ערוך לנר יבמות עז

בד"ה אי גט. אבל בבימה: פי' ביבמה קודם חלילה דהא ברישא ג"כ ביבמה איירי רק כיון שחלצה כבר קדושין תופסין בה מדאורייתא כדאמרינן לעיל (דף י':)

בא"ד. דמוקמינן לה כר"ע התם: זהו כפי' הריב"ן שהביאו התוספ' לקמן (דף כ') דר"ג כר"ע ס"ל אבל לשיטת התוספ' שם דר"ג ס"ל כרבנן דר"ע צ"ל כתירוצם הראשון כאן וא"כ פליגי ב' התירוצים בשני השיטות בהתוספ' לקמן, והנה לשיטת הריב"ן דר"ג כר"ע ע"כ רבנן דר"ג לא ס"ל כר"ע מדקאמרי דיש מא"מ ויש גט א"ג וכפי מש"כ זהו ג"כ שיטת הר"י כאן, ולפ"ז מתורץ בשיטה זו ג"כ מה שהקשו התוספ' לעיל למה הוכיח מר"ג דוקא ולא ג"כ מרבנן, ולפ"ז א"ש דלרבנן אין ראי' דכי הדדי ננהו דאפילו גט עדיף ממאמר מכ"מ מהני מאמר אבתרי' מדמהני גם קידושין אחר חליצה, ומה שלא תרצו התוספ' לעיל כן י"ל דאזלו ע"פ תירוצם הראשון דהכא

בד"ה אלא. דלמ"ד אין זיקה אפילו חלץ לבעלת הגט: התוספ' בזה לשיטתם אזלו דכתבו לעיל דגם לפי תירוץ אתחיל ולא אתחיל איירי שמואל אליבי' דנפשי' דס"ל יש זיקה אבל לשיטת רש"י ורשב"א דלתירוץ התחיל איירי שמואל למ"ד אין זיקה א"כ שפיר י"ל דאבעיא גם למ"ד אין זיקה אזלא דהא גם אליבי' סבר שמואל דחלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה ורק לרב אשי לשיטתו דפשט כי הדדי ננהו כיון דס"ל לעיל דשמואל יש זיקה קאמר וסבר א' חולץ לכולן אאמצעית לדידי' פי' רש"י דא' פוטרת את אחרת אבל לפי תירוץ התחיל דס"ל כתירוץ בתרא דלעיל דכי קאמר למיפטר נפשה אבל צרתה לא פטרה כמש"כ התוספ' לעיל נפשטה האיבעיא אפכא כיון דכי הדדי ננהו א"כ אין א' פוטרת את האחרת ועיין ברא"ש

בד"ה חלץ לראשונה דרב אית לי' אין זיקה: רש"י לא פי' כן דהא כתב דטעם איסור משום אחות זקוקה הוא אלמא שפי' שרב אליבי' דמ"ד יש זיקה קאמר וכן נראה ממה שכתב דהוי מצי למיפרך ממתניתן גם לרב ולא כתב כתי' התוס' די"ל דרב מוקי למתניתן כמ"ד יש זיקה גם הרמב"ן והריטב"א כתבו כן דרב אליבי' דמ"ד יש זיקה קאמר וא"כ לרש"י ולרמב"ן וריטב"א לכאורה קושית התוספ' במקומה עומדת, וי"ל שרש"י הי' לו גירסת הרמב"ן דגרס אבל לא צרתה והא קמ"ל דדוקא היא הותרה אבל צרתה לא משום חליצה פסולה, ועיין לעיל דף י"ז) שכתבתי ראי' לשיטת רש"י דרב קאי הכא אליבי' דמ"ד ו יש זיקה

בד"ה אבל הכא. לטעמי' מי' דס"ל אין זיקה: הנה לשיטה זו י"ל דרב אפילו הותרה ונאסרה וחזר והותר' לא התיר רק בזיקה דרבנן אבל למ"ד יש זיקה אפי' בכה"ג לא התיר דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון אבל מסוגיא דלקמן (דף מ"א) מוכח דאפילו בדאורייתא התיר, ובזה יש לתרץ תמיהת התוספ' דלמה לא פריך אמימרא דרב דהכא מברייתא דג' אחים ועשה בה מופנה מזמר, ולפ"ז י"ל דאהכא לא הי' יכול להקשות דיש לומר דרק הכא קאמר רב דליכא רק בטול מצות יבמים אבל ברייתא דהתם י"ל דאתיא כמ"ד דיש זיקה וכמש"כ התוספ' לקמן דלכך לא פריך לרב ממתניתין דד' אחים אבל אמימרא דהתם פריך שפיר כיון דהתם אפילו באחות אשה דאורייתא קאמר רב דהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירא הראשון, ואין לומר דאכתי תקשי' לר' יוחנן מהך ברייתא דלר"י הרי י"ל דלא שמע לי' הך ברייתא משא"כ לרב דפריך התם מברייתא זו ולכן באמת התוספ' שם לא הקשו רק דלפרוך לרב ולא גם לר"י

בד"ה איתבי'. דמוקי למתניתן כמ"ד יש זיקה: ק"ק דאיך אפשר לומר כן דהא רב ס"ל לקמן (מ"א.) דאפילו נאסרה באיסור דאורייתא מותרת בהותרה ונאסרה וחזרה והותרה כש"כ בזיקה למ"ד יש זיקה והרשב"א באמת הקשה שם דה"ל לפרוך לרב דשם ממתניתן דהכא ותירץ דלא חש לי' כיון דר"י בלא"ה אחר דאינו יודע חי שנאה א"נ י"ל טעמא דרב משום בטול מצות יבמים ט"ש וכיון דהר"ח לא מתרץ כן כתירוץ שני של הרשב"א שהוא כתירוץ ר"י של התוספ' בדבור זה וגם תירוץ הראשון לא שייך שהרי רוצה לתרץ למה לא פריך ארב דהכא ממתניתין זו וא"כ מה תירצו התוספ' לשיטת ר"ח דאכתי ה"ל להקשות ארב דלקמן (דף מ"א) ועיין לקמן יישוב לזה

בא"ד. ומפירכא דפריך ריב"ח: מר"י גופא לא היו יכולים להבי' ראי' דע"כ ס"ל יש זיקה מדקאמר מתה ראשונה אסור בשני' מאי איסור איכא אי לאו דנאסרה משום זיקה די"ל דהטעם הוא משום בטול מצות ייבמים ולעולם למיתה חייש ולכן דייקו מריב"ח מדפריך דליחלוץ לחדא ולישתרי אידך ולכאורה מאי קושיא דאימא דאסורה משום בטול מ"י וכקושית הגמרא וע"כ צ"ל דפשיטא לי' לריב"ח דר"י למיתה לא חייש וא"כ למה לא פריך דאפילו שתיהם יתייבמו אע"כ דפשיטא לי' דר"י ס"ל יש זיקה

בד"ה ולימא דקתני לקמן ג' אחין ב' מהן נשואין ב' אחיות: גם ממתניתן דהכא הוי מצי להוכיח כן כיון דקתני ולא מתיבמות דמשמע דליכא דין יבום כלל והא לפעמים משכחת ייבום כגון שמת א' מן האחים ואחת מן האחיות דהיינו השניי' אלא דניחא להו להתוס' להקשות ממתניתן דלקמן דהתם לא מצרכינן לומר תרתי מיתות דאפילו במיתה חדא משכחת דמתיבמת, אכן ק"ק מאי קושיא ממתניתן דלקמן הא י"ל רבי אלעזר היא דרק הכא לא חצי לתרץ כן ושום דסיפא ר"א כדאמרינן בגמרא אבל התם לא שייך א"נ דלמא מיירי לקמן דלא ידעינן הי' נפל ברישא דרק הכא מקשה על זה דא"כ קדמו וכנסו אמאי יוציאו אבל אמתניתן דלקמן דלא כתיב אם קדמו וכנסו יוציאו ל"ק כן ושפיר י"ל דלא ידעינן איזה היא הראשונה

דף כ"ח ע"א בגמרא ר"י למיתה לא חייש: עיין ברשב"א שהקשה דהרי יש תנא דס"ל כן דהיינו רבי יהודה דס"ל ביומא דאשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ותירץ רש"ל דמכח חששא זה לא היינו מבטלים עיקר מצות יבום דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא, אכן על זה ק"ק הרי גם משום חששא דגזיר' ביאה ראשונ' אטו ב"ש ועוד שאר גזירות דאמורי' שם בטלני יבום ואוקימנא אחליצ' משום חששא שיעבור על לאו ולמה לא נחוש ג"כ משום חששא דבטול מ"ע דיבום והריטב"א ג"כ הקשה קושיא זו ותירץ דה"ק דר"י לא רצה לאוקמי' מתניתן כמ"ד דחייש למיתה כיון דלא אשכחן סתם משנה דסובר כן ע"ש, וזה תמו' שהרי בסוכה (כ"ג:) מוקי לסתם משנה דהרי זה גטיך שעה א' קודם מותי כמ"ד דחייש למיתה ע"ש והמהרש"א במ"ב ג"כ הקשה קושיא זו ותירץ דהתם ה"ט משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה, אכן לפי הנראה בתוספ' (ריש יומא) תלי זה בב' תירוצים דהתוספ' שם וכפי השר כתבתי לעיל (דף כ"ו), אבל באמת לולא דבריהם הי' נ"ל בפשטות לפרש דהרי קאמר ר"י למיתה לא חייש פי' כיון דאוקימנא למתניתן עמ"ד אין זיקה וכמו שפי' רש"י והרמב"ן והרשב"א והריטב"א דלמ"ד יש זיקה ליכא גזירה ולדידי' למיתה לא חיישינן ש"א תבטל על ידה מצות יבמים דלמ"ד אין זיקה ליבטל וכדמקשה בגמרא דלעיל (דף י"ח) לר"מ מרבן גמליאל רק דהתם מר מ"מ אדר"ג קרמית ור"י לא ס"ל הך סברא דפליג אר"ג אא מ"ד ולכן קאמר אינה משנה אבל ודאי בעלמא מודה דחיישינן למיתה

שם מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א: ק"ק דאימא רבי היא ושבר כר"א בחדא ופליג עליו בחדא וכדאמרינן ר"ה ודף ז') ומגילה (דף ט') ובכמה דוכתי בגמרא, וי"ל דהכא לא מסתבר לומר כן דהנה כבר הקשה הרשב"א איך נאמר דר"א היא הא ר"י ס"ל הלכה שסתם משנה והוא ע"כ פליג אר"א דהוא התיר בהותרה ונאסרה ולבסוף הותרה, אכן באמת לפי שיטת רש"י דר"א הוא ר"א דפרק ב"ש לקמן יש לתרץ בפשטות הא ה"ל כחם ואח"כ מחלוקת בחדא מסכתא וגם ר"י ס"ל דאין הלכה כסתם כדאמרינן לקמן (מ"ב:) והא דהרשב"א לא מתרץ כן י"ל דס"ל כפי' התוספ' דר"א הוא ר"א דברייתא דלקמן (דף מ"א) דלפ"ז לא הו סתם ואח"כ מחלוקת במתניתן והוי שפיר הלכה כסתם אבל עכ"פ לשיטת רש"י יש לתרץ כן, ובזה א"ש ג"כ מה דקאמר מדסיפא ר"א דליכא למימר דרבי סתם הכא בחדא כר"א דהא אדרבא חזינן דסתם לקמן במחלוקת מכלל דס"ל דאין הלכה כר"א וכבר כתבו התוספ' לקמן (דף מ"ב) דמסתמא לא אמרינן דרבי חזר מדבריו וע"כ צ"ל דמתניתן ר"א