ערוך לנר יבמות עח

גופא היא ונקט רבי מתניתן דר"א וכמו דאמרינן גם במגילה (שם) לחד תירוץ ואהא קאמר שפיר דמדסיפא ר"א רישא לאו ר"א היא ולכן א"ש דלא אמרינן דסבר כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא

שם ברש"י ד"ה בשלמא לראשון. דהכי קאמר בפרק כיצד: ק"ל היאך מוכח משם דספק אחות זקוקה שריא דלמא התם ה"ט דממנ"פ שריא אי יבמתו היא שפיר קנסיב וגם אם אחות יבמתו היתה מכ"מ עתה כשפקעה זיקה ע"י אחיו שריא לי' דלא שייך לאסור משום כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה וכו' דהא התם לאו יבמה היא אלא נכרית וכמו שפי' רש"י בעצמו שם (אבל הכא הרי איכא ספק אחות זקוקה שמא הראשון ייבם הראשונה וזו היא השני' וא"כ איך שייך להתיר מטעם ספק הא נאסרה בתחלה ונשארה באיסורה אפילו כשפקעה זיקה מאחותה. וכעת שנדפס תוספ' ר"ע ראיתי שגם להרב ז"ל הוקשה כן והניח בצ"ע, ולענ"ד י"ל כיון דעכ"פ לר"י דקאמר אחיות איני יודע מי שנאן ע"כ פשיטא לי' דספק אחות זקוקה אפילו נשארת בספק איסור א"צ להוציא וע"כ דיליף כן מהא דקדמו וכנסו אין מוציאין ולא מחלק בין ספק איסור בעצמותו ובין ספק איסור מטעם קנסא דס"ל כיון דספק איסור דרבנן הוא א"צ להוציא וכמו דתני שילא שם דאפילו שניהם כהנים מותרים משום דספק חלוצה דרבנן אף דלענין חלוצה ג"כ לא שייך דממנ"פ הותרה וכן ס"ל לר"י לענין ספק אחות זקוקה, וא"כ שפיר פי' רש"י אליבי' דר' יוחנן הכא אבל לעיל במתניתן פירש אליבי' דידן דשנינו במתני' גבי אחיות אם כנסו יוציאו והרי קשה קושית ר' יוחנן שהרי לעיל בקידש א' משתי אחיות תנן דאם כנסו אין מוציאין, ולכן פי' רש"י דה"ט לעיל דאי נמי הוי אפכא כשייבם השני הותרה לו ובאמת מחלקינן בין ספק איסור בעצמותו ובין ספק איסור מטעם קנסא

ועפ"ז נ"ל ליישב ג"כ מה שהקשה התוספ' י"ט במתניתן דהכא על הרמב"ם דפסק כר' יוחנן דהותרה ונאסרה תחזור להתירה הראשון ואעפ"כ פסק כמשנתנו דאם קדמו וכנסו מוציאין מידם והניח בקושיא, ולענ"ד י"ל שהרי לעיל (דף כ"ג) פריך בגמרא שם אמתניתן מ"ש מהא דתנן ארבעה אחים וכו' הכי השתא וכו' ע"ש והנה התוספ' שם העירו למה לא אמרינן דלמ"ד יש זיקה דליחלוץ חד ולייבם חד כדמוכח הכא בהא דר"י ותרצו דלית לי' דיבמה שהותרה ונאסרה שתחזור להיתירה הראשון ע"ש, אכן לפמש"כ לעיל ע"כ אי אפשר לומר כן שיש חולק בזה שהרי לקמן ודף מ"א) מוכח דאפילו בערו' דאורייתא אמרינן כן, ויש לומר דזה הוקשה להרמב"ם ולכן ס"ל דרק ר"י הוא דס"ל כן דמשום ספק זיקה אחר שחזרה והותרה אין מוציאין אבל סתם גמרא דלעיל פליג אר"י וס"ל כל היכי דחדא אסורה להתייבם דהיינו שניי' גזרינן אפילו בראשונה אטו שניי' ואפילו בדיעבד אם קדמו וכנסו יוציאו והרי עכ"פ מוכח מסוגיא דלעיל דמיישב הא דכנסו יוציאו דהכא אף דעל מה שחזרה והותרה ליכא חולק לכן פסק הרמב"ם כן כסתם גמרא דלעיל דפליג אר"י

שם בתוספ' ד"ה ולימא לי' היינו ר"א דהחולץ: הא דלא ניחא להו כפי' רש"י שהוא ר"א דפרק ב"ש דלפי מה דאמרינן שם לא מוכח רק לאביי דס"ל לר"א דנאסרה שעה א' נאסרה לעולם דעיפא דקאמר שם הכי לר"א חזר בו ולא מוכח מר"א כן לתירוץ רבא וכן לתירוץ רב אשי שם ורק לתירוץ אביי מוכח דס"ל לר"א כן וא"כ כשמקשה דלימא לי' ר"א היא צ"ל דפריך רק לאביי מר"י דהכא ולכן ניחא להו להתוספ' לומר דפריך מר"א דברייתא בפרק החולץ דקשה כן אליבי' דכ"ע

בד"ה לא סתם לן. לר"י הוא דמסקינן הכי אבל רב חסדא: במהרש"א מ"ב כתב דלפ"ז יש לתרץ ג"כ הא דלא פריך לרב די"ל דס"ל כרב חסדא ע"ש, ודבריו צריכים ביאור דמה מייתרינן בזה לרב כיון דהוא ס"ל דאפילו נאסרה מתחלה הותרה א"כ מה בכך דאפשר לצמצם דשניה' נאסרו מתחל' הא לרב גם זה מותר ואי נימא כמש"כ התוספ' לעיל לשיטת ר"ח דרב לא התיר רק למ"ד אין זיקה והוא מוקי למתניתן כמ"ד יש זיקה הרי לשיטה זו בלא"ה תירצו התוספ' לעיל קושיתם שפיר הא דלא פריך לרב וא"כ מה מייתרינן בזה דנימא דרב מוקי למתניתן כריה"ג, אבל לפי מה שהקשתי לעיל אתירוץ התוספ' לשיטת ר"ח דמה בכך דמוקי למתניתן כמ"ד יש זיקה הא רב אפילו איסור דאורייתא התיר לקמן בהותר' ונאסרה וחזרה והותרה שפיר מייתרינן בזה דנימא דמתניתן ריה"ג היא וא"כ אין כאן רק נאסרה מתחלה וזה לא התיר רב למ"ד יש זיקה כמו שפי' ר"ח, ומתורץ בזה מה שהקשינו לעיל אתירוץ התוספ' לשיט' ר"ח ואף שדוחק לומר דהתוספ' כוונו לזה מכ"מ שיטת ר"ח א"ש בזה

בא"ד. ואין להאריך כי שם הארכתי: שם בחולין לא כתבו התוספ' כלום מזה אבל בסוכה (דף ט"ו) ובבכורות (דף י"ז) האריכו בזה

בד"ה הך דאינה חמותה. וי"ל דס"ל לרב אין זיקה: עיין במהרש"א שהקשה דלפ"ז גם לשיטת ריב"ן צריך לתרץ כן דהיינו כתי' ר"י דלעיל וא"כ מחי מייתר ריב"ן בתירוצו, ולענ"ד י"ל דהיה נראה דוחק להריב"ן לומר דלכך לא פריך ריב"ח לרב משום דידע די"ל הטעם משום בטול מצות יבמים אבל לר"י ידע דלית לי' חיישינן למיתה דזה דוחק הוא דמנ"ל דר"י לא ס"ל ג"כ הכי ולכן סבר הריב"ן דריב"ח באמת לא ס"ל כלל סברא דלמיתה איישינן בין לרב בין לר"י רק דלרב לא הוקשה לו מרישא די"ל דאסורה מטעם דח"פ צריך לחזור על כל האחים כיון דס"ל הכי ולר"י לא שייך טעם זה דלא מצינו דס"ל כן ולכך פריך דוקא לר"י מרישא דמתניתן אכן על זה מקשה דלמה לא השיב ר"י משום בטול מצות יבמים ומתרץ דר"י למיתה לא חייש ולכך פריך שפיר מחמותה אבל לרב לא ק' כן די"ל באמת לפי המסקנא דס"ל סברא דבטול מצות ייבמים ובאמת גם מרישא לא קשה אליבי' מכח הך וגם הריב"ן מודה דלפי האמת י"ל דטעמא דרב לא משום ח"פ אלא משום בטול מצות ייבמים וא"ש

בד"ה ר' אלעזר וא"ת וכי טעמא דב"ש: לא אברייתא מקשו כן דזה מצינו כמה פעמים דנקט דבר בפלוגתא דב"ש וב"ה אף דהוי מצי למינקט סתמא כב"ה אלא אמתניתן קאי קושיתם כיון דת"ק כבר אמר יוציאו א"כ מה הוסיף ר"א את"ק ולכן כתבו בתירוצו לאפוקי מברייתא דאבא שאול ולא כתבו סתמ' לאפוקי מאבא שאול אע"כ דמר"א דמתניתן איירי עד השתא, ובזה א"ש ג"כ הא דכתבו לאפוקי מדאבא שאול ולא לאפוקי מדר"ש דזה כבר שמעינן מת"ק ג"כ כיון דר"ש סבר דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה והוא מטעמי' דנפשי' אמר יקיימו והרי ת"ק אמר יוציאו אבל לאפוקי מאבא שאול לא מוכח מת"ק דהיינו יכולים לטעות דת"ק ב"ש הוא משום דבכ"מ ב"ש לחומרא וב"ה לקולא וכמש"כ הרמב"ם בפי' משניות ולכן שפיר קאמר ר"א עליו דב"ה הוא דקאמר יוציאו ושזה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה

ע"ב בגמרא הכא איסור מצוה ואחותה: ק"ק דאכתי מתניתן דלעיל (פרק כיצד) ל"ל והרי בש"ס עשה הכא בכ"מ הצריכותא ג"כ אפכא וי"ל דאי לאו מתניתן דלעיל ה"א דדוקא היכי דאיכא עוד אח שאיננה לו איסור מצוה וא"ק בזה אסרו חכמים יבום באותו שהיא לו א"מ וא"ק אבל היכי דליכא עוד אח לא העמידו חכמים גזרותם לבטל מצות יבום שקודם למצות חליצה ולכן בדון מתניתן דלעיל דהוא באח א' ה"א תתייבם לו דרק הכא דאיכא עוד א' כשנפלה א"מ ליבום א"כ אסורה לו ומותרת לאחיו וכשנפלה גם אחותה היא להאחד אחות זקוקה ולהאחד לא אמרינן דא"מ חולצה כיון דלא בטל דין יבום לגמרי עי"ז ולכן קתני גם מתניתן דלעיל להשמיענו דא"מ וא"ק גם לאח א' חולצת ולא מתייבמת

שם באונסין לא קמיירי: ק"ק מנ"ל הך דבאונסין לא קמיירי והתוספ' לעיל (ט':) רצו ליתן טעם לזה דבכולן אני קירא משמע הרגיל להיות, אכן בזה לשיטתם אזלי שפירשו לעיל (ב'.) דארבי חייא קאי אבל לפי' רש"י דאמתניתן קאי לא שייך טעם זה ועוד במאי פליגי רב יהודה ואביי אי איירי באונסין או לא, ונ"ל דלשניהם הי' קשה קושית הש"ס דלעיל (דף ט') דליתני אמו אניסת אביו, והנה רב יהודה תירץ זה דמתניתן לא איירי באונסין ולכן מתרגם מחמותו ואילך אבל אבתו לא דלא משכחת רק באונסין ובאונסין ע"כ לא איירי מתניתן דא"כ ליתני אמו אנוסת אביו אבל אביי ס"ל דלעולם איירי באנוסה ג"כ והא דלא תני אמו הוא משום דבפלוגתא לא