ערוך לנר יבמות עד

שלא רצה לישא אותה על אשתו דאל"כ לא הי' שוהה זמן רב עד שמתה אשתו ולכן מותרת כשמתה אשתו דהרי לא אסיק אדעתא שתמית וגם מוכח מלתא שלא רצה לשא אותה על אשתו וליכא חשדא ואף דבלא מתה לאחר זמן אלא מיד איכא חשדא מכ"מ לא חלקו חכמים בין מתה למתה שהרי מלתא דלא שכיח היא שתמות מיד ומלתא דלא שכיח לא גזרו בי' רבנן יכל מדות חכמים כך הם אבל עיקר הטעם דהיתר היא משום לאחר זמן ולכן כתב רש"י לאחר זמן מותרות

שם בתוספ' ד"ה אי הכי. אי לאו לדקדק אבל לאביו לא: א"ל דא"כ אכתי איך מתרץ בגמרא דבנו קמ"ל דס"ד דאביו לא בזיז מבנו אכתי אחיהם ל"ל למיתני די"ל דבנדון דהתוספ' שוין אביהם לאחיהם דרק בבניהם יש סברא לאסור יותר וכיון דלא תני אביהם משום דכש"כ הוא מבניהם א"כ גם אחיהם לא ליתני אבל לענין סברא דבזיז שוין בניהם לאחיהם דבשניהם לא בזיז וא"כ י"ל דתני תרווייהו אף דחדא מכלל אידך יש למישמע כיון דעכ"פ לאו כש"כ הוא

פרק שלישי

דף כ"ו ע"א בגמרא ש"מ יש זיקה: יש להבין מאי קושיא אי מתניתן כהך תנא דיש זיקה ס"ל כיון דתנאי פליגי בזה וכמו שפי' רש"י, וי"ל דפריך לרב נחמן דדייק ממתניתן דלקמן (ל'.) דאין זיקה וכמו דמקשה גם שם ולרב נחמן קשיא מתניתן דדייק רב אשי מינה דיש זיקה ומתרץ וכן מקשה גם הכא לר"נ דתרי סתמי סתרי אהדדי א"כ י"ל דקושית הש"ס דהכא היא כקושית הגמרא דלעיל (י"ח.) לרב יהודא דס"ל דר"מ אין זיקה ס"ל ולדידי' פריך ממתניתן דהכא דס"ל ר"מ ע"כ יש זיקה משום דסתם מתניתן ר"מ ומתרץ כמו דמתרץ לעיל וא"ל דא"כ אכתי יקשה לרב אשי דס"ל דמתניתן דלקמן יש זיקה ס"ל דר"מ אדר"מ, די"ל כיון דרק לרב יהודא לעיל מוכח דר"מ אין זיקה ס"ל וכמו שפי' הרשב"א שם א"כ י"ל דרב אשי לא כרב יהודא אלא כרב הונא דלעיל ס"ל וכן לרב יהודא ל"ק די"ל דכרב נחמן ס"ל דדייק מתניתין דלקמן באמת ג"כ דאין זיקה

ובזה מתורץ ג"כ מה שק' לכאורה אמאי דמקשה אי הכי תלתא למי דאכתי איך יש לדייק מזה דטעמא דמתניתין משום זיקה ושס"ל זיקה אפילו בתרי אחי דלמא לעולם בתרי אחי אין זיקה וא"ל דא"כ ליתני בתלתא דלמא התנא רצה להשמיענו דס"ל איסור בטול ייבמין ואי הוי תנא תלתא לא הוי מוכח זה דבלא"ה אסור מטעם זיקה דדלמא בחד אחא אית לי' זיקה ואכתי איך ש"מ דיש זיקה אפילו בתרי אחי, אבל לפ"ז ניחא דבין שנאמר שהקושיא היא לרב נחמן בין שנאמר דהקושיא היא לרב יהודה פריך שפיר דתרווייהו ס"ל אין זיקה אפילו בחד אחא דר"נ קאמר בפי' כן לקמן ולר"מ ג"כ מוכח דס"ל כן מברייתא דמייתי לעיל ודף י"ח) ולכן ממנ"פ פריך שפיר ועיין ברמב"ן

שם ברש"י ד"ה איסור מצוה. רמיא קמי' מדאורייתא: הכי אמרינן לקמן (כ"ח) ומזה משמע דאי לא מדאורייתא רמיא קמי' ליבום אלא לחליצה לא מקרי זקוקה ואחותה מתיבמת כמו ערוה, וא"כ ק' לכאורה לרב גידל א"ר דס"ל לעיל (דף ך') דאיסור מצוה שהם ח"ל מדאורייתא לא רמיא ליבום מיבמתו וא"כ קשיא לדידי' ממתניתן ואפי' נימא דבלא"ה מקשה לעיל לרב גידל שפיר ומסיק רבא דאיסור ייבום ח"ל לא הוי רק דרבנן מכ"מ יקשה גם לרבא לפמש"כ התוספ' דיבמתו קאי לדידי' לחייבי ע' דמדאורייתא לא רמיא ליבום א"כ אדמחלק במתניתן בין ערוה לאיסור קדושה לחלק באיסור קדושה גופא בין ח"ע לחייבי לאווין אע"כ צ"ל דחייבי ע' מכ"מ מקרי זקוקה כיון דזקוקה לחליצה וא"כ באיסורי קדושה דח"ל לכאורה ג"כ לא צריך הך טעמא דמדאורייתא רמיא קמי' אלא משום דזקוקה לו אפילו מדרבנן לענין חליצה, ומזה לכאורה ראי' לשיטת הרמב"ם (הל' ייבום פ"ו) דגם חייבי ע' מדאורייתא רמי' לייבום וליכא מה דלא רמיא אלא אלמנה לכה"ג מן הנישואין ובה לא הוי שייך למיתני דאם האחת אלמנה מן הנישואין והאחת מן האירוסין אסור בה ומותר באחותה דהא עכ"פ גם באחותה אסור מדרבנן מצד אלמנה

שם בתוספ' ד"ה אי הכי אע"ג דחדא מינייהו לא חזיא ליבומי: ק"ק הא לחליצה חזיא תרווייהו וחשש דבטול מלות ייבמין היא דוקא היכי דלא חזיא לא לחליצה ולא ליבום ואיך ס"ד דלא ניחוש לבטול מצות חליצה כיון דלא חזיא ליבום וי"ל דסברת התוספ' כיון דלא חזיא ליבום א"כ חליצתה חליצה פסולה הוי כדאמרינן לקמן (ע"ב) ולא הוי בטול מצוה כ"כ

ע"כ בגמרא והאמר רב אין זיקה: היינו במימרא דר"ה א"ר דלעיל כמו שפי' רש"י, ק"ק דמאי קושיא דאימא אמוראי ננהו אליבי' דרב וכה"ג פריך לעיל (י"ח:) ובזה לא שייך תירוץ הגמרא שם וי"ל דלא מסתבר לי' דפליג רבא בר רב הונא ארב הונא אביו

שם בתוספ' ד"ה אש ל ומאי קושיא היא רבנן: ק"ק הא בגמרא שם ביומא (י"ג.) מתרץ באמת לרבי יהודה כן, וי"ל ע"פ מה שכתבנו דהקושיא הוא לר"מ א"כ הקשו התוספ' מה מקשו רבנן לר' יהודה הא הם ע"כ ג"כ חלקו בין מיתה דחד למיתה דתרי דרבנן דר"מ הם ר"י ורבנן דר"י ר"מ כדמוכח בפסחים (דף י"א) וכמו שכתב הרשב"א לעיל דף י"ח). ולא הבנתי מה שהקשה במהר"ם אהתוספ' למה לא הקשו קושיתם מיד אתירוץ ראשון דמתרץ דחיישינן לבטול מצות יבמין ע"ש שהרי זה באמת כבר הקשו התוספ' לעיל (דף י"ח) ותירצו לחלק בין מיתה לזמן מרובה ולזמן מועט רק דהכא הקשו כיון דר"מ ע"כ חילק בין מיתה דאחד למיתה דשנים לענין זמן מרובה א"כ מה מקשו רבנן לרבי יהודה דלמא הוא דחייש למיתה לזמן מועט גם לענין זמן מועט חילק כן בין מיתת א' לשנים כמו שחילקו הם לזמן מרובה וע"ז תירצו כיון דר"י חייש לזמן מועט דלא שכיח גם למיתה דתרי ה"ל למיחש

בא"ד. ואר"י דהכי פרכי: ביומא תרצו התוספ' עוד תירוץ אחר דהתם דוקא משום דכל כפרת ישראל תלוי בזה קאמר דניחוש אפילו לתרי ותלת ע"ש ומה דלא ניחא להו להתוספ' לתרץ גם הכא כן נלענ"ד דתירוץ זה תלוי בספיקא דדינא דכבר הקשה המהרש"א שם לפמש"כ התוספ' שם דבטומאה לא שייך דכפרת כל ישראל תלוי בזה כי מסתמא ומצא כהנים הרבה דראויין לעבודה דא"כ לענין שמא תמות אשתו למי נימא הכי, ותרצתי בחידושי שם ע"פ מה דמסופקים בתוספ' שם אי מה שצריך אשה לכה"ג ביוה"כ הוא רק למצו' לכתחלה אי אפילו לעכב ע"ש, ולפ"ז י"ל התוספ' פשיטא להו לפי תירוצם השני דלא מעכב ולכן בשלמא לענין טומאה ליכא חששא כיון דטומאה ודאי מעכב ואם יטמא כה"ג צריך לשמש אחר תחתיו א"כ לא שייך כפרת כל ישראל תלוי בזה דמה בכך אם יטמא זה מסתמא ימצא כהנים הרבה דראויין לעבודה אבל לענין אשה שפיר י"ל דיש לחוש שמא תמות אשתו דכפרת כל ישראל תלוי בזה כיון דאם מתה אשתו הוא עובד ולא אחר כיון דלא מעכב וא"כ הוי כפרת כל ישראל שלא כתקנה כיין דלמצו' בעינן וכפר בעדו ובעד ביתו ואח"כ ובעד כל קהל ישראל ודמי זה לשפיכת שירים או לתנופה דאמרינן כיפר ומעלה עליו הכתוב כאלו לא כפר ולכן מפני חשש זה שפיר י"ל דצריכין לתקן לכה"ג יותר מאשה א' כן נלענ"ד פי' תירוץ זה דהתוספ', ולפ"ז לא שייך זה רק אם אשה לא מעכבת אבל אי מעכבת א"כ אין שייך כפרת כל ישראל תלוי בזה דמסתמא ימצא כהנים נשויים הרבה כמו לענין טומאה ולכן י"ל דהר"י ס"ל כהך שיטה ועל כן לא הי' יכול לתרץ כתירוצם השני שם ובחידושי שם בארתי במה תלויים השיטות אם אשה מעכבת או לא

בד"ה מדקאמרת אמצעית, דלמ"ד נמי אין זיקה אין חליצה פסולה של ראובן: ק"ק דא"כ מאי פריך והאמר רב אין זיקה דלמא כדמוקי בזה אחר זה באמת אין זיקה ס"ל והא דצריכה חליצה משניהן היינו משום דלכל א' הוי חליצה פסולה כיון דהוי אחות חלוצה וי"ל ד"ה ודאי פשיטא להתוספ' דלמ"ד אין זיקה וזיקת הא' גרוע כמי האחר' לא צריכה חליצה משניהן רק דזה ס"ד דאין חליצה גרוע מפקא זיקה גמורה דאידך ולכן שפיר י"ל דאין א' חולץ לשתיהן למ"ד אין זיקה כיון דזיקה דאידך היא זיקה חשובה אבל בסיפא באמצעית דלשניהם הוי אחות חלוצה ובשניהם