד במקום ייבום כיון דאי אמרינן הכי אם בא להוציא סגי לה בגיטא אבל אי אמרינן דלא סגי לה רק לדחות בצרה אז אינו רק מדרבנן ולכן פי' רש"י במתניתן דאשתו עמו היינו שלא תאסר עליו משום אחות זקוקה וכן פי' אצל לדחות בצרה בלבד ולא פי' בקיצור שזו תצא משום אחות אשה כיון שבעלת מאמר היא כאשתו אע"כ דאי אמרינן דאינה קונה ק"ג אז לא הוו רק מדרבנן וא"כ ע"כ אשתו עמו הוא דמותר לבעול אותה שאינה נאסרת עליו משום אחות זקוקה ואז ממילא תצא אחותה לגמרי אבל ע"י מאמר לחוד אינו יוצאה ולכן לעיל (דף י"ח) ולקמן (דף ל') דקאמר לאפוקי מב"ש דאמר מאמר קונה קנין גמור בזה שפיר ה"א דפוטר' הבעל' מאמר משום צרת ערו' כיון דאי אמרינן דקונה ק"ג ע"כ הוי דאוריית' אבל ר"א דאמר שאינו קונה ק"ג או דסתם גמרא דלעיל חולקת עליו או דעכ"פ משום דה"א דקונה ק"ג מדאורייתא הוצרך להשמיענו דלא קונה וע"כ לקמן לאביי דפשיטא לי' דמאמר הו פחות מארוסה דעלמא ע"כ פשיטא לי' כר"א דמדרבנן הוא ולכן פי רש"י שפיר דהוא מדרבנן, ועיין ברשב"א לקמן (דף מ"א) דנראה דס"ל דלרבה דמסופק אי נישואין עושה אכן למ"ד דפשיט כן ס"ל דמאמר קונה ק"ג וא"כ ממילא לאביי דפשיטא לי' דהוא פחות מארוסה ס"ל דאינו קונה ק"ג

בד"ה אי כר' אלעזר. ובשעת נפילה נראית ככלתו: ק"ק מאי קושיא דהא מתוספ' דלעיל (דף י"ג) נרא' דהך דרמי בר יחזקאל הוא בריית' שהרי הקשו ממנה לר' אושעיא וא"כ הך תנא דברייתא באמת לא כר"א ס"ל אלא או כר"ג או כר' יהושע, וא"ל דקושיתם לר' אושעיא דמקשה לעיל לימא מסייע לי' לר"א ומתרץ דלמא כרמי בר יחזקאל וא"כ איך מוקמינן מתניתן דהכא כר' אלעזר דתקשי' סתמא אסתמא דז"א דדלמא ר' אושעיא באמת לא קאמר הכא כר' אלעזר אלא כר"ג ומאי דקאמר אי כר' אלעזר באמת לא קאי אליבי' דר' אושעיא אלא כעולא דפליג עלי', אכן זה אפשר לישב לפי מה שכתבו הראשונים ביישוב קושיתם הנ"ל דהא דקאמר כר"ג לא קאמר רק דמהכא י"ל כן אבל מב"ה דלעיל דקאמר יוציא באמ' מוכח דע"כ לא כר"ג אלא כר"א ס"ל, אכן דוחק הוא לומר שהתוספ' כוונו לכך ועוד שהרי לפי מה שכתבנו שפיר י"ל דכר"ג דוקא הוא, וביותר נראה לומר דהא דהקשו התוס'' מר"א ארמי בר יחזקאל סמכו אשמואל דהיינו להקשות משמואל אשמואל דלעיל (י"ב.) מוכח דשמואל כרמי בר יחזקאל ס"ל ולקמן (ק"י.) קאמר שמואל הלכה כר"א וזה דוחק להו לומר דאמוראי ננהו אליבי' דשמואל ועיין מה שכתבתי לעיל (דף י"ג)

בד"ה לא תימא כמי לר"ש: אולי י"ל לפי מש"כ התוספ' לקמן (נ"א:) דלכולהו תנאי הוי מאמר דרבנן רק לב"ש הוא